יום ראשון, 29 בינואר 2012

פשטידת שְׁכֵנוּת טובה

או: פשטידת כרובית ברוטב בשמל


פשטידת כרובית


אני מתה על כרובית. אבל רק בחורף כאשר היא לבנה ומוצקה ויש לה טעם כמעט מתוק. סבתא שלי אומרת שהכרובית טובה בחורף כי היא אוהבת את המים של אלוהים. אולי יש בזה משהו, אחרת לא ניתן להסביר את השוני בין הכרובית של אמצע החורף לבין הכרובית של הקיץ, שהיא בד"כ שחורה, רופסת ולא מעוררת תיאבון כלל. אני יוצאת כאן בקריאה נרגשת לכל שונאי הכרובית, אנא נסו את הירק המדהים הזה בעונתו (ממש עכשיו, לפני שייגמר) ואם תבחרו לשלב אותו בפשטידה הזו, אני מבטיחה שלא תתאכזבו.

הפשטידה הזו נקראת אצלנו בבית "הפשטידה של ויוי" ויש מאחוריה סיפור ישן. ויוי היא שכנה לשעבר/חברה ותיקה של אמא שלי ואני מכירה אותה מאז שהייתי ילדה קטנה, עוד כשגרנו בבניין שהיו בו שכנים שנהגו חדשות לבקרים לדפוק בדלת ולבקש כוס סוכר.

מעשה שהיה כך היה: לפני יותר מ- 15 שנים התנור בבית של ויוי התקלקל באופן מפתיע בדיוק כשהיא התכוונה לאפות בו פשטידת כרובית. בשל התקלה הלא צפוייה, ויוי הופיעה אצלנו בדלת עם תבנית של הפשטידה הלא אפוייה על מנת לאפות אותה בתנור שלנו. אני, שתמיד הייתי ילדה סקרנית לגבי אוכל, התעניינתי לגבי מרכיבי הפשטידה וקיבלתי ממנה את המתכון- היה מדובר בפשטידה פשוטה מאוד של כרובית וגבינה צהובה בציפו של פירורי לחם שנוקדו בחתיכות קטנות של מרגרינה. כמובן שכאשר הפשטידה הייתה מוכנה, כולנו התכבדנו ממנה והיא נזללה עד תום בהנאה גמורה (למרות המרגרינה).

מאז אותו היום, הכנתי את הפשטידה הזאת עשרות פעמים בוויאציות שונות והיא עברה אצלי מקצה שיפורים משמעותי- במקום גבינה צהובה, רוטב בשמל עם גבינת קשקבל ובמקום המרגרינה, גושים נאים של חמאה מעל פירורי הלחם. למרות שהתוצאה הסופית די שונה מהפשטידה המקורית, עדיין קוראים לה אצלנו בבית "הפשטידה של ויוי" והיא בהחלט מעוררת נוסטלגיה לימים פשוטים יותר.

לא רק המתכון השתנה והשתכלל עם השנים, אלא גם בניין המגורים וההוויה. מאז ההורים שלי הספיקו לעבור כבר שני בתים והיום הם מתגוררים בבניין גבוה עם מלא שכנים שהם כלל לא מכירים ושמעולם לא ביקשו להשתמש בתנור שלהם, או אפילו להלוות כוס סוכר.




פשטידת כרובית ברוטב בשמל וגבינת קשקבל
מתאימה לתבנית פיירקס בגודל של 25X35


חומרים:
כרובית אחת גדולה או שתיים קטנות (רצוי כרובית של חורף)
פירורי לחם (בערך חצי כוס)
כחצי ליטר חלב
50 גרם חמאה
שתי כפות שטוחות קמח (לא חייב להיות מדוייק)
200 גרם גבינת קשקבל מגורדת (אפשר להשתמש גם בגרוייר, אמנטל, או כל גבינה שאוהבים בתנאי שהיא מעט חריפה, אחרת יתקבל מאפה מעט אנמי)
קורט אגוז מוסקט (עדיף תמיד להשתמש באגוז מוסקט מגורד טרי)
כ- 6 ענפי טימין טרי מופרדים לעלים
מלח ופלפל

25 גרם חמאה לפיזור מעל הפירורים (החמאה יוצרת פירורים עסיסיים וקראנציים יותר ולא כדאי לוותר עליה)


אופן ההכנה:
חותכים את הכרובית לפרחים קטנים ומבשלים בסיר גדול עם הרבה מים כ- 15 דקות מרגע רתיחת המים (הכרובית צריכה להיות מעט קשה כי היא עוד תיאפה בתנור). מסננים את הכרובית ומעבירים לקערה עם מי קרח. לי בד"כ אין לי קרח אז אני מכניסה קערה גדולה עם מים למקפיא למשך כחצי שעה ולתוכה אני מכניסה את הכרובית על מנת לעצור את הבישול.
בזמן שהכרובית מתבשלת מכינים את רוטב הבשמל: בסיר בינוני ממיסים את החמאה ומוסיפים את הקמח לאט ותוך כדי ערבוב בעזרת כף עץ, עד שהוא נטמע לחלוטין בחמאה. ממשיכים לבשל כחצי דקה על מנת להיפטר מהטעם הקימחי. בשלב זה יוצקים את החלב בהדרגה תוך כדי ערבוב על מנת למנוע גושים. לאחר מזיגת החלב עוברים לשימוש במטרפה ומערבבים עד לקבלת רוטב במרקם אחיד ומעט סמיך. לא יקרה שום דבר אם הרוטב יהיה מעט דליל כי הוא מתייצב קלות באפייה. במידה והרוטב יצא סמיך מדי, ניתן לדלל אותו עם כף או שתיים של חלב. לאחר הורדת הרוטב מהאש, מוסיפים לתוכו את גבינת הקשקבל, התימין ואגוז מוסקט. מתבלים בנדיבות במלח ופלפל (כרובית היא ירק תפל יחסית אז חשוב לתבל היטב). מערבבים שוב עד שהגבינה נמסה ומתקבל רוטב חלק.
הרכבת הפשטידה: משמנים תבנית פיירקס במעט חמאה ומפזרים על התחתית שכבה דקה של פירורי לחם. מסדרים את פרחי הכרובית מעל הפירורים ויוצקים עליהם את רוטב הבשמל הגבינתי. דופקים קלות את התבנית על השיש על מנת שהרוטב יחלחל מעט בין פרחי הכרובית. מפזרים מעל הכל שכבה נדיבה של פירורי לחם, עליהם מניחים חתיכות קטנות של חמאה. אני משתמשת ב- 25 גרם חמאה לפיזור מעל הפירורים אבל אם המצפון שלכם מאפשר, אפשר לשים אפילו 50 גרם, זה רק יתרום לטעם.
אופים בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 180 מעלות במשך כ- 40-45 עד שהפירורים הופכים זהובים.

הערה חשובה: את הפשטידה הזו לא מומלץ לחתוך לפרוסות, אלא להגיש ממנה עם כף הגשה גדולה. אם בכל זאת רוצים לקבל פרוסות, מומלץ לתת לפשטידה להצטנן כ- 10 דקות טרם החיתוך.
אני אף פעם לא הצלחתי להאפק.



אין תגובות:

פרסום תגובה