תפוחים, ורדים וקלישאות

או: עוגת תפוחים פשוטה וקצת אחרת

בואו נדבר שנייה על קלישאות.

אומרים שהן הפכו להיות קלישאות בגלל סיבה.

אומרים שיש בהן מהאמת.

יש אנשים שמתעצבנים מהן (אני למשל), לפחות עד שהם נתקלים בהן במציאות (שוב אני).

כן, גם אני נפלתי "קורבן" לרצף קלישאות שהרכיבו ביחד בוקר מושלם.

לפני כמה ימים, באחד מימות השמש החורפיים שהפכו להיות מאוד נדירים באזורנו, בדרך השגרתית שלי למכולת, הדרך הרגילה והקצרה שבה אני הולכת כל יום עם נעלי בית ובלי יותר מדי מחשבות, פתאום שמתי לב לשיחי וורדים צבעוניים שהחלו לפרוח בצידי הכביש. בלי לשים לב, פתאום נעצרתי מול השיחים וחייכתי לעצמי חיוך מטופש של נחת. ככה, פתאום. באמצע היום העמוס והגדוש שלי. מיד הוצאתי את הטלפון וצילמתי. כי אי אפשר שלא. ואז חשבתי שחייבים לחלוק את היופי הזה. אז שלחתי לכמה אנשים שאני אוהבת. כדי שגם הם יחייכו. ככה פתאום, באמצע היום. והתגובות כ"כ הפתיעו אותי. אף אחד לא נשאר אדיש ליופי הזה. כל מי שקיבל את התמונות עצר לשנייה את מה שהוא היה עסוק בו באותו הרגע וחייך. עצר לרגע כדי להריח את הוורדים. מילולית. וגם מטאפורית כנראה.

כנראה שבכל זאת קלישאות הפכו להיות קלישאות בגלל סיבה.



דוגמית קטנה כדי שגם אתם תחייכו
 

באותה מכולת יש גם כמה ארגזים של פירות וירקות שמתחדשים בכל יום. ממש כמה ירקות ופירות בודדים מכל סוג. הארגזים נגמרים כבר בשעות הצהריים המוקדמות ולמחרת מתמלאים שוב בסחורה טרייה ושונה מהיום הקודם. באחד הארגזים שהיו כבר חצי ריקים מצאתי 6 תפוחים יפים בכמה צבעים. 6 בדיוק. כל אחד בצבע ובטעם אחר. פתאום חשבתי שזו לא יכולה להיות מקריות שכמה ימים לפני נתקלתי ממש במקרה בעוגה המקסימה הזאת מהבלוג המושלם של הילה. עוגה שמצריכה בדיוק 6 תפוחים מסוגים שונים. אז ברוח הקלישאות בהן הייתי שרויה, החלטתי שזאת גזירת גורל ושעכשיו אני פשוט חייבת להכין את העוגה הזאת.

אז הגעתי הביתה, עזבתי את כל העיסוקים החשובים הרבה יותר שהיו לי באותו הרגע, ומיד ניגשתי לאפות את העוגה. ומה יש לומר? כנראה שזו באמת הייתה גזירת גורל. יצאה עוגה כ"כ מושלמת וכ"כ מפתיעה. הרבה מעבר לציפיות שלי. בדיוק מה שהייתי צריכה בתוך כל היום העמוס שלי. הפרוסה החמה הראשונה הייתה פשוט רגע מושלם. קלישאה רגעית נדירה שרק עליה ניתן לכתוב שיר הלל גדוש קלישאות.

תעשו לעצמכם טובה ותיקחו כמה רגעים כדי להכין את העוגה המושלמת הזאת. היא תגרום לכם לחייך חיוך גדול של אושר. ככה סתם. פשוט כי היא נורא טעימה. בחושה פשוטה, אבל קצת אחרת. בדיוק מסוג הקלישאות שאתם צריכים בחיים שלכם.



התפוחים המושלמים שתרמו לכל האושר הזה

עוגת תפוחים פשוטה וקצת אחרת
מתאים לתבנית קפיצית בקוטר 24 ס"מ


חומרים לעוגה:
6 תפוחים גדולים קלופים וחתוכים לקוביות בגודל של כס"מ (מומלץ ממינים שונים)
180 מ"ל חלב (3/4 כוס)
2 ביצים
60 מ"ל שמן זית (רבע כוס)
2 כפות מיץ לימון
120 גרם סוכר חום (חצי כוס)
140 גרם קמח (כוס)
כפית וחצי אבקת אפייה
חצי כפית קינמון
קורט מלח
קליפה מגורדת מלימון שלם
15 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות מאוד

חומרים לציפוי:
15 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
30 גרם סוכר חום (שתי כפות)
20 גרם קמח (שתי כפות)
חצי כפית קינמון

אופן ההכנה:
הכנת הציפוי: בקערה קטנה מניחים את כל חומרי הציפוי ומעבדים בקצות האצבעות עד לקבלת פירורים בגודל לא אחיד. מכסים ומניחים במקרר עד לשימוש.
הכנת העוגה: בקערה גדולה שמים ביצים, חלב, שמן זית, מיץ לימון, וסוכר חום. טורפים בעזרת מטרפה ידנית עד לקבלת בלילה אחידה. לתוך הקערה מנפים את הקמח, הקינמון ואבקת האפייה. מוסיפים את המלח ואת גרידת הלימון ומערבבים בעדינות לתוך התערובת עד שמקבלים תערובת אחידה וללא גושים. מוסיפים את קוביות התפוחים ומערבבים בעדינות עד שהן מצופות לחלוטין בתערובת. שופכים את התערובת לתוך תבנית קפיצית מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מעל את קוביות החמאה. מעל הכל מפזרים את תערובת הציפוי בצורה אחידה. אופים כשעה ורבע בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.
אין באמת דרך לדעת שהעוגה מוכנה. תצטרכו לסמוך על האף והעיניים שלכם. כאשר העוגה יציבה לחלוטין והקצוות שלה מקבלים צבע עמוק כהה, היא מוכנה. להוציא באומץ.


זהירות, עוד קלישאות בדרך..

העוגה מושלמת ביום חורף סוער כשהיא חמימה מהתנור עם כוס קפה חם ופוך.

שיהיה סופ"ש יבש וחמים!



ריח של חורף

או: עוגת שמרים במילוי שוקולד בציפוי פירורי חמאה ושוקולד

 

כשאתם עוצמים את העיניים וחושבים על חורף, מה עולה לכם בראש? אל תגידו לי, אתם ישר חושבים על גשם, מעילים, קור, מטריות...שונאי החורף ישר יתחילו להתלונן על הקור, על צבע השמיים, על סגריריות...אוהבי החורף ישר יתרפקו על הריח, על האויר הקר, על הרעש של הגשם שדופק על החלון...אוי, כמה שאני אוהבת חורף...

כשאני חושבת על חורף, אני ישר חושבת על מאפי שמרים. ישר עולה לי בראש הריח הזה של בצק שמרים שיוצא מהתנור וממלא את הבית ואת הנשמה בריח משכר של חורף. למרות שאני אופה עם שמרים כל השנה, יש משהו ממכר באפייה עם שמרים בחורף. באופן פרדוקסלי, דווקא מזג האוויר הקר, שמקשה על עבודת השמרים, מניב מאפי שמרים טובים יותר. כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל בחורף מאפי השמרים שלי תמיד יוצאים טוב יותר מאשר בקיץ. דווקא בגלל התפיחה האיטית של בצקי שמרים בחורף (בערך פי שניים מהזמן שנדרש בקיץ), מתקבלים מאפי שמרים טובים יותר.

מבחינתי הקישור בין שמרים לחורף קשור גם בהפעלת התנור, שמחמם היטב את הבית. וכמובן קשור גם בתוצאה החמימה והטרייה שמתקבלת, וכבר בביס הראשון מחממת לי את הגוף והנשמה..מבחינתי אין תענוג גדול יותר ממאפה שמרים חמים, כוס גדולה של קפה רותח, שמיכת פוף וסרט טוב. תענוג של חורף.

המאפה הזה פשוט במיוחד. הוא לא מצריך התפחה ארוכה מדי, אין צורך ביצירת צורות מורכבות או בהכנת מילוי מסובך. הכי פשוט- בצק שמרים רך רך, ממולא בפירורי שוקולד מריר וחמאה ומעל הכל, שטרוייזל שוקולד נימוח. ממש המאפה המושלם לשבת סגרירית וגשומה שמבלים בבית מול הטלוויזיה, ממש כמו זו המצפה לנו בסוף השבוע הקרוב.

