יום שני, 29 באוקטובר 2012

קלאסיקה ישראלית

או: עוגת גבינה פירורים 

עוגת גבינה פירורים


 "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו"
 
מילותיו האלמותיות של טשרניחובסקי צוטטו לאחרונה ע"י נשיא המדינה בטקס הזיכרון ליצחק רבין. המון מילים נאמרו ביום ההוא ע"י המון אנשים. מרבית המילים כלל לא זכורות לי. משום מה, רק המשפט הזה נחרת לי בזיכון. היווה צוהר למחשבות על נוף המולדת שלי. מחשבות על האנשים שמעצבים את הנוף הזה ובכל יום שעובר מתנהגים ונשמעים יותר ויותר כמו מנהיגים של משטרים חשוכים. מחשבות על אנשים שבוחרים למלא את כולנו בפחד מתוך תקווה שנשתתק. שנוותר. שנפסיק להאמין. מחשבות על כל החלומות שוויתרנו עליהם. מחשבות על המילה הזאת שכבר לא מתקרבת יותר לשפתותינו. המילה שהפכה כבר למילה גסה. למוקצה.
 
שלום
 
רעיון אוטופי של אנשים חולמנים, מנותקים, שחיים בבועה. אנשים שמדברים על צדק. על שינוי. איך אפשר בכלל לחשוב על המילים האלו כאשר אנחנו משותקים מפחד. פחד שגורם לנו להפסיק לחשוב. להפסיק לחלום. להפסיק להאמין.  
 
כן, לאחרונה יצא לי להרהר הרבה על נוף מולדתי. על המורשת שלה. על התבנית באמצעותה אנחנו מעצבים את הדור הבא שיחיה כאן. שינהיג. שיצור. שיחקור. שיפרוץ דרך. ילדי הארץ המובטחת שכל ההבטחות אליהם הופרו. שכל החלומות שלהם נגוזו אל מול המציאות שאנשים בעלי אג'נדה מנסים לייצר כאן.
 
 
 
עוגת גבינה פירורים
 
 
לאור מחשבות מטרידות לגבי העתיד, לגבי המקום שלי במולדת הזאת, החלטתי לברוח לעבר. להתמקד שוב בזכרונות נוסטלגים מתוקים. הפעם בדמות אחת העוגות הכי קלאסיות של המטבח הישראלי- עוגת גבינה פירורים. אחת העוגות שהכי מזוהות עם הילדות שלי ואחת העוגות היחידות שאמא שלי הייתה אופה בבית. ולא רק היא. לא נראה שיש בית בישראל שבו העוגה הזאת לא הופיעה, בגרסא כזאת או אחרת, לפחות פעם אחת. אצלנו בבית היא הופיעה בכל סוף שבוע במשך שנים. עד שנמאס לנו. עד שהתחננו בפני אמא שלי שתפסיק. אז לאור דרישת הקהל, אמא שלי הפסיקה להכין את העוגה הזאת. כבר שנים שהיא לא אפתה אותה. עכשיו אני אופה אותה, לפי אותו מתכון בדיוק. בכל פעם שבא לי לקחת מסע במנהרת הזמן חזרה לילדות שלי, אני מכינה את העוגה הזאת. בכל פעם שאני והחצי השני שלי אוכלים ממנה, אנחנו נתקפים בשטף של זכרונות ילדות מתוקים.
 
יש לעוגה הזאת מגוון גרסאות. יש שמוסיפים לה שוקולד לבן, אחרים מוסיפים פירות או אגוזים למיניהם. לכל אחד יש את הווריאציה האהובה עליו ואת המתכון הביתי שלו. גם לי יש את המתכון הביתי שלי, שעבר אליי מאמא שלי, שקיבלה אותו מדודה שלה לפני המון שנים. מדובר בגרסא הבסיסית והקלאסית ביותר של העוגה, ללא תוספות או גיוונים. רק גבינה, קצפת ופירורי חמאה לימוניים. זו הגרסא שאנחנו הכי אוהבים. במתכון המקורי היה אינסטנט פודינג. אני וויתרתי כי אני שונאת!!! החלפתי אותו בתמצית וניל אמיתית. גם אם תוותרו לחלוטין על הווניל, עדיין תתקבל עוגה מצויינת. מעבר לטעם, לאינסטנט יש גם תפקיד בייצוב העוגה. יש כאלה שמשתמשים בג'לטין במקום. ראיתי אפילו כמה מתכונים שמשתמשים בביצים חיות בקרם. אני לא משתגעת על הטעם והמרקם של ג'לטין, אינסטנט ובטח שלא ביצים חיות ולכן אני נמנעת מהם עד כמה שניתן. בעוגה הזאת אפשר לוותר עליהם בלי שום בעיה. מתקבלת תוצאה טעימה הרבה יותר. רק חשוב להקפיד על הקצפה טובה של הקצפת וייצוב מוחלט של העוגה במקפיא, בטרם מעבירים אותה למקרר.
 
 
עוגת גבינה פירורים
 
 
עוגת גבינה פירורים קלאסית
מתאים לתבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ
 
 
חומרים לבסיס ולפירורים:
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
280 גרם קמח (2 כוסות)
כפית אבקת אפייה
70 גרם סוכר (שליש כוס)
2 חלמונים
קליפה מגורדת מחצי לימון
חצי כפית מלח
 
חומרים לשכבת הגבינה:
500 גרם גבינה לבנה (שני מיכלים קטנים או מיכל גדול)
250 גרם שמנת חמוצה (מיכל אחד)
500 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה (2 מיכלים)
שתי כפיות תמצית וניל אמיתית או מקל וניל שלם (אופציונלי)
150 גרם סוכר (3/4 כוס)
 
 
אופן ההכנה:
הכנת הבסיס והפירורים: מכניסים את כל המרכיבים לתוך קערה (חמאה, קמח, אבקת אפייה, סוכר, חלמונים, קליפת לימון ומלח). מעבדים מעט באמצעות הידיים עד לקבלת בצק פירורי. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים. עוטפים כל חלק בניילון נצמד, מהדקים לצורת עיגול ומכניסים למקפיא למשך כ- 15 דקות. לאחר שהבצק התקרר, מניחים את החצי הראשון על תחתית התבנית הקפיצית ופותחים אותו בעזרת הידיים עד שהוא מרפד את כל התחתית בשכבה אחידה. אופים כ- 20-25 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. את חצי הבצק השני מרדדים על גבי נייר אפייה לעיגול בעובי של כ- 2 ס"מ. מניחים את נייר האפייה על גבי תבנית תנור ואופים ביחד עם תבנית העוגה כ- 20 דקות. הבצקים מוכנים כאשר הם מזהיבים קלות. לאחר האפייה מניחים לבצקים להתקרר לטמפרטורת החדר.
הכנת מלית הגבינה: מניחים את הגבינה הלבנה ואת השמנת החמוצה בתוך מסננת מרופדת במגבת מטבח נקייה. מניחים לנוזלים להתנקז מהגבינות למשך כ- 30 דקות בטמפרטורת החדר. לאחר ניקוז הגבינות, מניחים אותן בתוך קערה גדולה. מוסיפים את הווניל ואת הסוכר ומערבבים בערת מרית עד לקבלת בלילה אחידה. לתוך קערת המיקסר שופכים את השמנת המתוקה ומקציפים עד לקבלת קצפת יציבה. את הקצפת מקפלים בעדינות לתוך בלילת הגבינות עד לקבלת תערובת אחידה. את התערובת שופכים לתוך התבנית הקפיצית, שמרופדת בתחתית הבצק שהתקרר בינתיים. מיישרים מעט. מכסים את התבנית בנייר כסף ומעבירים להקפאה של שעתיים. בינתיים מפוררים בידיים את עיגול הבצק שהתקרר (מחצי הבצק השני) לפירורים. מניחים בקופסא אטומה ומכניסים למקרר.
הרכבת העוגה: לאחר הקפאה של שעתיים, מוציאים את העוגה מהמקפיא ומפזרים מעליה את פירורי הבצק שהתקררו במקרר. מכסים היטב ומעבירים לקירור של לילה לפחות במקרר. לאחר לילה במקרר, העוגה יציבה מספיק וניתן להסיר את דפנות התבנית ולחתוך לפרוסות.
 
 
עוגת גבינה פירורים

 
 


יום ראשון, 21 באוקטובר 2012

עוגיות של יום חולין

או: עוגיות סילאן ושוקולד צ'יפס

עוגיות סילאן ושוקולד צ'יפס
 
 
סוף סוף קצת מנוחה. מנוחה מארוחות משפחתיות. מנוחה מסליחות. מנוחה מאיחולים מאולצים ולעיתים ריקים מתוכן. בעיקר מנוחה מכל החופש שנכפה עלינו בחודש האחרון. לא להאמין כמה ששגרה זה דבר מבורך. שוחק, אבל מבורך. כולנו חזרנו בשבועות האחרונים לעיסוקים היומיומיים והאפורים שלנו. בלי שום חג או חופש באופק. לא עוד מחשבות על סליחות, חרטות, התחלות חדשות. לא עוד ארוחות חג מפוארות ומרובות משתתפים. חזרנו לארוחות ערב של יום חול. רק אני והוא, חביתה, קוטג'. לא משהו מיוחד מדי, אבל הזמן הכי מיוחד שלנו. שגרה.

עוגיות סילאן ושוקולד צ'יפס

חזרנו גם לאפייה של ימים רגילים. בלי יותר מדי גינונים. בלי שכבות של קרמים מורכבים. בלי קישוטים מפוארים. סתם עוגיות של יום חולין. פשוטות  כאלו, שמכינים בכמה דקות ומחסלים עם הקפה של הערב. עוגיות מושלמות לשגרה, אבל ממש לא שגרתיות. יש בהן סילאן (בטוח נשאר לכם קצת מהחגים האחרונים), חמאה חומה בטעם אגוזי וכמות נכבדת של שוקולד צ'יפס מריר משובח. מה עוד אפשר לבקש? אולי רק עוד קצת חופש...עוד חג קצר אחד...משהו שישבור את השגרה המבורכת הזו.

עוגיות סילאן ושוקולד צ'יפס


עוגיות סילאן ושוקולד צ'יפס
מניב כ- 35 עוגיות בינוניות
 
חומרים:
200 גרם חמאה
150 גרם סוכר (3/4 כוס)
90 גרם סילאן (רבע כוס)
2 ביצים
280 גרם קמח (שתי כוסות)
כפית אבקת אפייה
חצי כפית מלח
300 גרם שוקולד צ'יפס מריר (שתי כוסות)
 
אופן ההכנה:
מניחים את החמאה במחבת ומבשלים על להבה גבוהה עד שהיא הופכת לחומה ונודף ממנה ריח אגוזי. מסירים מיד מהאש ומעבירים לקערה לצינון של כ- 10 דקות. בקערת המיקסר מקציפים את החמאה החומה, את הסוכר, המלח והסילאן עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הביצים אחת אחת ומקציפים עד שהן נטמעות לחלוטין בתערובת. מפסיקים את פעולת המיקסר ומנפים לתוך הקערה את הקמח ואבקת האפייה. מפעילים שוב את המיקסר ומערבלים במהירות נמוכה למשך כחצי דקה עד שהקמח נטמע בתערובת. מוסיפים את השוקולד צ'יפס ומערבלים למשך מספר שניות. יוצרים מהתערובת עוגיות בעזרת שתי כפות ומניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. העוגיות מתפשטות מהלך האפייה ולכן חשוב לשמור על רווחים. אופים כ- 8-10 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.
 
דגשים לגבי חמאה חומה: יש הבדל של כמה שניות בין חמאה חומה לבין חמאה שרופה ולכן חשוב להקפיד על זמן הבישול. לא מסירים את העיניים מהמחבת, מערבבים מדי פעם ובשנייה שהחמאה משנה את הצבע והופכת לחומה מסירים מיד מהגז ומעבירים לצינון בקערה נקייה. לי זה לקח בדיוק 4 דקות של בישול. אם לא בא לכם על כל התהליך, ניתן להכין את העוגיות עם חמאה רגילה באותה כמות. במקרה כזה חשוב שהחמאה תהיה רכה ולא קרה מהמקרר. אם מוותרים על החמאה החומה מתקבלות עוגיות קצת יותר שגרתיות, אבל עדיין מאוד טעימות. 
 
 
עוגיות סילאן ושוקולד צ'יפס
 
 
  
שיהיה שבוע שגרתי ומקסים!! 
 
 

יום חמישי, 4 באוקטובר 2012

נוסטלגיה במיטבה

או: סברינה קלאסית

סברינה


ידעתם שאין בעברית מילה מקבילה למילה "טאקט" הלועזית? אהוד מנור אפילו כתב: "בעברית יש מילים בשפע להגיד את הכל כמעט- יש בה תקע ויש בה שקע אך אין מילה בעברית לטאקט". תודו שזה מוזר. אולי זה נובע מהעובדה שבישראל מרבית האנשים הם באמת חסרי טאקט, עד כדי כך שלא היה צורך אפילו למצוא מילה כזאת. פשוט אין אנשים כאלה אז כנראה שגם לא צריך למצוא מילה כדי לתאר את זה. בכל זאת, ישראל זו המדינה היחידה בעולם שבה זרים ברחוב מרגישים חופשי לגעת לך בבטן ההריונית ולומר לך דברים כמו: "יש לך בת" (קרה לחברה שלי כמה פעמים במהלך ההריון שלה. היא בכלל ילדה בסוף בן). במקרים אחרים, זרים גמורים תופסים אותך לשיחה אינטימית באוטובוס ושואלים אותך שאלות כמו למה את לא מתחתנת, או למה אין לך עדיין ילדים (קורה לי לפחות פעם בשבוע).

אם להודות על האמת, כמו מרבית האנשים, גם אני סובלת מבעיה של חוסר טאקט. רוב הזמן אני עטופה בשכבה של ציניות שמוציאה ממני את ההערות הכי לא רגישות והכי לא פוליטיקלי קורקט. בכלל, אני ורגישות זה כמו שמן ומים. לא מתערבב. אבל אני ממש רגשנית. עד כדי כך שאני סובלת מבעיה קשה מאוד של נוסטלגיה. מדי פעם תתפסו אותי אומרת משפטים כמו: "הילדים של היום", "המוזיקה של היום", "הטלויזיה של היום" ועוד ועוד. העניין הוא שההורים שלי אומרים בדיוק את אותו הדבר על הדור שלי. סבתא שלי אומרת את אותו הדבר על הדור של ההורים שלי. בכלל, כל דור בטוח שבדור הקודם הכל היה הרבה יותר טוב, לא משנה כמה זה רחוק מהמציאות. זו בדיוק הבעיה עם נוסטלגיה. היא נוטה לעטוף את כל הזכרונות שלנו בסרט ורוד, לעשות להם אידיאליזציה ולהתעלם לחלוטין מהעובדות. אבל בכל זאת, רובנו סובלים מנוסטלגיה וגם לציניקנים מבינינו יש נטייה מסויימת להתרפקות על העבר. כנראה שזה משהו שטבוע בטבע האנושי שלנו.


סברינה


 מבחינתי, הנוסטלגיה הגדולה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה היא אוכל. מכיוון שגדלתי בשנות השמונים, אחד הקינוחים הכי נוסטלגים שאני יכולה להעלות על הדעת הוא הסברינה. כל מי שגדל בתקופה הזאת זוכר את הקינוח הזה. לא היה בית קפה או קונדיטריה שבהם לא הופיעה הסברינה בתפריט. בד"כ בצורה של קינוח אישי ולפעמים בצורה של עוגה משפחתית. כמה זכרונות מתוקים יש לי מהעוגה הזאת. כשאחותי ואני היינו ילדות ואמא שלי היתה רוצה לפנק אותנו, היא הייתה נוהגת לקנות לנו סברינה אישית אחת, חותכת אותה לחצי ונותנת לכל אחת את החצי שלה. לא משנה איך היא היתה חותכת את העוגה, בכל פעם היינו בטוחות שהשנייה קיבלה את החתיכה הגדולה יותר ובכל פעם היינו מתחלפות. בתור ילדות היינו בטוחות שזו העוגה הכי טעימה שקיימת בעולם (לא, אני לא מגזימה). אבל כמו שקורה בד"כ עם נוסטלגיה, גם במקרה של הסברינה המציאות שונה מאוד מזכרונות העבר. אם להתעלם לרגע מכל הזכרונות המתוקים שקשורים אצלי עם העוגה הזאת, אני חייבת להודות שהיה מדובר בעוגה בינונית בלבד. ממש לא פסגת הטעם הטוב, כמו שנהגתי לחשוב בילדותי.

כמו שקורה לרוב הטרנדים, תהילתה של הסברינה חלפה במהרה ולאחר מספר שנים של חשיפת יתר, היא נעלמה לחלוטין מחיינו. אבל באופן לא מפתיע, מסתבר שהסברינה טרם אמרה את המילה האחרונה וברוח הרטרו והוינטאג' של השנים האחרונות, היא זוכה לקאמבאק די מרשים. לאחרונה ניתן למצוא אותה מוצגת בגאווה במגוון ויטרינות של קונדיטוריות מובחרות בכל רחבי הארץ. האמת שלא יצא לי לאכול עוגת סברינה במשך המון שנים עד שפגשתי את החצי השני שלי וטעמתי את הסברינות המדהימות של אמא שלו. בניגוד לגרסא של שנות השמונים, הסברינות האלו מעודנות הרבה יותר, מתוקות הרבה פחות, מכילות חמאה במקום מרגרינה ומקושטות בקצפת אמיתית. אמו של החצי אומנם מכינה אותן קצת אחרת, אבל על הדובדבן הקלאסי שבקצפת היא לא מוותרת. גרסא שונה אבל עדיין מאוד דומה. כל ביס יציף אתכם בזכרונות נוסטלגים ומתוקים (אז מה אם הם יהיו "קצת" ורודים יותר מהמציאות, מעט אסקפיזים עדיין לא הרג אף אחד).

סברינה

לפני המתכון, יש לי הערה חשובה- אמו של החצי מכינה את הסברינות האלה בתבניות סיליקון ייעודיות לסברינות, שניתן למצוא בכל חנות אפייה. מדובר בתבניות שקעים עם ארובה באמצע, כמו בצורה של סיר פלא. את החור ממלאים בקצפת וכך נוצרת צורה של סברינה קלאסית. לי אין תבניות כאלו ולכן אני מכינה את הסברינות בתבניות אלומיניום אישיות (קוקוטים). באופן הזה העוגות מתקבלות ללא חור למילוי ולכן אני חוצה אותן באופן חלקי ומזלפת את הקצפת לתוך הכיס שנוצר. הסברינות בתמונה נאפו בתבניות הייעודיות שהושאלו מאימו של החצי.


סברינה
מתכון ל- 12 סברינות אישיות

חומרים לבצק:
240 מ"ל חלב (כוס)
5 ביצים
100 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות
60 גרם סוכר (3 כפות)
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
50 גרם שמרים טריים
קורט מלח

חומרים לסירופ:
ליטר מים (4 כוסות)
חצי ק"ג סוכר (2.5 כוסות)
מיץ מחצי לימון/תפוז (אופציולני)
שתי כפות רום (אופציונלי)

חומרים לקצפת:
500 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה (שני מיכלים)
30 גרם אבקת סוכר (רבע כוס)
כף תמצית וניל

דובדבנים מסוכרים לקישוט (אופציונלי)

אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר החומרים למעט החמאה ומערבלים בעזרת וו הגיטרה למשך כ- 10 דקות. לאחר 10 דקות ממשיכים את הערבול ומוסיפים את קוביות החמאה בהדרגה תוך כדי פעילות המיקסר. ממשיכים לערבל עד שכל החמאה נטמעת לחלוטין בבצק (כ- 10 דקות נוספות).  מפסיקים את המיקסר ומכסים את הקערה בניילון נצמד. מתפיחים כשעתיים בטמפרטורת החדר עד להכפלת הנפח. הכי מומלץ להכין את הבצק לילה לפני ולהתפיח במקרר למשך הלילה. לאחר שהבצק תפח לחלוטין חובטים בו לשם הוצאת האוויר ומעבירים אותו לתוך שק זילוף עם צנטר חלק. את הבצק מזלפים לתוך התבניות עד מחצית מגובה התבנית (חשוב לשמן את התבניות היטב בטרם זילוף הבצק). מתפיחים בטמפרטורת החדר למשך כ- 30-40 דקות עד שהבצק גולש מעט מדפנות התבנית. לאחר ההתפחה אופים כ- 10-15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. לאחר האפייה, מניחים לעוגות להצטנן מעט בתבנית. לאחר מספר דקות מוציאים אותן מהתבניות ומניחים על גבי רשת לקירור מלא.
הכנת הסירופ: בסיר גדול מניחים את כל חומרי הסירופ ומבשלים עד להמסה מוחלטת של הסוכר. חשוב לערבב את הסירופ תוך כדי הבישול. לאחר שהסוכר נמס, מנמיכים את האש. את העוגות שהצטננו לחלוטין מבשלים למשך כדקה בתוך הסיר עם הסירופ (ניתן להשתמש בכף על מנת "להטביע" את כל העוגה בסירופ). לאחר הטבילה מוציאים את העוגות בעזרת כף מחוררת, מנערים את עודפי הסירופ ומניחים חזרה על גבי הרשת. מניחים לעוגות להתקרר לחלוטין.
הכנת הקצפת: מקציפים את השמנת המתוקה עם אבקת הסוכר עד לקבלת קצפת יציבה. מוסיפים את תמצית הווניל ומקציפים מספר שניות עד להטמעתו בקצפת. מעבירים את הקצפת לתוך שק זילוף עם צנטר כוכב. ממלאים את העוגה בקצפת וממשיכים לזלף צורה של רוזטה על העוגה.
לקישוט הקלאסי, מניחים דובדבן מסוכר מעל הקצפת.

סברינה