או: גרנולה ביתית
מישהו שם לב שאתמול היה ט"ו בשבט? זה ללא ספק החג הכי מוזר מכל חגי ישראל. כל מי שלא משרת כרגע בשירות צבאי או הורה לילד בגיל המתאים, כלל לא מרגיש את החג הזה. זה החג היחיד שלא מגיע עם ארוחת חג משפחתית מסורתית או חופש מהלימודים. בעצם, מבחינת רובנו, אין לחג הזה כל חשיבות וחוץ מכתבה תורנית שעושים בחדשות על פרוייקט נטיעות כלשהוא, הוא כמעט ולא מורגש. בהחלט חג מוזר.
תרשו לי בבקשה לנצל את הבמה הזו על מנת להציג את החלק הקטן באוכלוסייה שדווקא מאוד מתחבר לחג הזה ולרעיון שעומד מאחוריו. באופן כללי אני לא סובלת חגים. לדעתי הם הפכו ממסורות משפחתיות לא מחייבות לשורה של מצוות ואיסורים מיותרים, שגורמים לנו להתעסק בתפל ולא במהות האמיתית של החג. מהבחינה הזו, ט"ו בשבט הוא שונה ולכן אני דווקא מחבבת אותו. החג הזה לא מגיע עם שורת חוקים של עשה ואל תעשה, אינו מלחיץ ואינו מאלץ אותנו לשבת מסביב לשולחן חג לארוחה מיוחדת. החג הזה עוסק אך ורק בדבר אחד- חגיגת התצרוכת הארץ ישראלית.
בהקשר של ט"ו בשבט, זכור לי משפט ששמעתי לפני כמה שנים באחת מתוכניות הטלויזיה שבו נטען כי היהדות היא הדת היחידה שבה יש חג לעצים. אני זוכרת את המשפט המטופש הזה עד היום והוא עדיין מכעיס אותי. בניגוד למה שמקובל לחשוב, ט"ו בשבט הוא ממש לא רק "חג לעצים" אלא חג שמהלל ומפאר את הפירות הארץ ישראלים. מנקודת מבט כוללת יותר ניתן לומר שהוא מהלל גם את כלל התוצרת הארץ ישראלית המקומית על כל המגוון שלה. אני, כבשלנית ביתית שמאמינה בתצרוכת מקומית, עונתית וטרייה, מאוד מתחברת לרעיון שעומד מאחורי החג הזה ומקפידה לציין אותו בכל שנה.
השנה בחרתי לחגוג את ט"ו בשבט בהכנת גרנולה, שהיא מאכל מאוד ישראלי בעיניי. אני יודעת שלא המצאנו את הגרנולה אבל היא השתרשה במחוזותינו בצורה כה מוצלחת, עד שכמעט לא ניתן לדמיין ארוחת בוקר ישראלית בלעדיה. גרסאות שונות לגרנולה ניתן למצוא היום כמעט בכל בית קפה ואפילו ברוב המסעדות שמגישות ארוחת בוקר ואת הגרסא הקנוייה שלה ניתן להשיג בכל סופר. הבעיה היא שרוב הגרסאות הזולות שניתן לקנות בסופר פשוט לא טעימות וכמעט ולא מכילות פירות או אגוזים אלא בעיקר שיבולת שועל. על מנת להשיג גרנולה טובה יש צורך לקנות גרנולה בגרסאת גורמה במעדניות מסויימות וכל מי שהתנסה בכך יכול להעיד שמדובר בהוצאה כבדה מאוד ואפילו מגוחכת. לי יש בעיה לשלם סכומים מגוחכים על אוכל ולכן הדרך הכי טובה מבחינתי להנות מגרנולה היא להכין אותה בעצמי. כך אני גם יכולה לשלוט באיכות המרכיבים וביחסים ביניהם לפי הטעם שלי.
הגרנולה הזו היא מבחינתי המתכון הטוב ביותר. יש בה את היחסים המושלמים בין המרכיבים, היא לא מתוקה מדי ומכילה דגנים מלאים, לכן היא גם בריאה יותר. המתכון הוא רק המלצה וניתן לשנות ולהחליף מרכיבים לפי העדפה אישית. מה שכן, חשוב להקפיד למדוד את כל החומרים באותו הכלי על מנת לשמור על היחסים הנכונים בין המרכיבים. אני מודדת באמצעות ספל, מה שמניב כמות מטורפת של גרנולה. אפשר להשתמש בכל כוס קטנה יותר, רק להקפיד למדוד את כל המרכיבים באותה הכוס.
גרנולה ביתית
חומרים לגרנולה:
שתי כוסות שיבולת שועל
שתי כוסות שיבולת שועל מלאה
חצי כוס שומשום
חצי כוס שומשום מלא
כוס גרעיני חמניות
חצי כוס אגוזי מלך קצוצים גס
כוס שקדים עם קליפה קצוצים גס
כוס אגוזי לוז עם קליפה קצוצים גס
חומרים לרוטב:
רבע כוס שמן זית
2 כפות דבש
2 כפות סוכר חום
כף תמצית וניל
חצי כפית קינמון
כוס חמוציות מיובשות
אופן ההכנה:
בקערה גדולה מערבבים יחד את כל חומרי הגרנולה ומניחים בצד. בקערית קטנה מערבבים את כל חומרי הרוטב עד לקבלת תערובת אחידה. שופכים את הרוטב לתוך קערת הגרנולה ומעבבים היטב עד שכל התערובת מצופה ברוטב. את התערובת שופכים לתבנית אפייה גדולה מרופדת בנייר אפייה ומשטחים לשכבה אחידה. חשוב להשתמש בתבנית גדולה כדי שניתן יהייה לשטח את התערובת לשכבה דקה ככל היותר.
אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 180 מעלות. כל 5 דקות מוציאים את התבנית מהתנור, מערבבים היטב את התערובת ומחזירים להמשך אפייה. אם לא מקפידים לערבב את התערובת היא נדבקת.
בתום האפייה מוסיפים לגרנולה את החמוציות המיובשיות ומערבבים היטב. מצננים בתבנית למשך שעה לפחות עד שהגרנולה מתקררת לחלוטין ומעבירים לצנצנת אטומה.
מגרנולה אני הכי אוהבת להכין מוזלי: חותכים מגוון פירות העונה לקוביות גדולות, מוסיפים יוגורט (רצוי יוגורט עזים), כפית דבש/סילאן ומוסיפים גרנולה. מערבבים היטב בתוך כוס גדולה ואוכלים בהנאה. בעונה מומלץ להוסיף למוזלי גרגירי רימון.
הגרנולה נשמרת לאורך זמן בצנצנת אטומה.
מומלץ להניח את הצנצנת במקרר ואם רוצים לשמור על הטריות לתקופה ארוכה, מומלץ להקפיא ולהפשיר בכל פעם את הכמות הרצוייה. מפשירים מספר דקות בטמפרטורת החדר.
מישהו שם לב שאתמול היה ט"ו בשבט? זה ללא ספק החג הכי מוזר מכל חגי ישראל. כל מי שלא משרת כרגע בשירות צבאי או הורה לילד בגיל המתאים, כלל לא מרגיש את החג הזה. זה החג היחיד שלא מגיע עם ארוחת חג משפחתית מסורתית או חופש מהלימודים. בעצם, מבחינת רובנו, אין לחג הזה כל חשיבות וחוץ מכתבה תורנית שעושים בחדשות על פרוייקט נטיעות כלשהוא, הוא כמעט ולא מורגש. בהחלט חג מוזר.
תרשו לי בבקשה לנצל את הבמה הזו על מנת להציג את החלק הקטן באוכלוסייה שדווקא מאוד מתחבר לחג הזה ולרעיון שעומד מאחוריו. באופן כללי אני לא סובלת חגים. לדעתי הם הפכו ממסורות משפחתיות לא מחייבות לשורה של מצוות ואיסורים מיותרים, שגורמים לנו להתעסק בתפל ולא במהות האמיתית של החג. מהבחינה הזו, ט"ו בשבט הוא שונה ולכן אני דווקא מחבבת אותו. החג הזה לא מגיע עם שורת חוקים של עשה ואל תעשה, אינו מלחיץ ואינו מאלץ אותנו לשבת מסביב לשולחן חג לארוחה מיוחדת. החג הזה עוסק אך ורק בדבר אחד- חגיגת התצרוכת הארץ ישראלית.
בהקשר של ט"ו בשבט, זכור לי משפט ששמעתי לפני כמה שנים באחת מתוכניות הטלויזיה שבו נטען כי היהדות היא הדת היחידה שבה יש חג לעצים. אני זוכרת את המשפט המטופש הזה עד היום והוא עדיין מכעיס אותי. בניגוד למה שמקובל לחשוב, ט"ו בשבט הוא ממש לא רק "חג לעצים" אלא חג שמהלל ומפאר את הפירות הארץ ישראלים. מנקודת מבט כוללת יותר ניתן לומר שהוא מהלל גם את כלל התוצרת הארץ ישראלית המקומית על כל המגוון שלה. אני, כבשלנית ביתית שמאמינה בתצרוכת מקומית, עונתית וטרייה, מאוד מתחברת לרעיון שעומד מאחורי החג הזה ומקפידה לציין אותו בכל שנה.
