את מוכרת לי מפעם...

או: עוגת שוקולד ואגוזי לוז בניחוח תפוז (והיא גם כשרה לפסח)

בתוך העולם המודרני והמהיר שבו אנחנו חיים דברים משתנים כל הזמן. נדמה שכל יום יש איזשהו טרנד חדש, ג'אדגט חדש, בשורה חדשה, מחקר חדש...כמעט בלתי אפשרי לעמוד בקצב. מה שהיה נכון ומוחלט אתמול, הופך בין לילה ללא רלוונטי וישן. הדבר נכון פי כמה בעולם של האוכל והאפייה. נדמה שכל כמה חודשים צצה לה פתאום אופנה חדשה, מתכון חדש, חומר גלם חדש, או מגמה חדשה שסוחפת את כולנו כסערה. מיד כאשר הטרנד החדש צץ לו כרעם ביום בהיר, אנחנו מיד ממהרים לנטוש את הטרנד הקודם. בכלל, זה נראה שבכל מה שקשור בבישול ובאפייה, כולנו תמיד מחפשים את הדבר הבא..את השיגעון החדש שיסחף את כולנו בסערה וכולנו נתיישר לימין ונאמץ לחיקנו את הטרנד החדש.

בתוך כל קצב שינויים הבלתי אפשרי, לפעמים צץ לו פתאום מתכון מהעבר. מתכון שעד לפני כמה שנים לא היינו יכולים לחיות בלעדיו והצלחנו לדקלם אותו אפילו מתוך שינה. עד שבאיזשהו שלב הוא ננטש לאלתר. נשכח ונכנס לארכיון המתכונים שאנחנו כבר לא זוכרים. העוגה הזאת היא בדיוק מסוג המתכונים האלו. לפני כמה שנים היא הופיעה בגרסא קצת אחרת בגיליון של "על השולחן". אחרי כמה גרסאות ושינויים שביצעתי בה, היא הפכה לעוגת הדגל שלי. הייתה אופה אותה לכל אירוע או מפגש ובכל סוף שבוע, עוד כשגרתי בבית עם ההורים. לאחר כמה שנים, העוגה נעלמה מחיי. עזבה בפתאומיות מפתיעה. נזנחה לטובת עוגות אחרות. חדשות ומרגשות יותר. לפחות עד שגיליתי אותה מחדש בספר "100 העוגות הטובות של על השולחן". רפרוף מהיר גילה אותה פתאום. החזיר אותה לגדולתה. כמובן שזו היתה העוגה הראשונה (והיחידה בינתיים) שהכנתי מהספר. אבל בגרסא שלי. מיד אחרי שטעמתי אותה, נזכרתי פתאום למה היא היתה כ"כ אהובה במשך שנים.

מדובר בעוגה פשוטה מאוד למראה ולא מרשימה, לפחות לא ממבט ראשון. אבל מספיק רק ביס אחד ממנה כדי להתאהב. כדי להבין שזו העוגה שלה חיכיתם כל החיים שלכם. רשימת המצרכים קצרה במיוחד, אופן ההכנה פשוט מאין כמותו, אבל הטעם..הטעם המשובח שעומד ביחס הפוך לחלוטין לרמת ההשקעה שהעוגה הזאת דורשת. כמו כל עוגות השוקולד הטובות, המרכיב העיקרי בה הוא שוקולד וחמאה והיא לא מכילה קמח כלל. במקום זאת, יש בה כמות מכובדת של אגוזי לוז קצוצים, שמעניקים לה עסיסיות ומרקם נימוח עם קראנץ' מפתיע. במתכון המקורי העוגה הזאת הכילה קמח שקדים. עם הזמן המרתי את השקדים באגוזי לוז, שמקנים לעוגה טעם רקע מעומעם של נוטלה. בנוסף יש בה מעט קליפת תפוזים וליקר תפוזים. טעם התפוז מאוד עדין וכמעט לא מורגש, אך הוא מוסיף משהו לקשת הטעמים האמורפי של העוגה המושלמת הזאת. כמובן שאם אתם ממש לא אוהבים, ניתן לוותר על קליפת התפוז ולהמיר את ליקר התפוזים באותה כמות של ויסקי או ברנדי.

אז אם זה לא היה ברור עד עכשיו, העוגה הזאת מושלמת!! האמת...אתם ממש חייבים להכין אותה. אבל תעשו לעצמכם טובה ואל תתקמצנו על השוקולד. העוגה הזאת מרוויחה מאוד משימוש בשוקולד איכותי, שאולי עולה קצת יותר, אבל משדרג פלאים את הטעם שלה.  אחרי פעם אחת שתכינו, לא תבינו איך חייתם בלעדיה עד עכשיו.

ואם אתם בעניין של קינוחים כשרים לפסח, אבל ללא פשרות או תחליפים מוזרים, העוגה הזאת מתאימה בול. אין בה אפילו טיפה אחת של קמח אבל היא מפוצצת בשוקולד. בדיוק כמו שעוגת שוקולד טובה צריכה להיות.

עוגת שוקולד ואגוזי לוז בניחוח תפוז
מתאים ךתבנית קפיצית בקוטר 20 ס"מ


חומרים:
300 גרם שוקולד מריר משובח (רצוי שוקולד בלגי עם 60% קקאו לפחות)
200 גרם חמאה
250 גרם אגוזי לוז קלויים ומקולפים טחונים דק מאוד (2.5 כוסות)
6 ביצים מופרדות לחלבונים וחלמונים
200 גרם סוכר (כוס)
קליפה מגורדת מתפוז קטן
30 מ"ל ליקר תפוזים (2 כפות)
קורט מלח

אבקת קקאו לפיזור (אופציונלי)

אופן ההכנה:
בקערת המיקסר מקציפים את החלבונים עם חצי מכמות הסוכר עד לקבלת קצף יציב (במרקם של קצפת רכה). מעבירים את הקצף לקערה נפרדת ומניחים בקערת המיקסר את החלמונים עם מחצית הסוכר הנותרת (אין צורך לשטוף את הקערה). מקציפים לקצף בהיר כ- 5 דקות במהירות גבוהה. בינתיים, ממיסים את השוקולד והחמאה במיקרוגל או על בן מארי. מערבבים היטב. מוסיפים לתערובת השוקולד את המלח, קליפת התפוז והליקר. מערבבים היטב ושופכים את תערובת השוקולד לתוך קצף החלמונים. מקציפים כמה שניות במהירות נמוכה עד לקבלת תערובת אחידה. עוצרים את המיקסר ומקפלים בעדינות את קצף החלבונים לתוך תערובת השוקולד והחלמונים (מומלץ לעשות זאת פעמיים עם חצי כמות מהחלבונים בכל פעם). לאחר קבלת תערובת אחידה, מוסיפים את אגוזי הלוז ומקפלים אותם בעדינות לתוך הבלילה. שופכים את הבלילה לתוך תבנית קפיצית מרופדת בנייר אפייה ואופים כ- 30 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. בודקים בעזרת קיסם. לאחר האפייה מניחים לעוגה להצטנן לפחות 3 שעות במקרר ולאחר הקירור משחררים אותה מהתבנית ומפזרים מעל אבקת קקאו בנדיבות.

מושלמת..פשוט מושלמת!!
עם או בלי קשר לפסח

חג שמח!!






 

לא סתם עוד מתכון לאוזני המן

או: אוזני המן מ-ו-ש-ל-מ-ו-ת במילוי שוקולד פקאן וקפה

עד לפני כמה ימים חשבתי שאני לא אוהבת אוזני המן. באמת שהייתי בטוחה בזה. אפילו טרחתי לשתף אתכם בשנאה שלי כלפי העוגייה המיותרת הזאת. במשך שנים, בכל פעם שהונחה לפניי אוזן המן, ויתרתי באלגנטיות מתוך האמונה שאני לא אוהבת אוזני המן. באמת שעד לפני שלושה ימים לא חשבתי שיש אוזן המן שאני אסכים לאכול, ואפילו מאוד להינות ממנה, למרבה ההפתעה.

אז מה קרה לפני כמה ימים...אתם בוודאי תוהים לעצמכם...

