יום שבת, 22 בפברואר 2014

על קפה והתמכרויות אחרות

או: שושני בריוש במילוי קרם שוקולד ואספרסו



רוב האנשים שאני מכירה היו מגדירים את עצמם כמכורים לקפה. אני גדלתי עם הורים שסובלים קשות מההתמכרות הזאת. מאז שאני זוכרת את עצמי, היום של ההורים שלי מחולק לפי צורכי הקפה שלהם (שבד"כ מגיעים עם סיגריה). כמו כולם, גם להם יש את הקפה של הבוקר שבמהלך השבוע הם שותים בנפרד כל אחד בזמן שלו. לאמא שלי יש את הקפה של הצהריים ואת הקפה של שעה 5. קבוע. קפה וסיגריה אחרי שינת צהריים. שלושה דברים שאמא שלי לא מתפקדת בלעדיהם. ויש גם את הקפה של הערב. של שמונה. הקפה הקבוע שההורים שלי שותים ביחד בכל יום מאז שאני זוכרת. אותו הטקס שחוזר על עצמו בכל יום. אבא שלי מגיע מהעבודה ומכין לו ולאמא שלי שתי כוסות של קפה שחור עם חלב. אח"כ הוא מביא אותו לסלון והם מדליקים סיגריה ומדברים על היום שלהם, עלינו, על החיים ועל מה לא...כל יום אותו הדבר. נושאי השיחות השתנו עם הזמן אבל הטקס נשאר כשהיה.

גם החצי השני שלי מכור קשות לקפה. ממש כמו ההורים שלי, הוא לא מסוגל לתפקד בלעדיו. הדבר הראשון שהוא עושה בכל בוקר זה להפעיל את הקומקום. בלי לדבר. בלי לחשוב. על אוטומט. כמובן שממש כמו ההורים שלי, הוא לא מצליח להוציא מילה לפני הקפה הראשון של הבוקר. כל שיחה שמתנהלת איתו לפני הקפה היא חסרת תועלת ובד"כ הוא לא זוכר אותה. בדיוק כמו ההורים שלי. אני דווקא לא מגדירה את עצמי כמכורה לקפה. למרות שאני מאוד נהנית משתיית קפה טוב, אני ממש לא תלויה בו כדי לתפקד או כדי לעבור בשלום את היום שלי. לעומת זאת טלווזיה ומתוקים הם שני דברים שאני לא יכולה לחיות בלעדיהם ובהחלט זקוקה להם כדי לעבור בשלום את היום. ממש כמו שהחצי השני שלי או ההורים שלי לא מבינים איך אפשר לפתוח את היום בלי קפה, אני לא מבינה איך אפשר לפתוח את היום בלי טלוויזיה וזה הדבר הראשון שאני עושה בבוקר. באוטומט. וכמובן שאי אפשר בלי לדבר על ההתמכרות שלי למתוקים. על הדבר הזה שהיום שלי מסתובב סביבו. ממש כמו שרוב מכורי הקפה מפנטזים על הרגע שבו יחזרו מהעבודה וישתו את הקפה של הערב, אני מפנטזת על הרגע שבו אחזור מהעבודה ואזכה לסגור את היום שלי עם קינוח מתוק ומפנק.
 
 


המאפה הזה משלב באופן מושלם את שתי ההתמכרויות הגדולות שלי ושל החצי- קפה ומתוקים. מדובר בשילוב מנצח של בצק בריוש עשיר בחמאה ובביצים וממולא בקרם מפנק של שוקולד מריר ואספרסו משובח. מבחינתי, שוקולד מריר וקפה זהו השילוב האולטימטיבי שמוציא את המיטב מכל אחד מהם. השילוב שלהם יוצר איזון מושלם בין מרירות נעימה לבין מתיקות מעודנת. החטא המושלם. ההתמסרות האולטימטיבית להנאה שמגיעה רק כאשר נכנעים לחלוטין להתמכרות. הנאה שרק מכורים אמיתיים יכולים להבין.

