העוגה שהצליחה להפתיע אותי

או: עוגת בננות ושוקולד בציפוי פירורי חמאה

שלמה ארצי כתב: "אולי זה נכון לא לפתח ציפיות, לא לפתח אשליות".
אמא שלי, האופטימית הנצחית, תמיד אומרת: "תנסי, מקסימום זה יפתיע אותך"

חלק מתהליך ההתבגרות שלנו הוא התאמת ציפיות. בעוד שילדים מופתעים בכל יום מהעולם, מבוגרים נוטים לכך הרבה פחות. בד"כ אנחנו לומדים להתאים את הציפיות שלנו למציאות, צוברים ניסיון ומלווים בתחושה שכבר ראינו הכל ואי אפשר יותר להפתיע אותנו. זה מה שהופך את ההפתעות להרבה יותר נדירות, אבל מצד שני גם להרבה יותר כיפיות.

גם בכל מה שקשור לאוכל, כבר קשה מאוד להפתיע אותי. כילדה, כל פעם שניסיתי מאכל חדש, הרגשתי כאילו נפתח בפניי עולם שלם של אפשרויות חדשות. לעומת זאת, בשנים האחרונות יש לי תחושה שבכל מה שקשור לאוכל, כבר נחשפתי כמעט להכל. זה הפך אותי חסינה הרבה יותר להפתעות. היום אני כבר יכולה לקרוא מתכון ולדעת בדיוק מה תהיה התוצאה. ממש להרגיש את הטעם. אבל בכל זאת, מדי פעם מגיע לידי מתכון שמצליח להפתיע אותי. שמניב תוצאה שונה לחלוטין ממה שציפיתי. לפעמים לטובה, ולפעמים לרעה. לצערי כבר לא קורה הרבה שאני מופתעת לטובה, אבל כשזה סוף סוף קורה, זה תמיד כיף גדול.

העוגה הזאת היא ההתרגשות האחרונה שלי. למרות שסיפור האהבה שלי איתה לא היה ממבט ראשון ולא התחיל בהתרגשות גדולה, היא הצליחה לרגש אותי והתאהבי בה אהבת אמת, כנגד כל הציפיות. במבט ראשון אין בה שום דבר מיוחד. היא לא מרשימה במיוחד למראה, אין בה מרכיבים מיוחדים וגם לא שילובים יוצאי דופן. לכאורה, סתם עוגה פשוטה. למרות שקיבלתי עליה המלצות חמות מחברה, עדיין לא הייתי משוכנעת. הציפיות שלי ממנה אפילו פחתו לאחר שקראתי את המתכון. בקריאה הראשונה וגם בשנייה והשלישית, לא הצלחתי להבין את פשר ההמלצות החמות. היא נראתה לי כמו כל עוגה בחושה עם ציפוי פירורים. הרי ראיתי והכנתי כאלה כבר במגוון גירסאות וזה תמיד וריאציות שונות של אותו רעיון. טעים, אבל ממש לא מפתיע. אז זהו, שלגמרי לא. העוגה הזאת שונה לחלוטין מכל עוגה בחושה אחרת שנתקלתי בה בחיי. יש בה משהו שהוא בין עוגה בחושה, ללחם בננות, לעוגת שוקולד עשירה. שילוב שקשה מאוד להסביר במילים, אבל כדאי מאוד לנסות. תאמינו לי שהמתכון הפשוט ממש לא מצליח להעביר את גודל ההפתעה שהעוגה הזאת טומנת בחובה.