מה שקרה הוא שהחליטו בעבודה שלי על משחק גמד וענק. בכל פעם שאני משתתפת במשחק הזה אני מוצאת את עצמי משקיעה במשלוחי מנות גדושים במתוקים תוצרת בית וארוזים ללא דופי, בעוד שאני תמיד מקבלת איזשהו משלוח מנות קנוי מהסופר עם שני טעמי ואוזן המן מעופשת. לא כיף. אבל אני לא אתן לשנים של ניסיון רע לשבור אותי. אם אני אשקיע מספיק, בסוף גם אני אזכה למשלוח מנות כיפי ומפנק. אז אחרי התלבטויות לא מעטות, החלטתי השנה להכין אוזני המן לכבוד הענק המיסתורי שלי (בין היתר..). כי הגיע הזמן להתבגר ולקבל את העובדה שמסתובבים בעולם כמה אנשים שאוהבים אוזני המן ואפילו ישמחו לקבל אותם במשלוח מנות. אז אחרי כמה התלבטויות נפל הפור, והחלטתי להכין משלוח מנות עם אוזני המן. אחרי שקראתי לא מעט מתכונים כאלו ואחרים, מצאתי את עצמי מבולבלת ממבחר הגרסאות ולא הצלחתי להחליט. אז כמו שאני עושה בד"כ כשאני מחפשת מתכון מושלם, פניתי לספר האפייה הקלאסי שלי, "האוסף המתוק של על השולחן". באופן לא מפתיע היה שם מתכון לאוזני המן. קראתי את הםפר הזה לאורכו ולרוחבו אינספור פעמים ואף פעם אפילו לא שמתי לב שיש בו מתכון לאוזני המן. עד כדי כך אני שונאת את העוגיות הללו.

המתכון המושלם הזה שייך למישי בלוג ממאפיית "מישי". הוא מכיל כמות לא מבוטלת של חמאה ויחסית מעט קמח, מה שמניב בצק פריך מושלם, נימוח, קראנצ'י ומתפורר בפה. בדיוק כמו שבצק פריך צריך להיות. הפעם לא ביצעתי שינויים מהותיים במתכון ואני מציגה אותו (כמעט) כמו שהוא מופיע בספר. אחרי שהחלטתי על הבצק, הגיע הזמן לעבור למילוי. אוזני ההמן המושלמות דורשות מילוי מושלם, שיהיה גם בלתי צפוי וגם טעים בצורה יוצאת דופן. מילויים קלאסיים של פרג ותמרים לא מתקבלים על הדעת והם חלק מהסיבה לכך שחשבתי שאני שונאת אוזני המן. ריבות וממרחים מסוגים שונים הם מאוסים ומוצו עד תום. אחרי כמה התלבטויות החלטתי לבסוף על מילוי של אגוזי פקאן עם שוקולד מריר וקפה. מושלם. מילוי שמתחבר בטבעיות לבצק הפריך הטעים והנפלא הזה ומעלה את העוגיה הזאת לרמה של שלמות מוחלטת.

מהמתכון הזה מתקבלות אוזני המן טעימות בטירוף, ולא רק ביחס לאוזני המן, אלא טעימות אפילו ביחס לעוגיות משובחות אחרות. כן, גבירותי ורבותי, עכשיו גם לי יש מתכון מנצח לאוזני המן ואני חייבת לשתף. זה המתכון שיגרום אפילו לשונאי אוזני המן לשקול שוב את יחסם לעוגיה השנויה במחלוקת הזאת ולהבין שהם ביזבזו כ"כ הרבה שנים במחשבה שהם שונאים אוזני המן. רק כי הם לא גילו את המתכון המושלם הזה. המתכון שיגרום ללא מעט אנשים להבין שהם בעצם אוהבים אוזני המן, ביניהם החצי השני שלי ואני וגם כמה חברים טובים שסירבו בהתחלה לטעום, אבל התרצו אחרי כמה שכנועים וגילו על עצמם משהו חדש.

תנסו...ואולי תגלו משהו חדש ומפתיע על עצמכם.

אני הכנתי את הבצק נורא מהר במעבד מזון. ניתן גם להכין אותו במיקסר עם וו לישה, או אפילו ממש בקלות בידיים. רק חשוב להקפיד על עיבוד מינימלי. כמו שאמרתי, הבצק הזה מכיל כמות מכובדת של חמאה ומעט קמח, מה שהופך אותו למעט קשה לרידוד. על מנת להקל על העבודה, חשוב לקרר היטב את הבצק ולפתוח אותו על משטח עבודה מקומח היטב. חשוב להזיז את הבצק כל הזמן כדי לוודא שהוא לא נדבק למשטח, מה שיגרום לקושי בעיצוב ובהרמה של העוגיות מהמשטח. אם לא בא לכם להתעסק עם הכנת אוזני המן קלאסיות, שבואו נודה על האמת, יכולה להיות משימה קצת מייגעת, פשוט תכינו רולדה ותחתכו לעוגיות מגולגלות. הטעם לא ישתנה ואפילו יהיה קל יותר לשכנע אנשים לטעום.

אוזני המן מושלמות במילוי שוקולד, פקאן וקפה
מניב כ- 20 אוזני המן בינוניות


חומרים לבצק:
300 גרם קמח (2 כוסות +2 כפות)
200 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות
קליפה מגורדת מחצי לימון
2 חלמונים
100 גרם אבקת סוכר (שקית)
רבע כפית מלח

חומרים למילוי:
200 גרם שוקלד מריר
50 גרם חמאה
150 גרם אגוזי פקאן טחונים (כוס וחצי)
כפית אבקת קפה נמס
קורט מלח

אבקת סוכר לפיזור (אופציונלי)

אופן ההכנה:
בקערת מעבד המזון מניחים את הקמח, קליפת הלימון, אבקת הסוכר והמלח. מערבלים כמה שניות לאיחוד. מוסיפים את החמאה ומערבלים בפולסים עד שהיא נטמעת לחלוטין בקמח. מוסיפים את החלמונים אחד אחד ומערבלים בפולסים עד לקבלת בצק פירורי. את הבצק עוטפים בניילון נצמד ומעבירים לקירור של שעתיים לפחות (ניתן לקרר במשך הלילה). בינתיים מכינים את המילוי. בקערה קטנה ממיסים יחד את השוקולד המריר ואת החמאה. מערבבים לאיחוד ומוסיפים את המלח ואבקת הקפה. מערבבים היטב עד שהם נמסים לחלוטין בתערובת. מוסיפים את הפקאנים הטחונים ומערבבים היטב. מעבירים למקרר לקירור של כ- 10 דקות רק עד שהתערובת מתקשה מעט. אם התערובת קרה מדי ולא ניתן לעבוד איתה, מכניסים אותה לחימום של 10 שניות במיקרוגל כדי שתתרכך ותהיה נוחה יותר לעבודה.
עיצוב ומילוי: את הבצק המקורר מרדדים בעזרת מערוך לעיגול בעובי של כ- 3-4 מ"מ. בעזרת קורצן עגול קורצים מהבצק עיגולים בקוטר של כ- 8 ס"מ. מניחים במרכז כל עיגול ככפית מהמילוי וסוגרים לצורת משולש. חשוב להדק היטב את הקצוות. את האוזניים מניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. אוספים את שאריות הבצק וממשיכים ליצור עיגולים עד שנגמר הבצק. לפני האפייה מקררים את אוזני ההמן כ- 30 דקות במקרר (כאשר הן מכוסות במגבת, על מנת שלא יתייבשו). אופים כ- 20-25 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.
לאחר האפייה מניחים את אוזני ההמן לקירור על גבי רשת ואחרי שהן מתקררות לחלוטין מפזרים מעליהן אבקת סוכר.

פורים שמח!!
ואם אתם כבר מחליטים לפנק מישהו במשלוח מנות, אז תשקיעו ותכינו את אוזני ההמן האלו.
הוא בטוח יעריך אותן הרבה יותר ממשלוח מנות קנוי מהסופר.


 

אל עצמי

או: עוגיות חמאה עם אגוזי לוז ושוקולד מריר (וגם 10 דברים שתמיד רציתם לדעת עליי)

תמיד לימדו אותי שזה מאוד לא מנומס לדבר על עצמך. אף פעם לא הבנתי למה. לפחות עד שאולגה הפילה עליי משימה מאוד לא פשוטה- לשתף את העולם הווירטואלי ב- 10 עובדות עליי. אחרי שגיבשתי את הרשימה שלי, אני מבינה שיש משהו מאוד נרקסיסטי בכל העניין הזה של לדבר על עצמך. מעבר לעובדה שמדובר במשימה לא פשוטה כלל, אני לא בטוחה כמה מעניין אתכם לגלות פרטים טריוואלים ומאוד לא חשובים עליי. אבל בכל זאת, טובים ומוכשרים העיזו לעשות זאת לפניי, אז החלטתי בכל זאת לקבל את האתגר (בענווה, עד כמה שניתן) ולספר לכם 10 דברים שאתם כנראה לא יודעים עליי (ואולי בכלל לא רציתם לדעת..).

אז זאת הרשימה שלי:

1. אני לא יודעת לשחות ולא לרכוב על אופניים. מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי פוביה מאוד רצינית ממים ותמיד סירבתי להיכנס "לעמוקים" וללמוד לשחות. על ים אין בכלל מה לדבר. אופניים אף פעם לא היו לי ולכן מעולם לא הייתה לי הזדמנות ללמוד.
2. אני לא סובלת חתונות. הן מייצגות את כל הדברים שאני נמנעת מהם- להיות מרכז העיניינים, לעבור טקס מביך וחסר תכלית, להצטלם, לרקוד בפרהסיה, ללבוש שמלה מוגזמת ויקרה הרבה יותר מדי, לחייך ערב שלם. לא מבינה בשביל מה אנשים צריכים את זה.
3. אני מ-כ-ו-ר-ה לטלויזיה. וכשאני אומרת מכורה, אני מתכוונת להתמכרות אמיתית וחסרת שליטה. הדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא להדליק את הטלויזיה ואין בכלל אפשרות שאני אהיה בבית והטלוויזיה לא תהיה דלוקה. את סופי השבוע שלי אני יכולה בכיף להעביר מול הטלויזיה מבלי לעשות שום דבר אחר. לאחרונה ראיתי את העונה השישית של מד מן ברצף בלי לקום מהספה אפילו פעם אחת. היה מדהים!!
4. תוכניות ריאלטי מעצבנות אותי בטירוף. מעולם לא הצלחתי לצפות בתוכנית ריאליטי מכל סוג שהוא יותר מ- 10 דקות ברצף מבלי להעביר ערוץ בזעם. זה תמיד משעמם, רועש, גרוטסקי וגורם לי להרגיש שמזלזלים באינטליגנציה שלי.
5. גדלתי בבית דתי אבל אף פעם לא באמת הרגשתי שייכת לעולם הזה. למרות שההורים שלי הם דתיים מהסוג האדוק ביותר, אני ושתי אחיותיי חילוניות לחלוטין. למרבה הפליאה של רוב האנשים, כולנו חיים בשלום ובהבנה אחד עם בחירותיו האישיות של האחר מבלי לבקר או לשפוט זה את זה. זו בכלל הדרך שבה אני משתדלת לחיות את החיים שלי.
6. התכונה הראשונה שאני מחפשת באנשים היא חוש הומור. מבחינתי, זה תנאי הכרחי ומחייב להמשך האינטראקיה איתם. אנשים ללא חוש הומור לא מעניינים אותי ואני לעולם לא אצליח להתחבר אליהם. החצי השני שלי הוא האדם הכי מצחיק שאני מכירה והוא יכול בקלות להוציא ממני התקף צחוק חסר מעצורים. בדרך כלל זה קורה בסיטואציות הכי מוזרות כמו בתור לקופה בסופר או באמצע מסעדה, מה שגורם לכל האנשים בסביבה להסתכל עלינו במבטים מוזרים.
7. אני אף פעם לא משקרת. אפילו לא שקרים לבנים. אין לי פוקר פייס ונורא קל לקרוא אותי. אני אף פעם לא אומרת חצאי אמיתות או דברים שאני לא מאמינה בהם, אפילו אם זה ממש מתבקש. זו התכונה שאני הכי אוהבת וגם הכי שונאת בעצמי.
8. אני לחלוטין קלולס בכל מה שקשור באלכוהול. לא מבינה בשמות וסוגים של משקאות ולא מצליחה להבדיל בין טעם של ויסקי שעולה 1000 שקלים לבין זה שעולה 100 שקלים. מבחינתי, שניהם לא טעימים באותה המידה. תמיד מנסים לשכנע אותי שזה טעם נרכש. כנראה שאני לעולם לא אצליח לרכוש אותו. האלכוהול היחיד שאני אוהבת לשתות הוא ערק עם מיץ אשכוליות והרבה קרח.
9. אני טומבוי במלוא מובן המילה. בתור ילדה, תמיד העדפתי לטפס על עצים ולשחק כדורגל עם הבנים בשכונה. עד גיל 11 הצלחתי לשבור את האף בגלל כדור שעף לי במפתיע לתוך הפרצוף, לפתוח את הראש אחרי שנפלתי מעמוד, לקבל כוויה רצינית בכף יד ימין אחרי ששיחקתי בנרות, לנקוע את הקרסול בעקבות מכות שהלכתי עם אחד הילדים בשכונה ולהזדקק לתפרים בכף הרגל אחרי שדרכתי על שברי זכוכית. עד שנות העשרים המאוחרות שלי לא התאפרתי. נעלי עקב נעלתי בפעם הראשונה בגיל 23, בחתונה של חברה שלי מהתיכון (ועדיין כואבות לי הרגליים). עד היום קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתפוס אותי מאופרת או לבושה בכל דבר שהוא לא טישרט, ג'ינס ונעלי אולסטארס.
10. אני מעידה על עצמי שאני בנאדם פסימי. אנשים אחרים דווקא תופסים אותי כאופטימית. הסתירה הזאת נורא מוזרה בעיניי.

זהו, זה לא כאב מדי.
רשימת הדברים שתמיד רציתם לדעת עליי ולא העזתם לשאול..

עכשיו כמיטב המסורת, הגיע הזמן לגלגל את הכדור לבלוגרים אחרים. בתקווה שהם יבחרו להיענות לו ולהמשיך לגלגל את כדור השלג הזה. פני, שרון וויני, הכדור במגרש שלכן. תהנו.

אז אחרי שסיימנו עם העיסוק העצמי הזה. הגיע הזמן לחזור לדברים החשובים שלשמם התכנסנו כאן- עוגיות חמאה עם אגוזי לוז ושוקולד. תודו שרק השם מספיק כדי לגרום לכם לרצות לעזוב הכל ולרוץ לאפות את העוגיות הללו. תענוג מושלם, חמאתי, פריך ונימוח, שמשלב בצורה מושלמת שוקולד מריר ואגוזי לוז. מה צריך יותר מזה? אולי איזה קפה חם ושמיכה מפנקת.

ההכנה של העוגיות האלו מאוד פשוטה. אני הכנתי אותן במעבד מזון, אבל אפשר להשתמש גם במיקסר עם וו גיטרה, או אפילו בידיים בלי שום בעיה. החלק הכי מסובך במתכון הזה הוא הקילוף של אגוזי הלוז. אם בא לכם לחסוך בזמן, אין שום בעיה לקנות אגוזי לוז קלופים וקלויים מראש. אך בשל ההפרש המשמעותי במחיר, הייתי מציעה לקנות אגוזי לוז טבעיים (לא קלויים ועם הקליפה) ולקלף בעצמכם. הדרך הכי טובה לעשות זאת היא להניח את האגוזים במחבת על אש גבוהה ולהזיז אותם כל הזמן, עד שעולה מהם ריח אגוזי והם משחימים מעט. את האגוזים החמים מניחים על גבי מגבת מטבח. עוטפים אותם במגבת ומשפשפים אותם עד שכל הקליפה יורדת מהם.

עוגיות חמאה עם אגוזי לוז ושוקולד מריר
מניב כ- 30 עוגיות קטנות

חומרים:
150 גרם אגוזי לוז קלופים וקלויים (הסבר למעלה)
100 גרם שוקולד מריר
200 גרם חמאה רכה
100 גרם סוכר בהיר דמררה (חצי כוס)
קורט מלח
280 גרם קמח (2 כוסות)
אבקת סוכר לפיזור

אופן ההכנה:
במעבד מזון טוחנים היטב את אגוזי הלוז עד לקבלת פירורים עדינים. מוסיפים את השוקולד המריר וטוחנים ביחד עם אגוזי הלוז בפולסים קצרים (על מנת לקבל חתיכות שוקולד בגודל לא אחיד). מעבירים את תערובת השוקולד והאגוזים הקצוצים לקערה ומניחים בצד. מניחים בקערת מעבד המזון (או המיקסר) את החמאה ואת הסוכר החום. מעבדים היטב עד לקבלת תערובת אחידה ובהירה. מוסיפים את המלח ואת הקמח ומעבדים בפולסים עד לקבלת פירורים. מוסיפים את תערובת האגוזים והשוקולד ומעבדים קלות רק עד שהבצק אחיד. קורצים עיגולים מהבצק ומניחים אותם בתבנית מרופדת בנייר אפייה. מקררים למשך כשעה (או רבע שעה במקפיא). בקערה קטנה מניחים אבקת סוכר ומגלגלים את הכדורים שהתקררו עד שהם מצופים היטב. מחזירים את הכדורים לתבנית ואופים כ- 10-12 דקות בחום של 180 מעלות. לאחר האפייה, מניחים לעוגיות להתקרר לחלוטין ולאחר מכן מגלגלים אותן שוב באבקת סוכר (אופציונלי).

 

הנאות (קטנות) של קיץ

או: טארט שזיפים כפרי

אז החלטתי לכתוב פוסט חיובי על הקיץ.

נמאס לי כבר להתלונן על החום. על הלחות. על היתושים. על החופש הגדול. אבל בעיקר נמאס לי מחוסר היכולת שלי למצוא את האנרגיה לעשות כל דבר בעצם בחום הזה..

בשבועות האחרונים הימים שלי מתחילים באותו ריטואל קבוע.
שעון מעורר.
קרני שמש שמבצבצות בעוצמה מבעד לתריסים הסגורים.
חום.
חוסר חשק לקום מהמיטה.
לאחר כמה דקות של רחמים עצמיים אני סוף סוף יוצאת מהמיטה.
רק המחשבה על קפה חם מוציאה לי את החשק לחיות, אבל אני שותה בכל זאת.
מתלבשת.
מתלוננת על החום ועל הבגדים שעושים לי יותר חם.
מכבה את המזגן.
חם יותר.
משקפי שמש.
אחרי כמה דקות של התלבטות אני פותחת את דלת הכניסה של הבית בהיסוס.
השמש מסנוורת אפילו עם משקפי השמש הכי גדולות והכי כהות שהצלחתי למצוא.
אני עושה את הצעדים הראשונים מחוץ לבית וכבר בשנייה הראשונה החום מכה בי ומצליח להכניע אותי.
אחרי כמה צעדים אני יוצאת מהצל לשמש היוקדת.
חם לי.
אני עצבנית.
מתלבטת האם להודיע בעבודה שאני חולה ולחזור למזגן.

למחרת אני עושה את הכל מחדש.

כן, כל יום אותו טקס מתיש.

אז נמאס לי והחלטתי להתמקד בדברים החיוביים בקיץ. בהנאות (הקטנות) שהוא מביא עימו.

הכל התחיל לפני כמה ימים כשחזרתי מהסופר עם שלל שקיות כבדות. היה לי חם והייתי עצבנית (כרגיל). פתאום, בדרך מהחנייה לדלת, הבחנתי בפרחים המדהימים שהתחילו לפרוח בגינה. על העץ הכי מעצבן בעולם. העץ שבכל תחילת קיץ משיר עלים וענפים יבשים, מלכלך את כל המרפסת וגורם לי למעוד מאיזה ענף סורר בכל פעם שאני יוצאת מהבית. דווקא העץ הזה גרם לי פתאום לתחושת הנאה בלתי צפויה. פתאום עצרתי, הנחתי את השקיות והבטתי כמה שניות בפרחים היפים שלו. באופן בלתי נשלט אפילו חייכתי חיוך מטופש והתחלתי לחשוב שאולי יש גם כמה דברים חיוביים בקיץ.

אז זאת הרשימה שלי:

בן אנד גרי'ס.
מיליון קופסאות בכל הטעמים שתופסות את כל המקום במקפיא.

עגבניות.
מכל הסוגים והמינים.
כל אוכל שעושים עם עגבניות.

אייס קפה. רצוי מהסוג הטוב שמכינים עם קרח טחון או קונים בבית קפה טוב.
ברוב הימים גם הסוג הביתי, הפושטי והמהיר עושה את העבודה.
השנייה שבה החלב נפגש עם הקפה הקר וצובע אותו במערבולת של גוונים.

צבעים.
בכל מקום.
בבגדים. בנעליים. בתיקים.
ברחובות.
אפילו ממש בגינה ליד הבית.

פירות. מכל הסוגים.
שפע של טעמים מתוקים.
פתאום השוק מתמלא במגוון של צבעים אחרים.
אבטיחים.
ענבים.
משמשים.
דובדבנים.
אוי...דובדבנים.

אבל ההנאה הכי גדולה של הקיץ, לפחות בעיניי, היא אפייה עם פירות.

באופן פרדוקסלי דווקא בשיא החום, בא לי להפעיל את התנור ולאפות עם פירות הקיץ המדהימים שמקיפים אותנו.

אחרי כל סיבוב בשוק, פתאום חוזרת לי כל האנרגיה ועולה שוב החשק לאפות. 

הפעם מתכון מהיר ופשוט לטארט שזיפים כפרי בציפוי פירורים. המתכון הכי קיצי שאני יכולה להעלות על הדעת שמשלב את אחד הפירות האהובים עליי ביותר בעולם- שזיפים אדומים. הפרי עם הצבע הכי עז שמכיל כ"כ הרבה עסיס עד שכל ביס ממנו גורם לכתמים בלתי נסבלים על הבגדים. אבל אין מה לעשות, חצי מההנאה בפרי הזה היא המיץ שנוזל על הסנטר ואח"כ על הבגדים. מעבר להיותו יפה וטעים במיוחד, הוא גם הפרי המושלם לאפייה. יש לו חמצמצות נהדרת שמשתלבת נפלא במתכונים מתוקים. גם הצבע הבוהק שלו נשמר באפייה ולכן הוא צובע כל מאפה שמכיל אותו בצבעים אדומים משגעים.

הטארט הזה באמת מוציא את המיטב מהשזיף האדום. הוא מורכב משכבת בצק חמאתית ופריכה בתוספת אגוזי לוז קלויים, שכבת שזיפים עסיסיים וחמצמצים, שכבת חביצה עדינה, חלבית ומתקתקה ועל הכל מפוזר ציפוי של פירורי חמאה מתפצפץ ונימוח. הטארט המושלם. חמוץ, מתוק, אגוזי, חמאתי. כל מה שצריך להוסיף הוא כדור של גלידת וניל ומובטחת לכם הנאה מהסוג שניתן להשיג רק בקיץ.

טארט שזיפים כפרי מבוסס על מתכון מהספר matha stewart's new pies and tarts
מתאים לתבנית קפיצית בקוטר 20 ס"מ


חומרים לבסיס ולפירורים (בצק פריך):
80 גרם אגוזי לוז קלופים וקלויים (כשליש כוס)
150 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
175 גרם קמח (כוס ורבע)
50 גרם סוכר לבן (רבע כוס)
60 גרם סוכר חום (רבע כוס)
חצי כפית קינמון
קורט מלח

חומרים למילוי:
500-700 גרם שזיפים אדומים מגולענים וחתוכים לשמיניות
ביצה + חלמון
80 מ"ל חלב (שליש כוס)
100 גרם סוכר לבן (חצי כוס)
10 גרם קמח (כף)
חצי כפית קינמון
קורט מלח

אופן ההכנה:
משמנים היטב את התחתית והדפנות של תבנית קפיצית בקוטר 20 ס"מ. במעבד מזון טוחנים היטב את אגוזי הלוז. מוסיפים את שאר חומרי הבצק למעט החמאה וטוחנים מספר שניות. מוסיפים את קוביות החמאה וטוחנים בפולסים רק עד לקבלת בצק פירורי. 2/3 מכמות הבצק מהדקים על תחתית ודפנות התבנית. מכניסים למקפיא למשך 20 דקות לפחות. לאחר קירור, אופים את הבצק בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות כ- 20 דקות. 
בינתיים מכינים את המילוי. בקערה בינונית טורפים את הביצה והחלמון. מוסיפים את החלב וטורפים היטב. מוסיפים את הסוכר, הקינמון והמלח. טורפים היטב. לבסוף מוסיפים את הקמח וטורפים אותו היטב עד שמתקבלת תערובת חלקה וללא גושים. 
לאחר האפייה של התחתית, מסדרים בתבנית את השזיפים החצויים. שופכים מעליהם את תערובת המילוי. מפזרים מעל את שאריות הבצק ע"י פירור בידיים. מחזירים לתנור לאפייה של כ- 45 דקות עד שהפירורים מזהיבים והמילוי מבעבע.
לפני החיתוך יש לצנן היטב את הטארט במקרר (3 שעות לפחות).

 
  
שיהיה קיץ קריר ונעים!
והכי חשוב, שיעבור מהר..

פיסטוק, פיסטוק, פיסטוק, פיסטוק

או: עוגיות פיסטוק ושוקולד מריר

 





 

אם גדלתם כמוני בשנות השמונים, בטוח נחשפתם לסדרה "הבית של פיסטוק" של הטלויזיה החינוכית. אם גם אתם כמוני הייתם מכורים לסדרה הזאת ולשיר הנושא המדבק שלה, אתם בטוח לא יכולים לחשוב על פיסטוק מבלי שמיד עולה לכם קונוטציה נוסטלגית מסדרת המופת הזאת. למרות שעברו כבר לא מעט שנים מאז הפעם האחרונה שראיתי פרק בסדרה הזאת, עדיין, בכל זאת שאני רואה פיסטוקים, אני מיד מתחילה לזמזם את שיר הנושא של הסדרה באופן בלתי מודע. כנראה שיש חוויות ילדות שטבועות אצלי חזק הרבה יותר ממה שניתן לצפות. אולי זה קשור גם לעובדה שאני מכורה קשה לטלוויזיה, עוד מאז שהייתי תינוקת. לפחות לפי הסיפורים של ההורים שלי. זו התמכרות שלצערי מלווה אותי עד היום בצורה קשה ובלתי נשלטת לחלוטין.

 

לאחרונה עלה הפיסטוק לכותרות כגלידה האהובה על ראש הממשלה. נדהמתי לגלות שיש מישהו נוסף חוץ ממני ומאמא שלי שבאמת אוהב את טעם הגלידה הדי שנוי במחלוקת הזה. בכלל, יש לי תחושה שפיסטוק הוא האגוז הכי לא מוערך שיש (כן, אני יודעת שפיסטוק הוא לא באמת אגוז). לי לפחות לא יצא לפגוש אותו כחלק מצלחות הפיצוחים הרווחות ואפילו באפייה הוא לא מרבה לככב לעומת השקדים, אגוזי הלוז והפקאנים. אבל לאחרונה המגמה אצלי משתנה והפיסטוק תופס מקום מרכזי הרבה יותר בבישול ובאפייה שלי. הכל התחיל משקית פיסטוקים קלויים שהחצי הביא איתו בספונטניות מחנות התבלינים. זה מה שהחל את המגמה וגרם לי להבין שמדובר באגוז טעים באופן מיוחד, שמחמיא גם למנות מלוחות וגם למנות מתוקות. מעבר לכך שהוא שינוי מרענן מהשקדים ואגוזי הלוז שזכו אצלי לחשיפת יתר בשנים האחרונות.

 

 



 

בעקבות ההתאהבות המחודשת שלי, התחלתי לחפש מתכוני מתוקים עם פיסטוק וכמובן שנתקלתי במתכון המושלם לעוגיות הללו בבלוג המוצלח של ג'וי. מדובר בעוגיות מאוד מפתיעות, שמפוצצות את הפה בטעמים לא שיגרתים שמשתלבים ביחד באופן מאוד ייחודי ולא צפוי. כל ביס מהן גורם להפתעה מתוקה, מלוחה, מרה וטעימה באופן מאוד בלתי צפוי.

 

העוגיות פשוטות מאוד להכנה. ממש כמו עוגיות שוקולד צ'יפס. אם תקפידו על אופן ההכנה ולא תוותרו על אף אחד מהמרכיבים (כן, כולל פיסטוקים קלויים ומולחים), תקבלו עוגיות מפתיעות ומעניינות מלאות בטעם ומרקם שעושה כיף בפה. כמו ברוב מתכוני העוגיות שלי, גם בעוגיות האלו עדיף להשתמש בשוקולד מריר חתוך לחתיכות ולא בשוקולד צ'יפס קנוי. זה באמת מה שעושה את ההבדל הגדול ומה שמעניק לעוגייה את המרקם הייחודי והמעניין שלה, בשילוב עם הפיסטוקים החתוכים גס. חתיכות השוקולד לא מתקשות לחלוטין גם לאחר שהעוגייה מתקררת ולכן הן מהוות ניגוד מעניין לחתיכות הפיסטוק הגסות. פשוט גן עדן בכל ביס. גם למלח יש תפקיד חשוב בעוגיות הללו. במתכון המקורי יש שימוש במלח ים מעושן. הבעיה היא שהוא עולה כמו זהב בערך ולכן אני החלטתי לוותר והשתמשתי במקום בפיסטוקים קלויים מומלחים שקילפתי בסבלנות. יצא מצוין.

 

 

 

עוגיות פיסטוק ושוקולד מריר מבוסס על מתכון מהבלוג  joy the baker

מניב 24 עוגיות קטנות

 

חומרים:

100 גרם חמאה רכה

50 גרם סוכר לבן (רבע כוס)

60 גרם סוכר חום (רבע כוס)

ביצה

175 גרם קמח (כוס ורבע)

חצי כפית אבקת אפייה

חצי כפית סודה לשתייה

200 גרם שוקולד מריר חתוך לחתיכות גסות

150 גרם פיסטוקים קלויים מומלחים מקולפים חתוכים לחתיכות גסות (משקל לפני קילוף)

 

אופן ההכנה:

במיקסר עם וו גיטרה מעבדים את החמאה עם שני סוגי הסוכר עד לקבלת קציפה חלקה. מוסיפים את הביצה וממשיכים לעבד כשתי דקות במהירות בינונית. לתוך קערת המיקסר מנפים קמח, אבקת אפייה וסודה לשתייה. מעבדים בעזרת וו הגיטרה רק עד לקבלת בצק אחיד. מוסיפים את השוקולד והפיסטוקים ומקפלים אותם בעזרת מרית לתוך הבצק בעדינות. יוצרים עיגולים מהבצק ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה תוך שמירה על מרחק גדול בין העוגיות. אופים כ- 8-10 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. העוגיות מוכנות כאשר הן יציבות בשוליים והמרכז שלהן רך. לאחר האפייה מניחים לעוגיות להצטנן לחלוטין בתבנית בטרם ניתן להעביר אותן.

 

 

 

 



 

 

 





כל עוגות הגבינה האלו..

או: עוגת גבינה וקפה על בסיס בראוניז שוקולד פקאן בציפוי שמנת קפה

 

אני יכולה לתאר לעצמי מה עובר לכם בראש כשאתם קוראים את כותרת הפוסט.."עוד מתכון לעוגת גבינה?" כמה אפשר..הרי הרשת גועשת בשבועות האחרונים באינספור מתכונים לעוגות גבינה מכל הסוגים והמינים ולא ניתן לפתוח טלויזיה או מגזין אוכל מבלי שמישהו מציע לנו עוד "מתכון מנצח" לעוגת גבינה. אחרי כל זה, נראה שכבר נחשפנו לכל עוגות הגבינה שניתן להעלות על הדעת ואין כבר מה לחדש בתחום הזה. אז זהו, שדווקא בשנה שכבר התייאשתי מהרעיון לנסות משהו חדש, פתאום התחלתי להשתעשע עם הרעיון לעוגת גבינה עם קפה ואפילו אני הופתעתי מהתוצאה המוצלחת.

אני חייבת לומר שאחרי 5 עוגות גבינה שאפיתי בשבועות האחרונים על מנת למצוא את העוגה המנצחת שתזכה לככב בשולחן החג שלנו השנה, העוגה הזאת זכתה ברוב קולות מוחלט ובהפרש משמעותי. היא צלחה את מבחני הטעם של כמה מהטועמים המנוסים ביותר בקרב בני משפחתי. מהסוג שטעמו כבר כמה עוגות גבינה מוצלחות ביותר וקשה מאוד להפתיע אותם. היא עברה בהצלחה גם כמה מבחני טעם של שונאי עוגות גבינה מובהקים (שזה מבחינתי המבחן האולטימטיבי לעוגת גבינה טובה) ועוד כמה אודישינים שנאלצתי להעביר אותה בטרם בחרתי בה להיות "עוגת החג" שלנו. תואר מחייב שמצריך סטנדרטים גבוהים של טעם ויופי ורשימה מצומצמת ביותר שרק קומץ קטן של עוגות הצליחו להתברג אליה.

כמו הרבה דברים אחרים בחיים שלי, העוגה הזאת קרתה לגמרי במקרה. תוצאה של ייאוש, גבינות שמצאתי במקרר, חשק עז לשוקולד ושק פקאנים שהגיע מהעץ של בעל הבית של חברה שלי. כן, ככה מתחילים אצלי מתכונים. בכאוס. מתכונים, ועוד הרבה דברים אחרים בחיים. אני חייבת לומר שאחרי שהכנתי 4 עוגות גבינה ברצף ואחרי שאף אחת מהן לא הצליחה לכבוש את ליבי למרות ההבטחות והציפיות שהגיעו עימן (זה לא שהן היו לא טובות, פשוט לא היה בהן שום דבר מיוחד), אמרתי נואש והחלטתי ללכת על בטוח עם קלאסיקה מנצחת ולהכין עוגת טרמיסו קלאסית לכבוד חג השבועות. אחרי כמה ימים של לבטים ותחושת כישלון, החלטתי לערוך ניסיון אחרון נוסף ולהכין עוגת גבינה אפויה עם קפה (הכי קרוב לטרמיסו..). ככה, בספונטני, עם דברים שהיו בבית ובלי הרבה ציפיות. כמה שהתוצאה הפתיעה אותי. או כמו שהחצי השני שלי אמר לאחר שטעם את העוגה הזאת בפעם הראשונה: "וואו!". 

למרות הטעם המפתיע ויוצא הדופן, מדובר בעוגה פשוטה ומאוד סטנדרטית שמורכבת מתערובת של גבינות בסיסיות, על תחתית של בראוניז ובציפוי שמנת. עד עכשיו שום דבר לא נשמע יוצא דופן או ייחודי. כאן נכנסים שני מרכיבים שהופכים את העוגה הזאת "מסתם עוד עוגת גבינה" לעוגת גבינה מוצלחת ומיוחדת מאין כמותה: קפה ופקאנים. מרכיבי הפלא שעושים טרנספורמציה מוחלטת לעוגה הזאת והופכים אותה לשלמות של טעמים ומרקמים ומעניקים לה טעם מפתיע ויוצא דופן, מהסוג שבד"כ לא מאפיין עוגות גבינה קלאסיות (או משעממות).

לפני המתכון יש לי כמה הערות חשובות. העוגה מכילה כמות גדולה של אספרסו מרוכז בתערובת הגבינה וכמות לא מבוטלת של אבקת קפה מגורען בציפוי השמנת. אין ספק שטעם הקפה בה מאוד בולט ולא ניתן להתעלם ממנו. אך יחד עם זאת, הוא לא משתלט אלא משלים באופן מושלם את טעמי הגבינה והשוקולד. באופן מפתיע, העוגה זכתה להצלחה גם בקרב מי שאינו נמנה עם חובבי הקפה המושבעים. בנוסף, העוגה מכילה כמות גדולה יחסית של סוכר (במיוחד ביחס לשאר מתכוני המתוקים שלי, שבד"כ מאופיינים במתיקות עדינה ובכמות סוכר מזערית). אבל גם כאן, המתיקות אינה עזה ומשתלטת. בשילוב עם טעם הקפה והשוקולד המריר, מתקבלת עוגה מתוקה בדיוק במידה הנכונה עם מעט מרירות נעימה וחמיצות עדינה מאוד מהשמנת החמוצה. גם במקרה של הפקאנים, הכמות הגדולה אינה מורגשת באופן מובהק, אלא רק כטעם לוואי ומרקם מעניין. רוב הטועמים כלל לא זיהו שהעוגה מכילה פקאנים. 

אז כמו שאמרתי, מדובר בעוגה מפתיעה ומיוחדת ביותר. איכשהו שילוב הטעמים מניב עוגה ייחודית וקצת אחרת שתצליח להפתיע אתכם הרבה מעבר למצופה. כבר בביס הראשון מבינים שזו לא עוגת גבינה, לא עוגת קפה ולא עוגת שוקולד. היא לא מתאימה במאה אחוז לאף אחת מההגדרות הללו וצריך להמציא לה קטוגריה משלה. זו ללא ספק אחת מעוגות הגבינה הטעימות ביותר שיצא לי לטעום ולא בכדי היא נבחרה לככב השנה בארוחת החג שלנו. תנסו, אני מבטיחה לכם שלא תתאכזבו. אפילו אם אתם לא מחובבי עוגות הגבינה (או הקפה).

אם אתם בכל זאת מחפשים מתכון קלאסי יותר, נסו את המתכון לעוגת גבינה ושוקולד לבן שפרסמתי כאן בשנה שעברה. כמו כן, ניתן למצוא בפוסט הזה מגוון טיפים ועצות לאפייה של עוגת גבינה מוצלחת. שווה קריאה.

עוגת גבינה וקפה על בסיס בראוניז שוקולד פקאן

מתאעם לתבנית קפיצית בקוטר 24 ס"מ

חומרים לבסיס בראוניז שוקולד פקאן:

150 גרם חמאה

100 גרם שוקולד מריר

רבע כפית מלח

150 גרם סוכר (3/4 כוס)

3 ביצים

140 גרם קמח (כוס)

חצי כפית אבקת אפייה

כוס פקאנים טחונים דק

חומרים לעוגת הגבינה:

250 גרם גבינת שמנת (גביע)

250 גרם גבינה לבנה (גביע)

200 גרם שמנת חמוצה (גביע)

4 ביצים

100 גרם סוכר (חצי כוס)

אספרסו כפול (60 מ"ל) או לחלופין 4 כפות אבקת קפה נמס מגורען מומסות ב- 4 כפות מים רותחים

ציפוי שמנת חמוצה וקפה:

200 גרם שמנת חמוצה (גביע)

100 גרם סוכר (חצי כוס)

2 כפות אבקת קפה נמס מגורען מומסות ב- 2 כפות מים רותחים

אופן ההכנה:

הכנת הבסיס: מניחים את השוקולד המריר והחמאה בקערה גדולה. ממיסים במיקרוגל או על בן-מארי (חשוב להקפיד על המסה עדינה על מנת שהשוקולד לא יישרף). מערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הסוכר והמלח וטורפים בעזרת מטרפה ידנית עד שהסוכר נמס בתערובת. מוסיפים את הביצים אחת אחת וטורפים היטב לאחר כל ביצה. לאחר קבלת תערובת אחידה, מנפים את הקמח ואבקת האפייה לתוך הקערה ומקפלים אותו בעדינות תוך כדי עיבוד מינימאלי. מוסיפים את הפקאנים הקצוצים ומקפלים אותם בעדינות לתוך התערובת. שופכים לתוך תבנית קפיצית בקוטר 24 מרופדת בנייר אפייה. אופים כ- 25 דקות בחום של 170 מעלות. לאחר האפייה, מוציאים את התבנית מהתנור ומנמיכים את הטמפרטורה ל- 160 מעלות. מניחים לבראוניז להתקרר מעט. בינתיים מכינים את עוגת הגבינה.

לעוגת הגבינה: שוברים את הביצים לתוך קערה גדולה וטורפים אותן קלות בעזרת מטרפה ידנית. מוסיפים את גבינת השמנת, את הגבינה הלבנה ואת השמנת החמוצה. טורפים קלות עד לאיחוד. מוסיפים את הסוכר ואת הקפה שהצטנן מעט. טורפים עד כדי קבלת בלילה אחידה. את תערובת הגבינה יוצקים על גבי הבראוניז האפוי ואופים בחום של 160 מעלות כ- 50-55 דקות.

לציפוי שמנת קפה: בתוך קערה קטנה מערבבים את כל חומרי הציפוי עד לקבלת תערובת אחידה. לאחר כ- 50 דקות של אפייה, מוציאים את העוגה מהתנור ושופכים עליה את ציפוי השמנת. מיישרים מעט ומחזירים את העוגה לאפייה של 10 דקות נוספות.

מוציאים את העוגה מהתנור ומניחים לה להצטנן לטמפרטורת החדר (כשעתיים). לאחר שהעוגה הצטננה מעט, מכסים אותה היטב ומעבירים למקרר למשך הלילה (12 שעות לפחות!!). לאחר לילה במקרר, ניתן לחלץ את העוגה מהתבנית ולהגיש.

שיהיה חג שמח וטעים במיוחד!!

שלם שגדול מסכום חלקיו

או: עוגיות שוקולד ואגוזי לוז

 
 

יש עוגיות שהן שהן אקסיומה. דוגמה. טעם מושלם שלא ניתן לערער עליו. כולנו נסכים שעוגיות שוקולד הן עוגיות כאלו. עוגיות מהסוג שכולם אוהבים. הן תמיד כיף גדול. כיף שממלא את הפה ואת הגוף בהמון תחושות. הרגע הזה של נגיסה ראשונה בעוגיית שוקולד טובה הוא רגע מושלם. ממש כמו פרפרים בבטן. ממש כמו נעליים חדשות. ממש כמו שיר טוב. רגע מושלם. העניין עם עוגיות שוקולד הוא שיש מיליוני מתכונים. מכל הסוגים. חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות. חלקם מניבים את הרגע המושלם הזה וחלקם האחר מניבים אכזבה מרה. מותירים אותנו עם תחושת החמצה. זה עניין של טעם כנראה.

למרות שלל המתכונים והגרסאות, כל עוגיות השוקולד מתחלקות לשני סוגים עיקריים- הסוג הקראנצ'י והסוג הפאדג'י. זה לא שסוג אחד יותר טוב מהשני, אלא שמתכונים מסויימים עושים חסד לסוג האחד ואילו מתכונים אחרים עושים חסד לסוג השני. העניין הוא רק למצוא את המתכון הטוב. המושלם. המתכון שיגרום לכם להבין שהגעתם לטופ. שיגרום לכם להאמין שעוגייה יותר טובה מזו לא תוכלו למצוא. 

 

 

למזלי, אני יכולה לומר בפה מלא שמצאתי את המתכון המושלם שלי. המתכון הבלתי מעורער שמניב את עוגיות השוקולד המושלמות. המתכון הזה הוא פשוט קסם. באופן ממש לא ברור הוא מכיל את המרכיבים הכי פשוטים והכי בסיסיים שניתן להעלות על הדעת, אבל בכל זאת, באופן ממש בלתי צפוי, הוא מניב את העוגיות הכי מושלמות והכי טעימות שיצא לי לטעום. אין לי הסבר הגיוני לעניין הזה. אני רק יכולה להניח שזה אחד המקרים הללו שבהם השלם גדול מסכום חלקיו. 

 בניגוד למה שאתם בטח חושבים, המתכון המושלם שלי הוא פשוט מאין כמותו. ניתן להכין אותו תוך מספר דקות. אין בו שום תהליך מורכב או ייחודי. אין בו שום מרכיב יוצא דופן או בלתי צפוי. אבל בכל זאת, איכשהו, הוא מניב את העוגיות הכי מושלמות שניתן לתאר. אולי זה בכלל לא מתכון לעוגיות. אולי זה בעצם לחש עתיק יומין. כישוף. מהסוג שמניב עוגיות קסומות. איזשהו תהליך מיסטי ולא הגיוני שקורה בתנור. שלם שבאופן ממש לא ברור, מצליח להיות גדול יותר מסכום חלקיו. קסם.

עוגיות שוקולד ואגוזי לוז

מניב כ- 20 עוגיות בינוניות

חומרים:

150 גרם שוקולד מריר מומס

150 גרם חמאה

50 גרם סוכר לבן (רבע כוס)

60 גרם סוכר חום (רבע כוס)

ביצה

140 גרם קמח (כוס)

30 גרם קקאו (3 כפות)

כפית אבקת אפייה  

חצי כפית מלח  

50 גרם אגוזי לוז קלופים קלויים וקצוצים גס

50 גרם שוקולד מריר קצוץ גס 

אופן ההכנה:

מניחים את החמאה ושני סוגי הסוכר בקערת המיקסר. מעבדים בעזרת וו הגיטרה במהירות גבוהה כ- 5 דקות עד לקבלת תערובת תפוחה מעט. מוסיפים את השוקולד המומס ומעבדים עד לאיחוד. מוסיפים את הביצה ומעבדים כדקה נוספת. עוצרים את המיקסר ומנקים את דפנות הקערה בעזרת מרית. לתוך קערת המיקסר מנפים את הקמח, הקקאו ואבקת האפייה. מוסיפים את המלח ומעבדים עיבוד קצר של כחצי דקה רק עד לקבלת בצק אחיד. מוסיפים את אגוזי הלוז ואת השוקולד הקצוץ. מעבדים מספר שניות נוספות. מרטיבים מעט את הידיים ויוצרים עיגולים מהבצק. את העיגולים מניחים בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה ואופים כ- 8-10 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות. לאחר האפייה מעבירים בעדינות את העוגיות לצינון על גבי רשת.

 

נחמות קטנות

או: עוגת קינמון ואגוזי לוז

 

לכולנו יש ימים כאלו. מהסוג שאנחנו שואלים את עצמנו "למה טרחנו לצאת מהמיטה בבוקר?" ימים כאלו שהכל משתבש ושום דבר לא יוצא כמו שתיכננו. אצלי זה התחיל ברכבת מאחרת דווקא ביום שאסור לי לאחר, המשיך בשלל תקלות במהלך היום כמו אובדן של משקפי שמש, פלאפון שנשכח (קורה לי תכופות), תקלה בקופה המהירה בדיוק כשהגיע התור שלי (עצרתי בסופר ל"שתי דקות" רק כדי לקנות חלב וביצים) והסתיים בגילוי המרגש שחצי מהביצים שסחבתי כל הדרך הביתה מהסופר בשארית כוחותיי, הצליחו איכשהו להישבר בדרך ולנזול על רצפת המטבח. כן, לכולנו יש ימים כאלה. ימים בהם הכל משתבש. בדיוק לימים כאלו המציאו את העוגה הבחושה- הדבר הכי מנחם שאפשר לחשוב עליו בסופו של "יום כזה". הקינוח המושלם להמתיק את סופו של היום המר. העוגה המצויינת שלא יכולה להשתבש או לאכזב, בסופו של יום מלא שיבושים ואכזבות.

אני מאוד אוהבת עוגות בחושות מכל הסוגים. הן מהוות בעיניי את תמצית האפייה הביתית, המנחמת והנוסטלגית ויכולות לשמש מזור לכל מכאובי היום שקדמו לה. יש משהו מוכר ואהוב בעוגה הזאת. משהו ביתי ומנחם במלוא מובן המילה. ממש כמו פיג'מה ישנה ואהובה, מהסוג שלובשים אחרי מקלחת ארוכה בסופו של "יום כזה" ומיד מרגישים יותר טוב.

מכל שלל העוגות הבחושות שאני אוהבת ונוהגת לאפות לעיתים תכופות, עוגת קינמון ואגוזי לוז נמצאת אצלי בראש רשימת העוגות המנחמות- יש בה גם קינמון, גם אגוזי לוז וגם סוכר חום- שלושת המרכיבים הכי "ביתיים" שאפשר לדמיין וימלאו את הבית שלכם בארומה משכרת של אפייה ביתית.  בערך 20 דקות אחרי שמכניסים את העוגה לתנור כל הבית מתמלא בריח משגע שאי אפשר להתעלם ממנו ובלוטות הרוק מתחילות לעבוד שעות נוספות. יש שלב במהלך האפייה שבו הציפייה הופכת ממש בלתי נסבלת...אה, ויש גם שלב שבו השכנים ידפקו לכם בדלת כדי לקבל מתכון (או פרוסה, תלוי בשכנים). אם תשתדלו להתאפק 40 דקות תקבלו עוגה פשוט מושלמת- דחוסה, עסיסית, מתפוררת ומתוקה בדיוק במידה הנכונה. פרוסה אחת ממנה תצליח להשכיח מכם את כל תלאות היום. פרוסה שנייה כבר תגרום לכם לחייך חיוך רחב של אושר. באחריות. כמובן שכמו עם רוב העוגות הבחושות, גם במקרה של העוגה הזאת פרוסה אחת או שתיים ממש לא מספיקות ואפשר בכיף לאכול לבד חצי ממנה (לפחות), מבלי לשים לב בכלל. אני ממש מתביישת לומר שאחרי היום הנוראי שהיה לי, התנחמתי בעוגה הזאת ואכלתי את רובה לארוחת ערב מזינה (סוכר זה אחד מארבעת אבות המזון, לא??). את הרבע שנותר אכלתי לארוחת בוקר למחרת.  זה מה שנקרא  ארוחת בוקר של  א(ל)ופים. סיפור עצוב אבל נכון. כן, אני מכורה לעוגות בחושות. הגיע הזמן להודות בזה.

המסר בכל הסיפור הזה הוא שלא משנה כמה היום שלכם היה רע, מתיש ומאכזב, תזכרו שאתם תמיד במרחק של פחות משעה מהעוגה המושלמת שתצליח לרפא את הכל (כולל זמן הכנה ואפייה). אני מודה שזו לא העוגה הכי מרשימה או הכי פוטוגנית שתפגשו בחייכם, אבל על מה שחסר לה בקטגוריית הרושם היא מפצה מעל ומעבר בקטגוריית הטעם.

עוגת קינמון ואגוזי לוז
מתאים לתבנית אינגליש קייק בגודל סטנדרטי

חומרים:
100 גרם חמאה רכה
140 גרם סוכר (2/3 כוס)
2 ביצים
גביע שמנת חמוצה (200 מ"ל)
175 גרם קמח (כוס ורבע)
כפית וחצי אבקת אפייה
60 גרם סוכר חום (רבע כוס)
75 גרם אגוזי לוז קצוצים גס (חצי כוס)
כפית וחצי קינמון
רבע כפית מלח

אופן ההכנה:
בקערה קטנה מערבבים את הסוכר החום, הקינמון, אגוזי הלוז והמלח. מניחים בצד. בקערה גדולה מניחים את הסוכר הלבן ואת החמאה. טורפים היטב בעזרת מטרפה ידנית עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הביצים אחת אחת וממשיכים לטרוף עד שהן נטמעות לחלוטין בתערובת. מוסיפים את השמנת החמוצה וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה. לתוך התערובת מנפים את הקמח ואבקת האפייה. מקפלים בעדינות בעזרת מרית עד לקבלת בלילה אחידה וחלקה ללא גושים. לאחר הוספת הקמח חשוב להקפיד על עיבוד מינימלי ועדין. שופכים חצי מכמות הבלילה לתוך תבנית אינגליש קייק מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מעל חצי מתערובת האגוזים, הסוכר החום והקינמון. שופכים את שארית הבלילה בשכבה נוספת ומפזרים מעל את שארית תערובת הסוכר. על מנת לקבל מראה משוייש, מעבירים מזלג לאורך העוגה בתנועות סיבוביות (אפשר לוותר על שלב זה). אופים בתנר שחומם מראש לחום של 180 מעלות במשך 40-50 דקות. העוגה מוכנה כאשר קיסם שמוכנס למרכזה יוצא עם פירורים לחים.

לפני סיום אני חייבת לשתף אתכם בתוצאות פרוייקט העיצוב שהעסיק אותי בשבועות האחרונים: חידוש פינת האוכל שלנו.



תמונת הלפני

הדיירים הקודמים שגרו בדירה לפנינו עברו לבית חדש משלהם והשאירו לנו ברוב טובם את פינת האוכל הישנה שלהם. המחווה היתה מקסימה ולמרות שלא בודקים את השיניים של סוס שניתן במתנה, פינת האוכל היתה, איך לומר בעדינות, מכוערת. צבועה בשחור, מלאה בשריטות, ישנה ועם כסאות שמרופדים בבד קטיפה אפור מזעזע ומלא באבק. למרות הכל, מדובר בפינת אוכל מעץ מלא ואיכותי, שניתנה לנו במתנה חינם אין כסף. ממש לא עניין מובן מאליו. לאחר התלבטות קצרה, הגעתי למסקנה שיש לפינת האוכל הישנה והמדכאת הזאת פוטנציאל גולמי טוב והחלטתי ברוב עקשנותי לא להיפטר ממנה, אלא לשפץ אותה מהיסוד.

זה מה שיצא בסוף:

תמונת האחרי

כל השיפוץ ארך כשלושה שבועות ארוכים ומעייפים במהלכם שייפתי בנייר זכוכית את בסיס השולחן והכסאות. לאחר שיוף ידני ומעייף צבעתי את הכסאות ואת בסיס השולחן  בצבע שנהב (נדרשו 4 שכבות של צבע כדי להעלים לחלוטין את צבע הבסיס השחור!!!).

לאחר הצביעה והייבוש, ריפדתי מחדש את כל 6 הכסאות. בהתחלה חשבתי לשלוח את הכסאות לריפוד מחדש אצל רפד מקצועי אבל לאחר שקיבלתי כמה הצעות מחיר לא הגיוניות, החלטתי לחסוך עלויות ולרפד בעצמי. אני חייבת לומר שהתהליך היה הרבה פחות מסובך ממה שחשבתי והעלות הכללית של הריפוד הסתכמה בפחות מ- 400 שקלים.

את המשטח העליון של השולחן החלטתי להשאיר בצבע עץ טבעי ולשם כך היה צורך להיפטר לחלוטין מכל הצבע השחור שכיסה את המשטח. בשלב זה היה צורך להשתמש במשייפת חשמלית שהושאלה מאביו של החצי השני שלי (שהוא נגר בדימוס). אני החלטתי לחסוך מעצמי את הלכלוך ואת ההנאה בשאיפת ענני האבק והנסורת ולכן האצלתי על החצי את האחריות למלאכת השיוף החשמלי.

לאחר השיוף, משטח העץ נצבע בוורנית בגוון מהגוני ששימר את המרקם הטבעי של העץ והוסיף גוון כהה מעט ומנוגד לצבע השנהב הבהיר של בסיס השולחן והכסאות.



השולחן לאחר שיוף וצביעה

בסופו של התהליך הארוך קיבלנו פינת אוכל חדשה ויפייפיה, שלא מזכירה כלל את פינת האוכל המקורית. הכל בעלות כספית מגוחכת ביחס לעלות של קניית פינת אוכל חדשה.

תרשו לי להשוויץ בעוד כמה תמונות לפני ואחרי:

שיהיו רק ימים טובים!!