כמו רוב הדברים הטובים בחיים, גם המאפה הזה מצריך מעט השקעה וסבלנות. יש צורך להכין את הבצק והקרם יום מראש על מנת שיוכלו לבלות זמן איכות במקרר. רוב בצקי השמרים מרוויחים משהייה ממושכת במקרר, על אחת כמה וכמה הבצק הספציפי הזה שמכיל כמות גדולה של ביצים וחמאה. בנוסף לשיפור הטעם והמרקם הסופי של הבצק, קירור ממושך מסייע גם לעבודה עם הבצק והופך אותו נסבל הרבה יותר לרידוד. בצק שלא צונן כיאות יהיה שומני ובעל נטייה להידבקות, מה שיצריך שימוש בכמות קמח גדולה ובסופו של דבר יניב בצק קשה ויבש ולא בצק אוורירי ורך כמו שמאפה בריוש צריך להיות. בנוסף לבצק, גם קרם השוקולד והאספרסו דורש צינון ממושך של 8 שעות לפחות במקרר. את הקרם מכינים על בסיס של חלמונים וחלב ומסמיכים בעזרת קורנפלור תוך כדי בישול. על מנת לקבל קרם במרקם הנכון ובטמפרטורה שלא תמיס את הבצק, מוכרחים לייצב אותו היטב במקרר. לצערי, אין כאן קיצורי דרך. כדי לצלוח את הכנת המאפה הזה ולקבל את התוצאה הטובה ביותר, יש צורך להתאזר בסבלנות ולדחות סיפוקים. תאמינו לי שההמתנה הזאת דווקא בונה ציפייה שמתממשת לכדי אושר גדול כאשר המאפה המוכן יוצא מהתנור.




שושני בריוש במילוי קרם שוקולד ואספרסו
מתאים לתבנית מתפרקת בקוטר 26 ס"מ


חומרים לבצק:
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
150 גרם חמאה רכה
4 ביצים
60 מ"ל חלב (רבע כוס)
50 גרם סוכר (רבע כוס)
חצי כפית מלח

חומרים לקרם אספרסו שוקולד מריר:
375 מ"ל חלב (1.5 כוסות)
מנת אספרסו (30 מ"ל) או 2 כפות קפה מגורען מומס בשלוש כפות מים רותחים
150 גרם סוכר (1.5 כוסות)
30 גרם קורנפלור (3 כפות)
3 חלמונים
100 גרם שוקולד מריר קצוץ
קורט מלח

אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק למעט המלח ולשים בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות במהירות בינונית. מוסיפים את המלח ולשים כ- 5 דקות נוספות על מהירות גבוהה עד לקבלת כדור בצק חלק ואחיד. מכסים את קערת המיקסר בניילון נצמד ומעבירים להתפחה במקרר למשך הלילה.
הכנת קרם אספרסו שוקולד: בקערה טורפים היטב את הקונפלור עם רבע כוס מהחלב עד לקבלת מסה חלקה וללא גושים. מוסיפים את החלמונים וטורפים קלות עד לקבלת בלילה אחידה. בסיר קטן מניחים את שאר החלב עם האספרסו (או הקפה המומס). מוסיפים את המלח והסוכר ומביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב מדי פעם (חשוב לערבב על מנת שהסוכר לא יישרף ויידבק לתחתית הסיר). לאחר שהתערובת הגיעה לרתיחה, שופכים אותה לתוך תערובת החלמונים בהדרגה ותוך ערבול מתמיד במטרפה ידנית (השוואת טמפרטורות). את התערובת מחזירים לסיר ומבשלים על אש בינונית תוך טריפה מתמדת במטרפה ידנית. הרם מוכן כאשר הוא מסמיך ומופיעה בו בועת רתיחה ראשונה. מסירים מיד מהאש. מוסיפים לסיר את השוקולד הקצוץ ומערבבים היטב עד שהשוקולד נמס לחלוטין. את הקרם מעבירים לקערה ומכסים בניילון נצמד. מקררים למשך הלילה (8 שעות לפחות).
הכנת השושנים: לאחר שהבצק תפח לילה במקרר מעבירים אותו למשטח עבודה מקומח היטב ולשים לצורת מלבן בעובי של 3-4 מ"מ. בעזרת קלף או פלטה, מורחים מעל הבצק את הקרם שהתקרר היטב (אם הקרם קשה מדי, טורפים אותו קלות במטרפה ידנית). מגלגלים את הבצק לגליל הדוק. את הגליל חותכים ל- 12 חתיכות שוות. את חתיכות הבצק מעמידים בתוך תבנית עגולה מרופדת בנייר אפייה. מכסים במגבת ומתפיחים למשך שעה בטמפרטורת החדר. לאחר ההתפחה אופים כ- 50 דקות בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 170 מעלות.



  
 
 

יום חמישי, 6 בפברואר 2014

ילדות נשכחת

או: עוגיות שושנים קלאסיות בטעם של פעם

עוגיות שושנים קלאסיות


"כבר איבדנו מה שהיינו פעם מזמן,
מה עוד מביא אותך תמיד אל אותה ילדות נשכחת?"

הבלוג הזה עוסק רבות בזיכרונות הילדות שלי. ככל שהשנים עוברות ואני מתרחקת יותר ויותר מגיל הילדות שלי, כך אני מרגישה חיבור חזק יותר לזיכרונות שליוו את שנות ילדותי. ככל שאני מתרחקת מרחק גיאוגרפי מהעיירה שלי, כך אני מרגישה חיבור חזק יותר למקום שבו גדלתי ולאנשים שעיצבו בו את חיי. הפרדוקס הזה גורם לי לפנות לדברים המנחמים שאני זוכרת מהילדות שלי. לטעמים שליוו את שנות חיי המשמעותיות ביותר ועיצבו את האדם שאני היום.

עוגיות שושנים הן הטעם שהכי זכור לי משנות התיכון שלי והטעם שהכי גורם לי להתגעגע לתקופה הזאת. התקופה שמלווה אצלי בחברות טובות שגדלו איתי ומלוות אותי עד היום. סיפור האהבה שלי עם העוגיות הקלאסיות האלו התחיל במנהג שחברה שלי ואני סיגלנו בתקופת התיכון. מנהג של הברזה משיעורי אנגלית ומתמטיקה במשך כל שנות התיכון שלנו. מנהג שגרם לכך שסילקו אותנו מבית הספר בכל שנה מחדש בשל בעיית נוכחות. אבל לנו לא היה אכפת. מכיתה י' ועד כיתה י"ב היינו נעדרות בקביעות מכל שיעורי המתמטיקה והאנגלית, מבלי להתרגש מדי מהכעס של ההורים או המורים. כן, היינו לחלוטין חסרות דאגות וגם חסרות פחד. את השעות שהיינו אמורות להעביר בלימודים היינו מעבירות בקביעות בביתה של החברה. הבית שלה היה במרחק של שלוש דקות הליכה מהתיכון שבו למדנו. מכיוון שהיו לה 6 אחים ומשפחה מורחבת ענפה שהיתה מבקרת בביתה במהלך כל שעות היום, לא היה זמן שבו הבית שלה היה ריק. תמיד הייתה בו המולה גדולה, רעש והמון אורחים. חוץ מאשר בשעות הבוקר. בשעות שכולם היו בעבודה ובלימודים והבית התרוקן לחלוטין. בשעות האלו היה בבית שלה שקט מוזר ומאוד לא אופייני. כנראה שזה היה חלק מהעניין. הרצון שלנו להעביר כמה שעות של שקט ביחד. בלי הורים. בלי אחים. בלי אנשים אחרים. רק אני והיא. לדבר על כל הדברים שהעסיקו אותנו באותה תקופה על כוס נס קפה פושטי של עלית. הרבה לפני שידענו מה זה אספרסו או אפילו קפה מגורען. וכמובן שאי אפשר נס בלי עוגיות ביתיות. כן, ללא ספק, העוגיות היו חלק בלתי נפרד מכל העניין. אמא של החברה היא אופה מדהימה (על הרולדה המושלמת שלה כבר כתבתי בעבר) שהיתה דואגת למלא באופן קבע קופסאות פלסטיק גדושות במגוון עוגיות ביתיות מדהימות. הרגל שלא הייתי רגילה אליו מהבית שלי. מבחינתי, זה היה התירוץ העיקרי למנהג הזה שלנו. מכל מגוון העוגיות הרחב שמילאו את הקופסאות, אני הכי אהבתי את עוגיות השושנים. עוגיות משולמות, רכות ונימוחות שממולאות בכמות נדיבה של קצף ביצים מתוק ורך. ללא ספק אחד הטעמים שהכי מזוהים עם שנות התיכון העליזות שלי.

עוגיות שושנים קלאסיות


אז נכון שכבר התבגרנו מאז ותקופת התיכון נטולת הדאגות רחוקה שנות אור מאתנו. ונכון שממרום הגיל והאחריות שלנו, היום אנחנו כבר לא יכולות להבריז מהאחריות היומיומית שלנו כמו פעם. אבל בכל זאת, אין שום סיבה שלא נוכל להנות מהטעמים שליוו אותנו ומיד להיזכר בכל הסיפורים והמנהגים של ילדותנו. בדברים שהיינו פעם מזמן...