העוגה מבוססת על מתכון של מיכל אנסקי שפורסם במאקו. כשקיבלתי אותו מחברה שלי, היא המליצה לי להכפיל את כמות השוקולד. כמובן שמיד קפצתי על ההצעה. במקביל גם הפחתתי את כמות הסוכר בחצי, כמו שאני בד"כ נוהגת לעשות. הערה לשונאי הבננות- העוגה מכילה כמות מכובדת של בננות אבל הטעם שלהן ממש לא דומיננטי, אלא אפילו עמום ולא ברור. מרבית האנשים בכלל לא הבחינו שיש בננות בעוגה. החצי השני שלי היה היחיד ששם לב לטעם הבננות ולמרות שהוא בד"כ לא אוהב עוגות עם בננה, גם הוא התאהב בה לחלוטין. למרות הטעמים המפתיעים, העוגה פשוטה מאוד להכנה, ממש כמו עוגה בחושה. יש לי רק שני דגשים חשובים לגבי השוקולד. ראשית, בשום פנים ואופן אל תשתמשו בשוקולד צ'יפס, אלא בשוקולד מריר איכותי ובעל אחוזי קקאו גבוהים (אני השתמשתי ב- 70% כי אני מאוד אוהבת, אבל גם 60% זה מספיק). המרירות של השוקולד בשילוב המתיקות העזה של הבננות יוצרת מתיקות מושלמת, שגם שונאי השוקולד המריר יצליחו לאהוב (מניסיון). שנית, את השוקולד חשוב לחתוך לחתיכות לא אחידות על מנת שחלק מהן ימסו לחלוטין בעוגה וחלק יישארו נגיסות. כל הכיף בעוגה הזאת זה לנגוס פתאום בחתיכת שוקולד קשה, בתוך הפנים הרך של העוגה. אני הגשתי את העוגה כשהיא עדיין חמימה והשוקולד נמס ממנה על הצלחת. כולם מאוד אהבו. אפשר להגיש גם קר מהמקרר. הטעם מעט שונה אבל עדיין מדהים. לסיכום, כמו שאמא שלי אומרת: תנסו, מקסימום זה יפתיע אתכם.

רק אזהרה לפני שאתם מכינים- זה ממכר ברמות אחרות!!! אז כדאי שתזמינו מראש כמה אנשים שאתם אוהבים כדי לחלוק עימם את הפלא הזה וגם כדי לאכול פחות בעצמכם.

עוגת בננות ושוקולד בציפוי פירורי חמאה מבוסס על מתכון של מיכל אנסקי
מתאים לתבנית  קפיצית בקוטר 24 ס"מ

חומרים:
280 גרם קמח (2 כוסות)
חבילת אבקת אפייה
120 גרם סוכר חום (חצי כוס דחוסה)
200 גרם חמאה מלוחה רכה חתוכה לקובית
3 ביצים
גביע שמנת חמוצה (200 מ"ל)
5 בננות בשלות מאוד חתוכות לפרוסות בעובי של כ- 4 מ"מ
200 גרם שוקולד מריר שבור לחתיכות לא אחידות

אופן ההכנה:
מנפים את הקמח ואבקת האפייה לתוך קערה. מוסיפים את הסוכר החום ואת החמאה. מעבדים בעזרת הידיים עד לקבלת פירורים לא אחידים. מניחים בצד. בקערה נפרדת טורפים את הביצים ואת השמנת החמוצה לתערובת אחידה. מוסיפים לתערובת מחצית מהפירורים ומערבבים. מוסיפים את השוקולד החתוך ואת פרוסות הבננה. מערבבים בעדינות. את התערובת שופכים לתוך תבנית משומנת היטב. מפזרים מעל את המחצית השנייה של הפירורים. אופים כ- 40 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. העוגה מוכנה כאשר הפירורים מזהיבים.

 

השוקולד כבר בפנים

או: לחמניות שוקולד

 

 

 

 

פרוסה עם ממרח שוקולד.

זה מה שהכי אהבתי לאכול בהפסקת עשר כשהייתי ביסודי.

אמא שלי לא אוהבת ממרח שוקולד. כן, באמת. היא אפילו מתעבת ממרח שוקולד ולכן תמיד היתה מכינה לנו סנוויצ'ים עם גבינה צהובה. אם היינו ממש מתחננות, לעיתים רחוקות היא היתה חורגת ממנהגה ומכינה לנו סנדוויץ' עם ממרח השחר. אבל הוא תמיד היה נוראי. היתה בו שכבה דקיקה ביותר של שוקולד, שבקושי היה ניתן להבחין בה בין שתי פרוסות הלחם העבות מדי. פשוט נורא. אבל עדיין, זה היה עדיף על הסנדוויץ' הקבוע שלה עם בלו-בנד וגבינה צהובה.

לעומת זאת, בימים הנדירים שאבא שלי היה מכין לנו סנדוויצ'ים לבית הספר, הוא תמיד היה מורח שכבה נדיבה (אפילו נדיבה מדי) של ממרח שוקולד שהיה תמיד נוזל מהצדדים ומלכלך את הבגדים. בשלב זה נראה לי מיותר לציין שאבא שלי מאוד, אבל מאוד אוהב סנדוויץ' עם שוקולד. עד היום, יש ימים בהם הוא חוזר מהעבודה ומכין לעצמו קפה שחור עם שתי פרוסות לחם אחיד מרוחות בשכבה עבה (מדי) של נוטלה.

 

 



 

 

נראה לי שממש כמו מרבית הילדים אז והיום, סנדוויץ עם שוקולד תמיד היה הסנדוויץ המועדף עליי בהפסקת הבוקר. פעם השוקולד הרווח היה שוקולד השחר כי לא הכרנו משהו אחר. היום הוא התחלף בממרח נוטלה. אבל המהות לא השתנתה. גם היום, אם תשאלו אותי מה הדרך הכי טובה לפתוח את הבוקר, התשובה שלי תהיה מאוד פשוטה- קפה חם (מאוד) עם הרבה חלב וקצת סוכר ופרוסה עבה של לחם אחיד, מרוחה בשכבה הגונה של ממרח נוטלה. כנראה שיש קלאסיקות שלא מתחלפות.

אבל אם בכל זאת בא לי קצת לגוון, אני מכינה את הלחמניות הללו. זה קורה בעיקר בשבת בבוקר, כשיש לי זמן ובא לי להתפנק בלחמניה חמה ומתוקה, שאפילו לא צריך להוסיף לה ממרח שוקולד, כי הוא כבר נמצא בפנים בכמות מכובדת מאוד. יש מגוון מתכונים ללחמניות שוקולד. לאור החולשה שלי ללחמניות הללו, אני חייבת לומר שניסיתי כמעט את כל הסוגים האפשריים. המתכון הזה הוא המתכון הטוב ביותר שיצא לי לפגוש. אין ספק בכלל. הוא מניב את הלחמניות העשירות והטעימות ביותר, אבל יחד עם זאת, ההכנה פשוטה מאוד ואפילו מהירה יחסית. בניגוד להרבה מתכונים אחרים שניסיתי, המתכון הזה לא מצריך הערכות מראש, לא מכיל כמויות לא הגיוניות של חמאה וביצים ואין בו מיליון שלבים והתפחות. בהחלט מתכון פשוט, שאפילו חסרי ניסיון יוכלו לאפות ללא שום בעיה.

 

 

 

לחמניות שוקולד מבוסס על מתכון של אורי שפט

מניב 30 לחמניות קטנות

 

חומרים:

600 גרם קמח (6.5 כוסות)

25 גרם שמרים טריים

280 מ"ל מים חמימים (כוס ורבע)

100 גרם סוכר (1/2 כוס)

60 גרם חמאה רכה

20 גרם אבקת קקאו (כף)- מאיכות טובה, רצוי הולנדי

15 גרם מלח (כף)

200 גרם שוקולד מריר, קצוץ לחתיכות גסות (100 גרם לפי המתכון המקורי)

ביצה טרופה לציפוי

אופן ההכנה:

מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את המים, הסוכר, החמאה והמלח ולשים בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות עד לקבלת בצק אחיד וחלק. מפסיקים את פעולת המיקסר. מנפים לתוך הקערה את אבקת הקקאו ומוסיפים את חתיכות השוקולד. לשים מספר שניות נוספות, עד לקבלת בצק במראה משוייש. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים כחצי שעה, עד להכפלת הנפח (בחורף זה יכול לקחת גם שעה). לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח מעט ולשים אותו עד להוצאת האוויר. את הבצק מחלקים ל- 30 כדורים בגודל שווה. מגלגלים כל כדור על גבי משטח העבודה עד לקבלת כדור חלק. את הכדורים מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומכסים במגבת. מתפיחים כ- 40 דקות עד שעה, עד להכפלת הנפח. לפני האפייה מורחים את הלחמניות בביצה טרופה. בעזרת סכין חדה, חורצים בהם שלושה חריצים אלכסוניים. אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.

הלחמניות הכי טעימות כ- 10 דקות לאחר שהן יוצאות מהתנור.

הן מושלמות כמו שהן, או עם חמאה וריבת תות (זה מה שאני הכי אוהבת).

 

 

 

 

 

 

 

 

"יש חור בעוגה הזאת"

או: עוגת תפוז ושוקולד

עוגת תפוז היא עוגת החורף הקבועה שלי. היא מככבת אצלי במגוון גרסאות במהלך כל החורף. את הגרסה הקלאסית של דודה שלי פרסמתי כבר בשנה שעברה. זו ללא ספק הגרסה הכי מוצלחת והכי בסיסית של העוגה הזאת. מהסוג שכולם אוהבים. זו גם אחת העוגות היחידות שדווקא עובדות טוב יותר בגרסה הפרווה. אבל עם כל הכבוד לקאסיקה המנצחת (ויש כבוד), צריך גם לגוון מדי פעם. צריך גם גרסה קצת אחרת, טעימה לא פחות. שונה מאוד, אבל עדיין עם טעמים מאוד דומים. זו העוגה שלי. הגרסה הפרווה היא לחלוטין של דודה שלי ואני נותנת לה את כל הקרדיט. אבל הגרסה הזאת היא לחלוטין שלי. יש בה את כל הדברים שאני אוהבת.

בעוד שאת העוגה של דודה שלי אני תמיד אופה בסיר פלא, את העוגה הזאת אני תמיד אופה בתבנית קוגלהוף. בכל פעם שאני מוציאה את העוגה המוכנה מהתבנית אני נזכרת בקטע קלאסי מאחד הסרטים הכי מצחיקים שאני מכירה- "החתונה היוונית שלי". סרט קומדיה אמריקאי, שנחשב בד"כ לסרט בנות. הסרט מספר על גבר ואשה מעדות שונות ורקעים שונים, שמתאהבים ומחליטים להתחתן. החלק העיקרי של הסרט מתייחס להתנגשות הבלתי נמנעת בין שתי המשפחות בשל פערי התרבות העקרוניים. למרות שמדובר בסרט אמריקאי, יש לו המון מאפיינים ישראלים, מהסוג שכל אחד מאיתנו יוכל להתחבר אליהם מאוד בקלות (תחשבו על סרט בורקס, אבל מצחיק). אם לא יצא לכם לראות, מומלץ ביותר (ולא רק לבנות). מה הקשר בין הסרט לבין העוגה אתם שואלים? התשובה נמצאת  בסצנה הזאת  שמתארת את הפגישה הראשונה בין המשפחות, שבמהלכה מביאה אימו של החתן עוגת קוגלהוף עם חור. אימה של הכלה לא מצליחה להבין במה בדיוק מדובר, וכאשר היא סוף סוף מגיעה לתובנה שמדובר בעוגה, התגובה המופתעת שלה היא: "יש חור בעוגה הזאת". כדי לתקן את ה"תקלה", היא שמה עציץ קטן בתוך החור במרכז העוגה ומציגה אותה בגאווה למול קריאות המשפחה המשתאות.

אז גם בעוגה שלי יש חור. אבל זה בכוונה. אני נוהגת לאפות אותה בתבנית קוגלהוף קלאסית, שמקנה לה את הצורה הייחודית, שתמיד מתקשרת לי עם העוגה הזאת. כמובן שניתן לאפות את העוגה גם באינגלישקייק סטנדרטית.

מעבר למראה הייחודי, מדובר בעוגה בחושה מוצלחת מאין כמותה. היא חלבית ועשירה בחמאה ובשמנת חמוצה. כמובן שאני תמיד משתמשת במיץ תפוזים סחוט טרי ובגרידת תפוז ריחנית, שמעשירה את טעמה של העוגה. אבל לעוגה הזאת יש מאפיין ייחודי- שוקולד מריר קצוץ. אם אתם קוראים את הבלוג שלי אתם בטח יודעים שתפוז ושוקולד זה אחד השילובים האהובים עליי ביותר בעולם. השילוב המדהים הזה הוא מה שהופך את העוגה הזאת מעוד עוגה בחושה טובה לעוגה מושלמת. מבחינתי, יש בה שילוב טעמים מושלם.

אם אתם אוהבים את שילוב הטעמים הזה, זו בדיוק העוגה בשבילכם. תנסו פעם אחת ואני מבטיחה שתתמכרו אליה. בדיוק כמו שאני התמכרתי.

עוגת תפוז ושוקולד
מתאימה לתבנית קוגלהוף בקוטר 24 ס"מ או לתבנית אינגלישקייק סטנדרטית

חומרים:
4 ביצים מופרדות לחלמונים וחלבונים
150 גרם סוכר (3/4 כוס)
200 מ"ל שמנת חמוצה (גביע)
120 מ"ל מיץ תפוזים סחוט טרי (חצי כוס)
קליפה מגורדת משני תפוזים
100 גרם חמאה מומסת
210 גרם קמח (1.5 כוסות)
שקית אבקת אפיה
חצי כפית מלח
150 גרם שוקולד מריר קצוץ לחתיכות קטנות

אופן ההכנה:
בקערת המיקסר מקציפים את החלבונים עם חצי מכמות הסוכר עד לקבלת קצף במרקם של קצפת רכה. מעבירים את החלבונים לקערה נפרדת. בקערת המיקסר (אין צורך לשטוף) מקציפים את החלמונים עם שארית הסוכר עד לקבלת קצף בהיר. מוסיפים את השמנת החמוצה וממשיכים להקציף. מוסיפים את מיץ התפוז, קליפת התפוז והחמאה וממשיכים להקציף עד לקבלת תערובת אחידה. לתוך קערת המיקסר מנפים את הקמח ואבקת האפייה ומקציפים מספר שניות עד לקבלת תערובת אחידה (יש להימנע מעיבוד יתר). מפסיקים את פעולת המיקסר. בעזרת מרית מקפלים את קצף החלבונים לתוך התערובת (מומלץ לעשות זאת בשתי נגלות). מוסיפים את השוקולד ומקפלים אותו בעדינות לתוך התערובת. שופכים את התערובת לתוך תבנית משומנת היטב ואופים כ- 45-50 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.

העוגיות הטעימות עם השם המוזר

או: עוגיות סניקרדודל (Snickerdoodle cookies)

כשהייתי ילדה אמא שלי עבדה כמדריכה בתוכנית האתג"ר. במסגרת העבודה שלה היא הייתה מקבלת המון ספרי קריאה של התוכנית. כשאני אומרת המון, אני באמת מתכוונת להמון. המון ספרים. בכל רגע נתון הייתה לנו בבית ערימה ענקית של כמה מאות ספרים שהיו מתחלפים מדי פעם. את מרבית הספרים אני בכלל לא זוכרת. הם היו סתם חלק מהערימה. מדי פעם הייתי מדפדפת בספרים ובוחרת לקרוא מתוכם ספר שמשך את עיניי. באותה תקופה החל סיפור האהבה שלי עם ספרים, עליו כבר כתבתי בעבר. מכל מגוון הספרים שעמדו להם בערימה הגבוהה הזאת, יש ספר אחד שאני זוכרת עד היום. קראו לו "עוגית לחגית". אני לא זוכרת בדיוק את הסיפור אבל אני זוכרת היטב את האיורים בספר. איורים של עוגיות במגוון צורות וצבעים. אני זוכרת עמוד אחד שהיו מצויירות בו מלא צנצנות של עוגיות. במשך שנים חשבתי שזה הציור הכי יפה שראיתי.  אם לומר את האמת, הסיבה היחידה שנמשכתי שוב ושוב לספר הזה היתה הציורים מעוררי התיאבון של העוגיות. זה גם הדבר היחיד שאני זוכרת מהספר. אל תשאלו אותי על הסיפור..

ממש כמו סיפור האהבה שלי עם ספרים, כך גם הרומן הארוך שלי עם עוגיות התחיל בגיל נורא צעיר. אני באמת אוהבת עוגיות. יותר מכל דבר אחר שניתן לאפות. יש בהן משהו מנחם. משהו ביתי שמזכיר ילדות. תמימות. לא משנה כמה הן יהיו זרות ושונות, כמה הן יגיעו ממקומות רחוקים, תמיד תהיה בהן תחושה מוכרת.