עוגת שמרים במילוי שוקולד בציפוי פירורי חמאה ושוקולד מבוסס על מתכון של מרתה סטיוארט
מתאים לעוגה אחת בתבנית אינגליש קייק


חומרים לבצק:
420 גרם קמח (3 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
100 גרם חמאה רכה
ביצה + חלמון
180 מ"ל חלב חמים (3/4 כוס)
כף סוכר
קורט מלח

חומרים למילוי:
150 גרם שוקולד מריר קצוץ
70 גרם סוכר (1/3 כוס)
50 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות קטנות
קורט מלח

חומרים לציפוי:
50 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות קטנות
35 גרם קמח (1/4 כוס)
50 גרם סוכר (רבע כוס)
קורט מלח

אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק למעט המלח ולשים בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות במהירות בינונית. מוסיפים את המלח ולשים כ- 5 דקות נוספות על מהירות גבוהה עד לקבלת כדור בצק חלק ואחיד. מכסים את קערת המיקסר בניילון נצמד ומתפיחים כשעתיים בטמפרטורת החדר (ניתן גם להתפיח במקרר במשך הלילה).
הכנת המילוי: בקערה קטנה מניחים את כל החומרים. מעבדים בידיים עד לקבלת פירורים. מניחים בצד.
הכנת הציפוי: בקערה קטנה מניחים את כל החומרים. מעבדים בידיים עד לקבלת פירורים. מניחים בצד.
הכנת המאפה: מניחים את הבצק שתפח על משטח עבודה מקומח היטב. בעזרת מערוך מרדדים לריבוע בגודל של כ- 40X40 ס"מ. מפזרים מעל מפזרים על הבצק 2/3 מהמילוי. את הבצק מגלגלים לגליל מהודק. את הגליל מעצבים לצרת פרסה (או צורת U) ומגלגלים לצורת בורג הדוק. כדי ליצור צורה מורכבת יותר, תופסים את הבצק בשני הקצוות שלו ומגלגלים בכיוונים מנוגדים. את הבצק מניחים בתוך תבנית אינגליש קייק מרופדת בנייר אפיה. מפזרים על הבצק את הציפוי ואת שארית המילוי. מתפיחים כשעה בטמפרטורת החדר. אופים כ- 30 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. המאפה מוכן כאשר הציפוי משחים היטב.

שיהיה סוף שבוע חם ומלא בגשם..

 

מעשה בארגז עגבניות

או: שלושה מתכוני עגבניות

 

לחצי השני שלי נמאס. נמאס לו לסחוב שקיות עמוסות בעגבניות. נמאס לו שבכל כמה ימים אני מתקשרת אליו לעבודה ומבקשת ממנו לעצור אצל הירקן בקיבוץ ליד העבודה שלו ולהביא, איך לא, שקית של עגבניות. עגבניות תמר כמובן. מהסוג שניתן להשיג רק בקיץ. אחרי חודשיים רצופים של "קפיצות" לא מהירות לירקן, לחצי השני נמאס. הוא החליט שהגיע הזמן לייעל תהליכים ובשבוע האחרון החליט לקנות ארגז של עגבניות תמר מהשוק. כן, קראתם נכון, ארגז. לא פחות. ארגז שלם של עגבניות אדומות, אליפטיות, קטנות, עסיסיות ומושלמות. אני חייבת להודות שבהתחלה לא הבנתי למה צריך כ"כ הרבה עגבניות. הייתי בטוחה שהן יתקלקלו ואני איאלץ לזרוק אותן בלב כבד. אחרי הכל, אנחנו רק שני אנשים. אומנם אנשים שאוכלים הרבה מאוד, אבל עדיין רק שני אנשים. כמה עגבניות שני אנשים כבר יכולים לאכול?

 

אז זהו, מסתבר שהרבה. אולי זה המקום לציין שגם אני וגם החצי השני שלי מטורפים על עגבניות. מכל הסוגים ובכל הצורות. בכלל, אוכל בצבע אדום תמיד זוכה להצלחה בבית שלנו. מבחינתי, צבע אדום הוא הצבע הכי מעורר תיאבון שיש. וכל אוכל שמכיל עגבניות הוא בעיניי נחמה וביתיות מהסוג המספק ביותר. הארגז המאיים נגמר לחלוטין תוך פחות משבוע מהרגע שהחצי סחב אותו מהשוק. באופן מאוד מפתיע אפילו עגבניה אחת לא נזרקה או בוזבזה וכל העגבניות נוצלו עד תום במגוון של מנות טעימות ומושלמות שבושלו במטבח שלנו במרץ בשבוע האחרון. חגיגת עגבניות במיטבה. חגיגה שיכולה להתקיים רק בקיץ. בניגוד להרבה פירות וירקות אחרים, במקרה של עגבניות, לעונות השנה יש תפקיד מרכזי. נכון שהיום ניתן להשיג עגבניות במשך כל השנה, אבל אין בכלל מה להשוות בין עגבניות של קיץ לבין עגבניות של חורף. ההבדלים התהומים בטעם כמעט גורמים לי לחשוב שמדובר בפרי אחר לגמרי. אני חייבת להודות שלמרות התלות הגדולה שלי בעגבניות בבישול הביתי והיומיומי שלי, בחורף אני נמנעת לחלוטין מקניית עגבניות טריות. לא נופלת יותר במלכודת הזאת של עגבניות שנראות אדומות ויפייפיות מבחוץ, אבל טומנות בחובן אכזבה לנוכח הפנים הקמחי וחסר הטעם שלהן. עגבניות טריות קונים רק בקיץ! בחורף עדין להשתמש בעגבניות משומרות איכותיות. אלא אם כן אתם מתכוונים להכין מהן מרק עגבניות חורפי, שבמקרה שלו עגבניות של חורף דווקא עובדות מצוין.

 

 

 

מבחינתי, אחת הסיבות היחידות לקיומו של הקיץ הוא עגבניות תמר. העגבניות המושלמות והחמקמקות הללו, שניתן להשיג רק בשלהי הקיץ. הן ממש עכשיו בשיא שלהן, ואם עדיין לא יצא לכם להכיר באופן רשמי, הגיע הזמן לערוך היכרות. אתם בטוח לא תתאכזבו. עגבנית תמר היא המלכה האם של העגבניות. בעיני היא ממוקמת אפילו מעל לעגבניית השרי המושלמת. הדרך הכי טובה להשתמש בעגבניות תמר היא בבישול. בצורה הטריה שלי היא קצת מאכזבת. אם אתם מחפשים עגבניה לסלט, עדיף לבחור בעגבנית שרי או בעגבניה מוצקה אחרת. אבל אם אתם מחפשים עגבניה לבישול, עגבנית תמר היא בדיוק התשובה המושלמת. אפילו בישול קצר מוציא ממנה טעמים אחרים. רכים ועדינים יותר. היא מה שהופך את השקשוקה מעוד שקשוקה רגילה לשקשוקה מוצלחת במיוחד. היא מה שמביא את רוטב הפסטה לכדי שלמות. היא הסוד לסלט מטבוחה בטעם "הזה". הטעם "הזה" שקשה מאוד להסביר או להגדיר אותו. הטעם שהופך מנה טובה למנה מושלמת. הדבר החמקמק הזה שמבדיל בין עוד רוטב עגבניות לבין רוטב עגבניות מושלם. אתם בטוח מבינים על מה אני מדברת.

 

אחרי שהסברתי למה מאוד כדאי לכם, הגיע הזמן שתמהרו ותרכשו לעצמכם כמות נכבדת של עגבניות תמר משלכם ותתחילו לבשל איתן. חבל שתפספסו את ההזדמנות ותיאלצו להמתין עד לקיץ הבא. אם אתם מחפשים רעיונות מקוריים יותר משקשוקה או רוטב פסטה, הבאתי עימי שלושה מתכונים קצת אחרים שעושים חסד לפרי הכי מושלם של הקיץ.

