יום שבת, 26 בינואר 2013

פוסט יום הולדת עם כמה המלצות לשנה החדשה



פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
** כל התמונות בפוסט הנוכחי לקוחות מתוך הבלוגים "מה יש לאכול", "פשוט מבשל פשוט", המרכיב הסודי", "עד הפירור האחרון" ו"שביתה איטלקית" **


בשבוע הבא הבלוג שלי יחגוג יום הולדת שנה!! הוא אומנם כבר ילד גדול, אבל עדיין די חדש בעולם ולומד דברים חדשים ומפתיעים בכל יום. הבלוג הזה נפתח מתוך ניסיון לאגד מתכונים אהובים ורצון לשתף ולהשתתף באהבה הגדולה שלי לאוכל טוב (ובעיקר למתוקים טובים). אז לכבוד המאורע החלטתי להעלות פוסט קצת שונה, שכולל המלצות לפוסטים אהובים מבלוגים של אלו החולקים את האהבה שלי לאוכל ולכל מה שקשור בו. בעיניי, הדרך הטובה ביותר לציין את יום היווסדו של הבלוג היא באמצעות המלצות והפניות לבלוגים אהובים אחרים, שחלקם אף היוו את ההשראה לפתיחת הבלוג האישי שלי.

הכל התחיל בפנייה שקיבלתי לפני מספר שבועות להשתתף בפרוייקט בלוגרים שבו כל אחד ממליץ על פוסט אהוב מ- 5 בלוגים שונים. למרות שהפרוייקט הגיע בזמן קצת לחוץ עבורי, החלטתי לעשות את כל המאמצים להשתתף בו מתוך האמונה שמטרת המרחב הוירטואלי היא לשתף, להמליץ וכמובן לפרגן.

אז מה ברשימה שלי?

בראש ובראשונה כמובן הבלוג מה יש לאכול. הבלוג הוותיק של טל שמאגד בתוכו מתכונים מגוונים מכל הסוגים והמינים. אפשר למצוא בבלוג שלו מגוון מתכונים קלאסיים כמו סקלופיני עוף ברוטב לימוני ועד מתוקים מעניינים כמו קרמבו פסיפלורה. אני חייבת לומר שאני עוקבת אחרי הבלוג של טל כבר המון שנים ותמיד נהנית לקרוא את הפוסטים שלו על "החיים, מתכונים ומה שביניהם", כמו שהוא נוהג להציג זאת. אומנם מעולם לא יצא לנו להיפגש באופן אישי, אבל אחרי כ"כ הרבה פוסטים וכ"כ הרבה אינפורמציה ששותפה לאורך השנים, אני מרגישה כאילו אנחנו חברים ותיקים.

לא היה פשוט לבחור רשומה אהובה מהבלוג של טל. אבל אחרי התלבטויות רבות החלטתי על הפוסט עם סלט הפתיתים הזה שממצה את כל מה שאני אוהבת בבלוג של טל- אוכל פשוט, זמין, טרי ותמיד עם טוויסט מעניין ולא צפוי. אז נכון שמדובר במתכון פשוט ונכון שיש בבלוג מתכונים מורכבים ומעניינים הרבה יותר, אבל בכל זאת, יש משהו בפוסט הפשוט הזה שמסביר למה אני כ"כ מאוהבת בפתיתים (ובבלוג של טל). חוץ מזה שיש בסלט הזה עגבניות מיובשות, שזה אחד הדברים הכי טעימים שאפשר להעלות על הדעת, יש בו גם גבינת פטה, זיתים שחורים ונענע. מה יכול להיות יותר מושלם?



פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
סלט פתיתים מושלם מתוך הבלוג "מה יש לאכול"


בלוג ותיק נוסף שאני נוהגת לקרוא באדיקות הוא פשוט מבשל פשוט. הבלוג המדהים והמגוון של יובל שבו הוא משתף מיצירות המטבח הפרטי שלו. שמו של הבלוג באמת מתאר את מהותו- בישול פשוט וביתי, מהסוג שגורם לך לקוות להזמנה לארוחת ערב משפחתית. המתכונים תמיד ביתיים ומזמינים וכמעט כל פוסט מתובל גם בסיפור אישי או אנקדוטה מעניינת מחייו ומחיי משפחתו של יובל. אם לצטט את משפט המפתח מהבלוג של יובל: "אני חי בשביל לאכול, או יותר נכון – חי בשביל האוכל". ממש הוציא לי את המילים המפה. אז אם חשקה נפשכם במתכון לקובה סלק קלאסי, ממש כמו המתכון של אחרונת הסבתות העירקיות (כולל הסבתא האישית שלי), או במתכון "מודרני" יותר לסביצ'ה (וכל הכבוד על האומץ), בקרו בבלוג של יובל. יש בו משהו לכל אחד.

