או: לימונים כבושים
אחד הטעמים האהובים עליי ביותר הוא חמוץ. עם כל האהבה הגדולה שלי למתוקים, אני חייבת לומר כי הם בהחלט ממוקמים במקום השני ברשימת הטעמים האהובים. עוד מילדות הסוכריות האהובות עליי ביותר הן סוכריות לימון פשוטות, כאלו שנמכרות בשווקים באגורה וחצי וכל סיבוב שלי בשוק לא מסתיים ללא קניית שקית של סוכריות לימון. ההתמכרות שלי לטעם החמוץ לא נגמרת רק בסוכריות לימון אלא באה לידי ביטוי כמעט בכל מאכל- טעם הקרטיב האהוב עליי ביותר הוא קרטיב לימון, המיץ האהוב עליי הוא לימונדה, הליקר האהוב עליי הוא לימונצ'לו וסלט ירקות שלא נסחטו לתוכו לפחות שני לימונים פשוט לא טעים לי. אפילו סוכריות מציצה לגרון אני תמיד אעדיף בטעם לימוני. וכמובן, איך אפשר בלי חמוצים מכל הסוגים והמינים, אליהם אני פשוט מכורה מאז שהייתי ילדה. אחד מזכרונות הילדות הטעימים שלי מבית סבתא הוא צנצנות הירקות הכבושים שהיו מונחות על אדן החלון והן ללא ספק היו אחת הסיבות שכל כך אהבתי את הביקורים בביתה. בין הצנצנות הללו תמיד הייתה צנצנת של לימון כבוש שהיה (ונשאר) האהוב עליי ביותר מכל הכבושים.
לצערי הרב מאוד, החצי השני שלי לא סובל טעם חמוץ. למרות שבכל הקשור לאוכל אנחנו בד"כ תמימי דעים, בכל מה שקשור לחמוץ אנחנו ממש לא מסכימים. מסיבה שאינה ברורה לי כלל, החצי מסרב לאכול טונה עם לימון, לא סובל עוגת גבינה לימונית, לא סוחט חצי ליטר של מיץ לימון לסלט הירקות שלו ובמיוחד שונא לימון כבוש. או כמו שהוא מגדיר זאת, הוא לא שונא לימון כבוש, הוא פשוט מתעב לימון כבוש.
בדיוק כמוני וכמו החצי השני שלי, העולם מתחלק לשני חלקים: אלו שמטורפים על לימון כבוש וחושבים שזה אחד הדברים הכי טעימים שאפשר להוסיף להם בסנדוויץ ואלה שלא סובלים לימון כבוש וחושבים שזה הדבר הכי גרוע שקרה לאנושות. עם כל האהבה הרבה שלי ללימון הכבוש, אני בהחלט יכולה להבין מדוע כ"כ הרבה אנשים סולדים ממנו. כבישת הלימון על קליפתו מעצימה את המרירות שלו ויוצרת יחד עם החמיצות הגבוהה טעם דומיננטי ואף אגרסיבי, שבהחלט לא מתאים לחיך רגיש. ללא ספק מדובר בטעם נרכש, אבל כזה שיגרום הנאה צרופה לאלו שיצליחו לרכוש אותו.
יש מיליון גרסאות ללימון כבוש וכל אחד מכין אותו בצורה קצת אחרת. המתכון הזה הוא המתכון המקורי של סבתא שלי, אותו היא מכינה כבר במשך עשרות שנים ואני פשוט מטורפת עליו. שלא בצורה האופיינית לי, הכנתי את המתכון כמו שהוא, ללא שינויים כלל. יש דברים שאיתם לא מתעסקים.
בניגוד למספר גרסאות, גרסא זו דורשת זמן כבישה ארוך של שבוע לפחות ולכן יש צורך בצנצנת מעוקרת שניתן לאטום היטב. אני משתמשת בצנצנת זכוכית עם פלסטיק אוטם וסוגר מתכת. כזו שניתן להשיג בכל סופר. לשם עיקור הצנצנת, אני ממלאת אותה עד הקצה במים רותחים, מניחה את המכסה על שולי הצנצנת (ללא סגירה) וממתינה כעשר דקות. לאחר 10 דקות אני מסננת את המים ומניחה את הצנצנת להתייבש באוויר. מומלץ למלא את הצנצנת ולאטום אותה כאשר היא עדיין חמימה.