 

לפני המתכונים, כמה מילים על קילוף עגבניות. המתכונים בפוסט הנוכחי אומנם לא דורשים קילוף של העגבניות, אבל ברוב המקרים, כאשר אתם מכינים איזשהו רוטב מעגבניות, עדיף לקלף אותן. אני מודה, זה קצת ניג'וס. אבל אם אתם רוצים לקבל רוטב חלק ומושלם עם הטעם "הזה" אי אפשר לברוח ממלאכת הקילוף. לא משנה כמה תבשלו את העגבניות, הקליפה שלהן לא תתפרק ותישאר קשה. זה אולי לא הדבר הכי נורא בעולם, אבל זה פוגע במרקם של הרוטב והקליפות תמיד מעצבנות ונתקעות בשיניים. בקיצור, תקדישו כמה דקות נוספות לקילוף העגבניות. זה ישדרג פלאים את התוצאה הסופית. הדרך הכי טובה לקלף עגבניות היא פשוט להניח אותן בקערה ולשפוך עליהן מים רותחים. אחרי כמה דקות של השריה הקליפה מתחילה להתרכך וניתן להסיר אותה בקלות. אם אתם משתמשים בכמות קטנה של עגבניות ניתן גם לגרד אותן בפומפיה. שיטה נוספת היא קולפן יעודי לקליפת עגבניות (מודה שלא ניסיתי ולכן אני לא יכולה להעיד על מידת היעילות). לא משנה איך תבחרו לעשות זאת, כדאי שתסגלו את ההרגל לקלף עגבניות בטרם אתם מבשלים אותן. זה בהחלט שווה את המאמץ הקטן.

 

 

 

 

עגבניות מיובשות

 

אחד הדברים הכי טעימים שניתן לעשות עם עגבניות ושיטה מצויינת לשימוש בעגבניות זולות בעונה. תהליך הייבוש מוציא את כל המיצים מהעגבנייה ומותיר אותה מצומקת ומפוצצת בטעם ובמרקם כמעט של סוכריה. זו בעצם תמצית העגבנייה. נכון, זה תהליך ארוך וניתן לקנות עגבניות מיובשות בכל סופר. אבל בכל זאת, יש משהו מקסים, כמעט אלכימאי בכל התהליך של ייבוש עגבניות בבית. בנוסף, זה יוצא זול הרבה יותר מעגבניות מיובשות קנויות, שהמחיר שלהן גבוה משמעותית. אם כבר אתם מכינים, תכינו כמות גדולה יותר ממה שנראה לכם. חבל להפעיל את התנור לכ"כ הרבה שעות בשביל כמה עגבניות מסכנות. מעבר לכך שזה נשמר כמה חודשים טובים במקרר. פשוט מכניסים לצנצנת ומכסים בשמן. את העגבניות האלו ניתן להוסיף לכל דבר- כריכים, פסטות, פיצות ועוד ועוד. בנוסף, ניתן לטחון את העגבניות עם כמה שיני שום ושמן זית ולקבל ממרח משובח שיתבל באהבה כמעט כל מנה שתתבלו עימו.

 

 

 

 

חומרים:

2-3 ק"ג עגבניות חצויות לאורכן

מלח גס

6-7 ענפים של טימין טרי

שמן זית

 

אופן ההכנה:

בעזרת כפית מרוקנים את פנים העגבניה ומוציאים ממנה את כל הנוזלים והגרעינים. את העגבניות המרוקנות מניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. את העגבניות מניחים בצפיפות עם השקע כלפי מעלה. מפזרים מעל העגבניות ברבע כפית מלח על כל תבנית. מפוררים מעט טימן ומזלפים כמה טיפות של שמן זית על פני העגבניות. מכניסים לתנור בחום של 150 מעלות למשך כ- 3 שעות. העגבניות מוכנות כאשר הן מטצמקות מאוד וכל הנוזלים מתאדים מהן. לאחר הייבוש, מכבים את התנור ומשאירים את העגבניות בתוך התנור הסגור למשך כשעתיים נוספות (או למשך הלילה).

 

 

 

לחמניות גבינה ועגבניות מיובשות

מניב כ- 20 לחמניות קטנות

 

המתכון הזה נולד ממש בטעות. הכל התחיל ממתכון שראיתי לפני כמה שנים לבואקיטס בחוברת מתכונים לשבועות. בואקיטוס הן לחמניות/עוגיות גבינה מלוחות בטעם די נייטרלי. נחמד, לא יותר מזה. עם השנים המתכון שוכלל, הגבינות השתנו, נוספו טעמים והבואקיטוס האלו הפכו מעוד מתכון ללחמניות גבינה למתכון הקבוע שלי בכל פעם שבא לי על לחמניות מהירות, גבינתיות ומתובלות. הן ממש פשוטות להכנה. לא צריך מיקסר או אפילו כף. מערבבים את כל החומרים בקערה בידיים, מקררים כחצי שעה, יוצרים כדורים ואופים. כל ההכנה מההתחלה ועד הסוף אורכת כשעה. כן, רק שעה מפרידה ביניכם לבין הלחמניות המדהימות הללו. הן הולכות מעולה עם ביצים מקושקשות וישדרגו פלאים כל ארוחת בוקר פשוטה.

 

והכי טוב, אין צורך להוסיף להן גבינה או אפילו חמאה. הן מספיק עשירות וטעימות כמו שהן.

 

 

רק אזהרה אחת- הן ממכרות ואי אפשר להפסיק לאכול אותן, במיוחד כאשר הן חמימות וטריות.

שלא תגידו שלא אמרתי.. 

 

 

 

חומרים:

310 גרם קמח (2.5 כוסות)

שקית אבקת אפיה

רבע כפית מלח

גביע שמנת חמוצה

ביצה

200 גרם חמאה מומסת

250 גרם גבינת אמנטל מגורדת

2 כוסות עגבניות מיובשות קצוצות דק

 

אופן ההכנה:

מנפים לתוך קערה את הקמח ואת אבקת האפייה. מוסיפים את השמנת החמוצה, המלח, הביצה והחמאה המומסת. מערבבים בידיים עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הגבינה ואת העגבניות המיובשות וממשיכים לעבד בידיים בעדינות רק עד לקבלת בצק אחיד. מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לקירור של חצי שעה לפחות. לאחר הקירור יוצרים עיגולים מהבצק ומניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. משטחים מעט את הכדורים ומפזרים שומשום. אופים כ- 20-25 דקות בחום של 180 מעלות.

 

 

 

 

קיש עגבניות, שום ובצל צלויים
מתאים לתבנית קיש בקוטר 24 ס"מ

מה אפשר לומר על קיש שלא נאמר כבר?
אוכל של בנות..
אוכל של בתי קפה..
המנה המאוסה של שבועות..

למרות הדימוי הרע של המנה הזאת, אני עדיין אוהבת אותה. אבל בכל זאת, גם לי נמאס קצת מהקיש הרגיל, הסטנדרטי, שניתן למצוא בכל שולחן שבועות או בכל תפריט של בית קפה ממוצע. אולי זו הסיבה לכך שהמנה הזאת קיבלת שם כ"כ רע. אז אם נמאס לכם ממתכון הקיש הקבוע והסטנדרטי ובא לכם לגוון קצת, זה בדיוק המתכון עבורכם. קיש קצת אחר, לא צפוי וטעים בצורה יוצאת דופן. בסיס הקיש מורכב משכבה דקה של בסיס פריך מתובל. המילוי מכיל עגבניות, שום ובצל צלויים, גבינת פטה וריוויון במקום שמנת. כל השילוב הזה מניב קיש עז טעמים- מתקתק, מעושן מעט, מלוח, חמצמץ. הרמוניה של טעמים שעושים חסד למנה הקצת משעממת והמאוסה הזאת.

ההכנה של הקיש הזה מעט יותר מסובכת וארוכה מהכנת קיש רגיל, בעיקר בשל שלב צליית הירקות. המתכון אומנם כולל הרבה שלבים וזמני המתנה אבל הוא מאוד פשוט וקל להצליח בו. רק חשוב לשים לב לשלבים ולעקוב אחר ההוראות. למעט שלב צליית הירקות, ההכנה אינה שונה מהכנת כל קיש רגיל אחר. אל תתנו למתכון הארוך להפחיד אתכם. כמובן שאת כל השלבים ניתן להכין יום מראש ולהרכיב את הקיש רק לפני מועד האפייה הסופית.

 

חומרים לבסיס:
210 גרם קמח (1.5 כוסות)
רבע כפית מלח
ביצה
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1-2 כפות מים קרים
כפית זרעי כוסברה (אופציונלי)
חצי כפית זרעי כמון (אופציונלי)

חומרים לירקות הצלויים:
ראש שום שלם בקליפתו
8-10 עגבניות תמר חצויות לאורכן ומרוקנות מגרעינים
בצל בינוני קלוף וחצוי ואורכו

חומרים לרוטב:
3 ביצים
350 מ"ל ריוויון (1.5 כוסות)
קורט אגוז מוסקט טחון טרי
מלח ופלפל (בעדינות עם המלח, הגבינה מלוחה מאוד)

200 גרם גבינת פטה
3-4 גבעולי טימין טרי

אופן ההכנה:
צליית הירקות: מרפדים תבנית בנייר אפיה. מניחים עליה את העגבניות החצויות עם צד הקליפה כלפי מעלה. מניחים גם את שני חצאי הבצל. עוטפים את ראש השום בנייר כסף  ומניחים גם אותו בתבנית האפייה. את הירקות צולים כ- 40 דקות בחום של 200 מעלות. מוציאים את התבנית מהתנור ומניחים לירקות להתקרר לחלוטין. לאחר הקירור מסירים מהעגבניות הצלויות את הקליפה (בשלב זה היא אמורה להתקלף בקלות). את הבצל חותכים לחצאי עיגולים ואת השום מוציאים מעטיפת האלומיניום. מניחים בצד עד לשימוש.
הכנת הבסיס: קולים את זרעי הכוסברה והכמון במחבת יבשה עד שהם מתחילים להעלות עשן (זהירות, לא לשרוך). מסירים מהאש ומכניסים לתוך מעבד מזון ביחד עם הקמח והמלח. מפעילים למשך מספר שניות. עוצרים את מעבד המזון ומוסיפים את הביצה. ממשיכים לעבד עד שהיא נטמעת בקמח. מוסיפים את קוביות החמאה והמים ומפעילים בפולסים רק עד לקבלת בצק פירורי (יש להימנע מעיבוד יתר). את הבצק מניחים על גבי ניילון נצמד, מהדקים ועוטפים היטב. מקררים במקפיא כ- 15 דקות. לאחר שהבצק התקרר מניחים אותו על משטח עבודה מקומח. בעזרת מערוך לשים את הבצק לצורת עיגול גדול מעט מגודל התבנית. מעבירים את הבצק לתבנית הקיש ומהדקים אותו היטב לתחתית ולדפנות. מעבירים להקפאה למשך כ- 10-15 דקות. לאחר הקירור דוקרים את הבצק במזלג ואופים אפייה עיוורת בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות למשך כ- 15 דקות. מנחים להטצנן לטמפרטורת החדר.
הכנת הרוטב: בקערה טורפים את הביצים, מוסיפים את הריוויון וטורפים היטב בעזרת מטרפה ידנית. מוסיפים מלח, פלפל ואגוז מוסקט. טורפים היטב עד לקבלת בלילה אחידה. מניחים בצד עד לשימוש.
הרכבת הקיש: מורחים את השום הקלוי על גבי בסיס הקיש האפוי חלקית (השום אמור לצאת מקליפתו ע"י לחיצה על ראש השום השלם). מפזרים מעל את הבצל ומעליו מניחים את העגבניות המקולפות בשלמותן. מפוררים את גבינת הפטה ומפזרים מעל עלי טימין טריים. יוצקים מעל את הרוטב באופן אחיד. אופים כ- 50-60 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. הקיש מוכן כאשר המלית מתייצבת ומזהיבה מעט.
חשוב לצנן את הקיש לפחות רבע שעה לפני שחותכים אותו על מנת שהבצק לא יישבר.

 



שיהיה קיץ קריר, טעים ומלא בעגבניות...

מקווה שעשיתי לכם חשק להצטייד בכמה עגבניות תמר משלכם.

 

 

 



 



מתכון לאושר

או: לחמניות בריוש במילוי שוקולד

מוזר כל הסיפור הזה עם האושר..

אי אפשר להריח אותו. אי אפשר לגעת בו. בטוח שאי אפשר לשלוט בו. הוא נוטה להופיע פתאום ללא התראה. אבל גם נוטה להיעלם באופן מפתיע. בדיוק כשאנחנו חושבים שהוא הגיע כדי להישאר, הוא חומק לנו מבין האצבעות. אי אפשר לקבוע איתו פגישה ודווקא כשמצפים לו יותר מכל, הוא נוטה לא להופיע. לעומת זאת, בפעמים אחרות, כאשר הוא בכלל לא היה צפוי, הוא מופיע לו פתאום ללא כל התראה.

חלקנו יודעים לזהות שהוא מתקרב. הרבה לפני שהוא באמת נוגע. עומדים וממתינים. מצפים. זמינים להכיל אותו. מקבלים אותו בסבר פנים יפות, אפילו אם הוא רק אורח לרגע. אחרים לא מצליחים להבחין בו. גם כאשר הוא ממש נוגע. מבקש להיכנס. מפציר בהם להכיל אותו. הם עומדים בסירובם. בטוחים שהוא מתחזה. מנסה לתעתע בהם.

לפעמים הוא מתחבא מאיתנו. ממש משתדל שלא נמצא אותו. למרות שהוא שם. ואז אנחנו מתחילים לחפש בכל המקומות והזמנים הצפויים. לרוב הוא לא שם. מנסה להקשות עלינו. רוצה שנחפש אותו דווקא בתוך השיממון, בתוך חוסר ההתרגשות של השגרה. לפעמים הוא מתחבא בפינות נסתרות וצריך לחפש אותו מאחורי המקרר. בתוך הארונות. בין הספות. לפעמים הוא נמצא דווקא שם.

אני בד"כ מוצאת אותו במטבח. בין הדברים שאני אוהבת. לפעמים הוא בפינת הארון, ליד השוקולד. בפעמים אחרות הוא בתוך צנצנת הקמח. לפעמים הוא במקרר, במגירת הגבינות. בכל פעם הוא מתיישב בפינה אחרת ומחכה שאני אמצא אותו. לפעמים יש מתכונים שגורמים לו להופיע. למשל הבריושים הללו. בניגוד למתכונים אחרים לאושר שמכילים בד"כ כף אהבה, קורט שמחה וכוס של סבלנות, המתכון הזה מכיל בעיקר קמח, חמאה ושוקולד. דברים מוחשיים יותר. שאפשר לקנות בכל סופר. אז מי אמר שאושר זה דבר מורכב? מסתבר שהוא דווקא מורכב מחומרים פשוטים..מהסוג שנגישים לכולנו..צריך רק למצוא את המתכון הנכון.

כמו שאתם בטח מתארים לעצמכם, כדי לצלוח מתכון לאושר ולקבל את התוצאה הטובה ביותר יש צורך  בהרבה סבלנות. המון. הבצק הזה הוא בצק עשיר ומפנק ביותר, ולכן הוא גם דורש סבלנות ותשומת לב יתרה. אין קיצורי דרך. תקפידו על השלבים והזמנים ומובטח לכם אושר צרוף. אמיתי.  מהסוג שמתפרץ בכל ביס ומתפשט לאיטו בכל הגוף והנשמה.

בריוש במילוי שוקולד מריר
מניב 18לחמניות בתבנית מאפינס סטנדרטית

חומרים:
500 גרם קמח
25 גרם שמרים טריים
5 ביצים
50 גרם סוכר (רבע כוס)
כפית מלח
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

כ- 150 גרם שוקולד מריר שבור לקוביות
ביצה להברשה
שומשום או סוכר גבישי לקישוט (אופציונלי)


אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את  הביצים, הסוכר והמלח  ולשים כ- 5 דקות בעזרת וו הלישה. מוסיפים את החמאה בשלוש או ארבע נגלות. חשוב להמתין שהחמאה  תיטמע לחלוטין בתערובת בטרם מוסיפים את הנגלה הבאה. זה שלב קריטי שאורך כ- 10 דקות ולא ניתן להאיץ בו. חשוב לעבוד בסבלנות על מנת לקבל בצק חלק והומוגני , שהחמאה מוטמעת בו היטב ולא רק מצפה אותו מבחוץ.  לאחר שכל החמאה נבלעת בבצק, ממשיכים ללוש כ- 5 דקות נוספות עד שהבצק נפרד מדפנות הקערה.  מכסים את  קערת המיקסר בניילון נצמד ומניחים להתפחה במקרר. לאחר כשעתיים-שלוש שעות במקרר, מוציאים את הבצק וחובטים בו היטב להוצאת כל האויר. מכסים שוב את הקערה בניילון נצמד ומחזירים למקרר להתפחה של לילה שלם (לפחות). ניתן להשאיר את הבצק במקרר אפילו יומיים שלמים והוא רק משתבח.
לאחר ההתפחה, מוציאים את הבצק מהמקרר ומניחים אותו על משטח עבודה מקומח היטב. לשים אותו מעט לקבלת עיגול חלק. את העיגול חותכים לשלושה חלקים. שווים . שני חצאים מניחים במקרר עד לשימוש (חשוב לעבוד בכל פעם רק עם שליש בצק על מנת שהבצק לא יתחמם והחמאה תתחיל לנזול ממנו). חותכים את הבצק ל- 6 חלקים שווים (כ-80 גרם כל אחד). פותחים כל חתיכת בצק לעיגול ומניחים במרכז קוביה או שתיים של שוקולד מריר. סוגרים היטב לצורת כדור ומגלגלים על משטח העבודה עד לקבלת כדור בצק חלק וסגור היטב.  מניחים כל כדור בתוך תבנית מאפינס מרופדת בעטרות נייר כאשר התפר כלפי מטה. חוזרים על הפעולה עם מחצית הבצק השנייה. במידה והבצק מתחיל להתחמם מדי והופך קשה לעבודה, מכניסים  אותו  מקפיא למספר דקות עד שהוא מתקשה חזרה.
את כדורי הבצק מכסים במגבת מטבח ומתפיחים כ- 30-40 דקות בטמפרטורת החדר. לאחר שהבצק מכפיל את נפחו מורחים כל  בריוש בביצה ומפזרים מעל שושמום או סוכר גבישי. אופים  כ- 20 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות. 
מחכים מספר דקות שהלחמניות יתקררו, נותנים ביס ומיד מרגישים את האושר.

שיהיה יום  מלא אושר!

 

השוקולד כבר בפנים

או: לחמניות שוקולד

 

 

 

 

פרוסה עם ממרח שוקולד.

זה מה שהכי אהבתי לאכול בהפסקת עשר כשהייתי ביסודי.

אמא שלי לא אוהבת ממרח שוקולד. כן, באמת. היא אפילו מתעבת ממרח שוקולד ולכן תמיד היתה מכינה לנו סנוויצ'ים עם גבינה צהובה. אם היינו ממש מתחננות, לעיתים רחוקות היא היתה חורגת ממנהגה ומכינה לנו סנדוויץ' עם ממרח השחר. אבל הוא תמיד היה נוראי. היתה בו שכבה דקיקה ביותר של שוקולד, שבקושי היה ניתן להבחין בה בין שתי פרוסות הלחם העבות מדי. פשוט נורא. אבל עדיין, זה היה עדיף על הסנדוויץ' הקבוע שלה עם בלו-בנד וגבינה צהובה.

לעומת זאת, בימים הנדירים שאבא שלי היה מכין לנו סנדוויצ'ים לבית הספר, הוא תמיד היה מורח שכבה נדיבה (אפילו נדיבה מדי) של ממרח שוקולד שהיה תמיד נוזל מהצדדים ומלכלך את הבגדים. בשלב זה נראה לי מיותר לציין שאבא שלי מאוד, אבל מאוד אוהב סנדוויץ' עם שוקולד. עד היום, יש ימים בהם הוא חוזר מהעבודה ומכין לעצמו קפה שחור עם שתי פרוסות לחם אחיד מרוחות בשכבה עבה (מדי) של נוטלה.

 

 



 

 

נראה לי שממש כמו מרבית הילדים אז והיום, סנדוויץ עם שוקולד תמיד היה הסנדוויץ המועדף עליי בהפסקת הבוקר. פעם השוקולד הרווח היה שוקולד השחר כי לא הכרנו משהו אחר. היום הוא התחלף בממרח נוטלה. אבל המהות לא השתנתה. גם היום, אם תשאלו אותי מה הדרך הכי טובה לפתוח את הבוקר, התשובה שלי תהיה מאוד פשוטה- קפה חם (מאוד) עם הרבה חלב וקצת סוכר ופרוסה עבה של לחם אחיד, מרוחה בשכבה הגונה של ממרח נוטלה. כנראה שיש קלאסיקות שלא מתחלפות.

אבל אם בכל זאת בא לי קצת לגוון, אני מכינה את הלחמניות הללו. זה קורה בעיקר בשבת בבוקר, כשיש לי זמן ובא לי להתפנק בלחמניה חמה ומתוקה, שאפילו לא צריך להוסיף לה ממרח שוקולד, כי הוא כבר נמצא בפנים בכמות מכובדת מאוד. יש מגוון מתכונים ללחמניות שוקולד. לאור החולשה שלי ללחמניות הללו, אני חייבת לומר שניסיתי כמעט את כל הסוגים האפשריים. המתכון הזה הוא המתכון הטוב ביותר שיצא לי לפגוש. אין ספק בכלל. הוא מניב את הלחמניות העשירות והטעימות ביותר, אבל יחד עם זאת, ההכנה פשוטה מאוד ואפילו מהירה יחסית. בניגוד להרבה מתכונים אחרים שניסיתי, המתכון הזה לא מצריך הערכות מראש, לא מכיל כמויות לא הגיוניות של חמאה וביצים ואין בו מיליון שלבים והתפחות. בהחלט מתכון פשוט, שאפילו חסרי ניסיון יוכלו לאפות ללא שום בעיה.

 

 

 

לחמניות שוקולד מבוסס על מתכון של אורי שפט

מניב 30 לחמניות קטנות

 

חומרים:

600 גרם קמח (6.5 כוסות)

25 גרם שמרים טריים

280 מ"ל מים חמימים (כוס ורבע)

100 גרם סוכר (1/2 כוס)

60 גרם חמאה רכה

20 גרם אבקת קקאו (כף)- מאיכות טובה, רצוי הולנדי

15 גרם מלח (כף)

200 גרם שוקולד מריר, קצוץ לחתיכות גסות (100 גרם לפי המתכון המקורי)

ביצה טרופה לציפוי

אופן ההכנה:

מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את המים, הסוכר, החמאה והמלח ולשים בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות עד לקבלת בצק אחיד וחלק. מפסיקים את פעולת המיקסר. מנפים לתוך הקערה את אבקת הקקאו ומוסיפים את חתיכות השוקולד. לשים מספר שניות נוספות, עד לקבלת בצק במראה משוייש. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים כחצי שעה, עד להכפלת הנפח (בחורף זה יכול לקחת גם שעה). לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח מעט ולשים אותו עד להוצאת האוויר. את הבצק מחלקים ל- 30 כדורים בגודל שווה. מגלגלים כל כדור על גבי משטח העבודה עד לקבלת כדור חלק. את הכדורים מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומכסים במגבת. מתפיחים כ- 40 דקות עד שעה, עד להכפלת הנפח. לפני האפייה מורחים את הלחמניות בביצה טרופה. בעזרת סכין חדה, חורצים בהם שלושה חריצים אלכסוניים. אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.

הלחמניות הכי טעימות כ- 10 דקות לאחר שהן יוצאות מהתנור.

הן מושלמות כמו שהן, או עם חמאה וריבת תות (זה מה שאני הכי אוהבת).

 

 

 

 

 

 

 

 

שבת בבוקר יום יפה

או: סקונס אגסים צלויים ושוקלד מריר

שבת בבוקר. מתעוררים ביקיצה טבעית. לוקחים את הזמן. לאט לאט נכנסים לקצב של בוקר עצל. הכל איטי. יש זמן. מדברים לאט יותר. מקשיבים. מדליקים את הרדיו כדי לשמוע שירים שקטים של שבת בבוקר. נהנים מכל לגימה של הקפה. קוראים עיתונים ולא רק מרפרפים בכותרות. הכל מאט. הופך איטי יותר. יש תחושה שהזמן נעצר.

שוקעים קצת באינטרנט לראות מה חדש. מבקרים באתרים אהובים ומחפשים רעיונות חדשים. פתאום מגלים במקרה מתכון מעניין. מהיר. למשהו מתוק שישלים את האווירה הקסומה של שבת בבוקר. עושים צ'יק ליסט מהיר בראש כדי לוודא שיש את כל המרכיבים. מה שחסר, מנסים מיד להשלים במשהו אחר. זהו, הוחלט. מתפנקים במשהו מתוק לארוחת בוקר.

 

בשבת האחרונה זה היה מתכון לסקונס עם אגסים צלויים ושוקולד מריר שגיליתי במהלך שיטוט מזדמן בבלוג המדהים של דב. התמונה של הסקונס האלו עשתה לי חשק. שילוב של אגסים ושוקולד בתוך בצק פריך עתיר חמאה. מה יכול להיות רע? הסקרנות גוברת ומיד מתעורר חשק להכניס משהו לבטן. זו תחושה שיש לי רק בשבת בבוקר. בשאר ימות השבוע רק המחשבה על ארוחת בוקר מעבירה בי חלחלה. לפני הצהריים אני בכלל לא מסוגלת לחשוב על אוכל. אבל בשבת קורה לי משהו אחר. חשק מוזר לאכול בבוקר.

הסקונס האלה בהחלט עמדו בכל הציפיות. יש להם טעם של עוגייה על ספידים. כל הטוב בעוגיית שוקולד צ'יפס, רק הרבה יותר מעניין. כל ביס שונה מהביס שקדם לו. פעם טועמים רק את הבצק הפריך. אח"כ פתאום מרגישים חתיכת אגס מתוקה עם מרקם של סוכרייה מפתיעה. פתאום מגיעים לשוקולד. הכל משתנה. מתגבש לטעם אחר. חגיגה של טעמים שמתפוצצים בפה לכדי שלמות מענגת. שלמות שרק מתגברת בכל ביס.

ההכנה של הסקונס האלה מאוד פשוטה ולא מצריכה איזושהי היערכות מראש. רשימת המצרכים מאוד בסיסית ומורכבת מדברים שרובנו מחזיקים בבית דרך קבע. אני עשיתי מספר שינויים במתכון המקורי לפי המצרכים שהיו לי בבית. כמו כן, הפחתתי מכמות הסוכר והגדלתי את כמות השוקולד. מדובר במתכון מאוד מודולרי, שניתן לשנות לפי מה שיש בבית. אם אין לכם אגסים, תחליפו בתפוחים.רק חשוב מאוד לא לוותר על תהליך הצלייה של הפרי. התהליך הקצר והפשוט הזה מוציא טעמים ייחודיים מהפרי והופך אותו כמעט לסוכרייה. הטעם מפתיע ומאוד בלתי צפוי וממש כיף להיתקל בביסים עם חתיכות פרי. זה באמת שווה את המאמץ הנוסף. לגבי השוקולד, אל תתפתו להשתמש בשוקולד צ'יפס. תקדישו דקה לקצוץ שוקולד מריר משובח לחתיכות בגודל לא אחיד. השוקולד מוסיף מרקם מעניין לסקונס, שמשתנה בכל ביס. כמו כן, לא הייתי ממליצה להמיר את השוקולד המריר בשוקולד חלב או לבן. המרירות של השוקולד המריר משתלבת כאן מצויין עם המתיקות של האגסים הצלויים. תנסו, גם אם אתם לא ממש אוהבים.

סקונס אגסים צלויים ושוקולד מריר מבוסס על מתכון מהבלוג smitten kitchen
מניב 6 סקונס גדולים

חומרים:
4 אגסים גדולים מקולפים וחתוכים לקוביות
כפית סוכר חום
210 גרם קמח (1.5 כוסות)
35 גרם סוכר (שלוש כפות)
10 גרם אבקת אפייה (שקית)
ביצה
85 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
חצי כפית מלח
60 מ"ל חלב (רבע כוס)
100 גרם שוקולד מריר חתוך לקוביות לא אחידות

ביצה להברשה
סוכר חום לפיזור (בערך כפית)


אופן ההכנה:
מניחים את קוביות האגסים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. בוזקים מעל כפית של סוכר חום. מערבבים היטב ואופים בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות עד שהאגסים מקבלים צבע מעט שחום. זה אורך כ- 20 דקות. מוציאים ומניחים להצטנן באופן מוחלט (מומלץ להכניס למקפיא לקירור מהיר). לא מכבים את התנור. בינתיים מניחים במיקסר את כל חומרי הבצק (למעט השוקולד) ומעבדים בעזרת וו הלישה עד לקבלת בצק פירורי (יש להקפיד שלא לעבד יתר על המידה). מוסיפים את האגסים הצלויים ואת השוקולד הקצוץ. מעבדים למשך מספר שניות רק עד לאיחוד. מניחים את הבצק על גבי משטח אפייה מקומח היטב. מהדקים לכדור בעובי של כ- 4 ס"מ. בעזרת קלף או סכין חדה חותכים את העיגול ל- 6 משולשים שווים בגודלם. מניחים את המשולשים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומורחים כל משולש בביצה טרופה.  מפזרים מעל כל משולש מעט סוכר חום. אופים כ- 25-30 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. לאחר האפייה מניחים לסקונס להתקרר מעט על מנת שיתייצבו ולאחר מכן מעבירים אותם לקירור על גבי רשת.

 

 

זכרונות של בייגלה ירושלמי

או: בייגל קלאסי

סיפור האהבה שלי עם בייגלס התחיל כשהייתי בצבא ונדרשתי לעלות לירושלים פעמיים בשנה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל הפעם הראשונה שהגעתי לירושלים באופן עצמאי (ולא במסגרת טיול בית ספר) הייתה בצבא. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שירדתי מהאוטובוס בתחנה המרכזית הישנה, יצאתי לרחוב הראשי והרגשתי כאילו אני בחו"ל. העיר הזאת לא הייתה דומה לשום דבר שיצא לי להכיר בחיי. במהלך הביקורים שלי למדתי להכיר מקרוב את מוזיאון ישראל, את העיר העתיקה, את השוק הכי יפה בארץ וכמובן את מאפיית הבייגלס הקטנה שהקפדתי לבקר בה בכל פעם שהייתי מגיעה לעיר. המאפייה הקטנה והלא מרשימה הזאת, שעמדה ממש ליד התחנה המרכזית הישנה, היוותה תמיד את הסיום המתוק של הביקור. בכל פעם לפני שהייתי תופסת את האוטובוס חזרה לבסיס, הייתי עורכת ביקור קצר במאפייה הזאת ובכל פעם הזמנתי בדיוק את אותו הדבר- בייגל עם גבינת שמנת וסלומון מעושן. משהו לנשנש בנסיעה הארוכה חזרה לבסיס. משהו שתמיד הותיר בי טעם של עוד וגרם לי לצפות בכיליון עיניים לביקור הבא.

הפעם האחרונה שאכלתי את הבייגלס האלה הייתה לפני יותר מ- 10 שנים. מאז שהשתחררתי מהצבא לא יצא לי להגיע לאיזור התחנה המרכזית בעיר. אבל הזיכרון נותר. לפני כשנה יצא לי להגיע שוב לירושלים במסגרת העבודה שלי. גם הפעם נסעתי באוטובוס. ירדתי בתחנה המרכזית וגיליתי למרבה אכזבתי שהכל השתנה. התחנה הישנה והקסומה שזכרתי כבר לא הייתה קיימת ובמקומה נבנתה תחנה מרכזית חדשה, בתוך מבנה שמזכיר כל קניון אחר בארץ. גם הרחוב היה שונה. לא ידעתי להסביר בדיוק מה, אבל משהו בהמולה ובאווירה של הרחוב היה שונה. התחושה הייתה פתאום זרה. מיד התחלתי לחפש את המאפייה שאהבתי כ"כ. לא היה לי פשוט למצוא אותה בתוך כל השינויים שנעשו ברחוב. השם לא השתנה. גם לא המיקום. נכנסתי בחשש רב ושוב הרגשתי תחושה זרה. מיד ידעתי שמשהו השתנה. על פניו הכל היה נראה בדיוק אותו הדבר. אותן  סלסלאות מתכת שבתוכן מונחים בייגלס לפי טעמים. אותה מאפייה קטנה מאחור. אותה ויטרינה עם אותה גבינת שמנת ואותו סלומון מעושן. הכל נראה בדיוק אותו הדבר, אבל משהו בכל זאת הרגיש לי שונה. מיד הזמנתי בייגלס עם גבינת שמנת וסלומון. ממש כמו פעם. נתתי את הביס הראשון והטעם היה שונה. אחר. ממש לא כמו שזכרתי.

אני לא בטוחה מה בדיוק השתנה. הכל היה בדיוק אותו הדבר, אבל בכל זאת הרגיש לי אחרת. פתאום הבנתי שזה לא המקום שהשתנה. זאת אני ששונה. זאת אני שמרגישה אחרת. זה הזכרון שלי שלא עמד במבחן המציאות.

לאור האכזבה, החלטתי שאני לא מוותרת על הזיכרון הטוב שיש לי מבייגלס. הייתי נחושה למצוא את המתכון המושלם. המתכון שיגרום לי להיזכר למה התאהבתי בהם מההתחלה. המתכון שיגרום לי להרגיש שוב את הדבר הזה שהרגשתי בפעם הראשונה שטעמתי אותם. אני חייבת לומר שזה לא היה פשוט בכלל. אבל לבסוף הצלחתי למצוא את המתכון המנצח, שהוא שילוב של כמה מתכונים שניסיתי. זה המתכון שגרם לי להתאהב שוב בבייגלס המדהימים האלו. כמובן שכל קשר בינם לבין ירושלים הוא מקרי בהחלט והם בכלל בייגלס בסגנון ניו-יורקי, מהסוג הקלאסי שמבשלים בקרמל לפני האפייה. זה מה שמעניק להם את המרקם המיוחד של קרום קשה ותוכן רך ואוורירי.

אני רוצה להדגיש מראש שמדובר במתכון מעט מורכב שדורש זמן ותשומת לב יתרה. מתכונים ללחמניות רגילות דורשים בד"כ התפחה ראשונה של הבצק, עיצוב של הלחמניות ולאחר מכן התפחה שנייה ואפייה. לעומת זאת, שיטת ההכנה של בייגלס היא שונה לחלוטין. גם התוצאה שמתקבלת היא שונה ולא מזכירה כלל את הלחמניות הרגילות שכולנו מכירים. בניגוד ללחמניות רגילות, בייגלס לא מתפיחים התפחה שנייה, אלא  מבשלים בישול קצר במים רוותחים עם קרמל ורק לאחר מכן אופים. אומנם לא מדובר במשימה בלתי אפשרית, אבל יש צורך לפנות זמן ולהקפיד על שלבי ההכנה כלשונם. רק חשוב לעבוד עם הקרמל בזהירות והקפדה יתרה, על מנת שלא לקבל כוויות.

אם תחליטו בכל זאת לנסות, מובטחת לכם תוצאה מושלמת שתהווה תוספת מושלמת לארוחת הבוקר שלכם.

בייגלס קלאסיים
מניב 8 בייגלס בינוניים


חומרים לבצק:
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
30 גרם סוכר (1.5 כפות)
375 גרם מים חמימים (1.5 כוסות)
כפית מלח

חומרים למי קרמל:
כוס וחצי סוכר
ליטר מים רותחים

שומשום או קצח לציפוי (אופציונלי)

אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם היטב לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים בעזרת וו הלישה כ- 10 דקות, עד לקבלת בצק חלק. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים כשעה עד שהבצק מכפיל את נפחו (בחורף זה יכול לקחת גם שעה וחצי). לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח ולשים אותו מעט. קורצים מהבצק 8 חתיכות בגודל שווה ומכדררים כל חתיכה לכדור חלק. כדי לעצב את צורת הבייגל הקלאסית, מכניסים אצבע למרכז הכדור ומסובבים את האצבע לשם הגדלת החור (ניתן גם לסובב את כדור הבצק סביב האצבע). מכסים במגבת. בינתיים מכינים את מי הקרמל. בסיר גבוה מניחים את הסוכר ומבשלים אותו על אש בינונית עד שהוא נמס ומתקבל קרמל בצבע ענברי. חשוב מאוד לא לערבב את הסוכר במהלך ההמסה. אם הסוכר מקבל צבע עמוק מדי לפני שנמס לחלוטין, מנמיכים מעט את האש. ברגע שהסוכר נמס והפך לקרמל, מוסיפים מים רותחים לסיר. חשוב לעבוד בזהירות משום שבשלב זה הסוכר יבעבע נמרצות. תוך כמה שניות הבעבוע יירגע. את הבייגלס מכניסים לתוך המים הרותחים ומבשלים כחצי דקה מכל צד (מומלץ עשות זאת בכמה נגלות). לאחר הבישול מניחים את הבייגלס בתבנית מרופדת בנייר אפייה משומן היטב (לבייגלס יש נטייה להידבק ולכן חשוב לשמן היטב את נייר האפייה). מפזרים שומשום או קצח ואופים כ- 15-20 דקות בחום של 180 מעלות.

 

נפלאות הקוטג'

או: לחמניות קוטג' רכות

 

 

אני מכורה לקוטג'. מכורה. מבחינתי גביע קוטג' ולחם שחור זו ארוחת הערב המושלמת. לא צריכה יותר מזה. לפעמים אני אפילו מוותרת על הלחם. כן, אני מכורה קשה לקוטג' ולכן הקיץ שעבר היה לי קשה במיוחד- הגבינה האהובה עליי ביותר בעולם עמדה בטבורה של  מחאה סוערת והוחרמה בלהט. מבחינתי, לעמוד מול מקרר הגבינות, להביט בצער על כל המבצעים המטורפים ולא לקנות קוטג' יותר מחודש היה פשוט סיוט. לא אחרי הרבה זמן הגיעו תסמיני הגמילה ולעיתים מצאתי את עצמי מכניסה גביע קוטג' לעגלת הקניות בנונשלנטיות, בתקווה שאף אחד לא ישים לב שרימיתי. מזל שהחצי השני שלי תמיד היה שם כדי להוציא את הקוטג' מהעגלה ולהרחיק אותי ממקרר הגבינות, תוך כדי מתן הסברים רציונלים על חשיבות המחאה והתמיכה בה, על כוח רצון ודחיית סיפוקים. לשם הבהרה אני חייבת לומר שעמדתי בזה בגבורה ולא רימיתי אפילו פעם אחת במשך כל תקופת המחאה. סולידריות.

למזלי, המחאה כבר הסתיימה, מחיר הקוטג' התייצב על איזור ה- 5 ש"ח, שזה מחיר סביר לכל הדעות ואני יכולה להמשיך להנות מהגבינה הנפלאה הזאת, שאני כ"כ אוהבת. חוץ מלערום קופסא שלמה על גבי פרוסת לחם שחור, אני משתמשת בקוטג' כמעט בכל מאכל חלבי שאני מכינה- החל מלזניה, פשטידות, מאפינס ואפילו במאפה הפתיתים והירקות המפורסם שלי (מבטיחה להעלות את המתכון בהזדמנות). זו באמת אחת הגבינות הכי וורסטליות שאני מכירה, שעושה פלאים לכל מאכל אליו תחליטו להוסיף אותה.

לאור האהבה הגדולה שלי לקוטג', כמעט התעלפתי כשראיתי את הלחמניות הנפלאות האלה בבלוג של וויני המופלאה. למי שלא מכיר, מדובר בבלוג מרשים ומלא תוכן שבו מציגה וויני את המתוקים הנפלאים שהיא מכינה באהבה ובהשקעה בלתי נתפסת (היא מכינה חלב מרוכז בעצמה!!). מיד כשקראתי את הכותרת, לפני שבכלל קראתי את המתכון, ידעתי שאני מתכוונת להכין את הלחמניות האלו. בשבת האחרונה סוף סוף מצאתי את הזמן ואני חייבת לומר שמדובר בלחמניות פשוט מושלמות, שעמדו בהצלחה בכל הציפיות הגבוהות שלי. המתכון הזה מניב לחמניות רכות במיוחד, עשירות ובעלות טעם חלבי ומפנק. לחמניות פשוט מושלמות לארוחת בוקר מפנקת. אפיתי אותן לארוחת בוקר עם חברים וכולם השתגעו עליהן. שתי לחמניות שהצליחו לשרוד את הארוחה, הפכו למחרת לטוסטים מדהימים בארוחת הערב שלי.

לפני המתכון, יש לי כמה הבהרות חשובות. קודם כל לגבי סוג הקמח- וויני ממליצה בבלוג שלה להשתמש בקמח בתוספת גלוטן. אני לא משתמשת בקמח לחם או בתוספת גלוטן באפייה שלי. ניסיתי כמה פעמים ולא הצלחתי למצוא הבדל בתוצאה ולכן אני חוסכת מעצמי את ההתעסקות ומשתמשת רק בקמח לבן רגיל. גם את הלחמניות האלו הכנתי מקמח רגיל והן יצאו מושלמות. הבהרה נוספת היא לגבי הבצק- מדובר בבצק רך יותר מבצק לחמניות רגיל ולכן הוא דורש לישה טובה וארוכה (מומלץ במיקסר חשמלי) ושהייה במקרר. אני הכנתי את הבצק לילה קודם והשארתי אותו לנוח כל הלילה במקרר. הבצק התייצב היטב והיה נוח מאוד לעבודה. הבהרה אחרונה היא לגבי עיצוב הלחמניות- הכי פשוט לעצב את הלחמניות לצורת כדור ובכך מתקבלות לחמניות עגולות ופשוטות. אני בחרתי לעצב אותן לצורת קשר (כל זאת, ארוחת בוקר עם חברים, צריך קצת להשקיע). אם אתם רוצים לעצב את הלחמניות, תשתדלו לעשות זאת באוויר ולא על משטח עבודה. באופן זה אין צורך להוסיף קמח בעת העיצוב והלחמניות מתקבלות רכות ועסיסיות הרבה יותר.

לחמניות קוטג רכות מבוסס על מתכון מהבלוג משהו מתוק
מכון ל- 12 לחמניות בגודל בינוני

חומרים:
450 גרם קמח (3 כוסות + רבע כוס)
150 מ"ל חלב (חצי כוס + 2 כפיות)
25 גרם שמרים טריים
גביע קוטג'
כף סוכר
1/4 כפית סודה לשתייה
50 גרם חמאה רכה
כפית מלח

ביצה להברשה

אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם היטב לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים היטב עד לקבלת בצק חלק ואחיד. מכניסים את הבצק לקירור למשך הלילה. למחרת, מוציאים את הבצק מהקערה ומניחים אותו על גבי משטח עבודה מקומח. לשים מעט את הבצק כדי להוציא ממנו את האוויר. את הבצק מחלקים ל- 12 חתיכות שוות. מעצבים כל חתיכת בצק לצורת עיגול ע"י סיבוב שלה על משטח העבודה תוך כדי הפעלת לחץ. את הכדורים מניחים בתוך תבנית מרופדת בנייר אפייה, מכסים במגבת ומתפיחים כ- 40 דקות בטמפרטורת החדר עד להכפלת הנפח. מברישים את הלחמניות בביצה טרופה ואופים כ- 15 דקות בחום של 190 מעלות.

לעיצוב הלחמניות בצורת קשר פותחים כל כדור בצק לצורת גליל באורך של כ- 15 ס"מ. יוצרים את הקשר ע"י יצירת לולאה והשחלת קצה אחד לתוכה. את הקצה העליון מעמידים מעט לשם יצירת שפיץ ואת הקצה התחתון מצמידים לתחתית הלחמנייה. מניחים להתפחה בתבנית ואופים באותו האופן. 

 

זרעי קיץ

או: לחמניות חלב ודבש עם גבינה ביתית וריבת תאנים מתובלת

אני שונאת את הקיץ. אני יודעת שאני נשמעת כמו תקליט שבור ולכל האנשים סביבי כבר נמאס לשמוע אותי מתלוננת, אבל אני שונאת את הקיץ!!!

לפחות אני יכולה להתנחם בפירות הנפלאים של העונה המיותרת הזאת. הדובדבנים המדהימים שפקדו אותנו בתחילת הקיץ אומנם הספיקו כבר להיעלם מהשווקים (לא לפני שהספקתי להכין מהם פאי דובדבנים מדהים ועוגה בחושה מנחמת), אבל במקומם התחילו להופיע תאנים נפלאות ועסיסיות, שממלאות היטב את החסך.

להוריו של החצי השני שלי יש עץ תאנים מדהים בחצר הבית שהתחיל בשבועות האחרונים לתת תאנים נפלאות, מתוקות ועסיסיות. עם כל הכבוד לשאר עצי הפרי בגינה שלהם (כולל עץ הלימון המדהים עליו כתבתי בפוסט הזה), עץ התאנים הוא העץ האהוב עליי ביותר. בכל חודש אוגוסט הוא נותן כמות תאנים שהיא פשוט לא הגיונית והוריו של החצי מוקפים בכמויות מטורפות של תאנים, אותן הם מקפידים לחלק באהבה לכל המשפחה. לא להאמין שהעץ הזה נגזם כל שנה בסוף הקיץ, עד שנותר ממנו רק גזע עירום ובמשך השנה הוא גדל לאיטו עד שמגיע למימדים מפלצתיים. הוא גדל עד כדי כך שבשיא הקיץ הוא גבוה בהרבה מגובה הבית ומתפשט ממש לתוך החנייה של השכנים. בסוף הקיץ הוא כבר מגיע למימדים כ"כ עצומים עד שאין ברירה אלא לגזום אותו שוב.



כמובן שחלק לא קטן מהתאנים הנפלאות האלה הגיע לידיי. בכל ביקור בבית הוריו של החצי בחודש האחרון, אנחנו יוצאים עם שלל שקיות עמוסות בתאנים שאנחנו אוכלים בכל ערב מול הטלוויזיה בהנאה גדולה. אבל אי אפשר בלי להכין מהן ריבה. על האהבה הגדולה שלי להכנת ריבות כבר כתבתי בעבר אז כמובן שזה בלתי נמנע שהתאנים הללו יהפכו לריבה מתובלת ועשירה, שעושה עימן חסד גדול. אמנם ניתן להכין ריבת תאנים פשוטה רק עם סוכר ולימון, אבל לדעתי במקרה של תאנים, יש צורך להוסיף לריבה מעט תיבול, אחרת היא מתקבלת קצת חסרת טעם. אני בחרתי לתבל את הריבה במקלות קינמון ומקל וניל, שמשלימים באופן נפלא את טעמן של התאנים.

את הריבה הזאת הכנתי לארוחת בוקר בשבת האחרונה, ביחד עם גבינה תוצרת בית ולחמניות חלב ודבש חמות מהתנור. זו הייתה ארוחת הבוקר המושלמת כדי לחגוג באופן רישמי את סיומו הסופי והמוחלט של המעבר וההשתקעות המוצלחת שלנו בעיר החדשה.

לחמניות חלב ודבש
מניב כ- 15 לחמניות קטנות מאוד

חומרים:
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
25 גרם שמרים טריים (חצי חבילה)
250 מ"ל חלב חמים (כוס)
ביצה
שתי כפות דבש
כף שמן צמחי
קורט מלח

ביצה טרופה להברשה
שומשום לציפוי

אופן ההכנה:
לתוך קערה מנפים את הקמח. מוסיפים את השמרים ומערבבים מעט עד שהם נטמעים בקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים ידנית כ- 10 דקות עד לקבלת בצק אחיד וחלק. את הבצק ניתן להכין גם במיקסר חשמלי באמצעות וו הלישה. במקרה זה מספיקות כ- 5 דקות של לישה. מכסים את הבצק במגבת ומתפיחים כשעה עד להכפלת הנפח. לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח מעט. מוציאים ממנו את האוויר וחותכים אותו ל- 15 עיגולים שווים (כ- 50 גרם כל עיגול). את העיגולים מגלגלים לכדי כדור חלק ומניחים על גבי תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. חשוב להקפיד על מרווחים גדולים בין הלחמניות משום שהן תופחות מאוד. מכסים במגבת ומתפיחים שנית למשך כ- 40 דקות. בטרם האפייה מברישים את הלחמניות בביצה טרופה ומפזרים מעליהן מעט שומשום. אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 200 מעלות.

ריבת תאנים מתובלת

חומרים:
ק"ג תאנים טריות שטופות היטב וחתוכות לרבעים
350 גרם סוכר (כוס ו- 3/4)
חצי כוס מים
שני מקלות קינמון
מקל וניל
מיץ מחצי לימון

אופן ההכנה:
בסיר גדול שמים את הסוכר והמים. מבשלים על אש גבוהה למשך כ- 5 דקות תוך כדי ערבוב עד להמסה של הסוכר. מוסיפים את התאנים ואת מקלות הקינמון. בעזרת סכין חדה מגרדים את גרגירי הוניל מתוך המקל ומוסיפים לסיר. מוסיפים גם את מקל הוניל המרוקן ומערבבים היטב. מבשלים על אש בינונית נמוכה למשך כ- 20 דקות. חשוב לערבב מדי פעם על מנת שהריבה לא תישרף בתחתית.

לאחר כ- 20 דקות בישול, מוסיפים את מיץ הלימון ומבשלים כ- 10 דקות נוספות. מניחים לריבה המוכנה להצטנן מעט בסיר ולאחר מכן מעבירים אותה לצנצנות זכוכית מעוקרות.

גבינה ביתית

חומרים:
4 גביעי אשל
גביע שמנת חמוצה
קורט מלח

שתי כפות דבש/סילאן להמתקה (אופציונלי)

אופן ההכנה:
מניחים את הגביעים בתוך סיר גדול (לא מסירים מהגביעים את המכסה). מוסיפים לסיר מי ברז עד שהם מכסים 3/4 מגובה הגביעים. מרתיחים את המים וממשיכים לבשל את הגביעים כ- 15 דקות לאחר ההרתחה. מסירים מהאש. מרפדים מסננת פסטה עם מגבת מטבח נקייה. מוציאים את הגביעים מהסיר, מסירים מהם את המכסים ושופכים את תכולתם לתוך המסננת. מוסיפים קורט מלח ומערבבים היטב. מכסים היטב במגבת ומניחים במקרר למשך כשעה עד 12 שעות להוצאת המים והתגבשות הגבינה.

בסוף התהליך מתקבלת גבינה רכה וטרייה המזכירה בטעמה גבינת ריקוטה. על מנת לתבל את הגבינה ולהפוך אותה למתוקה מעט, ניתן לזלף מעליה כ- 2 כפות של סילאן או דבש.

הדרך המושלמת להתחיל שבת נינוחה של מנוחה וחוסר מעש, אחרי שבועות ארוכים של סידורים, ארגזים, קידוחים וניקיונות.