גם במקרה של יובל לא היה לי פשוט לבחור פוסט אהוב. גם כאן היתה התלבטות לא פשוטה, אבל לבסוף הפור נפל והחלטתי על המתכון המדהים שלו לשטרודל גבינה ודובדבנים. בצק פילו, גבינה, קליפת לימון, דודבנים ופירורים. אני באמת צריכה לומר משהו נוסף?




פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
שטרודל גבינה ודובדבנים מתוך הבלוג "פשוט מבשל פשוט"


הבלוג הבא ברשימה שלי הוא הבלוג היפיפה של תמי, שנקרא, כמה הולם, עד הפירור האחרון. אכן שם הולם לבלוג. הכל באמת נראה טעים עד הפירור האחרון. אני חייבת להודות שאת הבלוג של תמי יצא לי להכיר ממש במקרה, כאשר חיפשתי שם לבלוג שלי. השם הראשון שעלה לי בראש היה "עד הפירור האחרון". כמובן שחיפשתי בגוגל וגיליתי למרבה אכזבתי שכבר קיים בלוג כזה. אז התחלתי לדפדף והתאהבתי. התאהבתי במתכונים המוצלחים, בתמונות המדהימות וכמובן בסיפורים של תמי. סיפורים אישיים שמלווים כל מנה. חלק מהסיפורים מתארים טיולים מעוררי קנאה בעולם, ממש כמו הסיפור שמלווה את המתכון לצ'ילי מתוק ביתי. חלק אחר, מנוגד לחלוטין אבל קוסם לא פחות, כולל סיפורי יומיום של חיי זוגיות "רגילים", כמו הסיפור שמלווה את המתכון למרק פלפלים צהובים.

במקרה של הבלוג של תמי, הבחירה בפוסט האהוב עליי היתה פשוטה הרבה יותר. כל הפוסטים וכל המתכונים מעוררי תיאבון ועושים חשק להיכנס למטבח ולהתחיל לבשל, אבל הפוסט שאני לא יכולה לעמוד בפניו הוא כמובן הפוסט עם המתכון לעוגת שמרים שוקולד. אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אני ממש לא צריכה להסביר לכם את מהות הבחירה שלי ולמה אין בכלל התלבטות. אם לא, אז תרשו לי רק לומר: בצק שמרים עשיר בחמאה במילוי קרם שוקולד מריר. זהו, אין צורך בהסברים נוספים. אה, יש עוד סיבה- הפוסט עמוס בצילומי מאקרו מרהיבים של בצק זהוב ומזמין ושל שוקולד חמים ומבריק. פשוט עושה חשק לנגוס במסך..


פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
עוגת שמרים שוקולד מתוך הבלוג "עד הפירור האחרון"


הבלוג הבא הוא הבלוג של אולגה שנקרא המרכיב הסודי. מתוך שיטוט בבלוג של אולגה עולה תחושה מאוד מובהקת של נועם. נועם ורוגע. יש משהו מאוד נעים באולגה. בסיפורים שלה. בבחירת המתכונים שלה. הכל אפוף בתחושת זן. אולגה מגדירה את עצמה כ"מכורה לבישול" שלמדה לאחרונה את אהבתה לבישול ולתבלינים, בעיקר בזכות החצי השני שלה. הבלוג של אולגה מלא בצילומים בהירים ושטופי אור, שכאמור, תורמים לתחושת הנועם שעולה מתוך הבלוג שלה. כל מתכון מלווה גם בתמונות משלבי ההכנה (כל הכבוד על הסבלנות) וגם בתוצר הסופי, שמוצג תמיד עם הרבה סטיילינג ומחשבה. אני הייתי מכתירה את הבלוג הזה כבלוג איחוד גלויות הכי ישראלי שיש עם מתכונים כמו מרק בורש אוקראיני אסלי של אמא ועד מתכון למ'חמר שהיא פשטידה מרוקאית שאמא שלי (וכמעט כל משפחה מרוקאית אחרת) מכינה בכל יום כיפור לארוחה מפסקת.