חשוב לי להדגיש כי לימונים כבושים ניתן להכין רק מלימונים של חורף. למה? כי ככה סבתא שלי אומרת ואני לא שואלת שאלות. בכל חורף אני מכינה כמה ק"ג של לימונים כבושים (בד"כ מלימונים שאני קוטפת מהעץ בגינת ההורים של החצי השני שלי). את הלימונים המוכנים אני מרסקת לממרח ומקפיאה בקופסאות פלסטיק לכל השנה.
לימונים כבושים של סבתא עליזה
חומרים:
כ- 8 לימונים גדולים ועסיסיים
3 כפות מלח גס
חצי כפית פפריקה מתוקה
רבע כפית פפריקה חריפה
צנצנת זכוכית אטומה
אופן ההכנה:
רוחצים את הלימונים היטב במים וסבון. אם משתמשים בלימונים קנויים, יש לוודא שמסירים מהם את כל שכבת השעווה המכסה אותם. שמים את הלימונים בסיר רחב עם מים ומרתיחים למשך כ- 10 דקות עד שהלימונים מתרככים מעט. מסננים את המים ושוטפים את הלימונים במים קרים עד שהם מצטננים מעט. חותכים את הלימונים לרבעים לאורכם (אפשר לחתוך לפרוסות או לקוביות, מה שבא). מוציאים מהלימונים את החרצנים. יש להקפיד להוציא כמה שיותר חרצנים משום שהם מרים ולא טעימים. מניחים את הלימונים בצנצנת. מקפידים להוסיף גם את המיץ שיצא מהלימונים בזמן החיתוך. מוסיפים את התבלינים, סוגרים היטב ומנערים את הצנצנת עד שכל התבלינים מתערבבים. בחורף ניתן להשאיר את הצנצנת מחוץ למקרר (בתנאי שהיא מעוקרת ואטומה היטב). משאירים למשך שבוע כאשר מקפידים לנער מדי פעם.
לאחר שבוע מתקבלים לימונים כבושים מושלמים.
אני נוהגת לטחון את הלימונים לממרח בעזרת בלנדר סטיק על מנת שאוכל למרוח על סנדוויצים.
לאחר הפתיחה שומרים את הצנצנת במקרר ולא מכניסים את הידיים או סכו"ם מלוכלך.
אפשר לחלק את הכמות לכלי פלסטיק חד פעמיים ולהקפיא.
אחד הטעמים האהובים עליי ביותר הוא חמוץ. עם כל האהבה הגדולה שלי למתוקים, אני חייבת לומר כי הם בהחלט ממוקמים במקום השני ברשימת הטעמים האהובים. עוד מילדות הסוכריות האהובות עליי ביותר הן סוכריות לימון פשוטות, כאלו שנמכרות בשווקים באגורה וחצי וכל סיבוב שלי בשוק לא מסתיים ללא קניית שקית של סוכריות לימון. ההתמכרות שלי לטעם החמוץ לא נגמרת רק בסוכריות לימון אלא באה לידי ביטוי כמעט בכל מאכל- טעם הקרטיב האהוב עליי ביותר הוא קרטיב לימון, המיץ האהוב עליי הוא לימונדה, הליקר האהוב עליי הוא לימונצ'לו וסלט ירקות שלא נסחטו לתוכו לפחות שני לימונים פשוט לא טעים לי. אפילו סוכריות מציצה לגרון אני תמיד אעדיף בטעם לימוני. וכמובן, איך אפשר בלי חמוצים מכל הסוגים והמינים, אליהם אני פשוט מכורה מאז שהייתי ילדה. אחד מזכרונות הילדות הטעימים שלי מבית סבתא הוא צנצנות הירקות הכבושים שהיו מונחות על אדן החלון והן ללא ספק היו אחת הסיבות שכל כך אהבתי את הביקורים בביתה. בין הצנצנות הללו תמיד הייתה צנצנת של לימון כבוש שהיה (ונשאר) האהוב עליי ביותר מכל הכבושים.
לצערי הרב מאוד, החצי השני שלי לא סובל טעם חמוץ. למרות שבכל הקשור לאוכל אנחנו בד"כ תמימי דעים, בכל מה שקשור לחמוץ אנחנו ממש לא מסכימים. מסיבה שאינה ברורה לי כלל, החצי מסרב לאכול טונה עם לימון, לא סובל עוגת גבינה לימונית, לא סוחט חצי ליטר של מיץ לימון לסלט הירקות שלו ובמיוחד שונא לימון כבוש. או כמו שהוא מגדיר זאת, הוא לא שונא לימון כבוש, הוא פשוט מתעב לימון כבוש.