הדבר נכון גם לגבי העוגיות הללו. עוגיות סניקרדודל, למי שמכיר. עוגיות שמגיעות אלינו ממקומות רחוקים, אבל נושאות טעם מוכר. טעם אהוב. אל תתנו לשם המוזר לבלבל אתכם. למרות שמדובר בעוגיות בעלות אזרחות אמריקאית, יש להן טעם מאוד מוכר. כמעט ישראלי. למי שלא מכיר, מדובר בעוגיות רכות מאוד, מתפוררות, שמתובלות היטב בסוכר וקינמון. שילוב טעמים מנצח שמככב לא מעט בבלוג הזה. למרות שילוב הטעמים הנפוץ, העוגיות הללו לא דומות לשום דבר שיצא לי לטעום.

אני חייבת לומר שניסיתי מגוון רחב של מתכונים לעוגיות הללו. לצערי, התאכזבתי בכל פעם. תמיד התקבלו עוגיות פשוטות. בלי שום ייחודיות. עוגיות בטעם בדיוק כמו של מיליון עוגיות אחרות. משהו תמיד היה חסר. לפחות עד שמצאתי את המתכון הנוכחי שהוא ללא ספק המתכון הכי טוב לעוגיות הללו. הגרסא המסויימת הזאת מכילה חמאה שרופה שמעניקה לעוגיות טעם אגוזי עמוק ומבדילה אותן משאר עוגיות הסניקרודל הרווחות. בגרסא הזאת העוגיות שמתקבלות הן גבוהות יותר ולא שטוחות כמו ברוב המקרים. זה מה שמעניק להן את המרקם הרך והייחודי. בכל פעם שאני מכינה אותן, הן מתחסלות ממש באותו היום. החצי השני שלי פשוט משתגע עליהן. אבל הוא אף פעם לא זוכר את השם שלהן. הוא פשוט קורא להן "העוגיות הטעימות עם השם המוזר".

 עוגיות סניקרדודל מבוסס על מתכון מהבלוג ambitious kitchen
מניב כ- 18 עוגיות גדולות

חומרים:
200 גרם חמאה
120 גרם סוכר חום (חצי כוס)
50 גרם סוכר לבן (רבע כוס)
ביצה + חלמון
כף חלב
350 גרם קמח (2.5 כוסות)
כפית סודה לשתייה
חצי כפית קינמון
רבע כפית מלח

חומרים לציפוי:
60 גרם סוכר חום (רבע כוס)
כפית קינמון

אופן ההכנה:
במחבת קטנה ממיסים את החמאה. לאחר שהיא נמסה לחלוטין ממשיכים לבשל אותה על להבה בינונית תוך כדי ערבוב מתמיד. לאחר שהחמאה מקבלת צבע ענברי עמוק ונודף ממנה ריח אגוזי מסירים מהאש ומעבירים לקערה לקירור. חשוב מאוד לא להוריד את העיניים מהמחבת. ההבדל בין חמאה חומה לחמאה שרופה הוא עניין של כמה שניות של בישול. לכן חשוב מאוד להעביר את החמאה לקערה מיד כאשר היא מוכנה, כדי שלא תמשיך להתבשל מהחום של המחבת. את החמאה מניחים בצד על מנת שתתקרר. במיקסר עם וו גיטרה מערבלים את הביצה, החלמון ושני סוגי הסוכר עד לקבלת תערובת תפוחה מעט. מוסיפים את החמאה והחלב וממשיכים לערבל עד לקבלת תערובת אחידה. לתוך הקערה מנפים את הקמח ואת הסודה לשתייה. מוסיפים את הקינמון והמלח ומערבלים למשך כחצי דקה רק עד לקבלת בצק אחיד. את קערת הבצק מקררים במקרר למשך שעה לפחות (אם אתם רוצים לקצר את התהליך, תכניסו את הבצק למקפיא ל- 20 דקות). בינתיים מערבבים בקערית את חומרי הציפוי. יוצרים מהבצק שהתקרר כדורים בגודל של כדור פינג פונג ומגלגלים כל כדור בתערובת הציפוי עד שהוא מצופה לחלוטין. את הכדורים מניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. חשוב לשמור על מרווח של כמה ס"מ בין העוגיות (הן מתרחבות בתנור). אופים כ- 8-10 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות עד ששולי העוגיות משחימים והן רכות במרכז. מניחים לעוגיות להצטנן בתבנית מספר דקות ולאחר מכן מעבירים אותן לקירור על גבי רשת.