עוגיות שושנים קלאסיות


מכירים את המשפט "כל המוסיף גורע"? אז זה המשפט הכי נכון ביחס לעוגיות האלו. ניסיתי להכין אותן במגוון דרכים, מגוון שיטות ומגוון טעמים. אחרי כל הניסיונות האלו, אני יכולה לומר בפה מלא שהגרסא הבסיסית שלהן, הפשוטה והקלאסית ביותר, היא ללא ספק הגרסא המוצלחת ביותר שלהן. אם בעוגיות אחרות אני נהנית לגוון ולשנות את הטעמים, בעוגיות הללו אני תמיד נצמדת למסורת. לקלאסיקה. למתכון שקיבלתי לפני המון שנים מאמא של החברה. למעט השימוש בחמאה במקום במרגרינה, לא שיניתי כלל את המתכון. וכן, זה כולל שימוש באינסטנט פודינג. אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אתם כבר אמורים להכיר את הסלידה שלי מכל מה שקשור באינסטנט פודינג. מבלי להתיימר או להקשות שלא לצורך, אני באמת לא סובלת את הטעם ואת המרקם שלו. כנראה שזה נובע מהנטייה של אופים ביתיים (וגם של כמה אופים מקצועיים) לדחוף אותו בכל קינוח שהם מכינים. חשיפת היתר הזו היא כנראה מקור הסלידה שלי ממנו. הוא הופך את כל מה שמכינים איתו לוריאציה דומה של אותו טעם מאוס.

אחרי כל מה שאמרתי, בעוגיות הללו אין לו תחליף. הוא מה שיוצר את הטעם הזה, הנוסטלגי והטעים, שעושה את העוגיות האלו מיוחדות ובלתי נשכחות. ניסיתי לוותר עליו. לא יצא אותו דבר. ניסיתי להחליף אותו במקל וניל. יצא טעים, אבל אחר. ניסיתי להוסיף טעמים אחרים במקומו כמו שוקולד או פירות, יצא ממש לא קרוב למקור. אחרי כל הניסויים הכושלים האלו הגעתי למסקנה שאין ברירה. לדאבון ליבי, פודינג הוא מצרך הכרחי לעוגיות הללו. אבל תעשו לעמכם טובה, תשתמשו באבקת פודינג טובה. אני גיליתי לאחרונה את הפודינג של מימונ'ס בטעם וניל צרפתי ומאז אני משתמשת רק בו לעוגיות הללו. ממש מומלץ, אם עדיין לא ניסיתם. ולא, זו ממש לא פרסומת סמויה.

עוגיות שושנים קלאסיות


אז אחרי שהתגברנו על הצורך להשתמש באינסטנט פודינג בניגוד לכל תחושות הבטן שלנו, שאחר החומרים הם בסיסיים ונטולי מחלוקת לחלוטין. ממש כמו מרבית העוגיות הקלאסיות שליוו את שנות הילדות שלי, גם העוגיות הללו הן פשוטות מיסודן. רשימת המרכיבים היא בסיסית ביותר וכוללת רק קמח, חמאה (כמובן, מרגרינה במקור), שמנת חמוצה וביצים. זהו. מעט מאוד מצרכים שיוצרים את העוגיות הכי מושלמות שניתן לתאר. רכות באופן יוצא דופן וממש נמסות על הלשון. כל ביס מהן יביא אתכם לסיפוק מושלם, מהסוג שניתן לקבל רק מטעמים אהובים של ילדות.

מצרכים בסיסיים, הכנה פשוטה והנאה מובטחת. מה צריך יותר מזה?
אולי רק איזה כוס של קפה נמס פושטי בטעם של פעם..

עוגיות שושנים קלאסיות

עוגיות שושנים קלאסיות
מניב כ- 24 עוגיות בינוניות

חומרים לבצק:
350 גרם קמח (2.5 כוסות)
שקית אבקת אפייה
קורט מלח
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
גביע שמנת חמוצה
3 חלמונים

חומרים למילוי:
3 חלבונים
150 גרם סוכר (1.5 כוסות)
80 גרם (חבילה) אינסטנט פודינג (כן, זו לא טעות)

אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח ואבקת האפייה לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את המלח. מוסיפים את קוביות החמאה ומעבדים קלות באמצעות וו הלישה עד שהחמאה נשברת מעט ונטמעת בקמח. מוסיפים את החלמונים וממשיכים לעבד. מוסיפים את המשנת החמוצה וממשיכים לעבד עד לקבלת בצק דביק אך אחיד. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים ועוטפים כל חלק בניילון נצמד. מקררים למשך 4 שעות לפחות.
הכנת המלית: בקערת המיקסר מקציפים את החלבונים והסוכר עד לקבלת קצף קשה (במרקם של קצף למרנג). במהירות גבוהה במשך 6-8 דקות. עוצרים את המיקסר ומוסיפים את האינסטנט פודינג. בעזרת מרית מקפלים את הפודינג בעדינות לתוך קצף הביצים.
לאחר קירור הבצק מניחים אותו על משטח אפייה מקומח. פותחים לריבוע בעובי של 3-4 מ"מ. מורחים מחצית מכמות המילוי עד הבצק המרודד. מגלגלים את הבצק לגליל. חותכים את הגליל ל- 12 שושנים. את שושני הבצק מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. חוזרים על הפעולה עם מחצית הבצק שנותרה. את השושנים אופים כ- 12-14 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.
לאחר האפייה מניחים את העוגיות על גבי רשת על מנת שיצטננו.
העוגיות נשמרות כשבוע ימים בקופסא אטומה בטמפרטורת החדר (אבל אין סיכוי שהן יחזיקו מעמד כ"כ הרבה זמן..)