מכל מגוון הפוסטים והמתכונים שאולגה מאגדת בבלוג שלה באהבה רבה, בולט דווקא הפוסט הראשון שפותח את הבלוג עם מתכון לדובשניות עם קפה ואגוזים בציפוי שוקולד. תודו שאתם סקרנים. מספיק רק לקרוא את הכותרת של הפוסט כדי להתעניין. לא להאמין לאן אולגה לקחה את העוגיות הקלאסיות שמוכרות לכל ילד מתקופת חגי תשרי. גבירותיי ורבותיי, מהפך. פשוט לא להאמין למה הן יכולות להפוך. ניסיתי, מומלץ ביותר (ולא רק לראש השנה).


פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
דובשניות עם קפה ואגוזים בציפוי שוקולד מתוך הבלוג "המרכיב הסודי"

כמובן שהשארתי את הדובדבן שבקצפת לסוף. חותם את הרשימה הבלוג המקסים של עמרי. בלוג שהחל דווקא ממקום של סיום תקופה וסיום עבודה והגיע למקומות חדשים של תשוקה ואהבה. מדובר בבלוג שביתה איטלקית, שעושה מתיחת פנים רצינית לאוכל האיטלקי-ישראלי, שרובנו כ"כ אוהבים. אני מודה ומתוודה שהאוכל האהוב עליי ביותר בעולם הוא אוכל איטלקי. אבל מה, מעולם לא הייתי באיטליה (זה בהחלט בראש ה- TO DO LIST שלי). המטבח האיטלקי היחיד שאני מכירה הוא המטבח האיטלקי-ישראלי, שלעיתים נוטה לעשות עוול לאוכל הנהדר הזה. אז לפני שאני אגיע לאיטליה ואפגוש את המטבח האיטלקי האסלי (אם יש דבר כזה בכלל), אני יכולה בינתיים להתרפק על הבלוג של עמרי. ובהחלט יש על מה להתרפק. למרות שגיליתי את הבלוג הזה ממש לאחרונה, כבר סימנתי לעצמי כמות לא מבוטלת של מתכונים שאני חייבת לנסות כמו המתכון  לקנלוני. אחד הקינוחים הכי טעימים בעולם!! ואחד הקינוחים שהכי קשה להשיג בארץ. עכשיו, בזכות הבלוג של עמרי אני יודעת שניתן להכין אותם בבית (מי היה מאמין??). כמובן שאי אפשר גם בלי המתכון לריזוטו פטריות, שגם אותו מעולם לא חשבתי להכין בבית.

בנוגע לפוסט אהוב, אני חייבת לומר שממש, אבל ממש אהבתי את כל הפוסטים של עמרי. כולם, בלי יוצא מן הכלל. באמת שהיה לי מאוד קשה לבחור. בעיקר בשל העובדה שהבלוג חדש וכמות הפוסטים מעטה יחסית. אבל אם בכל זאת הייתי חייבת לבחור פוסט אחד שאני לא מבינה איך חייתי בלעדיו עד היום, זה יהיה הפוסט עם המתכון לספגטי ברוטב לימון. זה אומנם לא המתכון הכי מורכב או הכי מיוחד בבלוג, אבל בעייני זה המתכון הכי טעים והכי מהיר, שפשוט ממצה את כל מה שאני אוהבת במטבח האיטלקי. גם מהיר, גם פשוט וגם טעים באופן מיוחד. ניסיתי. יצא מצוין. זה המתכון היחיד שיצא לי לנסות בינתיים מהבלוג המדהים הזה (אבל ממש לא האחרון). מה שקנה אותי במתכון הזה הוא החיבה העזה של עמרי לסוכריות החמצמצות שזכורות לו מילדותו. כנראה שזו אהבה ששנינו חולקים. בנוסף לחיבה עזה לטעמים חמצמצים.


פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
ספגטי ברוטב לימון מתוך הבלוג "שביתה איטלקית"


בציפייה לשנה נוספת של אוכל טוב, שיתופי פעולה מוצלחים ואהבות חדשות.

6 תגובות:

  1. לירון, תודה על המילים החמות! שמחתי מאוד להכיר את הבלוג שלך.

    השבמחק
    תשובות
    1. יש לך בלוג מקסים ומגיעות לך כל המחמאות.

      מחק
  2. המלצות מעולות! ומזל טוב לבלוג :)

    השבמחק
  3. מזל טוב לבלוג :)
    איזה קטע, גם לבלוג שלי יש עוד מעט יומהולדת (עוד שבועיים)

    בזכותך הכרתי עכשיו בלוג מקסים שלא היכרתי קודם (עד הפירור האחרון), אז תודה רבה!

    השבמחק
  4. איזה כיף לשמוע. מזל טוב גם לך :-)

    השבמחק