משפרים ביצועים

או: לחמניות טימין במילוי ריבת בצל וגבינה כחולה

השנה נראה שהיא הגיעה מהר יותר מבדרך כלל. התקופה הקצרה בין ל"ג בעומר לשבועות שבה מילים כמו דיאטה, פחמימות ושומנים פתאום נעלמות מהלקסיקון וכולם מרשים לעצמם קצת חטאים קטנים ומושלמים שבאים עם ארוחת החג הכי טעים שיש.

גם אני התחלתי לאחרונה בהכנות החג הקבועות שלי. עוגת הגבינה כבר נבחרה (ועליה יהיה כאן פוסט נפרד ומושלם בשבוע הבא), אבל שאר מרכיבי הארוחה עדיין בשלבי גיבוש סופיים. זה השלב שבו אני מוכנה לקרוא כל מתכון שיש בו גבינות. רובם נפסלים על הסף פשוט כי הם צפויים מדי, מאוסים מדי, או שהם פשוט גלגול של מתכון שכבר הכנתי בשנים האחרונות. אני מתביישת להודות שבכל שנה אני שומרת את התפריט של החג ובתחילת ההכנות אני עוברת על כל הרשימה מהשנים האחרונות כדי שלא אחזור על מתכון שעשיתי כבר בעבר (כן, עד כדי כך אני לוקחת את החג הזה ברצינות, תודה שתהיתם).

הלחמניות האלו הן האטרקציה העיקרית בארוחת החג שלי השנה (לפחות בכל מה שקשור למאפים). במסגרת השיטוטים שלי בתפריטי החג הישנים נתקלתי במנה שקראתי לה מאפי בריוש במילוי ריבת בצל וגבינה. אני חייבת להודות שבהתחלה לא זכרתי שהכנתי את המאפים הללו. אז שאלתי את אמא שלי והיא הזכירה לי מאפים לא מאוד מוצלחים שהכנתי לפני מספר שנים והיו אכזבה מהדהדת. כנראה שזו הסיבה שלא זכרתי אותם, אני נוטה להדחיק מתכונים לא מוצלחים. אבל בכל זאת, החלטתי שיש משהו בשילוב הזה של בצק שמרים ממולא בריבת בצל ובגבינה והחלטתי שהשנה תהיה חוויה מתקנת למנה הזאת.

וצדקתי. הניסיון צלח. הפעם יצאו לחמניות קלילות עם קראסט חיצוני ונפלא ופנים רך ועשיר, ספוג במיצים נפלאים של ריבת בצל מתקתקה וגבינה כחולה חמימה ונמסה. ואם זה לא מספיק מושלם בשבילכם, התוספת הקטנה של טימין טרי בתוך הבצק הופכת את כל הדבר הזה לעילאי ומוצלח במיוחד. פשוט מאפה מושלם שכדאי לכם מאוד לאמץ לשולחן החג שלכם. מעבר לטעם המשובח, יש למאפה הזה עוד יתרון גדול. הוא מאוד קל להכנה. אומנם הוא דורש קצת זמן, אבל ההכנה עצמה מאוד פשוטה. בניגוד להרבה בצקי שמרים אחרים עם נטייה לטמפרמנט, הבצק הזה נוח במיוחד לעבודה. ניתן להכין אותו לילה מראש ולהתפיח במקר. אבל אם אתם קצרים בזמן, גם התפחה קצרה של כשעה בטמפרטורת החדר תעשה את העבודה. הבצק המוכן נוח מאוד וניתן בקלות למלא אותו ולהכין ממנו לחמניות מושלמות. את הלחמניות ניתן לאפות כלחמניות בודדות, או כמאפה אחד גדול בתוך תבנית עגולה. באופן זה מתקבל מאפה מרשים שראוי להגשה אפילו בשולחן החג המפואר ביותר. ** בהערת שוליים אני חייבת לציין שהשילוב של ריבת בצל וגבינה כחולה אולי יישמע מוזר לכמה אנשים, אבל אם עדיין לא ניסיתם, אני מפצירה בכם לנהוג באומץ ולתת לעצמכם הזדמנות להיות מופתעים לטובה **

לחמניות טימין במילוי ריבת בצל וגבינה כחולה
מניב 15 לחמניות קטנות בודדות או מאפה שמרים שמתאים לבנית עגולה בקוטר 26 ס"ס


חומרים לבצק:
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
12 גרם שמרים טריים (רבע שקית/קובייה)
125 מ"ל שמן זית (חצי כוס)
80 מ"ל חלב (שליש כוס)
שתי כפות עלי טימין טרי
כפית סוכר
חצי כפית מלח

חומרים למילוי:
ק"ג בצל סגול (כ- 3 בצלים גדולים)
200 גרם סוכר לבן (כוס)
250 מ"ל יין אדום (כוס)
3 כפות מיץ לימון סחוט טרי (מיץ מחצי לימון)
פלפל שחור לפי הטעם
כ- 150 גרם גבינה כחולה (תבחרו בסוג משובח שאתם אוהבים)

ביצה להברשה
שומשום לציפוי (אופציונלי)

אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם קלות לתוך הקמח. מוסיפים את שאר החומרים למעט המלח ולשים כ- 5 דקות במהירות גבוהה בעזרת וו הלישה. מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש כ- 5 דקות נוספות עד לקבלת בצק אחיד שנפרד מדפנות הקערה. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומניחים להתפחה של כשעה בטמפרטורת החדר (ניתן להכין את הבצק ערב לפני ולהתפיח במקרר למשך הלילה).
הכנת ריבת הבצל: מקלפים את הבצלים ופורסים אותם לחצאי טבעות דקות. מניחים את הבצלים בסיר גדול ומוסיפים את הסוכר והיין. מבשלים על אש בינונית כרבע שעה עד שהסוכר נמס והתערובת מבעבעת. מוסיפים את מיץ הלימון ומבשלים עד שמקבלת ריבה סמיכה, כמעט ללא נוזלים. חשוב לערבב מדי פעם על מנת שהתחתית לא תישרף. מתבלים בפלפל שחור לפי הטעם ומניחים לריבה להתקרר לחלוטין.
מילוי: לאחר שהבצק תפח, מניחים אותו על שמטח עבודה מקומח קלות ולשים אותו בעדינות להוצאת חלק מהאוויר. מחלקים את הבצק ל- 15 חתיכות שוות בגודלן ובעזרת גב כף היד, פותחים כל חתיכה לכדי עיגול שטוח יחסית. מניחים במרכז העיגול כפית או שתיים מריבת הבצל וחתיכה של גבינה כחולה. סוגרים את העיגול לכדי כדור בצק ומהדקים היטב על ידי גלגול שלו על גבי משטח העבודה. את הכדור הממולא מניחים עם התפר כלפי מטה בתוך תבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ מרופדת בנייר אפייה. מסדרים את כל כדורי הבצק בתבנית תוך שמירה על רווחים קטנים ביניהם. מכסים במגבת מטבח ומפיחים כ- 45 דקות בטמפרטורת החדר. לאחר שהמאפה תפח, מברישים בביצה ומפזרים מעל שומשום. אופים כ- 35-45 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.

בשבוע הבא יפורסם כאן מתכון לעוגת גבינה שתגרום לכם לחייך.
יש למה לצפות ☺


 

מעשה בארגז עגבניות

או: שלושה מתכוני עגבניות

 

לחצי השני שלי נמאס. נמאס לו לסחוב שקיות עמוסות בעגבניות. נמאס לו שבכל כמה ימים אני מתקשרת אליו לעבודה ומבקשת ממנו לעצור אצל הירקן בקיבוץ ליד העבודה שלו ולהביא, איך לא, שקית של עגבניות. עגבניות תמר כמובן. מהסוג שניתן להשיג רק בקיץ. אחרי חודשיים רצופים של "קפיצות" לא מהירות לירקן, לחצי השני נמאס. הוא החליט שהגיע הזמן לייעל תהליכים ובשבוע האחרון החליט לקנות ארגז של עגבניות תמר מהשוק. כן, קראתם נכון, ארגז. לא פחות. ארגז שלם של עגבניות אדומות, אליפטיות, קטנות, עסיסיות ומושלמות. אני חייבת להודות שבהתחלה לא הבנתי למה צריך כ"כ הרבה עגבניות. הייתי בטוחה שהן יתקלקלו ואני איאלץ לזרוק אותן בלב כבד. אחרי הכל, אנחנו רק שני אנשים. אומנם אנשים שאוכלים הרבה מאוד, אבל עדיין רק שני אנשים. כמה עגבניות שני אנשים כבר יכולים לאכול?

 

אז זהו, מסתבר שהרבה. אולי זה המקום לציין שגם אני וגם החצי השני שלי מטורפים על עגבניות. מכל הסוגים ובכל הצורות. בכלל, אוכל בצבע אדום תמיד זוכה להצלחה בבית שלנו. מבחינתי, צבע אדום הוא הצבע הכי מעורר תיאבון שיש. וכל אוכל שמכיל עגבניות הוא בעיניי נחמה וביתיות מהסוג המספק ביותר. הארגז המאיים נגמר לחלוטין תוך פחות משבוע מהרגע שהחצי סחב אותו מהשוק. באופן מאוד מפתיע אפילו עגבניה אחת לא נזרקה או בוזבזה וכל העגבניות נוצלו עד תום במגוון של מנות טעימות ומושלמות שבושלו במטבח שלנו במרץ בשבוע האחרון. חגיגת עגבניות במיטבה. חגיגה שיכולה להתקיים רק בקיץ. בניגוד להרבה פירות וירקות אחרים, במקרה של עגבניות, לעונות השנה יש תפקיד מרכזי. נכון שהיום ניתן להשיג עגבניות במשך כל השנה, אבל אין בכלל מה להשוות בין עגבניות של קיץ לבין עגבניות של חורף. ההבדלים התהומים בטעם כמעט גורמים לי לחשוב שמדובר בפרי אחר לגמרי. אני חייבת להודות שלמרות התלות הגדולה שלי בעגבניות בבישול הביתי והיומיומי שלי, בחורף אני נמנעת לחלוטין מקניית עגבניות טריות. לא נופלת יותר במלכודת הזאת של עגבניות שנראות אדומות ויפייפיות מבחוץ, אבל טומנות בחובן אכזבה לנוכח הפנים הקמחי וחסר הטעם שלהן. עגבניות טריות קונים רק בקיץ! בחורף עדין להשתמש בעגבניות משומרות איכותיות. אלא אם כן אתם מתכוונים להכין מהן מרק עגבניות חורפי, שבמקרה שלו עגבניות של חורף דווקא עובדות מצוין.

 

 

 

מבחינתי, אחת הסיבות היחידות לקיומו של הקיץ הוא עגבניות תמר. העגבניות המושלמות והחמקמקות הללו, שניתן להשיג רק בשלהי הקיץ. הן ממש עכשיו בשיא שלהן, ואם עדיין לא יצא לכם להכיר באופן רשמי, הגיע הזמן לערוך היכרות. אתם בטוח לא תתאכזבו. עגבנית תמר היא המלכה האם של העגבניות. בעיני היא ממוקמת אפילו מעל לעגבניית השרי המושלמת. הדרך הכי טובה להשתמש בעגבניות תמר היא בבישול. בצורה הטריה שלי היא קצת מאכזבת. אם אתם מחפשים עגבניה לסלט, עדיף לבחור בעגבנית שרי או בעגבניה מוצקה אחרת. אבל אם אתם מחפשים עגבניה לבישול, עגבנית תמר היא בדיוק התשובה המושלמת. אפילו בישול קצר מוציא ממנה טעמים אחרים. רכים ועדינים יותר. היא מה שהופך את השקשוקה מעוד שקשוקה רגילה לשקשוקה מוצלחת במיוחד. היא מה שמביא את רוטב הפסטה לכדי שלמות. היא הסוד לסלט מטבוחה בטעם "הזה". הטעם "הזה" שקשה מאוד להסביר או להגדיר אותו. הטעם שהופך מנה טובה למנה מושלמת. הדבר החמקמק הזה שמבדיל בין עוד רוטב עגבניות לבין רוטב עגבניות מושלם. אתם בטוח מבינים על מה אני מדברת.

 

אחרי שהסברתי למה מאוד כדאי לכם, הגיע הזמן שתמהרו ותרכשו לעצמכם כמות נכבדת של עגבניות תמר משלכם ותתחילו לבשל איתן. חבל שתפספסו את ההזדמנות ותיאלצו להמתין עד לקיץ הבא. אם אתם מחפשים רעיונות מקוריים יותר משקשוקה או רוטב פסטה, הבאתי עימי שלושה מתכונים קצת אחרים שעושים חסד לפרי הכי מושלם של הקיץ.

 

לפני המתכונים, כמה מילים על קילוף עגבניות. המתכונים בפוסט הנוכחי אומנם לא דורשים קילוף של העגבניות, אבל ברוב המקרים, כאשר אתם מכינים איזשהו רוטב מעגבניות, עדיף לקלף אותן. אני מודה, זה קצת ניג'וס. אבל אם אתם רוצים לקבל רוטב חלק ומושלם עם הטעם "הזה" אי אפשר לברוח ממלאכת הקילוף. לא משנה כמה תבשלו את העגבניות, הקליפה שלהן לא תתפרק ותישאר קשה. זה אולי לא הדבר הכי נורא בעולם, אבל זה פוגע במרקם של הרוטב והקליפות תמיד מעצבנות ונתקעות בשיניים. בקיצור, תקדישו כמה דקות נוספות לקילוף העגבניות. זה ישדרג פלאים את התוצאה הסופית. הדרך הכי טובה לקלף עגבניות היא פשוט להניח אותן בקערה ולשפוך עליהן מים רותחים. אחרי כמה דקות של השריה הקליפה מתחילה להתרכך וניתן להסיר אותה בקלות. אם אתם משתמשים בכמות קטנה של עגבניות ניתן גם לגרד אותן בפומפיה. שיטה נוספת היא קולפן יעודי לקליפת עגבניות (מודה שלא ניסיתי ולכן אני לא יכולה להעיד על מידת היעילות). לא משנה איך תבחרו לעשות זאת, כדאי שתסגלו את ההרגל לקלף עגבניות בטרם אתם מבשלים אותן. זה בהחלט שווה את המאמץ הקטן.

 

 

 

 

עגבניות מיובשות

 

אחד הדברים הכי טעימים שניתן לעשות עם עגבניות ושיטה מצויינת לשימוש בעגבניות זולות בעונה. תהליך הייבוש מוציא את כל המיצים מהעגבנייה ומותיר אותה מצומקת ומפוצצת בטעם ובמרקם כמעט של סוכריה. זו בעצם תמצית העגבנייה. נכון, זה תהליך ארוך וניתן לקנות עגבניות מיובשות בכל סופר. אבל בכל זאת, יש משהו מקסים, כמעט אלכימאי בכל התהליך של ייבוש עגבניות בבית. בנוסף, זה יוצא זול הרבה יותר מעגבניות מיובשות קנויות, שהמחיר שלהן גבוה משמעותית. אם כבר אתם מכינים, תכינו כמות גדולה יותר ממה שנראה לכם. חבל להפעיל את התנור לכ"כ הרבה שעות בשביל כמה עגבניות מסכנות. מעבר לכך שזה נשמר כמה חודשים טובים במקרר. פשוט מכניסים לצנצנת ומכסים בשמן. את העגבניות האלו ניתן להוסיף לכל דבר- כריכים, פסטות, פיצות ועוד ועוד. בנוסף, ניתן לטחון את העגבניות עם כמה שיני שום ושמן זית ולקבל ממרח משובח שיתבל באהבה כמעט כל מנה שתתבלו עימו.

 

 

 

 

חומרים:

2-3 ק"ג עגבניות חצויות לאורכן

מלח גס

6-7 ענפים של טימין טרי

שמן זית

 

אופן ההכנה:

בעזרת כפית מרוקנים את פנים העגבניה ומוציאים ממנה את כל הנוזלים והגרעינים. את העגבניות המרוקנות מניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. את העגבניות מניחים בצפיפות עם השקע כלפי מעלה. מפזרים מעל העגבניות ברבע כפית מלח על כל תבנית. מפוררים מעט טימן ומזלפים כמה טיפות של שמן זית על פני העגבניות. מכניסים לתנור בחום של 150 מעלות למשך כ- 3 שעות. העגבניות מוכנות כאשר הן מטצמקות מאוד וכל הנוזלים מתאדים מהן. לאחר הייבוש, מכבים את התנור ומשאירים את העגבניות בתוך התנור הסגור למשך כשעתיים נוספות (או למשך הלילה).

 

 

 

לחמניות גבינה ועגבניות מיובשות

מניב כ- 20 לחמניות קטנות

 

המתכון הזה נולד ממש בטעות. הכל התחיל ממתכון שראיתי לפני כמה שנים לבואקיטס בחוברת מתכונים לשבועות. בואקיטוס הן לחמניות/עוגיות גבינה מלוחות בטעם די נייטרלי. נחמד, לא יותר מזה. עם השנים המתכון שוכלל, הגבינות השתנו, נוספו טעמים והבואקיטוס האלו הפכו מעוד מתכון ללחמניות גבינה למתכון הקבוע שלי בכל פעם שבא לי על לחמניות מהירות, גבינתיות ומתובלות. הן ממש פשוטות להכנה. לא צריך מיקסר או אפילו כף. מערבבים את כל החומרים בקערה בידיים, מקררים כחצי שעה, יוצרים כדורים ואופים. כל ההכנה מההתחלה ועד הסוף אורכת כשעה. כן, רק שעה מפרידה ביניכם לבין הלחמניות המדהימות הללו. הן הולכות מעולה עם ביצים מקושקשות וישדרגו פלאים כל ארוחת בוקר פשוטה.

 

והכי טוב, אין צורך להוסיף להן גבינה או אפילו חמאה. הן מספיק עשירות וטעימות כמו שהן.

 

 

רק אזהרה אחת- הן ממכרות ואי אפשר להפסיק לאכול אותן, במיוחד כאשר הן חמימות וטריות.

שלא תגידו שלא אמרתי.. 

 

 

 

חומרים:

310 גרם קמח (2.5 כוסות)

שקית אבקת אפיה

רבע כפית מלח

גביע שמנת חמוצה

ביצה

200 גרם חמאה מומסת

250 גרם גבינת אמנטל מגורדת

2 כוסות עגבניות מיובשות קצוצות דק

 

אופן ההכנה:

מנפים לתוך קערה את הקמח ואת אבקת האפייה. מוסיפים את השמנת החמוצה, המלח, הביצה והחמאה המומסת. מערבבים בידיים עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הגבינה ואת העגבניות המיובשות וממשיכים לעבד בידיים בעדינות רק עד לקבלת בצק אחיד. מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לקירור של חצי שעה לפחות. לאחר הקירור יוצרים עיגולים מהבצק ומניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. משטחים מעט את הכדורים ומפזרים שומשום. אופים כ- 20-25 דקות בחום של 180 מעלות.

 

 

 

 

קיש עגבניות, שום ובצל צלויים
מתאים לתבנית קיש בקוטר 24 ס"מ

מה אפשר לומר על קיש שלא נאמר כבר?
אוכל של בנות..
אוכל של בתי קפה..
המנה המאוסה של שבועות..

למרות הדימוי הרע של המנה הזאת, אני עדיין אוהבת אותה. אבל בכל זאת, גם לי נמאס קצת מהקיש הרגיל, הסטנדרטי, שניתן למצוא בכל שולחן שבועות או בכל תפריט של בית קפה ממוצע. אולי זו הסיבה לכך שהמנה הזאת קיבלת שם כ"כ רע. אז אם נמאס לכם ממתכון הקיש הקבוע והסטנדרטי ובא לכם לגוון קצת, זה בדיוק המתכון עבורכם. קיש קצת אחר, לא צפוי וטעים בצורה יוצאת דופן. בסיס הקיש מורכב משכבה דקה של בסיס פריך מתובל. המילוי מכיל עגבניות, שום ובצל צלויים, גבינת פטה וריוויון במקום שמנת. כל השילוב הזה מניב קיש עז טעמים- מתקתק, מעושן מעט, מלוח, חמצמץ. הרמוניה של טעמים שעושים חסד למנה הקצת משעממת והמאוסה הזאת.

ההכנה של הקיש הזה מעט יותר מסובכת וארוכה מהכנת קיש רגיל, בעיקר בשל שלב צליית הירקות. המתכון אומנם כולל הרבה שלבים וזמני המתנה אבל הוא מאוד פשוט וקל להצליח בו. רק חשוב לשים לב לשלבים ולעקוב אחר ההוראות. למעט שלב צליית הירקות, ההכנה אינה שונה מהכנת כל קיש רגיל אחר. אל תתנו למתכון הארוך להפחיד אתכם. כמובן שאת כל השלבים ניתן להכין יום מראש ולהרכיב את הקיש רק לפני מועד האפייה הסופית.

 

חומרים לבסיס:
210 גרם קמח (1.5 כוסות)
רבע כפית מלח
ביצה
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1-2 כפות מים קרים
כפית זרעי כוסברה (אופציונלי)
חצי כפית זרעי כמון (אופציונלי)

חומרים לירקות הצלויים:
ראש שום שלם בקליפתו
8-10 עגבניות תמר חצויות לאורכן ומרוקנות מגרעינים
בצל בינוני קלוף וחצוי ואורכו

חומרים לרוטב:
3 ביצים
350 מ"ל ריוויון (1.5 כוסות)
קורט אגוז מוסקט טחון טרי
מלח ופלפל (בעדינות עם המלח, הגבינה מלוחה מאוד)

200 גרם גבינת פטה
3-4 גבעולי טימין טרי

אופן ההכנה:
צליית הירקות: מרפדים תבנית בנייר אפיה. מניחים עליה את העגבניות החצויות עם צד הקליפה כלפי מעלה. מניחים גם את שני חצאי הבצל. עוטפים את ראש השום בנייר כסף  ומניחים גם אותו בתבנית האפייה. את הירקות צולים כ- 40 דקות בחום של 200 מעלות. מוציאים את התבנית מהתנור ומניחים לירקות להתקרר לחלוטין. לאחר הקירור מסירים מהעגבניות הצלויות את הקליפה (בשלב זה היא אמורה להתקלף בקלות). את הבצל חותכים לחצאי עיגולים ואת השום מוציאים מעטיפת האלומיניום. מניחים בצד עד לשימוש.
הכנת הבסיס: קולים את זרעי הכוסברה והכמון במחבת יבשה עד שהם מתחילים להעלות עשן (זהירות, לא לשרוך). מסירים מהאש ומכניסים לתוך מעבד מזון ביחד עם הקמח והמלח. מפעילים למשך מספר שניות. עוצרים את מעבד המזון ומוסיפים את הביצה. ממשיכים לעבד עד שהיא נטמעת בקמח. מוסיפים את קוביות החמאה והמים ומפעילים בפולסים רק עד לקבלת בצק פירורי (יש להימנע מעיבוד יתר). את הבצק מניחים על גבי ניילון נצמד, מהדקים ועוטפים היטב. מקררים במקפיא כ- 15 דקות. לאחר שהבצק התקרר מניחים אותו על משטח עבודה מקומח. בעזרת מערוך לשים את הבצק לצורת עיגול גדול מעט מגודל התבנית. מעבירים את הבצק לתבנית הקיש ומהדקים אותו היטב לתחתית ולדפנות. מעבירים להקפאה למשך כ- 10-15 דקות. לאחר הקירור דוקרים את הבצק במזלג ואופים אפייה עיוורת בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות למשך כ- 15 דקות. מנחים להטצנן לטמפרטורת החדר.
הכנת הרוטב: בקערה טורפים את הביצים, מוסיפים את הריוויון וטורפים היטב בעזרת מטרפה ידנית. מוסיפים מלח, פלפל ואגוז מוסקט. טורפים היטב עד לקבלת בלילה אחידה. מניחים בצד עד לשימוש.
הרכבת הקיש: מורחים את השום הקלוי על גבי בסיס הקיש האפוי חלקית (השום אמור לצאת מקליפתו ע"י לחיצה על ראש השום השלם). מפזרים מעל את הבצל ומעליו מניחים את העגבניות המקולפות בשלמותן. מפוררים את גבינת הפטה ומפזרים מעל עלי טימין טריים. יוצקים מעל את הרוטב באופן אחיד. אופים כ- 50-60 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. הקיש מוכן כאשר המלית מתייצבת ומזהיבה מעט.
חשוב לצנן את הקיש לפחות רבע שעה לפני שחותכים אותו על מנת שהבצק לא יישבר.

 



שיהיה קיץ קריר, טעים ומלא בעגבניות...

מקווה שעשיתי לכם חשק להצטייד בכמה עגבניות תמר משלכם.

 

 

 



 



זמן קסם

או: חלה מקמח מלא וסלט ירקות שרופים ("מישווי")

לכל אחד יש את הזמן האהוב עליו בשבוע. חלק אוהבים את יום חמישי אחרי הצהריים, בדיוק כשיוצאים מהעבודה לקראת סוף השבוע. יש שמעדיפים את שבת בבוקר, שבה שותים בעצלתיים את הקפה וקוראים את עיתוני סוף השבוע. אני בטוחה שיש אפילו כמה אנשים שאוהבים את ימי ראשון בבוקר ומתרגשים לקראת פתחו של השבוע החדש (אני באופן אישי לא מכירה אנשים כאלו).  מבחינתי, הזמן הכי יפה בשבוע הוא יום שישי אחר הצהריים. בשעות הדמדומים, ממש לקראת כניסת שבת. הזמן הזה שבו צבע השמיים משתנה. המולת הרחוב רוגעת. יש תחושה של פנאי. הרגע הקסום הזה שבו כל הלחצים והטירוף של השבוע נעלמים ומפנים את מקומם לתחושת שלווה מרגיעה. זה זמן שיש לו ריח אחר. ייחודי. יש לו גם טעם אחר. טעם שונה משאר טעמי השבוע.

לכל משפחה יש את הריחות והטעמים הייחודיים לה. אבל בכל המשפחות הם תמיד יהיו שונים. שונים ממה שמריחים וטועמים בשאר ימות השבוע. מבחינת המשפחה שלי, ריח של שישי זה ריח של חלות טריות וסלט "מישווי". שני המאכלים שמכינים אך ורק בסוף השבוע. בד"כ הם נגמרים כבר בארוחה של שישי ומותירים בכולנו תחושה של עוד. תחושה שרק הולכת ומתגברת במהלך השבוע.

אני חייבת להודות שבבית שלי אני לא מכינה חלות בכל סוף שבוע. בד"כ אין לי זמן ואני קונה חלה מוכנה. אבל בימים שאני כן מספיקה לאפות חלות ביתיות, כל הבית מתמלא מיד בריח של שישי. הפעולה הראשונה שאני עושה בכל פעם, מיד כאשר החלות יוצאות מהתנור, היא לבצוע אחת מהן, להניח מעליה ערימה של סלט "מישווי" ומיד להתענג על הטעם של יום שישי. טעם של בית.

בשלב הזה, אם אתם לא נמנים עם העדה המתאימה, אתם בטח כבר שואלים את עצמכם מה זה סלט "מישווי" ואיך הוא קשור ליום שישי? התשובה פשוטה מאוד- זה סלט של ירקות ששורפים על להבת הגז. כל מי שניסה אי פעם בחיוו לשרוף ירקות על הגז יכול להעיד שמדובר במלאכה מלכלכת מאין כמותה, שעושה כתמים עקשניים על הכיריים וריח של עשן בכל הבית. זה בדיוק הקשר ליום שישי. יום הניקיון. מכינים את הסלט הזה ביום שישי לאחר שמסיימים את שאר הבישולים ומיד לאחר מכן מנקים את הגז "ניקיון יסודי" (כמו שאמא שלי קוראת לזה). כמובן שאחרי זה מתפנים לשטיפת הבית וכך ריח העשן נעלם כלא היה. אמרתי לכם, סלט שמכינים רק ביום שישי. ויש לזה אפילו סיבה טובה.

אז נכון, יש לכם מלא תירוצים לגיטימיים- למה לשרוף ירקות על האש כשאפשר לצלות אותם בתנור? זה מלכלך, זה מעצבן, זה מסריח את הבית ועוד ועוד. האמת שכל התירוצים הללו נכונים ואני לא יכולה להתווכח עימם. נכון, זה מלכלך ומעצבן. זה גם לוקח המון זמן ודורש השגחה קרובה. אבל הטעם. הטעם הזה שמתקבל משריפת ירקות על להבה גלויה. הטעם הזה שלא ניתן להשיג בשום דרך אחרת, לא משנה כמה תנסו. אם אתם בכל זאת מתעקשים, כמובן שניתן להכין את הסלט באותו אופן בדיוק, אבל במקום לצלות את הירקות על האש, לצלות אותם בתנור חם למשך כשעה עד שהם "שרופים". אני מזהירה מראש שבאופן זה מתקבל סלט אחר, בטעם שונה לחלוטין. שלא תגידו שלא אמרתי. אם בכל זאת החלטתם להכין את הסלט כהלכתו (בכל זאת קוראים לו סלט "מישווי",  שפירושו המילולי הוא "סלט שרוף"), תעשו לעצמכם טובה ותכינו כמות כפולה ממש שאתם חושבים. תסמכו עליי. אתם פשוט תתמכרו לזה. את השאריות ניתן להקפיא לשימוש חוזר. הסלט הזה עובר את מבחן ההקפאה בהצלחה יתרה.

גם סביב אפיית חלות יש מגוון תירוצים- זה מסובך, זה לוקח המון זמן, אפשר לקנות חלות טובות בכל מכולת ועוד ועוד. הכל נכון. אבל בכל זאת, מדי פעם, תפנו את הזמן לאפות חלות ביתיות ותתענגו על הריח שלהן. אין שום דבר שדומה לזה. אפילו אם תקנו חלה מהמאפייה הכי משובחת בארץ. זה עושה תחושה של בית. תחושה שקשה מאוד להשיג בדרכים אחרות. תרשו לי גם כמה מילות הרגעה. אפיית חלה דומה מאוד לאפיית לחם ואין כל סיבה לחשוש מהתהליך. לגבי הקליעה ויצירת הצורה- זה עניין של ניסיון. החלה הראשונה אולי תצא קצת עקומה, אבל השנייה והשלישית כבר יהיו מוצלחות הרבה יותר.

בכל מה שקשור לחלות ביתיות, לכל אופה ביתי יש את המתכון המועדף עליו. יש מגוון מתכונים וכל אחד יכול למצוא משהו שמתאים לו. הרעיון הוא לנסות כמה שיותר עד שמוצאים את המתכון המושלם. המתכון המושלם שלי מבוסס על מתכון קלאסי של אורי שפט שעבר מגוון שינויים והתאמות עד שהניב את התוצאה הטעימה ביותר עבורי והפך להיות להיות המתכון המושלם והקבוע שלי. החלה שלי מעט מתוקה יותר מהמקובל (אני מעדיפה חלות מתוקות) ומכילה חצי כמות של קמח מלא (אני מעדיפה את הטעם שלו על פני הקמח הלבן). השינויים לשיקולכם ועל פי טעמכם האישי. גם אם תבחרו להכין את המתכון המקורי של אורי שפט, מובטחת לכם חלה מדהימה וריחנית שתגרום לכם מיד להרגיש את סוף השבוע.

חלה מקמח מלא
מניב 3 חלות בינוניות

חומרים:
400 גרם קמח לבן (3 כוסות)
400 גרם קמח מלא (3 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
2 ביצים
60 גרם שמן צמחי (1/4 כוס)
100 גרם סוכר (1/2 כוס)
320 מ"ל מים (1.5 כוסות)
12 גרם מלח (כף)

ביצה למריחה
שומשום/קצח/גרעינים לפיזור

אופן ההכנה:
מנפים את שני סוגי הקמח לקערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר החומרים למעט המלח. לשים כ- 10 דקות במהירות בינונית בעזרת וו הלישה (אם הבצק יבש מדי, ניתן להוסיף כף או שתיים של מים). מוסיפים את המלח ולשים כ- 5 דקות נוספות. בתום הלישה אמור להתקבל בצק אחיד וחלק. מכסים את קערת המיקסר בניילון נצמד ומתפיחים כשעתיים עד להכפלת הנפח. לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על גבי משטח עבודה מקומח היטב. לשים אותו מעט ומחלקים לשלושה חלקים שווים. כל חתיכת בצק מחלקים שוב לשלושה חלקים שווים (כדי לקבל חלות מדויקות, מומלץ לשקול את הכדורים). בשלב זה אמורים להתקבל 9 כדורי בצק שווים בגודלם. מגלגלים כל חתיכת בצק על גבי משטח העבודה עד לקבלת כדור חלק. את הכדורים מניחים על משטח העבודה ומכסים במגבת כעשר דקות. לאחר מכן פותחים כל כדור לגליל באורך של כ- 20 ס"מ. כל שלושה גלילים קולעים לצמה ומהדקים היטב את הקצוות. מניחים את החלות על גבי תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה ומכסים במגבת. מתפיחים כ- 40 דקות. לאחר ההתפחה, מורחים את החלות בביצה טרופה ומפזרים שומשום/קצח/גרעינים. אופים כ- 30-35 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 200 מעלות. מיד לאחר הכנסת החלות לתנור, מומלץ להניח בתחתית כלי עם מים רותחים לשם יצירת אדים. לאחר האפייה מניחים את החלות על גבי רשת על מנת שיצטננו.

 סלט "מישווי"/סלט ירקות שרופים מבוסס על מתכון של אמא שלי

חומרים (מומלץ להכפיל כמויות):
3 בצלים בקליפתם
2-3 פלפלים ירוקים חריפים (ניתן לוותר אם לא אוהבים חריף)
חציל גדול
3 גמבות
3 עגבניות
4-6 שיני שום כתושות
כף נענע קצוצה (אופציונלי)
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

אופן ההכנה:
צולים את כל הירקות על להבה גלויה בכיריים עד שקליפתם משחירה היטב. חשוב לסובב את הירקות בעזרת מלקחיים כדי שיישרפו באופן אחיד מכל הצדדים. מניחים את הירקות החמים בקערה גדולה ומכסים בניילון נצמד. מניחים לירקות להעלות אדים לפחות חצי שעה (ניתן להכין ערב מראש ולקרר במקרר). לאחר שהירקות העלו אדים, מקלפים אותם מהקליפות השחורות. בשום אופן לא שוטפים במים! ניתן להשאיר מעט קליפה, זה אפילו תורם לטעם. לאחר קילוף הירקות, קוצצים אותם היטב בעזרת שני סכינים. את הירקות הקצוצים מניחים בקערה, מוסיפים את השום, את הנענע ואת המלח והפלפל. מערבבים היטב. אם רוצים לשמור את הסלט מספר ימים במקרר, מומלץ להוסיף כמה כמות של שמן צמחי.

מתכון לאושר

או: לחמניות בריוש במילוי שוקולד

מוזר כל הסיפור הזה עם האושר..

אי אפשר להריח אותו. אי אפשר לגעת בו. בטוח שאי אפשר לשלוט בו. הוא נוטה להופיע פתאום ללא התראה. אבל גם נוטה להיעלם באופן מפתיע. בדיוק כשאנחנו חושבים שהוא הגיע כדי להישאר, הוא חומק לנו מבין האצבעות. אי אפשר לקבוע איתו פגישה ודווקא כשמצפים לו יותר מכל, הוא נוטה לא להופיע. לעומת זאת, בפעמים אחרות, כאשר הוא בכלל לא היה צפוי, הוא מופיע לו פתאום ללא כל התראה.

חלקנו יודעים לזהות שהוא מתקרב. הרבה לפני שהוא באמת נוגע. עומדים וממתינים. מצפים. זמינים להכיל אותו. מקבלים אותו בסבר פנים יפות, אפילו אם הוא רק אורח לרגע. אחרים לא מצליחים להבחין בו. גם כאשר הוא ממש נוגע. מבקש להיכנס. מפציר בהם להכיל אותו. הם עומדים בסירובם. בטוחים שהוא מתחזה. מנסה לתעתע בהם.

לפעמים הוא מתחבא מאיתנו. ממש משתדל שלא נמצא אותו. למרות שהוא שם. ואז אנחנו מתחילים לחפש בכל המקומות והזמנים הצפויים. לרוב הוא לא שם. מנסה להקשות עלינו. רוצה שנחפש אותו דווקא בתוך השיממון, בתוך חוסר ההתרגשות של השגרה. לפעמים הוא מתחבא בפינות נסתרות וצריך לחפש אותו מאחורי המקרר. בתוך הארונות. בין הספות. לפעמים הוא נמצא דווקא שם.

אני בד"כ מוצאת אותו במטבח. בין הדברים שאני אוהבת. לפעמים הוא בפינת הארון, ליד השוקולד. בפעמים אחרות הוא בתוך צנצנת הקמח. לפעמים הוא במקרר, במגירת הגבינות. בכל פעם הוא מתיישב בפינה אחרת ומחכה שאני אמצא אותו. לפעמים יש מתכונים שגורמים לו להופיע. למשל הבריושים הללו. בניגוד למתכונים אחרים לאושר שמכילים בד"כ כף אהבה, קורט שמחה וכוס של סבלנות, המתכון הזה מכיל בעיקר קמח, חמאה ושוקולד. דברים מוחשיים יותר. שאפשר לקנות בכל סופר. אז מי אמר שאושר זה דבר מורכב? מסתבר שהוא דווקא מורכב מחומרים פשוטים..מהסוג שנגישים לכולנו..צריך רק למצוא את המתכון הנכון.

כמו שאתם בטח מתארים לעצמכם, כדי לצלוח מתכון לאושר ולקבל את התוצאה הטובה ביותר יש צורך  בהרבה סבלנות. המון. הבצק הזה הוא בצק עשיר ומפנק ביותר, ולכן הוא גם דורש סבלנות ותשומת לב יתרה. אין קיצורי דרך. תקפידו על השלבים והזמנים ומובטח לכם אושר צרוף. אמיתי.  מהסוג שמתפרץ בכל ביס ומתפשט לאיטו בכל הגוף והנשמה.

בריוש במילוי שוקולד מריר
מניב 18לחמניות בתבנית מאפינס סטנדרטית

חומרים:
500 גרם קמח
25 גרם שמרים טריים
5 ביצים
50 גרם סוכר (רבע כוס)
כפית מלח
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

כ- 150 גרם שוקולד מריר שבור לקוביות
ביצה להברשה
שומשום או סוכר גבישי לקישוט (אופציונלי)


אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את  הביצים, הסוכר והמלח  ולשים כ- 5 דקות בעזרת וו הלישה. מוסיפים את החמאה בשלוש או ארבע נגלות. חשוב להמתין שהחמאה  תיטמע לחלוטין בתערובת בטרם מוסיפים את הנגלה הבאה. זה שלב קריטי שאורך כ- 10 דקות ולא ניתן להאיץ בו. חשוב לעבוד בסבלנות על מנת לקבל בצק חלק והומוגני , שהחמאה מוטמעת בו היטב ולא רק מצפה אותו מבחוץ.  לאחר שכל החמאה נבלעת בבצק, ממשיכים ללוש כ- 5 דקות נוספות עד שהבצק נפרד מדפנות הקערה.  מכסים את  קערת המיקסר בניילון נצמד ומניחים להתפחה במקרר. לאחר כשעתיים-שלוש שעות במקרר, מוציאים את הבצק וחובטים בו היטב להוצאת כל האויר. מכסים שוב את הקערה בניילון נצמד ומחזירים למקרר להתפחה של לילה שלם (לפחות). ניתן להשאיר את הבצק במקרר אפילו יומיים שלמים והוא רק משתבח.
לאחר ההתפחה, מוציאים את הבצק מהמקרר ומניחים אותו על משטח עבודה מקומח היטב. לשים אותו מעט לקבלת עיגול חלק. את העיגול חותכים לשלושה חלקים. שווים . שני חצאים מניחים במקרר עד לשימוש (חשוב לעבוד בכל פעם רק עם שליש בצק על מנת שהבצק לא יתחמם והחמאה תתחיל לנזול ממנו). חותכים את הבצק ל- 6 חלקים שווים (כ-80 גרם כל אחד). פותחים כל חתיכת בצק לעיגול ומניחים במרכז קוביה או שתיים של שוקולד מריר. סוגרים היטב לצורת כדור ומגלגלים על משטח העבודה עד לקבלת כדור בצק חלק וסגור היטב.  מניחים כל כדור בתוך תבנית מאפינס מרופדת בעטרות נייר כאשר התפר כלפי מטה. חוזרים על הפעולה עם מחצית הבצק השנייה. במידה והבצק מתחיל להתחמם מדי והופך קשה לעבודה, מכניסים  אותו  מקפיא למספר דקות עד שהוא מתקשה חזרה.
את כדורי הבצק מכסים במגבת מטבח ומתפיחים כ- 30-40 דקות בטמפרטורת החדר. לאחר שהבצק מכפיל את נפחו מורחים כל  בריוש בביצה ומפזרים מעל שושמום או סוכר גבישי. אופים  כ- 20 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות. 
מחכים מספר דקות שהלחמניות יתקררו, נותנים ביס ומיד מרגישים את האושר.

שיהיה יום  מלא אושר!

 

חוגגים שבועות

או: שושני שמרים במילוי פסטו נענע וגבינת פטה

שוב הגיעה התקופה הזאת בשנה. התקופה שבה אני מתחילה לספור לאחור את הימים לקראת חג השבועות. זו מסורת משפחתית אהובה שלנו. בזמן שכולם מסיימים לספור את העומר, המשפחה שלי מתחילה את ספירת שבועות המסורתית שלה. בכל שנה לקראת החג מתחילה תכונה בקרב בני המשפחה שלי. מתחילים לגבש את התוכניות לחג. מתחילים לבחור מתכונים, להציע רעיונות וכמובן מתחילים לשלוח הזמנות לקראת החגיגה הגדולה שצפויה בבית הוריי. אבל לפני הכל צריך לבחור את התפריט. זו משימה לא פשוטה בכלל. מצד אחד הרצון לשמר ולחזור על מתכונים אהובים שזכו להצלחה בשנים קודמות. מתכונים שכולנו התגעגענו אליהם ולא זוכים להנות מהם במהלך השנה. מצד שני הרצון לנסות דברים חדשים ומרגשים. לאט לאט התפריט הראשוני מתמלא לו ברעיונות והצעות שמתקבלות מכל עבר. אם מתוכנית בישול, מתכון ממגזין, דרישה אישית של מישהו מהמשפחה, שבד"כ מגיע בצירוף המשפט: "את זוכרת את הדבר הזה שהכנת בשנה שעברה עם הגבינה? זה היה מעולה. אולי תכיני את זה עוד פעם השנה?" ואם סתם מתוך איזושהי הברקה שפתאום צצה לי ומסתובבת לי בראש למשך כמה ימים, עד שהיא מגובשת לכדי מתכון קוהרנטי. מתי שהוא לקראת החג התפריט מגיע למימדים מפלצתיים וכולל מספר עמודים ואין סוף מנות שאף אחד לא מוכן לוותר עליהן. זה השלב שבו אמא שלי בד"כ מכנסת את כולנו וקוראת אותנו לסדר במשפט כמו: "שנה שעברה השתגענו, השנה מכינים רק 8-9 מנות". מכאן מתחיל וויכוח סוער על המנות שצריך לקצץ ואיכשהו לבסוף מגיעים להסכמה שהיא בד"כ פשרה בין הרצוי למצוי. אמא שלי רוצה 8-9 מנות, אנחנו רוצות 40-50 ואיכשהו אנחנו נפגשים באמצע. כל שנה אנחנו מכינים הרבה יותר מדי אוכל והרבה יותר מדי מגוון וכל שנה כל האורחים יוצאים עם תבניות חד פעמיות מלאות בשאריות שהם לוקחים ברצון רב. זו המסורת המשפחתית שלי שחוזרת על עצמה בטיקסיות בכל שנה לקראת החג.

לצערי הרב, במסגרת הוויתורים שנעשו במשא ומתן על התפריט הסופי, המאפה הזה מצא את עצמו מחוץ לרשימה. לא כי הוא לא היה מספיק טוב, אלא כי היה צריך לוותר על משהו ואני ברוב בגרותי הסכמתי לוותר על ההברקה החדשה שלי. אבל בכל זאת, הרעיון הזה התבשל לו בראש שלי כמה ימים ולמרות שלא הצליח להתברג לרשימה הסופית, החלטתי לפרסם אותו בכל זאת. אחרי הכל, אין שום סיבה שאתם לא תהנו ממנו ותבחרו להכין אותו עבור ארוחת החג שלכם.

הרעיון למאפה הזה התחיל בכלל ממתנת יום הולדת שקיבלתי מהחצי השני שלי. מג'ימיקס חדש ויקר במיוחד שגרם למריבה גדולה שבה אני מתעקשת לכעוס עליו על כך שקנה לי מתנת יום הולדת כ"כ יקרה וראוותנית ושהוא לא היה צריך. כמובן שזה נגמר במשפט: "אני לא קונה לך יותר מתנות אם זו התגובה שלך". ממש חכם מצידי...כנראה שזה סופם של וויכוחים מטופשים. בכל מקרה, אחרי שהכעס עבר והמריבה המטופשת נשכחה, אני חייבת להודות שממש הצלחתי להתאהב במכשיר המושלם הזה ואני ממש לא מבינה איך הצלחתי לחיות בלעדיו עד עכשיו. במסגרת ההתלהבות החדשה שלי, התחלתי להכין כל מה שאפשר במג'ימקס. כל מי שביקר בבית שלי בשבועות האחרונים נהנה מסמוד'יס של פירות במגוון טעמים, אייס קפה מפנק ומגוון ממרחים ביתיים מושקעים כמו טפנאד או איולי. אבל ההתרגשות החדשה שלי היא פסטו הנענע הזה. מדובר בממרח שהכנתי בלי שום מטרה מוגדרת מנענע שלא רציתי לזרוק, למרות נשארה מיותמת במקרר במשך כמה ימים. מי היה מאמין שמכמה דברים מקריים שזרקתי לתוך מעבד מזון תצא תוצאה כ"כ מושלמת???

אחרי כמה ימים שהממרח הזה כיכב בהצלחה בכל מנה שיצאה מהמטבח שלי, החלטתי שהגיע הזמן לשלב אותו בתוך תפריט שבועות. הרעיון המקורי היה להכין ממנו לחם ממולא עם גבינת עיזים. אבל פתאום נזכרתי שלפני שנתיים הכנתי כבר מנה כזאת עם פסטו רגיל ורציתי משהו חדש. ידעתי שזה יהיה קשור בשמרים וגבינות. חוץ מזה, לא היה לי מושג מה אני רוצה לאפות. אבל ככה תמיד מתחילים אצלי מתכונים. אחרי כמה ימים שהרעיון התבשל לי בראש החלטתי להכין בצק שמרים ולהמשיך משם. בהתחלה תכננתי לאפות בצק שמרים רגיל, בסיסי. על בסיס חמאה וחלב. אבל מה, רצה הגורל וגיליתי במקרר תבנית ביצים וגביע יוגורט שעמדו להתקלקל והחלטתי לצרף אותם לבצק השמרים. יצא בצק עשיר ומושלם באופן מיוחד. הרבה יותר ממה שתיארתי לעצמי. למחרת קמתי בבוקר, הוצאתי את הבצק מהמקרר והנחתי אותו על השיש עד שאחליט מה לעשות איתו. הצצתי במגירת הגבינות וראיתי קופסא של גבינת פטה שהחצי קנה בסיבוב האחרון שלו בסופר. בשנייה שראיתי את קופסאת הפטה, מיד התגבש המתכון הסופי והחלטתי על מאפה בצורת שושנים עם הפסטו וגבינת הפטה. פשוט ולא עמוס מדי בטעמים. מאפה שמעניק מקום של כבוד לפסטו נענע המושלם הזה ולא מאפיל על הטעם שלו.

עצה קטנה לפני המתכון- תכינו כמות כפולה מהפסטו המדהים הזה ותשמרו חצי בצנצנת במקרר. הוא מעולה למריחה על כריכים, לתפוחי אדמה, לרוטב לפסטה, או אפילו כתוספת לתערובת של קציצות בשר. תאמינו לי שאתם לא תצטערו והפסטו הזה יהפוך להיות ההתמכרות החדשה שלכם. כמובן שאתם יכולים להכין את המאפה הזה גם עם פסטו רגיל על בסיס בזיליקום. לא משנה אם הוא ביתי או קנוי, רק חשוב שיהיה מאיכות טובה משום שהוא מרכיב מרכזי ודומיננטי במאפה הזה.

שושני שמרים במילוי פסטו נענע וגבינת פטה
מניב מאפה גדול בתבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ

חומרים לפסטו נענע:
כוס עלי נענע ללא הגבעול נקיים ושטופים
4-5 שיני שום
רבע כוס אגוזי קשיו
רבע כוס שמן זית
מיץ מחצי לימון  
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

חומרים לבצק שמרים:
450 גרם קמח (3 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
4 ביצים
100 גרם חמאה מומסת
200 גרם יוגורט (גביע גדול)
30 גרם סוכר (כף)
כפית מלח

250 גרם גבינת פטה מפוררת

אופן ההכנה:
 הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק למעט המלח ולשים במהירות בינונית בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות. מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש כ- 5 דקות נוספות עד לקבלת בצק אחיד וחלק. עוטפים את קערת המיקסר בניילון נצמד ומניחים להתפחה של כשעה בטמפרטורת החדר. לאחר שהבצק תפח מניחים אותו על גבי משטח עבודה מקומח היטב ולשים אותו בשנית כ- 5 דקות. מכסים במגבת ומתפיחים התפחה שנייה כשעה בטמפרטורת החדר (מומלץ להתפיח לילה במקרר).
הכנת פסטו נענע: לתוך קערת מעבד מזון מכניסים נענע, שום, אגוזי קשיו ומיץ לימון. טוחנים היטב. מוסיפים בהדרגה את שמן הזית תוך כדי שמעבד המזון עובד עד שהשמן נטמע לחלוטין בתערובת ומתקבל ממרח אחיד. מפסיקים את פעולת המעבד ומוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
הרכבת המאפה: לאחר תפיחה שנייה של הבצק, מניחים אותו על משטח עבודה מקומח היטב. לשים אותו מעט לצורת כדור ופותחים בעזרת מערוך למלבן בעובי של כ- 3 מ"מ. חשוב להפוך את הבצק מדי פעם ולקמח את משטח העבודה על מנת למנוע את הידבקות הבצק. על המלבן המרודד מורחים שכבה אחידה מהפסטו. מפזרים מעל את גבינת הפטה ומקפלים לצורת גליל מהודק. את הגליל חותכים ל- 10 שושנים שוות בגודלן בערת קלף או סכין חדה (בתנועות מעיכה ולא ניסור, על מנת שלא לקרוע את הבצק). את שושני הבצק מסדרים בתבנית עגולה מרופדת בנייר אפייה, תוך שמירת על מרווחים. מכסים את התבנית במגבת ומתפיחים בטמפרטורת החדר כ- 40 דקות עד שהמאפה מכפיל את נפחו. אופים ב- 50 דקות עד שעה בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.

   

השוקולד כבר בפנים

או: לחמניות שוקולד

 

 

 

 

פרוסה עם ממרח שוקולד.

זה מה שהכי אהבתי לאכול בהפסקת עשר כשהייתי ביסודי.

אמא שלי לא אוהבת ממרח שוקולד. כן, באמת. היא אפילו מתעבת ממרח שוקולד ולכן תמיד היתה מכינה לנו סנוויצ'ים עם גבינה צהובה. אם היינו ממש מתחננות, לעיתים רחוקות היא היתה חורגת ממנהגה ומכינה לנו סנדוויץ' עם ממרח השחר. אבל הוא תמיד היה נוראי. היתה בו שכבה דקיקה ביותר של שוקולד, שבקושי היה ניתן להבחין בה בין שתי פרוסות הלחם העבות מדי. פשוט נורא. אבל עדיין, זה היה עדיף על הסנדוויץ' הקבוע שלה עם בלו-בנד וגבינה צהובה.

לעומת זאת, בימים הנדירים שאבא שלי היה מכין לנו סנדוויצ'ים לבית הספר, הוא תמיד היה מורח שכבה נדיבה (אפילו נדיבה מדי) של ממרח שוקולד שהיה תמיד נוזל מהצדדים ומלכלך את הבגדים. בשלב זה נראה לי מיותר לציין שאבא שלי מאוד, אבל מאוד אוהב סנדוויץ' עם שוקולד. עד היום, יש ימים בהם הוא חוזר מהעבודה ומכין לעצמו קפה שחור עם שתי פרוסות לחם אחיד מרוחות בשכבה עבה (מדי) של נוטלה.

 

 



 

 

נראה לי שממש כמו מרבית הילדים אז והיום, סנדוויץ עם שוקולד תמיד היה הסנדוויץ המועדף עליי בהפסקת הבוקר. פעם השוקולד הרווח היה שוקולד השחר כי לא הכרנו משהו אחר. היום הוא התחלף בממרח נוטלה. אבל המהות לא השתנתה. גם היום, אם תשאלו אותי מה הדרך הכי טובה לפתוח את הבוקר, התשובה שלי תהיה מאוד פשוטה- קפה חם (מאוד) עם הרבה חלב וקצת סוכר ופרוסה עבה של לחם אחיד, מרוחה בשכבה הגונה של ממרח נוטלה. כנראה שיש קלאסיקות שלא מתחלפות.

אבל אם בכל זאת בא לי קצת לגוון, אני מכינה את הלחמניות הללו. זה קורה בעיקר בשבת בבוקר, כשיש לי זמן ובא לי להתפנק בלחמניה חמה ומתוקה, שאפילו לא צריך להוסיף לה ממרח שוקולד, כי הוא כבר נמצא בפנים בכמות מכובדת מאוד. יש מגוון מתכונים ללחמניות שוקולד. לאור החולשה שלי ללחמניות הללו, אני חייבת לומר שניסיתי כמעט את כל הסוגים האפשריים. המתכון הזה הוא המתכון הטוב ביותר שיצא לי לפגוש. אין ספק בכלל. הוא מניב את הלחמניות העשירות והטעימות ביותר, אבל יחד עם זאת, ההכנה פשוטה מאוד ואפילו מהירה יחסית. בניגוד להרבה מתכונים אחרים שניסיתי, המתכון הזה לא מצריך הערכות מראש, לא מכיל כמויות לא הגיוניות של חמאה וביצים ואין בו מיליון שלבים והתפחות. בהחלט מתכון פשוט, שאפילו חסרי ניסיון יוכלו לאפות ללא שום בעיה.

 

 

 

לחמניות שוקולד מבוסס על מתכון של אורי שפט

מניב 30 לחמניות קטנות

 

חומרים:

600 גרם קמח (6.5 כוסות)

25 גרם שמרים טריים

280 מ"ל מים חמימים (כוס ורבע)

100 גרם סוכר (1/2 כוס)

60 גרם חמאה רכה

20 גרם אבקת קקאו (כף)- מאיכות טובה, רצוי הולנדי

15 גרם מלח (כף)

200 גרם שוקולד מריר, קצוץ לחתיכות גסות (100 גרם לפי המתכון המקורי)

ביצה טרופה לציפוי

אופן ההכנה:

מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את המים, הסוכר, החמאה והמלח ולשים בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות עד לקבלת בצק אחיד וחלק. מפסיקים את פעולת המיקסר. מנפים לתוך הקערה את אבקת הקקאו ומוסיפים את חתיכות השוקולד. לשים מספר שניות נוספות, עד לקבלת בצק במראה משוייש. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים כחצי שעה, עד להכפלת הנפח (בחורף זה יכול לקחת גם שעה). לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח מעט ולשים אותו עד להוצאת האוויר. את הבצק מחלקים ל- 30 כדורים בגודל שווה. מגלגלים כל כדור על גבי משטח העבודה עד לקבלת כדור חלק. את הכדורים מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומכסים במגבת. מתפיחים כ- 40 דקות עד שעה, עד להכפלת הנפח. לפני האפייה מורחים את הלחמניות בביצה טרופה. בעזרת סכין חדה, חורצים בהם שלושה חריצים אלכסוניים. אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.

הלחמניות הכי טעימות כ- 10 דקות לאחר שהן יוצאות מהתנור.

הן מושלמות כמו שהן, או עם חמאה וריבת תות (זה מה שאני הכי אוהבת).

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות של בייגלה ירושלמי

או: בייגל קלאסי

סיפור האהבה שלי עם בייגלס התחיל כשהייתי בצבא ונדרשתי לעלות לירושלים פעמיים בשנה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל הפעם הראשונה שהגעתי לירושלים באופן עצמאי (ולא במסגרת טיול בית ספר) הייתה בצבא. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שירדתי מהאוטובוס בתחנה המרכזית הישנה, יצאתי לרחוב הראשי והרגשתי כאילו אני בחו"ל. העיר הזאת לא הייתה דומה לשום דבר שיצא לי להכיר בחיי. במהלך הביקורים שלי למדתי להכיר מקרוב את מוזיאון ישראל, את העיר העתיקה, את השוק הכי יפה בארץ וכמובן את מאפיית הבייגלס הקטנה שהקפדתי לבקר בה בכל פעם שהייתי מגיעה לעיר. המאפייה הקטנה והלא מרשימה הזאת, שעמדה ממש ליד התחנה המרכזית הישנה, היוותה תמיד את הסיום המתוק של הביקור. בכל פעם לפני שהייתי תופסת את האוטובוס חזרה לבסיס, הייתי עורכת ביקור קצר במאפייה הזאת ובכל פעם הזמנתי בדיוק את אותו הדבר- בייגל עם גבינת שמנת וסלומון מעושן. משהו לנשנש בנסיעה הארוכה חזרה לבסיס. משהו שתמיד הותיר בי טעם של עוד וגרם לי לצפות בכיליון עיניים לביקור הבא.

הפעם האחרונה שאכלתי את הבייגלס האלה הייתה לפני יותר מ- 10 שנים. מאז שהשתחררתי מהצבא לא יצא לי להגיע לאיזור התחנה המרכזית בעיר. אבל הזיכרון נותר. לפני כשנה יצא לי להגיע שוב לירושלים במסגרת העבודה שלי. גם הפעם נסעתי באוטובוס. ירדתי בתחנה המרכזית וגיליתי למרבה אכזבתי שהכל השתנה. התחנה הישנה והקסומה שזכרתי כבר לא הייתה קיימת ובמקומה נבנתה תחנה מרכזית חדשה, בתוך מבנה שמזכיר כל קניון אחר בארץ. גם הרחוב היה שונה. לא ידעתי להסביר בדיוק מה, אבל משהו בהמולה ובאווירה של הרחוב היה שונה. התחושה הייתה פתאום זרה. מיד התחלתי לחפש את המאפייה שאהבתי כ"כ. לא היה לי פשוט למצוא אותה בתוך כל השינויים שנעשו ברחוב. השם לא השתנה. גם לא המיקום. נכנסתי בחשש רב ושוב הרגשתי תחושה זרה. מיד ידעתי שמשהו השתנה. על פניו הכל היה נראה בדיוק אותו הדבר. אותן  סלסלאות מתכת שבתוכן מונחים בייגלס לפי טעמים. אותה מאפייה קטנה מאחור. אותה ויטרינה עם אותה גבינת שמנת ואותו סלומון מעושן. הכל נראה בדיוק אותו הדבר, אבל משהו בכל זאת הרגיש לי שונה. מיד הזמנתי בייגלס עם גבינת שמנת וסלומון. ממש כמו פעם. נתתי את הביס הראשון והטעם היה שונה. אחר. ממש לא כמו שזכרתי.

אני לא בטוחה מה בדיוק השתנה. הכל היה בדיוק אותו הדבר, אבל בכל זאת הרגיש לי אחרת. פתאום הבנתי שזה לא המקום שהשתנה. זאת אני ששונה. זאת אני שמרגישה אחרת. זה הזכרון שלי שלא עמד במבחן המציאות.

לאור האכזבה, החלטתי שאני לא מוותרת על הזיכרון הטוב שיש לי מבייגלס. הייתי נחושה למצוא את המתכון המושלם. המתכון שיגרום לי להיזכר למה התאהבתי בהם מההתחלה. המתכון שיגרום לי להרגיש שוב את הדבר הזה שהרגשתי בפעם הראשונה שטעמתי אותם. אני חייבת לומר שזה לא היה פשוט בכלל. אבל לבסוף הצלחתי למצוא את המתכון המנצח, שהוא שילוב של כמה מתכונים שניסיתי. זה המתכון שגרם לי להתאהב שוב בבייגלס המדהימים האלו. כמובן שכל קשר בינם לבין ירושלים הוא מקרי בהחלט והם בכלל בייגלס בסגנון ניו-יורקי, מהסוג הקלאסי שמבשלים בקרמל לפני האפייה. זה מה שמעניק להם את המרקם המיוחד של קרום קשה ותוכן רך ואוורירי.

אני רוצה להדגיש מראש שמדובר במתכון מעט מורכב שדורש זמן ותשומת לב יתרה. מתכונים ללחמניות רגילות דורשים בד"כ התפחה ראשונה של הבצק, עיצוב של הלחמניות ולאחר מכן התפחה שנייה ואפייה. לעומת זאת, שיטת ההכנה של בייגלס היא שונה לחלוטין. גם התוצאה שמתקבלת היא שונה ולא מזכירה כלל את הלחמניות הרגילות שכולנו מכירים. בניגוד ללחמניות רגילות, בייגלס לא מתפיחים התפחה שנייה, אלא  מבשלים בישול קצר במים רוותחים עם קרמל ורק לאחר מכן אופים. אומנם לא מדובר במשימה בלתי אפשרית, אבל יש צורך לפנות זמן ולהקפיד על שלבי ההכנה כלשונם. רק חשוב לעבוד עם הקרמל בזהירות והקפדה יתרה, על מנת שלא לקבל כוויות.

אם תחליטו בכל זאת לנסות, מובטחת לכם תוצאה מושלמת שתהווה תוספת מושלמת לארוחת הבוקר שלכם.

בייגלס קלאסיים
מניב 8 בייגלס בינוניים


חומרים לבצק:
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
30 גרם סוכר (1.5 כפות)
375 גרם מים חמימים (1.5 כוסות)
כפית מלח

חומרים למי קרמל:
כוס וחצי סוכר
ליטר מים רותחים

שומשום או קצח לציפוי (אופציונלי)

אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם היטב לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים בעזרת וו הלישה כ- 10 דקות, עד לקבלת בצק חלק. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים כשעה עד שהבצק מכפיל את נפחו (בחורף זה יכול לקחת גם שעה וחצי). לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח ולשים אותו מעט. קורצים מהבצק 8 חתיכות בגודל שווה ומכדררים כל חתיכה לכדור חלק. כדי לעצב את צורת הבייגל הקלאסית, מכניסים אצבע למרכז הכדור ומסובבים את האצבע לשם הגדלת החור (ניתן גם לסובב את כדור הבצק סביב האצבע). מכסים במגבת. בינתיים מכינים את מי הקרמל. בסיר גבוה מניחים את הסוכר ומבשלים אותו על אש בינונית עד שהוא נמס ומתקבל קרמל בצבע ענברי. חשוב מאוד לא לערבב את הסוכר במהלך ההמסה. אם הסוכר מקבל צבע עמוק מדי לפני שנמס לחלוטין, מנמיכים מעט את האש. ברגע שהסוכר נמס והפך לקרמל, מוסיפים מים רותחים לסיר. חשוב לעבוד בזהירות משום שבשלב זה הסוכר יבעבע נמרצות. תוך כמה שניות הבעבוע יירגע. את הבייגלס מכניסים לתוך המים הרותחים ומבשלים כחצי דקה מכל צד (מומלץ עשות זאת בכמה נגלות). לאחר הבישול מניחים את הבייגלס בתבנית מרופדת בנייר אפייה משומן היטב (לבייגלס יש נטייה להידבק ולכן חשוב לשמן היטב את נייר האפייה). מפזרים שומשום או קצח ואופים כ- 15-20 דקות בחום של 180 מעלות.

 

נפלאות הקוטג'

או: לחמניות קוטג' רכות

 

 

אני מכורה לקוטג'. מכורה. מבחינתי גביע קוטג' ולחם שחור זו ארוחת הערב המושלמת. לא צריכה יותר מזה. לפעמים אני אפילו מוותרת על הלחם. כן, אני מכורה קשה לקוטג' ולכן הקיץ שעבר היה לי קשה במיוחד- הגבינה האהובה עליי ביותר בעולם עמדה בטבורה של  מחאה סוערת והוחרמה בלהט. מבחינתי, לעמוד מול מקרר הגבינות, להביט בצער על כל המבצעים המטורפים ולא לקנות קוטג' יותר מחודש היה פשוט סיוט. לא אחרי הרבה זמן הגיעו תסמיני הגמילה ולעיתים מצאתי את עצמי מכניסה גביע קוטג' לעגלת הקניות בנונשלנטיות, בתקווה שאף אחד לא ישים לב שרימיתי. מזל שהחצי השני שלי תמיד היה שם כדי להוציא את הקוטג' מהעגלה ולהרחיק אותי ממקרר הגבינות, תוך כדי מתן הסברים רציונלים על חשיבות המחאה והתמיכה בה, על כוח רצון ודחיית סיפוקים. לשם הבהרה אני חייבת לומר שעמדתי בזה בגבורה ולא רימיתי אפילו פעם אחת במשך כל תקופת המחאה. סולידריות.

למזלי, המחאה כבר הסתיימה, מחיר הקוטג' התייצב על איזור ה- 5 ש"ח, שזה מחיר סביר לכל הדעות ואני יכולה להמשיך להנות מהגבינה הנפלאה הזאת, שאני כ"כ אוהבת. חוץ מלערום קופסא שלמה על גבי פרוסת לחם שחור, אני משתמשת בקוטג' כמעט בכל מאכל חלבי שאני מכינה- החל מלזניה, פשטידות, מאפינס ואפילו במאפה הפתיתים והירקות המפורסם שלי (מבטיחה להעלות את המתכון בהזדמנות). זו באמת אחת הגבינות הכי וורסטליות שאני מכירה, שעושה פלאים לכל מאכל אליו תחליטו להוסיף אותה.

לאור האהבה הגדולה שלי לקוטג', כמעט התעלפתי כשראיתי את הלחמניות הנפלאות האלה בבלוג של וויני המופלאה. למי שלא מכיר, מדובר בבלוג מרשים ומלא תוכן שבו מציגה וויני את המתוקים הנפלאים שהיא מכינה באהבה ובהשקעה בלתי נתפסת (היא מכינה חלב מרוכז בעצמה!!). מיד כשקראתי את הכותרת, לפני שבכלל קראתי את המתכון, ידעתי שאני מתכוונת להכין את הלחמניות האלו. בשבת האחרונה סוף סוף מצאתי את הזמן ואני חייבת לומר שמדובר בלחמניות פשוט מושלמות, שעמדו בהצלחה בכל הציפיות הגבוהות שלי. המתכון הזה מניב לחמניות רכות במיוחד, עשירות ובעלות טעם חלבי ומפנק. לחמניות פשוט מושלמות לארוחת בוקר מפנקת. אפיתי אותן לארוחת בוקר עם חברים וכולם השתגעו עליהן. שתי לחמניות שהצליחו לשרוד את הארוחה, הפכו למחרת לטוסטים מדהימים בארוחת הערב שלי.

לפני המתכון, יש לי כמה הבהרות חשובות. קודם כל לגבי סוג הקמח- וויני ממליצה בבלוג שלה להשתמש בקמח בתוספת גלוטן. אני לא משתמשת בקמח לחם או בתוספת גלוטן באפייה שלי. ניסיתי כמה פעמים ולא הצלחתי למצוא הבדל בתוצאה ולכן אני חוסכת מעצמי את ההתעסקות ומשתמשת רק בקמח לבן רגיל. גם את הלחמניות האלו הכנתי מקמח רגיל והן יצאו מושלמות. הבהרה נוספת היא לגבי הבצק- מדובר בבצק רך יותר מבצק לחמניות רגיל ולכן הוא דורש לישה טובה וארוכה (מומלץ במיקסר חשמלי) ושהייה במקרר. אני הכנתי את הבצק לילה קודם והשארתי אותו לנוח כל הלילה במקרר. הבצק התייצב היטב והיה נוח מאוד לעבודה. הבהרה אחרונה היא לגבי עיצוב הלחמניות- הכי פשוט לעצב את הלחמניות לצורת כדור ובכך מתקבלות לחמניות עגולות ופשוטות. אני בחרתי לעצב אותן לצורת קשר (כל זאת, ארוחת בוקר עם חברים, צריך קצת להשקיע). אם אתם רוצים לעצב את הלחמניות, תשתדלו לעשות זאת באוויר ולא על משטח עבודה. באופן זה אין צורך להוסיף קמח בעת העיצוב והלחמניות מתקבלות רכות ועסיסיות הרבה יותר.

לחמניות קוטג רכות מבוסס על מתכון מהבלוג משהו מתוק
מכון ל- 12 לחמניות בגודל בינוני

חומרים:
450 גרם קמח (3 כוסות + רבע כוס)
150 מ"ל חלב (חצי כוס + 2 כפיות)
25 גרם שמרים טריים
גביע קוטג'
כף סוכר
1/4 כפית סודה לשתייה
50 גרם חמאה רכה
כפית מלח

ביצה להברשה

אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם היטב לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים היטב עד לקבלת בצק חלק ואחיד. מכניסים את הבצק לקירור למשך הלילה. למחרת, מוציאים את הבצק מהקערה ומניחים אותו על גבי משטח עבודה מקומח. לשים מעט את הבצק כדי להוציא ממנו את האוויר. את הבצק מחלקים ל- 12 חתיכות שוות. מעצבים כל חתיכת בצק לצורת עיגול ע"י סיבוב שלה על משטח העבודה תוך כדי הפעלת לחץ. את הכדורים מניחים בתוך תבנית מרופדת בנייר אפייה, מכסים במגבת ומתפיחים כ- 40 דקות בטמפרטורת החדר עד להכפלת הנפח. מברישים את הלחמניות בביצה טרופה ואופים כ- 15 דקות בחום של 190 מעלות.

לעיצוב הלחמניות בצורת קשר פותחים כל כדור בצק לצורת גליל באורך של כ- 15 ס"מ. יוצרים את הקשר ע"י יצירת לולאה והשחלת קצה אחד לתוכה. את הקצה העליון מעמידים מעט לשם יצירת שפיץ ואת הקצה התחתון מצמידים לתחתית הלחמנייה. מניחים להתפחה בתבנית ואופים באותו האופן. 

 

זרעי קיץ

או: לחמניות חלב ודבש עם גבינה ביתית וריבת תאנים מתובלת

אני שונאת את הקיץ. אני יודעת שאני נשמעת כמו תקליט שבור ולכל האנשים סביבי כבר נמאס לשמוע אותי מתלוננת, אבל אני שונאת את הקיץ!!!

לפחות אני יכולה להתנחם בפירות הנפלאים של העונה המיותרת הזאת. הדובדבנים המדהימים שפקדו אותנו בתחילת הקיץ אומנם הספיקו כבר להיעלם מהשווקים (לא לפני שהספקתי להכין מהם פאי דובדבנים מדהים ועוגה בחושה מנחמת), אבל במקומם התחילו להופיע תאנים נפלאות ועסיסיות, שממלאות היטב את החסך.

להוריו של החצי השני שלי יש עץ תאנים מדהים בחצר הבית שהתחיל בשבועות האחרונים לתת תאנים נפלאות, מתוקות ועסיסיות. עם כל הכבוד לשאר עצי הפרי בגינה שלהם (כולל עץ הלימון המדהים עליו כתבתי בפוסט הזה), עץ התאנים הוא העץ האהוב עליי ביותר. בכל חודש אוגוסט הוא נותן כמות תאנים שהיא פשוט לא הגיונית והוריו של החצי מוקפים בכמויות מטורפות של תאנים, אותן הם מקפידים לחלק באהבה לכל המשפחה. לא להאמין שהעץ הזה נגזם כל שנה בסוף הקיץ, עד שנותר ממנו רק גזע עירום ובמשך השנה הוא גדל לאיטו עד שמגיע למימדים מפלצתיים. הוא גדל עד כדי כך שבשיא הקיץ הוא גבוה בהרבה מגובה הבית ומתפשט ממש לתוך החנייה של השכנים. בסוף הקיץ הוא כבר מגיע למימדים כ"כ עצומים עד שאין ברירה אלא לגזום אותו שוב.



כמובן שחלק לא קטן מהתאנים הנפלאות האלה הגיע לידיי. בכל ביקור בבית הוריו של החצי בחודש האחרון, אנחנו יוצאים עם שלל שקיות עמוסות בתאנים שאנחנו אוכלים בכל ערב מול הטלוויזיה בהנאה גדולה. אבל אי אפשר בלי להכין מהן ריבה. על האהבה הגדולה שלי להכנת ריבות כבר כתבתי בעבר אז כמובן שזה בלתי נמנע שהתאנים הללו יהפכו לריבה מתובלת ועשירה, שעושה עימן חסד גדול. אמנם ניתן להכין ריבת תאנים פשוטה רק עם סוכר ולימון, אבל לדעתי במקרה של תאנים, יש צורך להוסיף לריבה מעט תיבול, אחרת היא מתקבלת קצת חסרת טעם. אני בחרתי לתבל את הריבה במקלות קינמון ומקל וניל, שמשלימים באופן נפלא את טעמן של התאנים.

את הריבה הזאת הכנתי לארוחת בוקר בשבת האחרונה, ביחד עם גבינה תוצרת בית ולחמניות חלב ודבש חמות מהתנור. זו הייתה ארוחת הבוקר המושלמת כדי לחגוג באופן רישמי את סיומו הסופי והמוחלט של המעבר וההשתקעות המוצלחת שלנו בעיר החדשה.

לחמניות חלב ודבש
מניב כ- 15 לחמניות קטנות מאוד

חומרים:
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
25 גרם שמרים טריים (חצי חבילה)
250 מ"ל חלב חמים (כוס)
ביצה
שתי כפות דבש
כף שמן צמחי
קורט מלח

ביצה טרופה להברשה
שומשום לציפוי

אופן ההכנה:
לתוך קערה מנפים את הקמח. מוסיפים את השמרים ומערבבים מעט עד שהם נטמעים בקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים ידנית כ- 10 דקות עד לקבלת בצק אחיד וחלק. את הבצק ניתן להכין גם במיקסר חשמלי באמצעות וו הלישה. במקרה זה מספיקות כ- 5 דקות של לישה. מכסים את הבצק במגבת ומתפיחים כשעה עד להכפלת הנפח. לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח מעט. מוציאים ממנו את האוויר וחותכים אותו ל- 15 עיגולים שווים (כ- 50 גרם כל עיגול). את העיגולים מגלגלים לכדי כדור חלק ומניחים על גבי תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. חשוב להקפיד על מרווחים גדולים בין הלחמניות משום שהן תופחות מאוד. מכסים במגבת ומתפיחים שנית למשך כ- 40 דקות. בטרם האפייה מברישים את הלחמניות בביצה טרופה ומפזרים מעליהן מעט שומשום. אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 200 מעלות.

ריבת תאנים מתובלת

חומרים:
ק"ג תאנים טריות שטופות היטב וחתוכות לרבעים
350 גרם סוכר (כוס ו- 3/4)
חצי כוס מים
שני מקלות קינמון
מקל וניל
מיץ מחצי לימון

אופן ההכנה:
בסיר גדול שמים את הסוכר והמים. מבשלים על אש גבוהה למשך כ- 5 דקות תוך כדי ערבוב עד להמסה של הסוכר. מוסיפים את התאנים ואת מקלות הקינמון. בעזרת סכין חדה מגרדים את גרגירי הוניל מתוך המקל ומוסיפים לסיר. מוסיפים גם את מקל הוניל המרוקן ומערבבים היטב. מבשלים על אש בינונית נמוכה למשך כ- 20 דקות. חשוב לערבב מדי פעם על מנת שהריבה לא תישרף בתחתית.

לאחר כ- 20 דקות בישול, מוסיפים את מיץ הלימון ומבשלים כ- 10 דקות נוספות. מניחים לריבה המוכנה להצטנן מעט בסיר ולאחר מכן מעבירים אותה לצנצנות זכוכית מעוקרות.

גבינה ביתית

חומרים:
4 גביעי אשל
גביע שמנת חמוצה
קורט מלח

שתי כפות דבש/סילאן להמתקה (אופציונלי)

אופן ההכנה:
מניחים את הגביעים בתוך סיר גדול (לא מסירים מהגביעים את המכסה). מוסיפים לסיר מי ברז עד שהם מכסים 3/4 מגובה הגביעים. מרתיחים את המים וממשיכים לבשל את הגביעים כ- 15 דקות לאחר ההרתחה. מסירים מהאש. מרפדים מסננת פסטה עם מגבת מטבח נקייה. מוציאים את הגביעים מהסיר, מסירים מהם את המכסים ושופכים את תכולתם לתוך המסננת. מוסיפים קורט מלח ומערבבים היטב. מכסים היטב במגבת ומניחים במקרר למשך כשעה עד 12 שעות להוצאת המים והתגבשות הגבינה.

בסוף התהליך מתקבלת גבינה רכה וטרייה המזכירה בטעמה גבינת ריקוטה. על מנת לתבל את הגבינה ולהפוך אותה למתוקה מעט, ניתן לזלף מעליה כ- 2 כפות של סילאן או דבש.

הדרך המושלמת להתחיל שבת נינוחה של מנוחה וחוסר מעש, אחרי שבועות ארוכים של סידורים, ארגזים, קידוחים וניקיונות.