עוגיות שושנים קלאסיות


 אפרופו ערגונות וזכרונות ילדות, יש לי דף אודות חדש ומחודש.
אתם מוזמנים.
 

יום שבת, 25 בינואר 2014

קיפולי חמאה

או: רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר

יש דברים ששווה לפנות עבורם את הזמן. דברים כמו סרט טוב שגורם לנו קצת לחשוב, חברים טובים שגורמים לנו להתפקע מצחוק, קפה משובח שמתענגים על כל לגימה ממנו או ספר ממכר שאי אפשר להפסיק לקרוא אפילו אם ממש רוצים. דברים קטנים שצריך לקחת עבורם את הזמן כדי להנות מהם עד הסוף. מבחינתי, מאפי שמרים הם בהחלט מסוג הדברים שצריך וכדאי לפנות עבורם את הזמן. אם אתם באמת רוצים להכין בבית מאפי שמרים טובים ואיכותיים, מהסוג שבד"כ ניתן להשיג רק בקונדיטוריות טובות, אין ברירה וצריך לפנות את הזמן. להתחייב לתהליך. לעקוב אחר ההוראות. להמתין. לקרר. לאפשר לבצק להגיע למקום אליו הוא צריך להגיע כדי להיות הכי טוב שאפשר. אין קיצורי דרך ואין שום שיטה להחיש את התהליך. צריך פשוט לפנות את הזמן.

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר

אחרי שפירסמתי כבר את המתכון המושלם והפשוט שלי לקראנץ'שוקולד וחלבה הגיע הזמן להעלות את דרגת הקושי. תכינו את עצמכם, אני הולכת לכתוב כאן את צמד המילים שהכי מפחיד שמרימופובים- "קיפולי חמאה". צמד המילים שגורם אפילו לאופים מנוסים להזיע קצת. כן, קיפולי חמאה זה תהליך מעט מייגע. בהחלט צריך לפנות בשבילו את הזמן והוא בהחלט מצריך חשק ומצב רוח מאוד מסויימים. נכונות להתמסרות ולהשקעה. אבל יחד עם זאת, ממש לא מדובר בתהליך בלתי אפשרי או אפילו בתהליך מסובך במיוחד. תאמינו לי שאחרי שתתנסו פעם או פעמיים בהכנת בצק שמרים עשיר עם קיפולי חמאה, אתם תיווכחו לדעת שהשד לא נורא כמו שחשבתם ואפילו תפיקו הנאה מכל התהליך. ושלא לדבר על ההנאה שכרוכה באכילה של הדבר המושלם והנפלא הזה, שבאמת חייבים לנסות כדי להבין את ההבדל.

את המתכון הזה גיליתי ממש לאחרונה בספר השמרים החדש של גלית והנס ברטלה. כמובן שבעקבות האהבה הגדולה שלי לכל מה שקשור בשמרים, מצאתי את עצמי מזילה ריר על כל מתכון בספר הנהדר הזה וכבר הספקתי לסמן לעצמי כמות לא מבוטלת של מתכונים שאני מתכוונת לנסות ממש בקרוב. המתכון הזה הוא המתכון הראשון שניסיתי מהספר ואני חייבת לומר שהתאהבתי לחלוטין. הרוגלך האלו טובים פי כמה וכמה מכל רוגלך אחרים שאי פעם יצא לי לטעום. הם רכים, חמאתיים, מתוקים ושוקולדיים בדיוק במידה הנכונה. המתכון שאני מפרסמת כאן שונה מעט מהמתכון שמופיע בספר. אחרי שהכנתי את הרוגלך האלו כבר כמה פעמים, שיניתי מעט את הכמויות ופישטתי את אופן ההכנה כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר בעיניי. בהחלט מתכון ששווה להוסיף לאוסף המתכונים הקבוע שלכם. הוא אומנם לא מתכון מהיר ופשוט, אבל הוא בהחלט מנצח מבחינת התוצאה המשובחת. החצי השני שלי אפילו אמר שהרוגלך האלו הם הדבר הכי טעים שהוא אי פעם טעם. קצת הגזמה בעיניי, אבל הם בהחלט מרוויחים ביושר את מקומם ברשימת הלהיטים הגדולים. שימו לב שהמתכון קצת ארוך וכולל שלבים רבים של רידוד וקירור. מבטיחה לכם שאם תיאזרו במעט אומץ ואורך רוח ותעקבו אחר ההוראות כלשונן, תקבלו רוגלך מושלמים, שיגרמו לכם להתאהב בהם לנצח.

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר


אז עבור כל אותם אלו שצמד המילים "קיפולי חמאה" גורם להם להזיע, תנו לי להרגיע ולפשט עבורכם את התהליך. בסה"כ מדובר בתהליך של הכנסת חמאה לבצק. באמת לא משהו מסובך מדי ואי אפשר ממש לטעות איתו. אם מקפידים לעבוד על פי הכללים אין סיבה לא להצליח. הכלל הראשון הוא חמאה בטמפרטורת החדר. מה זה אומר? תוציאו את החמאה מהמקרר חצי שעה לפני בקיץ ושעתיים לפני בחורף. החמאה צריכה להיות במצב מוצק לחלוטין אך רך. כלומר, אם מכניסים לתוכה אצבע, נוצר שקע בקלות, אבל היא עדיין שומרת על צורתה ואין בה חלקים נמסים כלל. אם החמאה תהיה קשה מדי, הבצק ייקרע ויישארו בו חתיכות גדולות ומעצבנות של חמאה. אם החמאה תהיה רכה מדי, היא תברח החוצה מהבצק וכל העסק יהפוך לשומני ודביק במיוחד. אם לומר את האמת, יש צורך בניסיון מסוים כדי להגיע למצב הצבירה המדויק של החמאה. גם אם בפעם או בפעמיים הראשונות לא יתקבל בצק מושלם והרידוד יהיה מאתגר, בפעם השלישית והרביעית התהליך כבר יהיה פשוט הרבה יותר. מניסיון. הכלל השני הוא קירור ומנוחה של הבצק. בנושא הזה אין מה להתפשר. כדי שניתן יהיה לרדד ולקפל את הבצק בקלות, הוא חייב להיות קר. בצק חם הוא לחלוטין בלתי אפשרי לעבודה.

ורק עצה קטנה לפני שמתחילים, אל תכינו חצי כמות. זה פשוט לא שווה את כל המאמץ. הרוגלך הללו נגמרים הרבה יותר מהר ממה שאתם מתארים לעצמכם. אם תחצו כמויות, אתם ממש תכעסו על עצמכם.

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר



רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר
מניב כ- 32 רוגלך קטנים

לראש העיסה:
70 גרם קמח (חצי כוס)
25 גרם שמרים טריים
125 מ"ל מים (חצי כוס)
140 גרם קמח לכיסוי (כוס)
 
לבצק:
420 גרם קמח (3 כוסות)
50 גרם סוכר (רבע כוס)
50 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות
250 מ"ל חלב (כוס)
כפית מלח
 
לקיפולי החמאה:
350 גרם חמאה בטמפרטורת החדר

למילוי השוקולד:
300 גרם שוקולד מריר
30 גרם חמאה
 
סירופ סוכר לציפוי (אופציונלי):
100 גרם סוכר (חצי כוס)
120 מ"ל מים (חצי כוס)

אופן ההכנה:
ראש העיסה: מערבבים בקערה את הקמח והשמרים. מוסיפים את המים ומערבבים היטב. מגרדים היטב את דפנות הקערה בעזרת מרית. מפזרים מעל את הקמח וממתינים כ- 15-20 דקות עד לקבלת עיסה תפוחה ובעלת סדק ברוחב של כס"מ.
הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים סוכר, חמאה, חלב, מלח ואת ראש העיסה. בעזרת וו הלישה לשים את הבצק למשך כ- 5 דקות במהירות בינונית. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים בטמפרטורת החדר 40-30 דקות. לאחר התפיחה הראשונית, לשים שוב את הבצק בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות. מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לקירור של שעתיים לפחות (קירור, לא התפחה).
קיפולי החמאה: מרדדים את הבצק למלבן בגודל של 20X40. מורחים את החמאה על שני שליש מהבצק (משאירים שליש בצק חיצוני ללא חמאה). מקפלים את שליש הבצק ללא החמאה על גבי השליש האמצעי של הבצק (עליו מרחנו חמאה) ומקפלים מעל את שליש הבצק השלישי (החיצוני, עליו מרחנו חמאה). מרדדים שוב את הבצק למלבן בגודל של 20X40. ומקפלים שוב לשלושה (כמו בשלב הכנסת החמאה, רק ללא מריחת חמאה). עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומניחים במקרר למשך שעתיים לפחות. לאחר שעתיים, מבצעים קיפול נוסף. מרדדים שוב את הבצק למלבן בגודל של 20X40 ומקפלים שליש חיצוני על גבי השליש האמצעי ואת השליש החיצוני הנוסף מעל. מרפדים את הבצק בניילון נצמד ומקררים למשך שעתיים נוספות. אני הנחתי לתפיחה במקרר למשך הלילה.
מילוי וחיתוך הרוגלך: ממיסים את השוקולד המריר ואת החמאה. מערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה וחלקה. את הבצק המקורר מחלקים לשני חלקים (כדי להקל על העבודה, אני מעדיפה לעבוד עם חצי מכמות הבצק בכל פעם). מרדדים מחצית מהבצק למלבן בגודל של 30X50. חשוב לרדד על גבי משטח מקומח ולהזיז את הבצק מדי פעם כדי לוודא שהוא לא נדבק למשטח העבודה. מורחים על הבצק מחצית מכמות המילוי. מקפלים את הבצק לחצי (לאחר הקיפול מתקבל בצק בגול של 50X15 בערך). מרדדים בעדינות את הבצק על מנת ליישר אותו מעט. בעזרת חותכן פיצה (או סכין חדה) חותכים את המלבן למשולשים בעלי בסיס של כ- 6 ס"מ. מגלגלים את המשולשים לצורת רוגלך באופן הדוק מאוד ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. חוזרים על הפעולה עם מחצית הבצק השנייה. את הרוגלך מתפיחים בטמפרטורת החדר במשך כשעה עד להכפלת הנפח.
אופים כ- 12-14 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות. חשוב מאוד שלא לאפות יתר על המידה ולבדוק לאחר 12 דקות בדיוק. הרוגלך צריכים להיות בעלי גוון זהוב בהיר ולא מעבר לכך.
ציפוי: בסיר קטן מניחים את המים והסוכר ומבשלים עד להמסה מוחלטת של הסוכר. חשוב לערבב מדי פעם על מנת שהסוכר לא יישרף.  מיד לאחר האפייה, מורחים את הרוגלך בסירופ הסוכר ומניחים להם הצטנן בתבנית.

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר


זהירות..ממכר!!


 

יום רביעי, 15 בינואר 2014

מלכלכים את הידיים

או: טראפלס שוקולד תפוז

טראפלס שוקולד תפוז


העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים- אלה שאוהבים להלתכלך ואלה שאוהבים לשמור מרחק נגיעה מכל דבר שעלול לגרום להם לטיפה של לכלוך או אי סדר. אפשר לראות את ההבדלים כבר כשאנחנו ילדים. יש את אלו שמכניסים את הידיים שלהם לתוך צבעי הגועש ומורחים את כל הדף במגוון של צורות אמורפיות ואבסטרקטיות ויש את אלו שמעדיפים להשתמש במכחול, לצבוע בתוך הצורות והקווים ולהיבהל מכל טיפת צבע שנוגעת בהם. יש את אלו שאוהבים ללכת בתוך הבוץ, לגעת בו וללכלך את כל הבגדים ויש את אלו שיעשו סיבוב ארוך ויקפצו על קצות האצבעות בין השלוליות, רק כדי להימנע מכל זכר של לכלוך. אני מהסוג הראשון של האנשים. רק תתנו לי את האפשרות להתלכלך. לאבד שליטה. תנו לי את האפשרות לגעת. להרגיש עם הידיים. במיוחד בכל מה שקשור באוכל. אם יש לי אפשרות לבשל, לטעום, ללוש ולאכול עם הידיים, ואני מאושרת.

כנראה שלמדתי את זה מהבית. כל האנשים שאני מכירה מבשלים עם הידיים. אין כפות או כפיות. אין כפפות. גם מתבלים עם הידיים. בלי מידות. לפי העין שופכים תבלינים לתוך כף היד וישר לסיר או לקערה. לא יודעת להסביר את זה. איכשהו יוצא שהאוכל הרבה יותר טעים כשמכינים אותו בידיים. בלי חוצץ. בלי כלי שנכנס באמצע והורס את הטעם. כנראה שיש משהו ב"טעם של היד". משהו שאי אפשר להשיג בשום דרך אחרת. כאילו כל הזיכרונות, הטעמים והידע של הבישול הטוב טמון ביד. עובר דרך המגע הישיר בין היד לאוכל.

טראפלס שוקולד תפוז


אם גם אתם מהסוג שאוהב להתלכלך ולגעת באוכל, יש לי את הקינוח המושלם- טראפלס שוקולד. הרי אין שום דבר יותר מלכלך משוקולד. אבל מצד שני אין גם שום דבר שיותר כיף לגעת בו עם הידיים מאשר שוקולד. אם אף פעם לא הבנתם איך אוכל יכול להיות חושני, תכינו טראפלים. כל העבודה הזאת עם השוקולד, המגע הישיר, הבלתי אמצעי, הגלגלול, הציפוי, התוצאה החלקה והמושלמת. פרי עמל ידכם שבא לידי שיא בביס הרך. המתמסר. הנמס על הלשון. תכינו ותבינו על מה אני מדברת. אבל מצד שני תכינו את עצמכם מראש לחוויה שתלכלך לכם את הידיים, את הבגדים ואת המטבח בכתמים שחורים ודביקים במיוחד.

טראפלס שוקולד תפוז

יש מיליוני מתכונים לטראפלס. מכל הסוגים והמינים. החל מגרסאות קלאסיות ופשוטות שמכילים רק שוקולד ושמנת ועד לסוגים מורכבים ומסובכים שמכילים מגוון טעמים ומרקמים. המתכון הזה הוא איפשהו באמצע. הוא מאוד פשוט בהכנה ובטעמים שלו, אבל גם מושלם ומשובח במיוחד. אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אתם כבר יודעים שאחד הטעמים האהובים עליי ביותר בעולם הוא שוקולד-תפוז. מאז שהייתי ילדה אני מכורה לכל מה שקשור בשילוב הזה. בכל ביקור בחנות שוקולד, אני תמיד אצא עם שקית עמוסה בשוקולדים בטעם שוקולד, שתמיד תכלול גם כמות לא מבוטלת של קליפות הדרים מצופות בשוקולד. הכי הארד-קור. משהו שרק מכורים אמיתיים יכולים לאהוב. לכן זה לא מפתיע שגם בכל מה שקשור בטראפלס, אני תמיד אעדיף את הגרסא עם התפוז.

כמו שאמרתי, המתכון פשוט מאוד להכנה ויש בו ממש מעט חומרים. לכן חשוב מאוד להשתמש בחומרים איכותיים. החל משוקולד משובח בעל אחוזי קקאו גבוהים (במקרה הזה כדאי להשקיע ולקנות את השוקולד היקר, זה באמת עושה את כל ההבדל). חשוב להקפיד גם להשתמש בליקר תפוז איכותי (גראן-מרנייה או קוואנטרו אמיתיים) ולא בחיקוי זול. וכמובן, אל תוותרו על המלח!! אומנם זו כמות מאוד קטנה אבל יש לה השפעה משמעותית על הטעם. אני חייבת לומר שבאופן מפתיע, הטראפלס האלה היו הצלחה מסחררת גם בקרב אלו שאינם מחבבים את השילוב של שוקולד ותפוז. אבל אם אתם בכל זאת סולדים מהשילוב הזה, פשוט תשמיטו מהמתכון את קליפות התפוז ותמירו את ליקר התפוז באלכוהול אחר (ויסקי, ברנדי או רום יעבדו כאן מצוין).

אז יאללה, תשטפו ידיים. תפשילו שרוולים, תשימו סינר ותיגשו לעבודה.
כדאי לכם.

טראפלס שוקולד תפוז


טראפלס תפוז-שוקולד
מניב כ- 30 טראפלים בגודל בינוני

חומרים:
400 גרם שוקולד מריר משובח (60% קקאו ומעלה) קצוץ דק
מיכל שמנת מתוקה
קליפה מגורדת מתפוז בינוני (כחצי כפית)
2 כפות דבש
רבע כפית מלח
3 כפות ליקר תפוזים

אבקת קקאו לציפוי

אופן ההכנה:
בקערה בינונית מניחים את השוקולד הקצוץ ואת המלח. מניחים בצד. בסיר קטן מניחים את השמנת, הדבש ואת גרידת התפוז. מביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב. מיד כאשר השמנת מגיעה לרתיחה מסירים מהאש ושופכים על גבי השוקולד. ממתינים כשלוש דקות עד שהשוקולד נמס. לאחר כשלוש דקות, מערבבים בעדינות את התערובת בעזרת כף מהמרכז החוצה, עד שמתקבלת תערובת מבריקה והומוגנית. מוסיפים את הליקר ומערבבים היטב. את תערובת השוקולד שופכים לתוך תבנית שטוחה (אני השתמשתי בתבנית פיירקס בגודל 25X30). מכסים היטב בניילון נצמד ומניחים בקירור למשך 8 שעות לפחות. לאחר קירור מוחלט של התערובת, קורצים ממנה עיגולים בערת כפית. את העיגולים מניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. מקררים את העיגולים כשעה במקרר. לאחר הקירור, מוציאים את העיגולים מהמקרר ומגלגלים אותם בין הידיים עד שהם עגולים וחלקים. לתוך קערה מנפים אבקת קקאו. מניחים את הכדורים בקערה ומגלגלים אותם בקקאו עד שהם מצופים היטב (2-3 כדורים בכל פעם).

טראפלס שוקולד תפוז


מלכלך מאוד, אבל שווה כל ביס..