השנה בחרתי לחגוג את ט"ו בשבט בהכנת גרנולה, שהיא מאכל מאוד ישראלי בעיניי. אני יודעת שלא המצאנו את הגרנולה אבל היא השתרשה במחוזותינו בצורה כה מוצלחת, עד שכמעט לא ניתן לדמיין ארוחת בוקר ישראלית בלעדיה. גרסאות שונות לגרנולה ניתן למצוא היום כמעט בכל בית קפה ואפילו ברוב המסעדות שמגישות ארוחת בוקר ואת הגרסא הקנוייה שלה ניתן להשיג בכל סופר. הבעיה היא שרוב הגרסאות הזולות שניתן לקנות בסופר פשוט לא טעימות וכמעט ולא מכילות פירות או אגוזים אלא בעיקר שיבולת שועל. על מנת להשיג גרנולה טובה יש צורך לקנות גרנולה בגרסאת גורמה במעדניות מסויימות וכל מי שהתנסה בכך יכול להעיד שמדובר בהוצאה כבדה מאוד ואפילו מגוחכת. לי יש בעיה לשלם סכומים מגוחכים על אוכל ולכן הדרך הכי טובה מבחינתי להנות מגרנולה היא להכין אותה בעצמי. כך אני גם יכולה לשלוט באיכות המרכיבים וביחסים ביניהם לפי הטעם שלי.
הגרנולה הזו היא מבחינתי המתכון הטוב ביותר. יש בה את היחסים המושלמים בין המרכיבים, היא לא מתוקה מדי ומכילה דגנים מלאים, לכן היא גם בריאה יותר. המתכון הוא רק המלצה וניתן לשנות ולהחליף מרכיבים לפי העדפה אישית. מה שכן, חשוב להקפיד למדוד את כל החומרים באותו הכלי על מנת לשמור על היחסים הנכונים בין המרכיבים. אני מודדת באמצעות ספל, מה שמניב כמות מטורפת של גרנולה. אפשר להשתמש בכל כוס קטנה יותר, רק להקפיד למדוד את כל המרכיבים באותה הכוס.
גרנולה ביתית
חומרים לגרנולה:
שתי כוסות שיבולת שועל
שתי כוסות שיבולת שועל מלאה
חצי כוס שומשום
חצי כוס שומשום מלא
כוס גרעיני חמניות
חצי כוס אגוזי מלך קצוצים גס
כוס שקדים עם קליפה קצוצים גס
כוס אגוזי לוז עם קליפה קצוצים גס
חומרים לרוטב:
רבע כוס שמן זית
2 כפות דבש
2 כפות סוכר חום
כף תמצית וניל
חצי כפית קינמון
כוס חמוציות מיובשות
אופן ההכנה:
בקערה גדולה מערבבים יחד את כל חומרי הגרנולה ומניחים בצד. בקערית קטנה מערבבים את כל חומרי הרוטב עד לקבלת תערובת אחידה. שופכים את הרוטב לתוך קערת הגרנולה ומעבבים היטב עד שכל התערובת מצופה ברוטב. את התערובת שופכים לתבנית אפייה גדולה מרופדת בנייר אפייה ומשטחים לשכבה אחידה. חשוב להשתמש בתבנית גדולה כדי שניתן יהייה לשטח את התערובת לשכבה דקה ככל היותר.
אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 180 מעלות. כל 5 דקות מוציאים את התבנית מהתנור, מערבבים היטב את התערובת ומחזירים להמשך אפייה. אם לא מקפידים לערבב את התערובת היא נדבקת.
בתום האפייה מוסיפים לגרנולה את החמוציות המיובשיות ומערבבים היטב. מצננים בתבנית למשך שעה לפחות עד שהגרנולה מתקררת לחלוטין ומעבירים לצנצנת אטומה.
מגרנולה אני הכי אוהבת להכין מוזלי: חותכים מגוון פירות העונה לקוביות גדולות, מוסיפים יוגורט (רצוי יוגורט עזים), כפית דבש/סילאן ומוסיפים גרנולה. מערבבים היטב בתוך כוס גדולה ואוכלים בהנאה. בעונה מומלץ להוסיף למוזלי גרגירי רימון.
הגרנולה נשמרת לאורך זמן בצנצנת אטומה.
מומלץ להניח את הצנצנת במקרר ואם רוצים לשמור על הטריות לתקופה ארוכה, מומלץ להקפיא ולהפשיר בכל פעם את הכמות הרצוייה. מפשירים מספר דקות בטמפרטורת החדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה