יום רביעי, 28 במרץ 2012

סוף עונת התפוזים

או: עוגת תפוזים בסיר פלא



עוגת תפוזים



תפוז הוא אחד הפירות הכי ישראלים שיש. אני לא חושבת שאפשר לחשוב על חורף ישראלי מבלי קישור אסוציאטיבי לתפוזים. יש משהו בריח שלהם, בצבע, בטעם, שישר מזכיר חורף ישראלי במיטבו. בתור מעריצה נלהבת של כל פירות ההדר (ושל חורף בכלל), אני מאוד אוהבת תפוזים, במיוחד כאשר משלבים אותם באפייה. משהו בחמיצות המתוקה שלהם משתלב מצויין בבישול ובאפייה בפרט. וכן, אני יודעת שחמוץ מתוק זה אקסימורון אבל אין דרך טובה יותר לתאר את טעמם של תפוזים.

השילוב האהוב עליי ביותר של תפוז הוא בשוקולד מריר בעל אחוז גבוה של מוצקי קקאו. כמובן בעדיפות לשוקולד של לינדט, זה עם התפוז והשקדים. מי שמכיר את השוקולד הזה יודע שמדובר בשוקולד משובח ביותר אבל יקר בטירוף (חבילה של 100 גרם שוקולד יכולה להגיע למחיר של 20 שקלים). טעם השוקולד הזה עושה חסד גדול גם לשוקולד וגם לתפוז ובכל פעם כשאני קונה אותו, אני מחסלת את כל החבילה תוך כמה דקות בבולמוס אכילה די מביך. מזל שמדובר בתענוג יקר שאני מרשה לעצמי רק לעיתים רחוקות.



עוגת תפוזים


במקום השני ברשימת טעמי התפוז האהובים עליי נמצאת העוגה הזאת- עוגה בחושה, פשוטה, אוורירית ומתפוררת, שמשלבת באופן נפלא טעמים עדינים של תפוז. המתכון המקורי הגיע מדודה שלי והיא אופה את העוגה הזאת בכל חג או מפגש משפחתי מאז שהייתי ילדה. אני שיפרתי מעט את המתכון הקלאסי והחלפתי את השמן הצמחי בשמן זית וכן המרתי חצי מכמות הסוכר בדבש. אומנם הרשתי לעצמי לשדרג מעט את רשימת המרכיבים, אבל לא הייתי מסוגלת לשנות את הצורה הקלאסית שזכורה לי מילדות ומיד מתקשרת אצלי עם עוגת תפוזים. לכן אני אופה את העוגה הזאת בסיר פלא, ממש כמו דודה שלי. את הסיר הזה רכשתי במיוחד עבור העוגה הזאת והוא משמש אותי רק לאפייה שלה ולא לשום דבר אחר.

אז שנייה לפני בוא האביב ולפני שהתפוזים חוזרים למנוחת הקיץ שלהם, תעשו לעצמכם טובה ותאפו את העוגה הזאת. היא תמלא את כל הבית בריחות משכרים של תפוזים ותגרום לכם לרצות להתכרבל תחת השמיכה עם פרוסת עוגה וכוס תה חם. הייתי מוסיפה גם ספר/סרט טוב ומובטחת לכם הנאת סוף חורף מושלמת...






עוגת תפוזים
מתאימה לסיר פלא או לתבנית עגולה בקוטר 24


חומרים:
5 ביצים מופרדות לחלמונים וחלבונים
150 גרם סוכר (3/4 כוס)
150 גרם דבש (3/4 כוס)
100 מ"ל שמן זית עדין (1/2 כוס)
3/4 כוס מיץ תפוזים (כ- 3-4 תפוזים קטנים)
קליפה מגורדת מ- 3 תפוזים
350 גרם קמח (2.5 כוסות)
שקית אבקת אפייה


אופן ההכנה:
בקערת המיקסר מקציפים את החלבונים והסוכר עד לקבלת קצף חלש (מה שנקרא גבעות רכות). את קצף הביצים מעבירים לקערה נפרדת. בקערת המיקסר (אין צורך לשטוף אותה) מקציפים את החלמונים, הדבש, מיץ התפוזים, שמן הזית וקליפות התפוזים. מנפים לתוך הקערה את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה ללא גושים. שימו לב כי עיבוד יתר של הקמח יפגע במרקם העוגה. לתוך תערובת הקמח מקפלים בעדינות את קצף החלבונים (מומלץ לקפל בכל פעם חצי מהקצף על מנת להקל על מלאכת הקיפול). גם כאן חשוב להקפיד שלא לעבד את התערובת יתר על המידה ולקפל בתנועות עדינות רק עד לקבלת בלילה אחידה. את הבלילה מעבירים לסיר פלא משומן היטב ואופים בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 170 מעלות. לאחר כ- 45 דקות בודקים את העוגה באמצעות קיסם- אם מתקבלים על הקיסם פירורים לחים, העוגה מוכנה. אם הקיסם עדיין רטוב, אופים כ- 10 דקות נוספות.
לאחר האפייה הופכים את העוגה על רשת על מנת שתצטנן. ניתן לחתוך את העוגה לאחר כ- 10 דקות של צינון.
הכי טעים לאכול חמים אבל העוגה נשמרת היטב בקופסא אטומה מספר ימים בטמפרטורת החדר.



עוגת תפוזים




 המלצה קטנה לפני סיום- אנחנו אמנם נמצאים בסוף עונת התפוזים אבל זו גם שיא עונת הפריחה ומזג האויר פשוט מושלם כדי להנות ממנה. בשבת האחרונה אני והחצי ארזנו את ארוחת הצהריים בשיא הספונטניות ונסענו לעשות פיקניק ביער אמציה שבאזור חבל לכיש. אתם לא מבינים כמה יופי מסתתר במרחק של רבע שעה נסיעה מהעיר. לאוכל הכי פשוט של שבת בצהריים יש טעם הרבה יותר טוב כאשר אוכלים אותו בתוך כל היופי הזה...






יום שישי, 23 במרץ 2012

סוד הדברים הפשוטים

או: עוגת ביסקוויטים בטעמי מייפל ומוקה


עוגת ביסקוויטים


פעם החיים היו פשוטים יותר. לא בהכרח טובים יותר, אבל ללא ספק פשוטים יותר.

באינטואיציה ראשונית, אני בטוחה שרובכם לא תסכימו עם הקביעה הזו. הרי הטכנולוגיה מתפתחת בכל יום בקצב מסחרר והיום, בניגוד לעבר, אנחנו מוקפים במגוון מכשירים וטכנולוגיות שאמורים להקל לנו על החיים, עד כדי כך שאנחנו יכולים לנהל את כל החיים שלנו רק באמצעות הסמארטפון. אם פעם (ממש ממש מזמן) היינו כותבים מכתבים ביד, שולחים אותם בדואר ומחכים מספר ימים או אפילו שבועות לתשובה, היום אנחנו פשוט כותבים מייל (באמצעות הסמארטפון כמובן, כי מחשב זה כבר משהו שאבד עליו הכלח) ותוך מספר דקות מקבלים תשובה (מהסמארטפון כמובן). או בדוגמא אחרת, שקרובה הרבה יותר לליבי, אם פעם היינו רוצים לצלם תמונות היינו צריכים לגשת לחנות צילום, לרכוש סרט צילום, להתקין אותו במצלמה, לצלם תמונה אחת בכל פעם (כי בסרט צילום יש מספר מוגבל של תמונות), לסובב את הגלגלת הקטנה במצלמה כדי לעבור לתמונה הבאה בסרט, להמתין עד שייגמר כל סרט הצילום ורק לאחר מכן לגשת לחנות על מנת לפתח את התמונות. לאחר מכן היינו נדרשים להמתין מספר ימים, אפילו שבועות לפיתוח התמונות, להגיע שוב לחנות הצילום על מנת לאסוף את התמונות, לגלות שחצי מהן נשרפו/יצאו לא בפוקוס/האצבע הסתירה את העדשה, לבחור רק את התמונות הטובות ולסדר אותן באלבום. בסוף התהליך המייגע היינו מציגים בגאווה את האלבום בכל פעם שמבקרים חברים/שכנים/משפחה ונזכרים בטיול/בחג/באירוע שצילמנו בעמל רב. היום רובנו משתמשים במצלמות דיגיטליות (למרות שאני מכירה מספר צלמים שעדיין שומרים אמונים לפילים), מצלמים עשרות ואפילו מאות תמונות, מקרינים אותן באותו הרגע על מסך המצלמה ובודקים את האיכות- אם לא יצא טוב פשוט מוחקים ומצלמים שוב בלי שום בעיה. כמובן שרובנו לא טורחים כלל לפתח את התמונות, אלא מעלים אותן ישירות לפייסבוק, כי כמו שאחותי הקטנה אומרת: מה שלא בפייסבוק לא קיים.

אבל אם נעצור לרגע ונחשוב האם כל הטכנולוגיה הזאת אכן משפרת לנו את החיים, אני לא בטוחה שהמסקנה תהיה כ"כ חד משמעית וברורה. אז נכון, הרבה יותר קל לנו לכתוב מכתבים, לצלם תמונות, לשמור על קשר עם אנשים, אבל הרבה יותר קשה לנו לעמוד בקצב ולהסתגל למציאות המשתנה. בשנים האחרונות נדמה כי בכל יום מישהו אחר מנסה לשווק לנו את הגאדג'ט החם הבא, שאנחנו פשוט לא יכולים לחיות בלעדיו, ועדר שלם של אנשים ממהר לרכוש את כל מה שמוכרים לו, כי אי אפשר שלא, מבלי לחשוב האם אנחנו באמת צריכים את זה, האם המוצר הזה באמת ישפר לנו את החיים ומה המחיר האנושי והחברתי שהוא גובה מאיתנו. המרדף העיוור אחר הדבר החם הבא מגיע לרמות כל כך מגוחכות, עד שבאחת ההשקות המתוקשרות האחרונות של אחד הסמארטפונים האחרונים, ראיינו בחדשות את אחד הלקוחות המאוכזבים, שהתלונן כי הדגם החדש נראה ממש כמו הדגם הישן ולכן אף אחד לא יוכל לדעת שיש לו את הדגם החדש, אז אין טעם בכלל לרכוש אותו.

תחשבו מה היה קורה אילו היינו מרכזים את כל המשאבים העצומים שמושקעים בפיתוח שלל הגאדג'אטים הדי מיותרים שקיימים סביבנו, ומשקיעים אותם בדברים החשובים באמת, כמו ריפוי מחלות, טיפול ברעב העולמי, טיפול בתופעת התחממות כדור הארץ, או במיליון מטרות נעלות וחשובות פי כמה. אולי לא היו לנו סמארטפונים או טאבלטים, אבל החיים של כולנו באמת היו פשוטים וטובים הרבה יותר...


עוגת ביסקוויטים

לי אין טאבלט (אני אפילו לא ממש בטוחה מה ההגדרה המדוייקת של טאבלט), אין לי פייסבוק, אני לא עושה קניות באינטרנט (כי כמו שקארי בראדשו אמרה פעם: shopping is my cardio) ואין לי סמארטפון. בכלל, עד לפני כמה שנים לא היה לי כלל טלפון סלולארי (להוציא תקופה בצבא בה שירתתי כקצינה ובמסגרת תפקידי ניתן לי מכשיר סלולארי מהצבא, אותו החזרתי בשמחה רבה מיד עם תום שירות הקבע שלי). את הסלולארי הראשון שלי קיבלתי במתנה מהוריי רק ביום הולדתי ה- 23, כי נמאס להם שאני מסתובבת בלי פלאפון. אם להודות על האמת, קשה מאוד להשיג אותי בפלאפון כי אני לא טורחת לקחת אותו איתי כשאני יוצאת מהבית. אם כבר זכרתי לקחת את הפלאפון, אני בד"כ שוכחת אותו באוטו, במסעדות, בבתים של אנשים אחרים, או בכל מקום אחר בו יוצא לי לבקר (בד"כ הוא נשכח ביחד עם משקפי השמש שלי).

בגדול, אני טכנופובית די רצינית ונמנעת כמו מאש מכל טכנולוגיה חדשה. הייתי מגדירה את עצמי כבחורה אנלוגית שחיה בעולם דיגיטאלי שהיא לא ממש מבינה (או לא ממש רוצה להבין). אני מתגעגעת לתקופות בהן הטכנולוגיה לא ניהלה את חיינו, תקופות פשוטות יותר, בהן היינו מפתחים תמונות, כותבים מכתבים, שולחים שנות טובות בדואר (דואר ישראל, לא דואר אלקטרוני) ושומעים מוזיקה בקלטות. במיוחד אני מתגעגת למשחקי הילדות שהיינו משחקים, שכמעט ונעלמו כליל מן העולם.

כל הגעגועים הללו לא עלו בי סתם פתאום, אלא הוצתו לפני כמה ימים כשעברתי במקרה ליד חבורה של בנות ששיחקו גומי בגן הציבורי. התמונה הזו נחקקה בזכרוני והציתה בי געגועים עצומים לתקופה אחרת, תקופה שחשבתי שנעלמה כליל מהעולם. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי ילדים משחקים גומי, או קלאס, או גולות (אני אפילו לא בטוחה שיש עדיין להשיג גולות). אולי עדיין לא אבדה התקווה וניתן להציל משהו מהפשטות של פעם...


עוגת ביסקוויטים


אז ברוח הגעגועים לתקופות אחרות, פשוטות יותר, החלטתי להכין עוגת ביסקוויטים, שהיא העוגה הכי פשוטה והכי "של פעם" שניתן להעלות על הדעת. אני לא חושבת שיש בית בישראל שלא הכינו בו לפחות פעם אחת את העוגה הזאת, על שלל הגרסאות שלה. לאיטלקים יש את עוגת הטרמיסו (המדהימה) שלהם ולנו יש את עוגת הביסקוויטים שלנו (שממש לא נופלת ממנה). לעוגה הזאת יש מגוון גרסאות וכל אחד מעדיף אותה בצורה אחרת- הגרסא הבסיסית כוללת ביסקוויטים טבולים בחלב וקרם פשוט של קצפת עם אינסטנט פודינג וניל. הגרסאות המורכבות יותר כוללות טבילה של הביסקוויטים בקפה נמס או אספרסו ושימוש בקרמים בטעמים שונים כמו גבינה או שוקולד. וכמובן שלא ניתן לשכוח את עוגת המשולש, שבה מרימים את שולי העוגה ומצמידים אותם ביחד ליצירת עוגה בצורת משולש. זו היתה הגרסא למתקדמים.

אני מתייחסת לעוגה הזאת כעוגה "של פעם" במובן הכי טוב של המילה, אבל האמת היא שהיא עדיין אקטואלית וגם היום היא מרבה לככב במטבח הישראלי וכמובן שגם במטבח שלי. כנראה שקלאסיקות לא מחליפים והעוגה הזו היא ללא ספק קלאסיקה במיטבה ובעלת מקום של כבוד ברפרטואר האוכל הישראלי. כמו לכולם, גם לי יש העדפה ברורה לגבי עוגת ביסקוויטים וזו הגרסא האהובה עליי ביותר (עם כל הכבוד לקצפת ולאינסטנט פודינג הקלאסיים, שלנצח ישמר להם מקום חם בליבי). בגרסא הזו אני משתמשת בגבינת קש (ריקוטה/טוב טעם/טבורוג/כנען), אותה אני משלבת עם קצפת, סירופ מייפל ומעט אבקת קפה נמס. הגבינה מוסיפה חמצמצות נעימה לקרם ומשתלבת באופן מושלם עם טעמי המייפל והמוקה. עם כל הכבוד לעוגות הגבינה המעודנות, לעוגות המוס המורכבות ולעוגות השמרים הריחניות, עוגת הביסקוויטים הפשוטה הזו לוקחת את כולן בהליכה ותמיד זוכה להצלחה מסחררת, גם בקרב הקהל הקשה ביותר של שונאי המתוקים. לדעתי הסיבה שכולם משתגעים על העוגה הזאת נעוצה בעובדה שהיא מהווה חלק ממדורת השבט שכולנו גדלנו עליה.

אין עוד עוגה שכל ביס ממנה מחזיר אותי תוך שנייה לתקופות אחרות, לזכרונות קסומים ולילדות ישראלית במיטבה...



עוגת ביסקוויטים



עוגת ביסקוויטים בטעמי מייפל ומוקה
מתאימה לתבנית פיירקס בגודל 30X23 ס"מ


חומרים:
500 גרם ביסקוויטים בטעם חמאה
250 גרם שמנת מתוקה להקצפה (מיכל אחד)
300 גרם גבינת טיב טעם/כנען/טבורוג/ריקוטה
חצי כוס סירופ מייפל
כפית אבקת קפה נמס (לא מגורען)
כרבע עד חצי כוס חלב לטבילת הבסקוויטים

לקישוט (אופציונלי): כפית אבקת קפה נמס


אופן ההכנה:
הכנת הקרם: שופכים את השמנת המתוקה לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את סירופ המייפל ואת אבקת הקפה ומקציפים עד לקבלת קצפת יציבה. את הגבינה שמים בקערה גדולה ומקפלים לתוכה שליש מכמות הקצפת. לאחר קבלת מסה אחידה, מוסיפים את הקצפת שנותרה ומקפלים אותה בעדינות לתערובת הגבינה עד לקבלת קרם אחיד.
הרכבת העגה: בצלחת עמוקה שופכים כרבע כוס חלב. טובלים כל ביסקוויט מספר שניות בחלב ומסדרים בשכבה אחידה בתחתית התבנית. במידה והבסקוויטים לא מסתדרים בתבנית בשכבה אחידה, ניתן לשבור אותם לגודל הרצוי על מנת שיתאימו לגודל התבנית. לאחר כיסוי כל התבנית, מניחים שכבת ביסקוויטים נוספת. לאחר יצירת שכבה תחתונה כפולה מורחים שליש מכמות הקרם על גבי הביסקוויטים ומיישרים בעזרת סכין לשכבה אחידה. לאחר מריחת הקרם, מניחים שכבת ביסקוויטים נוספת (הפעם אין צורך בשכבה כפולה). לפני הנחת כל ביסקוויט, טובלים אותו מספר שניות בחלב. לאחר כיסוי כל פני הקרם בביסקוויטים, מצפים את הביסקוויטים בשכבת קרם נוספת (שליש שני מהכמות) ומיישרים שוב לשכבה אחידה. חוזרים פעם נוספת על הפעולה. לבסוף מתקבלות 3 שכבות של קרם ו- 3 שכבות של ביסקוויטים. שימו לב כי בחלק העליון של העוגה צריכה להיות שכבת קרם. ניתן לקשט את העוגה ע"י פיזור של אבקת קפה באמצעות מסננת על גבי כל החלק העליון.
מכסים את התבנית בניילון נצמד ומכניסים למקרר למשך 6 שעות לפחות על מנת שהעוגה תתייצב (מומלץ לקרר למשך הלילה).
מגישים קר.