בדיוק כמוני וכמו החצי השני שלי, העולם מתחלק לשני חלקים: אלו שמטורפים על לימון כבוש וחושבים שזה אחד הדברים הכי טעימים שאפשר להוסיף להם בסנדוויץ ואלה שלא סובלים לימון כבוש וחושבים שזה הדבר הכי גרוע שקרה לאנושות. עם כל האהבה הרבה שלי ללימון הכבוש, אני בהחלט יכולה להבין מדוע כ"כ הרבה אנשים סולדים ממנו. כבישת הלימון על קליפתו מעצימה את המרירות שלו ויוצרת יחד עם החמיצות הגבוהה טעם דומיננטי ואף אגרסיבי, שבהחלט לא מתאים לחיך רגיש. ללא ספק מדובר בטעם נרכש, אבל כזה שיגרום הנאה צרופה לאלו שיצליחו לרכוש אותו.
יש מיליון גרסאות ללימון כבוש וכל אחד מכין אותו בצורה קצת אחרת. המתכון הזה הוא המתכון המקורי של סבתא שלי, אותו היא מכינה כבר במשך עשרות שנים ואני פשוט מטורפת עליו. שלא בצורה האופיינית לי, הכנתי את המתכון כמו שהוא, ללא שינויים כלל. יש דברים שאיתם לא מתעסקים.
בניגוד למספר גרסאות, גרסא זו דורשת זמן כבישה ארוך של שבוע לפחות ולכן יש צורך בצנצנת מעוקרת שניתן לאטום היטב. אני משתמשת בצנצנת זכוכית עם פלסטיק אוטם וסוגר מתכת. כזו שניתן להשיג בכל סופר. לשם עיקור הצנצנת, אני ממלאת אותה עד הקצה במים רותחים, מניחה את המכסה על שולי הצנצנת (ללא סגירה) וממתינה כעשר דקות. לאחר 10 דקות אני מסננת את המים ומניחה את הצנצנת להתייבש באוויר. מומלץ למלא את הצנצנת ולאטום אותה כאשר היא עדיין חמימה.
חשוב לי להדגיש כי לימונים כבושים ניתן להכין רק מלימונים של חורף. למה? כי ככה סבתא שלי אומרת ואני לא שואלת שאלות. בכל חורף אני מכינה כמה ק"ג של לימונים כבושים (בד"כ מלימונים שאני קוטפת מהעץ בגינת ההורים של החצי השני שלי). את הלימונים המוכנים אני מרסקת לממרח ומקפיאה בקופסאות פלסטיק לכל השנה.
 |
| לימונים כבושים- אפשר לאהוב אותם, אפשר לשנוא אותם, אבל אי אפשר להישאר אדישים אליהם |
לימונים כבושים של סבתא עליזה
חומרים:
כ- 8 לימונים גדולים ועסיסיים
3 כפות מלח גס
חצי כפית פפריקה מתוקה
רבע כפית פפריקה חריפה
צנצנת זכוכית אטומה
אופן ההכנה:
רוחצים את הלימונים היטב במים וסבון. אם משתמשים בלימונים קנויים, יש לוודא שמסירים מהם את כל שכבת השעווה המכסה אותם. שמים את הלימונים בסיר רחב עם מים ומרתיחים למשך כ- 10 דקות עד שהלימונים מתרככים מעט. מסננים את המים ושוטפים את הלימונים במים קרים עד שהם מצטננים מעט. חותכים את הלימונים לרבעים לאורכם (אפשר לחתוך לפרוסות או לקוביות, מה שבא). מוציאים מהלימונים את החרצנים. יש להקפיד להוציא כמה שיותר חרצנים משום שהם מרים ולא טעימים. מניחים את הלימונים בצנצנת. מקפידים להוסיף גם את המיץ שיצא מהלימונים בזמן החיתוך. מוסיפים את התבלינים, סוגרים היטב ומנערים את הצנצנת עד שכל התבלינים מתערבבים. בחורף ניתן להשאיר את הצנצנת מחוץ למקרר (בתנאי שהיא מעוקרת ואטומה היטב). משאירים למשך שבוע כאשר מקפידים לנער מדי פעם.
לאחר שבוע מתקבלים לימונים כבושים מושלמים.
אני נוהגת לטחון את הלימונים לממרח בעזרת בלנדר סטיק על מנת שאוכל למרוח על סנדוויצים.
לאחר הפתיחה שומרים את הצנצנת במקרר ולא מכניסים את הידיים או סכו"ם מלוכלך.
אפשר לחלק את הכמות לכלי פלסטיק חד פעמיים ולהקפיא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה