יום שישי, 22 ביוני 2012

פריחת הדובדבן

או: פאי דובדבנים חמצמץ

פאי דובדבנים

טוב, אתמול רשמית התחיל הקיץ.

מפחיד לחשוב על זה שאנחנו רק בהתחלה וכבר החום בלתי נסבל. אני שונאת כל מה שקשור בקיץ- חום, שמש, לחות, זבובים, יתושים, ג'וקים...להמשיך? יש לי עוד הרבה...

הנחמה היחידה שלי בתוך כל הסיוט הזה היא הפירות. קשה לי להסביר את ההתרגשות שאוחזת בי לנוכח הופעת פירות הקיץ הראשונים בשוק- המשמשים, השזיפים, האבטיחים, האפרסקים ומה לא. ממש חגיגה של צבעים וטעמים. בכל שנה כשאני רואה את פירות הקיץ הראשונים, פתאום מציפה אותי ערגה לחופש הגדול, לילדות ולקיום נטול דאגות ואחריות (פתאום אני שוכחת לשנייה אחת מהחום והלחות ומתאהבת מחדש בקיץ...אבל רק לשנייה).

מעולם לא פגשתי פרי שלא אהבתי. את האהבה הגדולה שלי לפירות ירשתי מאבא שלי, שמקפיד על מסורת של פירות לקינוח לאחר כל ארוחת שישי. אבא שלי מאוד אוהב מתוקים (גם את זה ירשתי ממנו כנראה), אבל מה לעשות- אחרי ארוחה בשרית הוא לא יכול להתפנק עם פרוסת עוגה טובה ולכן הוא "נאלץ להתפשר" בפרי לקינוח. ככה נולדה בבית הורי מסורת של אכילת פירות לאחר ארוחת שישי, בכל יום שישי, ללא יוצא מן הכלל (גם אם אוכלים דגים ולא בשר). בכל סוף שבוע אבא שלי מקפיד לשטוף ולחתוך קערה עמוסה בפירות, אותה הוא מגיש לשולחן לאחר האוכל וכולנו מתנפלים עליה בהנאה. לאחר שהקערה הראשונה נגמרת, עוברים לקערה השנייה ולפעמים אפילו לשלישית. בכל זאת, קינוח זו קיבה נפרדת. 

פאי דובדבנים


לא פחות ממה שאני אוהבת פירות טריים לקינוח, אני אוהבת קינוחים עם פירות. אפייה עם פירות היא תמיד חגיגה מבחינתי והנאה שמתאפשרת בעיקר בקיץ, לנוכח שפע הפירות שמאפיינים אותו. פאי דובדבנים הוא קינוח הפירות האהוב עליי ביותר מכל קינוחי הפירות למיניהם. בכל שנה אני מכינה את הפאי הזה עם הרבה רגשות אשם, לנוכח מחירם הגבוה של הדובדבנים. אבל לא השנה- השנה ניתן למצוא בשווקים שפע של דובדבנים, במחיר שפוי יחסית. החורף האחרון, שהיה קר וגשום במיוחד, הטיב מאוד עם היבול ולכן יש היצע גדול מאוד, שאיפשר הורדת מחירים די רצינית. בשנה שעברה בזמן כזה קניתי בשוק דובדבנים במחיר של 30 ש"ח לק"ג, ואילו השבוע קניתי אותם במחיר של 8 ש"ח בלבד.  עוד בדרך הביתה מהשוק התחלתי לפנטז על הפאי המושלם שאני הולכת להכין מהם, הפעם ללא רגשות אשם. לפחות לא לגבי המחיר. לגבי הקלוריות זה כבר משהו אחר..

זה מתכון הפאי המושלם שלי. ניסיתי המון מתכונים לבצק פריך עד שמצאתי את המתכון המנצח, שמניב את התוצאה הטובה ביותר לדעתי. המתכון הזה מניב פאי קטן ונמוך יחסית (קוטר 24), אבל טעים ברמות שאי אפשר לתאר. אני פשוט משתגעת על השילוב בין החמצמצות של המלית, הפריכות של הבצק והנימוחות העדינה של הפירורים- פשוט שלמות בהתגלמותה. הפאי הכי טעים לאחר האפייה כשהוא עדיין חמים, אבל גם לאחר לילה במקרר, הוא מהווה ארוחת בוקר מושלמת עם הקפה.

ההכנה מאוד פשוטה, אבל היא אורכת מעט זמן. דווקא בגלל שמדובר במתכון פשוט יחסית, חשוב להקפיד על כמה כללים בסיסיים ולהימנע מקיצורי דרך. הפאי הינו על בסיס בצק פריך, מה שאומר שימוש חומרים קרים, עיבוד מינימלי של הבצק והקפדה על זמני הקירור. בנוסף, הפאי הכי טעים כשמכינים אותו מדובדבנים טריים. הבעיה היא שצריך לגלען אותם וזה אומנם קצת ניג'וס, אבל ממש שווה את ההשקעה. אל תתפתו להשתמש בדובדבנים משומרים, תקפידו על אופן ההכנה, תשתמשו בחומרים טריים, תתאזרו בסבלנות ותקבלו את הפאי המושלם. באחריות.

אני מזהירה מראש- מדובר בפאי ממכר, שאי אפשר להפסיק לאכול!! אז תיזהרו...

פאי דובדבנים



פאי דובדבנים חמצמץ
מתכון לתבנית פאי בקוטר 24 ס"מ


חומרים לבצק:
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות (חשוב שהחמאה תהיה קרה מהמקרר)
170 גרם קמח
60 מ"ל מים קרים (חשוב שהמים יהיו מי קרח או מים קרים מאוד מהמקרר)
קורט מלח

חומרים למלית:
30 גרם קורנפלור
כ- 2 כפות מי ברז
ק"ג דובדבנים טריים מגולענים
100 גרם סוכר
מיץ מחצי לימון
קליפה מגורדת מלימון שלם

חומרים לפירורים:
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
100 גרם קמח
100 גרם סוכר
קורט מלח


אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מניחים בקערה את כל חומרי הבצק ומעבדים ידנית עד לקבלת בצק פירורים. חשוב להקפיד על עיבוד מינימלי רק עד לקבלת פירורים. פורסים ניילון נצמד על משטח העבודה ושופכים עליו את פירורי הבצק. מקפלים את שולי הניילון ובעזרתם מהדקים את הבצק לצורת עיגול אחיד. מקררים למשך שעתיים לפחות במקרר או כ- 30 דקות במקפיא. אפשר להכין את הבצק ערב לפני ולהניח ללילה במקרר. לאחר הקירור, מניחים את הבצק על גבי משטח עבודה מקומח היטב ומרדדים לעיגול בקוטר של כ- 30 ס"מ (עיגול בקוטר גדול מעט מקוטר התבנית). גם כאן חשוב להקפיד על עיבוד מינימלי ורידוד מהיר של הבצק, על מנת שלא יתחמם ויהיה קשה לעבודה. מקפלים את הבצק המרודד על המערוך ופותחים אותו בעדינות בתוך התבנית. מסדרים את הבצק בתבנית, תוך הקפדה על ציפוי הדפנות. בעזרת סכין חדה, חותכים בעדינות את שאריות הבצק מהדפנות. דוקרים את הבצק במזלג ומכניסים למקפיא לקירור של 20 דקות לפחות.
הכנת המלית: בקערית קטנה ממיסים את הקורנפלור בשתי כפות מי ברז. מערבבים היטב עד לקבלת תערובת חלקה ללא גושים. מניחים בצד. בסיר גדול מניחים את שאר חומרי המלית (דובדבנים מגולענים, סוכר, מיץ לימון וקליפת לימון). מבשלים על להבה גבוהה למשך כ- 5 דקות תוך כדי ערבוב מתמיד. לתוך הקערית עם הקורנפלור המומס מוסיפים כשלוש כפות ממיצי המלית שבסיר. מערבבים את התערובת היטב עד שהיא חלקה לחלוטין ושופכים אותה לסיר שבו מתבשלת המלית. ממשיכים לבשל את המלית תוך ערבוב מתמיד למשך כ- 2 דקות נוספות עד להסמכה. מסירים מהאש ומניחים לקירור של מספר דקות במקרר.
הכנת הפירורים: בקערה מניחים את כל חומרי הפירורים ומעבדים ידנית עד לקבלת פירורים גסים. אם לא משתמשים בפירורים מיד, מניחים במקרר.
את כל השלבים הנ"ל ניתן לעשות לילה או שניים מראש ולשמור בקירור.
הרכבת הפאי: מוציאים את הבצק הפריך מהמקפיא, שופכים עליו את המלית שהתקררה מעט במקרר ומורחים אותה על כל פני שטח הבצק. מפזרים מעל המלית את הפירורים. אופים בתנור שחומם מראש לחום של 190 מעלות למשך 35-40 דקות, עד שהפירורים זהובים והמלית מבעבעת.
לאחר הוצאת הפאי מהתנור, חשוב לצנן אותו כ- 15 דקות לפחות בטרם החיתוך.


פאי דובדבנים



זה יהיה קשה, אבל תשתדלו שלא לאכול את כל הפאי באותו הרגע.
מומלץ להשאיר קצת לאנשים שאתם ממש אוהבים...


יום שישי, 15 ביוני 2012

מילים יפות

או: עוגיות  שוקולד צ'יפס אייקוניות


עוגיות שוקולד צ'יפס


האסקפיזים המוחלט שלי הוא ספרים ובכל שנה בתחילת חודש יוני אני מקפידה לקחת חלק בשבוע הספר העברי. למרות שהאירוע הזה איבד בשנים האחרונות מהייחודיות והפך לאירוע יחצ"ני וישווקי, אני עדיין שומרת לו אמונים ומשתדלת להגיע לכמה שיותר מהאירועים החגיגיים שמלווים אותו ברחבי הארץ.

מאז שהייתי ילדה, מצאתי המון נחמה "בבריחה" לתוך חייהם של אחרים והסתקרנתי מעולמן הפנימי של הדמויות הבדיוניות שליוו אותי (חלקן אף מלוות אותי עד היום). כילדה צעירה, הוקסמתי מסיפורה של ציפור הנפש וניסיתי נואשות לפגוש אותה. היא סיקרנה אותי עד כדי כך שבבגרותי בחרתי בלימודי פסיכולוגיה בתואר הראשון שלי, רק כדי לנסות ולהבין אותה טוב יותר. בילדותי המאוחרת יותר התאהבתי אהבת אמת בציון כהן והרגשתי ממש חלק ממשפחת שרוני שאימצה אותו (וגם אותי כנראה) לחיקה. לאחר מכן יצאתי להרפתקאה שלמה של חיפוש עצמי עם נונו, שלימד אותי שלא כל הילדים ולא כל המשפחות אותו הדבר ונתן לי את הגושפנקא הרישמית להיות ילדה "זיג זג". כמתבגרת, בכיתי בכי תמרורים אל מול גורלה המר של פאניה. צעדתי איתה צעד אחר צעד אל מול קשיי חייה המרים ולמדתי על כוח נשי, עזות רוח ואת הלקח החשוב ביותר- שאהבה צומחת לפעמים במקומות הכי לא צפויים. בהזדמנות אחרת, התוודעתי לחיי המשפחה המושלמים לכאורה של אסיה, אדם ודאפי, שלימדו אותי על מלחמה, אהבה ועל החלום הבורגני ושִׁבְרוֹ. בספר אחר זכיתי להכיר את פזחסון, בסיפור שלימד אותי דרך הרבה הומור על חמלה, אלטרואיזם והקרבה עצמית. כל הסיפורים הללו ורבים אחרים נותרו חקוקים עד היום בעומק ליבי, אבל האהבה הגדולה שלי היתה ונשארה דמותה האגדית של חנה. הדמות הסוחפת שמנסה בכל כוחה למצוא ריגושים ומשמעות בתוך חיי השיממון האפורים, אפילו במחיר הבלתי נתפס של אובדן השפיות ואולי גם אובדן החיים. זו ללא ספק אחת הדמויות היפות והמרגשות ביותר שכתבו עליה בספרות העברית (לא אגזים ואומר שהיא גם אחת הדמויות הטובות ביותר אפילו בספרות העולמית) ודווקא היא נכתבה מנקודת מבט של סופר גבר.

עם כל האהבה הגדולה שלי לספרות עברית, הספר האהוב עליי הוא בכלל ספר אמריקאי קלאסי. מדובר בספרו האגדי והגדול מכולם של סלינג'ר, שמגולל את סיפורו של הולדן, הדמות המיוסרת ביותר שיצא לי לפגוש. את הספר הזה קראתי לראשונה בגיל 12 בערך והתאהבתי בו אהבת נצח כבר מקריאה ראשונה. מאז הספקתי לקרוא אותו אינספור פעמים נוספות והוא מצליח לרגש אותי היום, ממש כפי שהצליח לרגש אותי בגיל 12. בכל פעם שקראתי את הספר, הייתה לו משמעות אחרת עבורי וכל קריאה בו מגלה איזשהו נדבך נוסף, חדש, שרלוונטי לחיים שלי באותה תקופה. למרות שאני כבר מזמן לא נערה מתבגרת, אני עדיין מוצאת בעצמי המון מדמותו של הולדן- מהניכור, הביישנות, חוסר היכולת להתאים למסגרות ולהגדרות שבלוניות, דרך תסמונת פיטר פן, אי הרצון להתבגר ועד לביקורתיות הנוקבת וחוסר ההבנה של העולם. כמובן שבהיותי מעריצה נלהבת של האנדגדוג והאנטי-גיבור, דמותו של הולדן בעיניי היא דמות גדולה מהחיים, נצחית, אהובה ושנואה בו זמנית, שמגלמת בתוכה את כל הטוב, הרע והמכוער בחברה ובאנשיה.

עוגיות שוקולד צ'יפס
"מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך." (מתון "התפסן בשדה השיפון").

ספרי בישול ואפייה אני פחות אוהבת. יש לי המון...המון...המון...מהארץ ומהעולם, אבל אני כמעט ולא משתמשת בהם או אפילו טורחת לקרוא אותם עד הסוף. הם בד"כ נשארים מיותמים על מדף הספרים ובעיקר צוברים אבק. הבעיה שלי עם ספרי בישול ואפייה היא שהם לרוב נישתיים וחדגונים וכל המתכונים הם וריאציה של אותו רעיון בסיסי. יחד עם זאת, ספר האפייה היחיד שאני אוהבת ומשתמשת בו רבות עד היום הוא האוסף המתוק של על השולחן שמאגד בתוכו מגוון מתכונים מוצלחים שפורסמו בגיליונות של המגזין (זו ממש לא פרסומת סמויה, אלא המלצה ספונטנית שלי). מדובר בספר אקלקטי ומגוון מאוד והיתרון הגדול שלו הוא שאין כותב יחיד לספר, אלא מגוון של שפים וקונדיטורים, שכל אחד מהם מפרסם את המתכון הנבחר שלו. הספר מדבר לאופים בכל הרמות וניתן למצוא בו מתכונים פשוטים ובסיסיים וגם מגוון של מתכונים מסובכים ומורכבים יותר. יש לי את הספר הזה כבר המון שנים והכנתי כמעט את כל המתכונים המפורסמים בו. רובם היו מצויינים והמתכונים שאני תמיד חוזרת אליהם הם עוגת הגבינה האלוהית של אורן גירון, עוגת מוצרט של בן עמי, עוגת הפתעה של רות אוליבר וכמובן עוגיות השוקולד צ'יפס האייקוניות של קרין גורן.


עוגיות שוקולד צ'יפס


בספר, העוגיות האלו נקראות "עוגיות מנאז'-א-טרואה" אבל אני קוראת להן עוגיות שוקולד צ'יפס אייקוניות בגלל הסיפור מאחוריהן. את המתכון הזה קיבלתי לראשונה מחברה שלי, שקיבלה אותו מאחותה הגדולה, שהיה לה מנוי ל"על השולחן". באותה תקופה היא היתה הגורו שלנו לעינייני אוכל ולכן כאשר היא המליצה בחום על המתכון, היינו מוכרחות להכין אותו. אפינו את העוגיות בחרדת קודש, ממש לפי המתכון, טעמנו ולא האמנו כמה זה טעים!! יצאו מלא עוגיות אז חילקנו לחברות שטעמו, ומיד ביקשו את המתכון. את מה שנשאר לקחנו איתנו לבית הספר בו עבדנו באותה תקופה. המנהלת והמזכירה טעמו והתענגו על כל ביס. כך, מפה לאוזן, התפשטה השמועה על העוגיות המדהימות שלנו. המתכון עבר לכל צוות בית הספר ולכל החברות והחברות של החברות וכולם הכינו אותו ולא הפסיקו לשבח. ככה העוגיות האלו הפכו לאייקוניות. לאחר כמה שנים ראיתי את המתכון הזה בספר של על השולחן והייתי חייבת לקנות אותו. זה התברר כהימור מוצלח ובזכות הספר הזה, שהיה ספר האפייה הראשון שלי, גיליתי את האהבה שלי לאפייה.

מדובר בעוגיות מושחתות במלוא מובן המילה- המרכיב העיקרי שלהן הוא שוקולד, עוד שוקולד ועוד קצת שוקולד, כדי שלא יחסר. יש בהן שילוב של שוקולד מריר, חלב ולבן בכמות של 1.3 ק"ג סה"כ (!!!). לא, אין לי טעות בחישוב. העוגיות האלו מיועדות רק לחובבי הז'אנר הכבדים ונדרשת עמידות מאוד גבוהה לשוקולד כדי להנות מהן. ההכנה מאוד פשוטה אבל היא דורשת מעט סבלנות משום שיש צורך לחתוך כל קוביית שוקולד לשני חצאים (ומדובר בהרבה מאוד קוביות). שלא תחשבו אפילו להחליף את קוביות השוקולד בשוקולד צ'יפס. מתקבלת תוצאה שונה לחלוטין והרבה פחות טובה. חתיכות השוקולד הגסות הן שיוצרות את המרקם המיוחד והשונה של העוגיה. בקיצור, תשכחו את כל מה שידעתם על עוגיות שוקולד צ'יפס- העוגיות האלו הן בליגה אחרת לגמרי!!

המתכון מניב כמות מטורפת של עוגיות (מתקבלות כ- 30 עוגיות ענקיות או 60 עוגיות קטנות) ולכן הייתי מציעה להכין רק חצי כמות. אני מפרסמת את המתכון המקורי, אבל תרגישו חופשי לחצות את הכמויות ועדיין תתקבל כמות מכובדת של עוגיות. השינוי היחיד שעשיתי במתכון הוא הפחתת כמות הסוכר משום שהעוגיות היו מתוקות מדי לטעמי.

עוגיות שוקולד צ'יפס



עוגיות שוקולד צ'יפס אייקוניות מבוסס על מתכון של קרין גורן
מניב כ- 30 עוגיות גדולות מאוד

חומרים לבצק:
450 גרם שוקולד מריר קצוץ
170 גרם חמאה
4 ביצים
150 גרם סוכר (300 גרם במתכון המקורי, אבל באופן זה מתקבלות עוגיות מאוד מתוקות)
70 גרם קמח
כפית אבקת אפייה
כפית מלח

לפצפוצי השוקולד:
350 גרם שוקולד מריר חתוך לחצאי קוביות
250 גרם שוקולד לבן חתוך לחצאי קוביות
250 גרם שוקולד חלב חתוך לחצאי קוביות


אופן ההכנה:
מניחים את השוקולד המריר הקצוץ בקערה עם החמאה. ממיסים מעל מים רותחים (בן-מארי) או במיקרוגל. אם ממיסים במיקרוגל יש להקפיד לעשות זאת בפולסים קצרים של 30 שניות בכל פעם ולערבב לאחר כל עצירה על מנת שהשוקולד לא יישרף. בינתיים מקציפים במיקסר את הביצים והסוכר למשך כ- 5 דקות עד לקבלת קצף בהיר ותפוח מאוד. מפסיקים את פעולת המיקסר ומקפלים בעדינות את השוקולד המומס לתוך תערובת הביצים (מומלץ לקפל חצי כמות בכל פעם). מנפים לתוך התערובת את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומקפלים בעדינות עד לקבלת בלילה אחידה. לאחר הוספת הקמח חשוב להקפיד על עיבוד מינימלי של התערובת. מוסיפים 3/4 מכמות פצפוצי השוקולד מכל סוג (שומרים 1/4 כמות לפיזור על העוגיות). את פצפוצי השוקולד מקפלים בעדינות לתוך הבלילה. ליצירת עוגיות גדולות משתמשים בכף מדידה בנפח של רבע כוס או בשתי כפות (אם רוצים עוגיות קטנות יותר משתמשים בשתי כפיות). על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה יוצקים תלוליות מהתערובת במרווחים גדולים זו מזו. העוגיות מתפזרות מאוד במהלך האפייה ולכן מומלץ לאפות רק 5-6 עוגיות בתבנית. מפזרים על העוגיות את פצפוצי השוקולד הנותרים. אופים כ- 12-15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. העוגיות מוכנות כאשר הן מתבקעות והשוליים שלהן יציבים. חשוב להקפיד שלא לאפות את העוגיות יתר על המידה. לי זה תמיד לוקח 12 דקות בדיוק, אבל כל תנור הוא שונה. בשום אופן לא אופים יותר מ- 15 דקות! צריך להוציא אותן מהתנור מיד כאשר השוליים שלהן מתקשים,לפני שהן אפויות לחלוטין. הן מתייצבות סופית מחוץ לתנור.
לאחר האפייה, חשוב לתת לעוגיות להתקרר היטב בתבנית. אם תנסו להזיז אותן כאשר הן עדיין חמות, הן יתפרקו.
העוגיות מחזיקות כ- 5 ימים בקופסא אטומה מחוץ למקרר (למרות שהן בד"כ מתחסלות הרבה לפני).

הערה חשובה: רוב הסיכויים שתאלצו לאפות את העוגיות בנגלות (לרובנו יש רק שתי תבניות לתנור). במקרה כזה חשוב להכניס את תערובת העוגיות למקרר בין נגלות האפייה על מנת שהבלילה לא תהיה נוזלית מדי. בנוסף, חשוב לצנן את התבניות בין נגלות האפייה. הנחת בלילת העוגיות על גבי תבנית חמה תניב עוגיות שטוחות מאוד.


עוגיות שוקולד צ'יפס




שיהיה סוף שבוע מושחת!!
ותקראו ספרים, זה בריא לנפש כמעט כמו שוקולד.



יום שני, 4 ביוני 2012

לא על הלחם לבדו

או: סלט חיטה מתקתק


סלט חיטה


באופן כללי, אני ממש לא טיפוס של סלטים. אני יותר בכיוון של שוקולד, בצקים ופחמימות מכל הסוגים.

יש סטריאוטיפ מאוד לא מבוסס מציאות שקשור בנשים וסלטים. סלט נתפס כ"אוכל של בנות" וההנחה היא שכל הנשים הן צרכניות נלהבות של סלטים מכל הסוגים. כולנו מכירים את הסיפור על הבחורה שיושבת בדייט ראשון ומזמינה סלט, במטרה להרשים את מי שיושב מולה. אני לא בטוחה מה מקור הסטריאוטיפ הזה, אבל אני חייבת לומר שאני לא מכירה אפילו בחורה אחת שכל מה שהיא אוכלת במסעדות ובדייטים זה סלט, בטח שלא מתוך כוונה להרשים. לא רק זאת, אני לא מכירה אפילו גבר אחד שיתרשם מבחורה שמזמינה סלט בדייט ראשון, למרות שהיא רעבה מתה. בנקודה זו חשוב לי להדגיש שהבעיה שלי היא לא עם נשים שבוחרות לאכול סלטים. הבעיה שלי היא עם התפיסה שמקשרת אכילת סלט עם ציפייה מגדרית הקשורה באופן מעוות לעדינות נשית, כפי שהיא נתפסת באופן הסטריאוטיפי שלה, למרות שאין לה כל אחיזה במציאות.

אני והחצי השני שלי דוגמא חיה לחוסר אחיזתו במציאות של הסטריאוטיפ הזה. מבחינתי סלט ירקות זה אחד הדברים הכי מיותרים שאפשר לאכול. זה בעיקר בזבוז של נפח קיבה ושל זמן חיתוך יקר מפז, שהיה יכול להיות מנוצל להכנה של "אוכל אמיתי". לעולם לא תתפסו אותי מזמינה מנה של סלט במסעדה או אפילו בבית קפה כשעוצרים לארוחה קלילה. אני תמיד אעדיף להזמין כריך או מאפה, או כל דבר אחר ממשפחת הפחמימות. החצי השני שלי הוא ההיפך הגמור ממני. הוא נהנה מאוד מסלטים ואין לו שום בעיה להקדיש את הזמן ולשקוד על החיתוך המושלם שלהם. אבל מה שהכי מוזר בעיניי זה שלפעמים אפילו יש לו חשק לסלט. מה זה חשק לסלט?? חשק לשוקולד או ללחם אני יכולה להבין, אבל חשק לסלט זה משהו שנשגב לחלוטין מבינתי.


סלט חיטה

אז בגדול הבנתם מדוע אני לא מגדירה את עצמי כטיפוס של סלטים. אבל בכל זאת, משהו מהחצי השני שלי כנראה נדבק בי. למרות שזה עדיין לא האוכל האהוב עליי בעולם, למדתי בשנים האחרונות לאכול סלטים ואפילו להנות מהם (לפעמים). למרות הטרנפורמציה החלקית, אני עדיין לא אבזבז זמן בחיתוך של ירקות לסלט וזו לעד תהיה אחריותו של החצי השני שלי. אם הוא לא יטרח על הכנת סלט, אין שום סיכוי שאני אעשה זאת בעצמי. רוב הזמן החצי השני מכין סלט ירקות פשוט, בסיסי, רק עם ירקות ורוטב פשוט של לימון ושמן זית. לסלט "משודרג" הוא מוסיף לפעמים בורגול או קופסאת טונה משומרת. יוצא בסדר, אבל לא מצויין. כמו כל דבר אחר בבישול, גם סלט יכול להיות רק בסדר, או שבעזרת כמה שיפורים קלים, הוא יכול להיות מצויין (עד כמה שסלט יכול להיות מצויין).

המתכון הזה לסלט חיטה מתקתק הוא מתכון מצויין. מתכון שאפילו שונאי סלט יאהבו (באחריות). הוא משלב חיטה מבושלת עם ירקות טריים שמוסיפים לו רעננות, פירות יבשים שמוסיפים לו מתיקות עדינה ואגוזים קלויים, שנותנים לו קראנצ' מעניין. הסלט מבוסס על מתכון של עומר מילר, שהוא ללא ספק אחד השפים היותר מוכשרים באיזור. לא רק שהוא נושא את דגל האוכל הישראלי ומאמין גדול באוכל מקומי, אלא הוא גם כותב מוכשר ופשוט תענוג לקרוא את רשמיו על אוכל, על מסעדנות ועל החיים בכלל. כמובן שזה לא מזיק שבנוסף להכל, הוא גם חתיך הורס. ההשראה להעלות מתכון לסלט הגיעה מהבלוג עם השם המקסים אז מה את עושה כל היום? בעקבות הפוסט הזה עם שני מתכונים מדהימים לסלט. המתכונים והתמונות המדהימות עשו לי חשק למצוא את המתכון המנצח שלי לסלט המושלם.

סלט חיטה

כמו שאמרתי, המתכון הזה מבוסס על מתכון של עומר מילר, אבל אני הורדתי והוספתי לו מרכיבים בהתאם לטעמי. גם המתכון שלי הוא בגדר המלצה בלבד ואתם יכולים להוסיף לו ולהשמיט ממנו כל מה שבא, בהתאם למה שאוהבים ולמה שיש בבית. זה היופי בגלגול של מתכון- הוא יכול להתחיל בצורה מסויימת ולהסתיים בצורה אחרת לחלוטין.


סלט חיטה



סלט חיטה מתקתק

חומרים לסלט:
חצי כוס חיטה לא מבושלת
1 פלפל צהוב חתוך לקוביות
1 פלפל כתום חתוך לקוביות
1 פלפל אדום חתוך לקוביות
2 בצלים ירוקים חתוכים לטבעות
חצי כוס חמוציות מיובשות  (אפשר להמיר בכל פרי יבש אחר)
חצי כוס שקדים טבעיים קלויים (אפשר להמיר בכל אגוז אחר)

חומרים לרוטב:
כף סילאן (אפשר להמיר בדבש)
כפית חרדל
כף רכז רימונים (אפשר להמיר בסויה)
מיץ מחצי לימון
שליש כוס שמן זית
מלח ופלפל שחור לפי הטעם (אם משתמשים בסויה אין צורך להוסיף מלח)

אופן ההכנה:
בישול החיטה: שמים את החיטה בקערה עם מי ברז ומשרים למשך שעתיים לפחות או במקרר למשך הלילה (לא חייבים להשרות את החיטה טרם הבישול, אבל ככה למדתי מסבתא שלי לבשל חיטה). לאחר ההשרייה מסננים את החיטה היטב ומניחים אותה בסיר עם שפע של מים (כמות מים כמו בבישול של פסטה). לא ממליחים את המים. מביאים לרתיחה ומבשלים כ- 25-30 דקות. לפני שמסירים מהאש חשוב לטעום כדי לוודא שהחיטה אכן מבושלת דיה. מסננים את החיטה ושוטפים במי ברז לקירור. מניחים בצד.
הרכבת הסלט: בצנצת קטנה מניחים את כל חומרי הרוטב ומנערים היטב. מוסיפים את החיטה המבושלת לשאר חומרי הסלט, מוסיפים את הרוטב ומערבבים היטב.

עצה לגבי החמוציות: מומלץ להשרות אותן בקערה עם מים למספר דקות בטרם הוספתן לסלט. ההשרייה מרככת אותן ומונעת מהן להידבק לשיניים בזמן האכילה.


סלט חיטה



מוקדש באהבה רבה לכל שונאי הסלטים באשר הם (גברים ונשים כאחד)...