בניגוד מוחלט לכל הנאמר לעיל, אני שמחה לעדכן כי אחיו המוכשר להפליא, בעל יכולות התכנות המרשימות והסבלני עד עין קץ, של החצי השני שלי, יצר אפליקציה מגניבה לבלוג. האפליקציה מאפשרת קבלת עדכונים ישירות לסלולר בכל פעם שמפורסמת רשומה חדשה וצפייה ברשומה בקלות באמצעות הסלולר. האפליקציה ידידותית מאוד, קלה לשימוש וכמובן שהיא ניתנת להורדה בחינם. כרגע היא בגרסא בסיסית אבל בעתיד הקרוב היא תשודרג ויתווספו לה פיצ'רים נוספים.
בשלב זה האפליקציה זמינה למשתמשי אנדרואיד בלבד, לא רק מהסיבה שהם יותר מגניבים (או כמו שהחצי השני שלי ביקש ממני לציין: Android Rules), אלא בעיקר מהסיבה שהעלאת אפליקציה ל- App Store כרוכה בתשלום לא מאוד סמלי של כמה מאות שקלים.
אז אם אתם משתמשי אנדרואיד, אתם יכולים להוריד את האפליקציה כאן או באמצעות לחיצה על הקישור המצורף בצד הימני של הדף.
תהנו...



כמו שאתם בטח מבינים, אני אומנם טכנופובית די רצינית, אבל אני מוקפת בחובבי גאדג'אטים נלהבים אך קצת שונים, שמסרבים להיות חלק מהעדר ושומרים נאמנות דווקא לאנדרדוג.






יום שישי, 16 במרץ 2012

סוף שבוע חורפי

או: מרק עגבניות ואורז


מרק עגבניות


אחרי שבועיים של מזג אויר אביבי שפקד אותנו ללא התראה, נראה כי החורף חזר לביקור וכנראה יישאר איתנו במהלך כל סוף השבוע. מבחינתי זה מבורך כי אני ללא ספק בנאדם של חורף, באופן הכי קיצוני שאפשר להעלות על הדעת. אני מאוהבת בכל מה שקשור לחורף- מהאוכל החורפי ועד לבגדים, מהגשם והקור ועד לריח והצבע של החורף. במיוחד אני אוהבת את הקור ואת האווירה האפרורית. אני יודעת שזה מוזר, אמרו לי את זה כבר כמה פעמים. בעוד שרוב האנשים סובלים בתקופה זו מ"דיכאון חורף", אני פשוט בעננים...שום דבר לא גורם לי להרגיש יותר טוב מאשר יום גשום, אפרורי, מעונן וקר. הימים הכי יפים בעיניי הם הימים בהם פותחים את התריסים בבוקר ויש באוויר ריח של גשם וצבעים אפורים של חורף. מצד שני, ימים קיציים ושטופי שמש מדכאים אותי לחלוטין ובזמן שרוב האנשים מבלים בים, אני מסרבת לצאת מהמיטה ולהתרחק מידי מהמזגן. מה אני יכולה לעשות? אני לא כמו כולם, או כמו שהחצי השני שלי נוהג לומר, הכל אצלי תמיד חייב להיות הפוך.


הבעיה עם אנשים של חורף שחיים בישראל היא שאנחנו לעולם לא מסופקים מהחורף הישראלי הדי קייצי ויבש שנהוג פה. לא השנה- השנה החורף פשוט מושלם- סוער, גשום, קר וקרוב ככל האפשר לחורף אמיתי, כמו שחורף אמור להיות. ויסלחו לי כל אוהבי הקיץ, אבל מה אתם מבינים? החורף שולט!!!! אז בהתאם לאווירה החורפית שצפויה לשמחתי להישאר איתנו גם בסוף השבוע, החלטתי להכין מרק ביתי מחמם ומנחם, כזה שישלים באופן מוחלט את האווירה החורפית ששוררת בחוץ. וגם כי צריך משהו שיחמם וינחם אותנו בין האזעקות והריצות לממ"ד (כן, אני מתגוררת בדרום).


מרק עגבניות



מרק עגבניות הוא פרדוקס די רציני- מצד אחד זה ללא ספק מאכל של חורף (אני לא מכירה הרבה אנשים שמסוגלים לדמיין לעצמם הכנת מרק באמצע הקיץ הישראלי), מצד שני עגבניות הן בכלל פרי של קיץ. למרות שאני מאוד אוהבת לבשל עם עגבניות טריות, בחורף אני לא מרבה לקנות אותן וכמעט שלא משתמשת בהן בבישול שלי בצורתן הטרייה. העגבניות שקונים בחורף במרבית הסופרים הן קמחיות וחסרות טעם ועלולות אפילו להרוס טעם של אוכל שבושל עימן. לכן בחורף אני מעדיפה להשתמש בעגבניות משומרות באיכות טובה (תוצרת MUTTI למשל). אך כמו לכל כלל, גם כאן יש יוצא מן הכלל והוא מרק העגבניות, שדווקא יוצא נשכר משימוש בעגבניות של חורף. אני לא יודעת מה בדיוק הסיבה, אבל עגבניות טריות של חורף (כאלו שקונים בכל סופר), מניבות מרק עגבניות טעים יותר מאשר עגבניות מקופסא. אני מסווגת את העניין הזה כאחד הסיפורים המוזרים שלא ניתן להסביר כמו משולש ברמודה, המפלצת מלוך נס ותצפיות של עב"מים.

יש מגוון רחב של מתכונים למרק עגבניות, כל אחד עם רמת מורכבות שונה. המרק הזה הוא המרק הבסיסי, הפשוט ביותר, שאפילו מאותגרי בישול רציניים יצליחו להכין בלי שום בעיה. בניגוד למתכונים אחרים, לשם הכנת מרק זה אין צורך לצלות את העגבניות, אלא רק לקלף ולטחון אותן. קילוף העגבניות נעשה לאחר חליטה שלהן והוא ממש פשוט ומהיר. אל תוותרו עליו, אחרת יתקבל מרק בעל מרקם פחות נעים עם חתיכות של קליפות שנתקעות בשיניים. זה באמת החלק הכי מסובך במתכון וגם הוא לא ממש מסובך. רשימת המצרכים היא מאוד בסיסית ומורכבת מדברים שרובנו מחזיקים דרך קבע במזווה, כך שאין צורך אפילו לבקר בסופר. הירקות בהם אני משתמשת כבסיס למרק הם סלרי, בצל וגזר, שזה השילוב הכי מוצלח מבחינתי אבל אפשר לגוון לפי מה שיש בבית. בנוסף, אני אוהבת להוסיף למרק הזה אורז לבן, שתורם גם לטעם וגם למרקם, אבל גם כאן ניתן לגוון לפי מה שאוהבים ולפי מה שיש בבית ולהחליף בעדשים, קינואה, גריסים או כל דגן אחר. צריך רק לקחת בחשבון שזמן הבישול ישתנה בהתאם לדגן- אורז לבן דורש זמן בישול של כ- 10 דקות, כך גם העדשים, קינואה דורשת בישול של כ- 15 דקות וגריסים דורשים זמן בישול ארוך יותר של כ- 25 דקות (ובפינתנו הגיע זמן לשון- גריסים הם מלשון זכר ולא מלשון נקבה, כמו שמקובל בד"כ לחשוב). ניתן גם לוותר לחלוטין על התוספת אבל אז יתקבל מרק דליל יותר ופחות משביע.

המתכון המקורי הגיע מאמא של החצי השני שלי, אצלה גם טעמתי את המרק בפעם הראשונה והתאהבתי בו אהבת נצח מלגימה ראשונה. אני חייבת לציין שזה אחד המרקים האהובים עליי ביותר בעולם והוא מככב אצלי במטבח כבר שנים רבות. בתקופת החורף אני מכינה אותו לפחות אחת לשבועיים. לצערי, החצי השני שלי לא אוהב את המרק הזה, בטענה שיש לו טעם של סלט מטבוחה חם ולכן אני מכינה אותו רק לעצמי. זה ממש לא מבאס אותי כי זה אומר שנשאר יותר מרק בשבילי...

מרק עגבניות


מרק עגבניות ואורז

חומרים:
5-6 עגבניות בגודל בינוני (במשקל של קילו בערך)
2 גבעולי כרפס חתוכים דק (לשמור את העלים)
2 גזרים חתוכים דק
בצל בינוני חתוך דק
3 כפות אורז לבן/קינואה/עדשים/גריסים
רבע כוס שמן זית
כף רסק עגבניות
כפית סוכר
מלח ופלפל


אופן ההכנה:
מנחים את העגבניות בקערה ושופכים עליהן מים רותחים לשם חליטתן (החליטה מקלה על תהליך הקילוף של העגבניות). ממתינים מספר דקות. בינתיים חותכים את הירקות. לאחר מספר דקות מוציאים את העגבניות החלוטות מהמים ומקלפים אותן בעזרת סכין. לאחר קילוף העגבניות טוחנים אותן במעבד מזון. ניתן לוותר על מעבד המזון (לי אין בבית) ולמחוץ את העגבניות בידיים, עד לקבלת מרקם מרוסק (בזהירות כי זה קצת מלכלך). בסיר בינוני מחממים את שמן הזית ומטגנים את הירקות החתוכים (בצל, כרפס וגזר) כ- 10 דקות על אש בינונית. מדי פעם מערבבים את הירקות על מנת שלא ידבקו לסיר וישרפו. לאחר שהירקות מתרככים מעט, מוסיפים את רסק העגבניות ומטגנים למשך דקה נוספת. לאחר כדקה מוסיפים לסיר את העגבניות המרוסקות, מערבבים ומביאים לרתיחה. ביינתיים מרתיחים כליטר מים בקומקום ולאחר שרתחו, מוסיפים אותם לסיר. מתבלים בכפית סוכר ובמלח ופלפל לפי הטעם. מביאים לרתיחה ומבשלים עם מכסה סגור למחצה למשך כ- 10 דקות. לאחר 10 דקות של בישול מוסיפים את האורז הלבן (מומלץ לשטוף אותו מעט לפני, על מנת להיפטר מהעמילן). מבשלים כ- 10 דקות נוספות עם מכסה סגור למחצה. בתום הבישול קוצצים את עלי הכרפס ומוסיפים אותם למרק.
מגישים חם.


שיהיה לכולנו סוף שבוע שקט וחמים עם קערת מרק מתחת לפוך ושייפלו עלינו מהשמיים רק טיפות של גשם!!







יום שני, 12 במרץ 2012

מחליפים קידומת

או: עוגת ממתקים ליום הולדת של גדולים


עוגת ממתקים


ביום שישי האחרון החצי השני שלי החליף קידומת והתחיל את העשור הרביעי של חייו.


ציון דרך חשוב? אני לא בטוחה, במיוחד לאור העובדה שגיל הוא רק מספר (מצטערת על הקלישאה, אבל אני מסכימה לחלוטין עם הקביעה הזו). אני מאמינה שגילו  האמיתי של אדם נמדד רק בהתאם לתפיסתו העצמית וממש לא עפ"י קביעת מדד רנדומלי לזמן, כפי שאנחנו תופסים אותו. מבין מגוון האנשים שהכרתי במשך השנים, נתקלתי בלא מעט ילדים שהיו בוגרים פי כמה ממרבית המבוגרים בחיי. מאידך, יצא לי לפגוש לא מעט אנשים "מבוגרים" שהיו צעירים ברוחם ובראשם, הרבה יותר מ"צעירים" רבים שאני מכירה.


גיל 30 הוא אולי לא ציון דרך חשוב, אבל הוא בהחלט סיבה טובה למסיבה וכמובן לעוגה. אני בד"כ לא טורחת לחגוג ימי הולדת וכך גם החצי השני שלי. הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולציין את יום ההולדת של החצי במסיבת הפתעה עם החברים, שהתקיימה ביום שבת אחרי הצהריים במסעדה בתל אביב. כמובן שאין חגיגה בלי עוגה ולכן החלטתי לאפות עבור המאורע עוגת גבינה ושוקולד לבן, שהיא העוגה האהובה ביותר על החצי השני שלי. לאחר לא מעט התעקשויות ושכנועים, הצלחתי לבסוף לשכנע את בעל המסעדה לאפשר לי להביא עוגת יום הולדת.


עוגת ממתקים


בד"כ כשאני מכינה את העוגה הזאת, אני מקשטת אותה בגנאש שוקולד מריר ותלתלי שוקולד לבן שאני מפזרת  מסביב. הפעם הקישוט הקלאסי הזה לא היה נראה לי מתאים לאירוע ורציתי משהו שישקף יותר את אופיו של החצי השני ויתאים יותר לרוח יום ההולדת ה"רציני" הזה. אחרי כמה לבטים ורעיונות, נזכרתי במתכון לעוגת ממתקים שראיתי כאן עם רעיון מקסים לקישוט, שכולל גדר שוקולד המורכבת מחטיף "כיף כיף" וסוכריות עדשים. אני וויתרתי על מתכון העוגה אבל התאהבתי ברעיון הקישוט והחלטתי שאין קישוט מתאים יותר כדי לחגוג יום הולדת 30 עם קריצה לילדות.


את סוכריות העדשים בגרסא המקורית החלפתי בסוכריות גומי צבעוניות, שהן אהבה ישנה של החצי השני שלי. בד"כ אני לא קונה את הסוכריות הללו ולא מעודדת את החצי לאכול מהן בשל כמות צבע המאכל הסינטטי שהן מכילות. הפעם החלטתי לחרוג מהכללים ולהשתמש בסוכריות הכי קיטשיות וצבעוניות שהצלחתי למצוא, כאלו שהיו מחלקים בשקיות ההפתעה בימי הולדת כשהיינו ילדים (כל מי שגדל בשנות ה- 80 זוכר בערגה את שקיות ההפתעה האלו).


עוגת ממתקים


למרות שהעוגה יצאה מאוד יפה, בהיותי פרפקציוניסטית מעצבנת, אני לא הייתי לגמרי מרוצה מהתוצאה. עוגת הגבינה, שהייתה אומנם טעימה להפליא, לא אידיאלית לקישוט מסוג זה משתי סיבות- הראשונה, העוגה נמוכה יחסית ולכן היה צורך לקצר את אצבעות הכיף כיף וגם אחרי הקיצור, העוגה עדיין לא נראתה מספיק מלאה וגדושה. סיבה שנייה היא שדפנות עוגת הגבינה לא תמיד יוצאות חלקות ואחידות, מה שמקשה את הצמדת החטיפים אליהן באופן ישר. בשל כך, לא יכולתי להשתמש בגנאש שוקולד כפי שנדרש במתכון המקורי והצמדתי את החטיפים לדפנות באמצעות שוקולד מומס שמרחתי על גבי דפנות העוגה. מדובר בתהליך לא פשוט ומאוד מלכלך. לקח נוסף הוא להשתמש במיני כיף כיף, שמכילים רק שתי אצבעות ולא בכיף כיף גדול שמכיל 4 אצבעות (כמו שאני השתמשתי). בהתחלה לא חשבתי שזה משנה כי תכננתי לחתוך את האצבעות לאצבעות בודדות- בדיעבד התברר שזה היה רעיון גרוע ביותר- האצבעות נשברו ולא ניתן היה לחתוך אותן בשלמותן. בסוף נאלצתי להשתמש בחטיף השלם, מה שיצר גדר בצורת עיגול לא מושלם.
אלה הלקחים שלי מהעוגה, שהם אומנם שוליים ואף אחד חוץ ממני לא שם לב אליהם, אבל כמו שאמרתי, אני פרפקציוניסטית מעצבנת.

אז לסיכום: מדובר ברעיון מקסים ויפה מאוד לקישוט עוגה. העוגה הזאת פשוט מושלמת ליום הולדת של ילדים (וגם של מבוגרים שהם עדיין קצת ילדים בנפשם), אבל לא עם עוגת גבינה כבסיס. לכן אני מצרפת מתכון לעוגת שוקולית מדהימה עפ"י מתכון של בת דודה שלי. לא ברור כ"כ מי מבנות הדודות שלי המציאה את המתכון הזה, כי כולן לוקחות עליו קרדיט והוא מככב בהצלחה יתרה במגוון ימי ההולדת במשפחה המורחבת שלי. מדובר בעוגה שילדים וגם מבוגרים משתגעים עליה (מניסיון), היא מושלמת לימי הולדת ומתאימה הרבה יותר לקישוט מסוג זה.

את המתכון לעוגת הגבינה עם שוקולד לבן אני מבטיחה להעלות בהזדמנות אחרת.



עוגת ממתקים



עוגת שוקולית וסוכריות
מתאימה לתבנית עגולה בקוטר 24


חומרים לעוגה:
כוס קמח (140 גרם)
כוס סוכר (200 גרם)
כוס שוקולית (140 גרם) (אפשר להמיר חצי כמות באבקת קקאו)
שקית אבקת אפייה
4 ביצים
כוס שמן צמחי (240 מ"ל)
חצי כוס חלב (120 מ"ל)

חומרים לציפוי (אופציונלי):
200 גרם שוקולד מריר/חלב שבור לקוביות או קצוץ
מיכל שמנת מתוקה להקצפה (250 מ"ל)

חומרים לקישוט (אופציונלי):
כ- 23 חטיפי שוקולד (מיני כיף כיף/מיני טים טם)
הערה: נדרשות סה"כ כ- 46 אצבעות שוקולד כדי להקיף עוגה בקוטר 24 ס"מ, אך כדאי לקנות כמה חבילות יותר ממה שצריך. תאמינו לי שזה לא כיף לגלות שחסרות לכם שתי אצבעות ולרוץ לקיוסק בלילה, לבושים בפיג'מה, כדי להשלים אותן (כמובן שזה קרה לי).
שתי חבילות גדולות של סוכריות גומי/עדשים/סוכריות סודה
סרט סאטן/סרט לעטיפת מתנות באורך של שני מטרים לפחות (אופציונלי אבל מומלץ- הסרט מסייע לחזק את גדר השוקולד ושומר על יציבות העוגה)


אופן ההכנה:
הכנת הציפוי: מניחים את השוקולד בקערה. בסיר קטן מרתיחים את השמנת המתוקה. לאחר הרתיחה, יוצקים את השמנת על גבי השוקולד ומערבבים היטב עד לקבלת תערובת מבריקה ללא גושים. את התערובת מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר למשך 8 שעות לפחות (מומלץ להכין יום מראש).
הכנת העוגה: לתוך קערה גדולה מנפים קמח, שוקולית ואבקת אפייה. מוסיפים את הסוכר ומערבבים בעזרת מטרפה. מוסיפים את השמן והחלב ומערבבים אותם לתוך התערובת. מוסיפים את הביצים אחת ואחת וטורפים היטב עד לקבלת בלילה אחידה ללא גושים. את הבלילה מכניסים לתבנית קפיצית בקוטר 24 ס"מ ואופים 35-45 דקות בתנור שחומר מראש לטמפרטורה של 180 מעלות. כדי לבדוק שהעוגה מוכנה, נועצים במרכזה קיסם. אם הקיסם יוצא עם פירורים לחים, העוגה מוכנה. אם הוא רטוב, אופים כ- 10 דקות נוספות. מצננים את העוגה היטב (רצוי במקרר לשלוש שעות לפחות). לאחר הקירור ניתן לחתוך את החלק העליון של העוגה על מנת ליישר אותה טרם הנחת הקישוט.
קישוט העוגה: לאחר שהציפוי התקרר, מעבירים אותו לקערת המיקסר ומקציפים עד לקבלת קצף יציב (הקרם צריך להיות מעט קשה יותר ממרקם של קצפת). את הקרם מורחים בעזרת מרית או סכין על גבי כל העוגה, כולל השוליים (מומלץ להשאיר בצד כמות קטנה של קרם למקרה הצורך). לאחר מריחת הקרם מצמידים לשוליים את אצבעות השוקולד ומיד קושרים את הסרט מסביב לעוגה על מנת להצמיד את אצבעות השוקולד ולמנוע מהן ליפול. מפזרים את הסוכריות על גבי העוגה עד לכיסוי מוחלט של כל פני שטח העוגה. מקררים מספר שעות בטרם ההגשה על מנת שהעוגה תתייצב.










יום שני, 5 במרץ 2012

על פורים, פמיניזם ואוזני המן

או: עוגיות מגולגלות במילוי טחינה, סילאן וחלבה

עוגיות במילוי חלבה



כל אישה שביקשה לרכוש תחפושת לפורים בוודאי שמה לב לתופעה מטרידה- כל התחפושות לנשים מסתיימות במילה "סקסית". ניתן למצוא תחפושות של "אחות סקסית", "שוטרת סקסית", "חתולה סקסית" ועוד מגוון רחב של תחפושות "סקסיות". לעומת זאת, כמעט בלתי אפשרי להשיג תחפושת של "שוטרת", סתם "שוטרת", לא שוטרת סקסית אלא שוטרת רגילה, כזאת שעוצרת נהגים ונותנת להם דוחות על מהירות. התופעה הזאת אומנם באה לידי ביטוי כמעט בכל תחומי החיים שלנו אבל כאשר היא מתרחשת בפורים היא מכעיסה פי כמה, שהרי סיפור מגילת אסתר הוא סיפור שבמרכזו עומדות נשים חזקות והמסר שלו הוא מסר פמיניסטי ממעלה ראשונה.


כילדה, לימדו אותי בגן את סיפור המגילה בצורה הכי פשוטה- למדתי על אסתר היפה, אחשוורוש הטיפש, מרדכי טוב הלב והמן הרשע. המסר הועבר בצורה הכי ברורה וחד משמעית: טובים ורעים, אי ציות ועונש. הגבולות היו דיכוטומיים והמסר היה שהטובים ניצחו את הרעים, לא מעבר מכך. עם השנים למדתי להכיר את הצדדים הרחבים יותר של סיפור מגילת אסתר והבנתי שהסיפור הלכאורה ארכאי ולא רלוונטי הזה, עוסק בנושאים שעומדים בראש סדר היום החברתי גם בימינו ודן בין היתר בזכויות נשים ומקומן בחברה. נושא אשר עלה לאחרונה לכותרות בנסיבות מצערות ושיקף תמונת מצב עגומה ביחס למקומן של הנשים בחברה הישראלית בשנת 2012, לאוו דווקא בחברה החרדית.


כולנו ראינו את התמונות ושמענו את הסיפורים המזעזעים על הדרת נשים בחברה החרדית. כולנו ציקצקנו בלשון והנדנו את הראש בחוסר הסכמה. כולנו הסתכלנו "עליהם" מבחוץ וגינינו את המעשים הנוראיים. אבל לפני שאנחנו ממהרים להפנות אצבע מאשימה כלפי אחרים, אולי כדאי שנעצור לשנייה ונבחן כיצד החברה החילונית, הליברלית לכאורה שבה אנו חיים נוהגת כלפי נשים בכל תחומי החיים- כיצד נשים מוצגות על גבי שערי מגזינים, בעולם המוזיקה, בעולם הבידור בכלל ובטלוויזיה בפרט. כיצד נוהגים בהן ברחוב, בחוף הים, במועדונים. כיצד מתייחסים לאימהות במקום העבודה. באיזו קלות גברים מרשים לעצמם להטריד מינית, להעיר, לשרוק ואפילו לצלם. אולי כדאי שכולנו נשאל את עצמנו כיצד גוף ממלכתי וציבורי כמו רשות השידור מרשה לעצמו לפטר כתבת מוכשרת וותיקה רק בשל העובדה המטרידה שהיא "לא עוברת מסך". כיצד כל הדברים האלו קורים מסביבנו בכל יום ואף אחד לא מרים קול צעקה? לא מקים וועדה בכנסת? לא יוצא לרחוב?


הגיע הזמן להבין ששיוויון אמיתי יגיע רק מחינוך, מהקניית ערכים ומשינוי תפיסות קדומות וסטראוטיפים. סיפור מגילת אסתר יכול להוות את אחת הפלטפורמות לחינוך ילדים לערכים של שיוויון בין המינים. פורים הוא אמנם חג שמח וקליל והמצווה העיקרית שלו היא בעיקר להיות שמח. אך למרות זאת ומבלי לקלקל מדי את רוח החג, אולי כדאי להקדיש את סיפור המגילה להעברת מסר רחב יותר- מסר של נשים חזקות, שמסרבות באומץ רב לציית למלך כל יכול ועומדות עמידה איתנה על דעתן וזכותן. במקום ללמד על אסתר היפה, מושא הערצתן של כל בנות הגן, אולי כדאי ללמד על אסתר החזקה, הפמיניסטית והאמיצה. דמותה של אסתר עוברת שינוי של 180 מעלות במהלך הסיפור והיא הופכת מאשה הנשלטת ע"י הגברים בחייה, לאישה שלוקחת אחריות על גורלה ומחליטה החלטות אמיצות בחוכמה ואינטואיציה עילאית. החלטות שבסופו של דבר משנות את גורלו של העם היהודי בפרס.

את כל זה אני לא למדתי בגן, וחבל...



עוגיות במילוי חלבה


אז אחרי שנתנו לחג הפורים פרשנות נוספת ורחבה יותר, הגיע הזמן לתת לאוזני ההמן הנצחיות פרשנות מודרנית ועדכנית יותר. אני באופן אישי לא סובלת אוזני המן. מבחינתי אפשר וצריך להוציא את העוגייה הזאת מחוץ לחוק. זכרונות הילדות שלי מאוזני המן הם זכרונות נוראיים של עוגייה יבשה וקשה עד מחנק, מתוקה בטירוף וממולאת בממרח תמרים תעשייתי בטעם נוראי. בכלל אני חושבת שממרח תמרים תעשייתי הוא הדבר הכי נורא שאפשר לאכול והוא בד"כ עיסה דביקה ומתוקה בטירוף שלא מזכירה כלל טעם של תמרים. אני חייבת לומר שגם אוזני המן ביתיות שממולאות בממרח תמרים תעשייתי הן נוראיות בעיניי והחלק היחיד שסביר בהן הוא בד"כ הבצק הפריך.


אז אם גם אתם שונאים ממרח תמרים תעשייתי, מצאתי את הפיתרון המושלם ברוח החג- עוגיות פריכות מגולגלות במילוי של טחינה, סילאן וחלבה. אני חייבת להודות שהמתכון הזה הוא שיחוק רציני משום שהוא משלב את החלק הטעים של אוזן ההמן, שהוא הבצק הפריך, עם מילוי מדהים בטעמי חלבה. המתכון הזה מצליח גם להיות נאמן לסמלי החג הקלאסיים ובאותו הזמן גם להיות טעים בטירוף וישראלי מעין כמותו. הבצק של העוגיות הינו בצק פריך קלאסי של אוזני המן מועשר עם שמנת חמוצה ומתובל בקליפת לימון. המילוי מורכב מסילאן (כי חייבים לשלב תמרים), טחינה וחלבה, שהם ללא ספק הטעמים הכי ישראלים שיש. שילוב חומרי המילוי יוצר רובד טעמים ייחודי, מלא במתיקות מענגת, אך לא מתוק מדי. את העוגיות ניתן למלא גם בממרח שוקולד או בפרג אם אוהבים (אני באופן אישי לא סובלת פרג) אבל כדאי מאוד לנסות את המילוי הזה, הוא מוצלח ביותר. בניגוד לאוזני המן שהכנתם דורשת זמן ומיומנות מסויימת, העוגיות הללו פשוטות מאוד וטעימות הרבה יותר. את הבצק מכינים בד"כ במעבד מזון אבל לי אין מעבד מזון בבית ולכן הכנתי בידיים בקלות רבה.

אז אם אתם מחפשים אלטרנטיבה לאוזני ההמן המאוסות, נסו את העוגיות הללו ותתמכרו.


עוגיות במילוי חלבה



עוגיות מגולגלות במילוי סילאן, טחינה וחלבה
מתקבלות כ- 30 עוגיות גדולות


חומרים לבצק:
500 גרם קמח
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
גביע שמנת חמוצה (200 מ"ל)
שני חלמונים
כפית אבקת אפייה
קורט מלח
קליפה מגורדת מלימון גדול


חומרים למילוי:
כחצי כוס טחינה גולמית
כחצי כוס סילאן
כוס חלבה מפוררת (אפשר להוסיף לפי הטעם)


אופן ההכנה:
במעבד מזון מעבדים יחדיו את כל חומרי הבצק עד לקבלת כדור בצק. במידה ואין ברשותכם מעבד מזון ניתן לעבד את הבצק בידיים, אבל יש להקפיד עיבוד מינימאלי, שכן עיבוד יתר של הבצק יניב עוגיות קשות ולא פריכות כרצוי. את הבצק המעובד עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקפיא למשך 20 דקות לייצוב. ניתן להכין את הבצק יום מראש ולהניח במקרר למשך הלילה.
לאחר קירור הבצק, מחלקים אותו לשלושה חלקים שווים. מקמחים בנדיבות את משטח העבודה ובעזרת מערוך מרדדים את הבצק למלבן בעובי של כ- 2 מ"מ. מדי פעם מסובבים את הבצק על משטח העבודה כדי לוודא שהוא לא נדבק. במידה והבצק נדבק, מקמחים מעט את משטח העבודה. על המלבן המרודד מורחים שכבה אחידה של טחינה גולמית (שליש מהכמות) ומזלפים מעליה שליש מכמות הסילאן. בעזרת גב של כף מורחים מעט את הסילאן על גבי הטחינה. מפזרים שליש מכמות החלבה המפוררת ומגלגלים לגליל צמוד. את הגליל מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה עם התפר כלפי מטה. חוזרים על הפעולה עם חלקי הבצק הנותרים. לבסוף מתקבלים שלושה גלילים. לפני האפייה חורצים את הבצק בעזרת סכין עד האמצע, על מנת להקל על החיתוך הסופי של העוגיות לאחר האפייה. יוצרים בכל גליל כ- 7 חריצים, בהתאם לעובי העוגיות שרוצים לחתוך.
את הגלילים אופים בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות למשך 25-30 דקות.
לאחר האפייה מניחים לגלילים להתקרר לחלוטין ולאחר מכן חותכים אותם לעוגיות עפ"י הסימון.
העוגיות נשמרות היטב בקופסא סגורה מחוץ למקרר למשך 4-5 ימים.




פורים שמח, תהנו במסיבות פורים, תשתו באחריות ותזכרו גם את המסרים האחרים של החג...
חג שמח!