יום שבת, 26 בינואר 2013

פוסט יום הולדת עם כמה המלצות לשנה החדשה



פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
** כל התמונות בפוסט הנוכחי לקוחות מתוך הבלוגים "מה יש לאכול", "פשוט מבשל פשוט", המרכיב הסודי", "עד הפירור האחרון" ו"שביתה איטלקית" **


בשבוע הבא הבלוג שלי יחגוג יום הולדת שנה!! הוא אומנם כבר ילד גדול, אבל עדיין די חדש בעולם ולומד דברים חדשים ומפתיעים בכל יום. הבלוג הזה נפתח מתוך ניסיון לאגד מתכונים אהובים ורצון לשתף ולהשתתף באהבה הגדולה שלי לאוכל טוב (ובעיקר למתוקים טובים). אז לכבוד המאורע החלטתי להעלות פוסט קצת שונה, שכולל המלצות לפוסטים אהובים מבלוגים של אלו החולקים את האהבה שלי לאוכל ולכל מה שקשור בו. בעיניי, הדרך הטובה ביותר לציין את יום היווסדו של הבלוג היא באמצעות המלצות והפניות לבלוגים אהובים אחרים, שחלקם אף היוו את ההשראה לפתיחת הבלוג האישי שלי.

הכל התחיל בפנייה שקיבלתי לפני מספר שבועות להשתתף בפרוייקט בלוגרים שבו כל אחד ממליץ על פוסט אהוב מ- 5 בלוגים שונים. למרות שהפרוייקט הגיע בזמן קצת לחוץ עבורי, החלטתי לעשות את כל המאמצים להשתתף בו מתוך האמונה שמטרת המרחב הוירטואלי היא לשתף, להמליץ וכמובן לפרגן.

אז מה ברשימה שלי?

בראש ובראשונה כמובן הבלוג מה יש לאכול. הבלוג הוותיק של טל שמאגד בתוכו מתכונים מגוונים מכל הסוגים והמינים. אפשר למצוא בבלוג שלו מגוון מתכונים קלאסיים כמו סקלופיני עוף ברוטב לימוני ועד מתוקים מעניינים כמו קרמבו פסיפלורה. אני חייבת לומר שאני עוקבת אחרי הבלוג של טל כבר המון שנים ותמיד נהנית לקרוא את הפוסטים שלו על "החיים, מתכונים ומה שביניהם", כמו שהוא נוהג להציג זאת. אומנם מעולם לא יצא לנו להיפגש באופן אישי, אבל אחרי כ"כ הרבה פוסטים וכ"כ הרבה אינפורמציה ששותפה לאורך השנים, אני מרגישה כאילו אנחנו חברים ותיקים.

לא היה פשוט לבחור רשומה אהובה מהבלוג של טל. אבל אחרי התלבטויות רבות החלטתי על הפוסט עם סלט הפתיתים הזה שממצה את כל מה שאני אוהבת בבלוג של טל- אוכל פשוט, זמין, טרי ותמיד עם טוויסט מעניין ולא צפוי. אז נכון שמדובר במתכון פשוט ונכון שיש בבלוג מתכונים מורכבים ומעניינים הרבה יותר, אבל בכל זאת, יש משהו בפוסט הפשוט הזה שמסביר למה אני כ"כ מאוהבת בפתיתים (ובבלוג של טל). חוץ מזה שיש בסלט הזה עגבניות מיובשות, שזה אחד הדברים הכי טעימים שאפשר להעלות על הדעת, יש בו גם גבינת פטה, זיתים שחורים ונענע. מה יכול להיות יותר מושלם?



פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
סלט פתיתים מושלם מתוך הבלוג "מה יש לאכול"


בלוג ותיק נוסף שאני נוהגת לקרוא באדיקות הוא פשוט מבשל פשוט. הבלוג המדהים והמגוון של יובל שבו הוא משתף מיצירות המטבח הפרטי שלו. שמו של הבלוג באמת מתאר את מהותו- בישול פשוט וביתי, מהסוג שגורם לך לקוות להזמנה לארוחת ערב משפחתית. המתכונים תמיד ביתיים ומזמינים וכמעט כל פוסט מתובל גם בסיפור אישי או אנקדוטה מעניינת מחייו ומחיי משפחתו של יובל. אם לצטט את משפט המפתח מהבלוג של יובל: "אני חי בשביל לאכול, או יותר נכון – חי בשביל האוכל". ממש הוציא לי את המילים המפה. אז אם חשקה נפשכם במתכון לקובה סלק קלאסי, ממש כמו המתכון של אחרונת הסבתות העירקיות (כולל הסבתא האישית שלי), או במתכון "מודרני" יותר לסביצ'ה (וכל הכבוד על האומץ), בקרו בבלוג של יובל. יש בו משהו לכל אחד.

גם במקרה של יובל לא היה לי פשוט לבחור פוסט אהוב. גם כאן היתה התלבטות לא פשוטה, אבל לבסוף הפור נפל והחלטתי על המתכון המדהים שלו לשטרודל גבינה ודובדבנים. בצק פילו, גבינה, קליפת לימון, דודבנים ופירורים. אני באמת צריכה לומר משהו נוסף?




פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
שטרודל גבינה ודובדבנים מתוך הבלוג "פשוט מבשל פשוט"


הבלוג הבא ברשימה שלי הוא הבלוג היפיפה של תמי, שנקרא, כמה הולם, עד הפירור האחרון. אכן שם הולם לבלוג. הכל באמת נראה טעים עד הפירור האחרון. אני חייבת להודות שאת הבלוג של תמי יצא לי להכיר ממש במקרה, כאשר חיפשתי שם לבלוג שלי. השם הראשון שעלה לי בראש היה "עד הפירור האחרון". כמובן שחיפשתי בגוגל וגיליתי למרבה אכזבתי שכבר קיים בלוג כזה. אז התחלתי לדפדף והתאהבתי. התאהבתי במתכונים המוצלחים, בתמונות המדהימות וכמובן בסיפורים של תמי. סיפורים אישיים שמלווים כל מנה. חלק מהסיפורים מתארים טיולים מעוררי קנאה בעולם, ממש כמו הסיפור שמלווה את המתכון לצ'ילי מתוק ביתי. חלק אחר, מנוגד לחלוטין אבל קוסם לא פחות, כולל סיפורי יומיום של חיי זוגיות "רגילים", כמו הסיפור שמלווה את המתכון למרק פלפלים צהובים.

במקרה של הבלוג של תמי, הבחירה בפוסט האהוב עליי היתה פשוטה הרבה יותר. כל הפוסטים וכל המתכונים מעוררי תיאבון ועושים חשק להיכנס למטבח ולהתחיל לבשל, אבל הפוסט שאני לא יכולה לעמוד בפניו הוא כמובן הפוסט עם המתכון לעוגת שמרים שוקולד. אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אני ממש לא צריכה להסביר לכם את מהות הבחירה שלי ולמה אין בכלל התלבטות. אם לא, אז תרשו לי רק לומר: בצק שמרים עשיר בחמאה במילוי קרם שוקולד מריר. זהו, אין צורך בהסברים נוספים. אה, יש עוד סיבה- הפוסט עמוס בצילומי מאקרו מרהיבים של בצק זהוב ומזמין ושל שוקולד חמים ומבריק. פשוט עושה חשק לנגוס במסך..


פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
עוגת שמרים שוקולד מתוך הבלוג "עד הפירור האחרון"


הבלוג הבא הוא הבלוג של אולגה שנקרא המרכיב הסודי. מתוך שיטוט בבלוג של אולגה עולה תחושה מאוד מובהקת של נועם. נועם ורוגע. יש משהו מאוד נעים באולגה. בסיפורים שלה. בבחירת המתכונים שלה. הכל אפוף בתחושת זן. אולגה מגדירה את עצמה כ"מכורה לבישול" שלמדה לאחרונה את אהבתה לבישול ולתבלינים, בעיקר בזכות החצי השני שלה. הבלוג של אולגה מלא בצילומים בהירים ושטופי אור, שכאמור, תורמים לתחושת הנועם שעולה מתוך הבלוג שלה. כל מתכון מלווה גם בתמונות משלבי ההכנה (כל הכבוד על הסבלנות) וגם בתוצר הסופי, שמוצג תמיד עם הרבה סטיילינג ומחשבה. אני הייתי מכתירה את הבלוג הזה כבלוג איחוד גלויות הכי ישראלי שיש עם מתכונים כמו מרק בורש אוקראיני אסלי של אמא ועד מתכון למ'חמר שהיא פשטידה מרוקאית שאמא שלי (וכמעט כל משפחה מרוקאית אחרת) מכינה בכל יום כיפור לארוחה מפסקת.

מכל מגוון הפוסטים והמתכונים שאולגה מאגדת בבלוג שלה באהבה רבה, בולט דווקא הפוסט הראשון שפותח את הבלוג עם מתכון לדובשניות עם קפה ואגוזים בציפוי שוקולד. תודו שאתם סקרנים. מספיק רק לקרוא את הכותרת של הפוסט כדי להתעניין. לא להאמין לאן אולגה לקחה את העוגיות הקלאסיות שמוכרות לכל ילד מתקופת חגי תשרי. גבירותיי ורבותיי, מהפך. פשוט לא להאמין למה הן יכולות להפוך. ניסיתי, מומלץ ביותר (ולא רק לראש השנה).


פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
דובשניות עם קפה ואגוזים בציפוי שוקולד מתוך הבלוג "המרכיב הסודי"

כמובן שהשארתי את הדובדבן שבקצפת לסוף. חותם את הרשימה הבלוג המקסים של עמרי. בלוג שהחל דווקא ממקום של סיום תקופה וסיום עבודה והגיע למקומות חדשים של תשוקה ואהבה. מדובר בבלוג שביתה איטלקית, שעושה מתיחת פנים רצינית לאוכל האיטלקי-ישראלי, שרובנו כ"כ אוהבים. אני מודה ומתוודה שהאוכל האהוב עליי ביותר בעולם הוא אוכל איטלקי. אבל מה, מעולם לא הייתי באיטליה (זה בהחלט בראש ה- TO DO LIST שלי). המטבח האיטלקי היחיד שאני מכירה הוא המטבח האיטלקי-ישראלי, שלעיתים נוטה לעשות עוול לאוכל הנהדר הזה. אז לפני שאני אגיע לאיטליה ואפגוש את המטבח האיטלקי האסלי (אם יש דבר כזה בכלל), אני יכולה בינתיים להתרפק על הבלוג של עמרי. ובהחלט יש על מה להתרפק. למרות שגיליתי את הבלוג הזה ממש לאחרונה, כבר סימנתי לעצמי כמות לא מבוטלת של מתכונים שאני חייבת לנסות כמו המתכון  לקנלוני. אחד הקינוחים הכי טעימים בעולם!! ואחד הקינוחים שהכי קשה להשיג בארץ. עכשיו, בזכות הבלוג של עמרי אני יודעת שניתן להכין אותם בבית (מי היה מאמין??). כמובן שאי אפשר גם בלי המתכון לריזוטו פטריות, שגם אותו מעולם לא חשבתי להכין בבית.

בנוגע לפוסט אהוב, אני חייבת לומר שממש, אבל ממש אהבתי את כל הפוסטים של עמרי. כולם, בלי יוצא מן הכלל. באמת שהיה לי מאוד קשה לבחור. בעיקר בשל העובדה שהבלוג חדש וכמות הפוסטים מעטה יחסית. אבל אם בכל זאת הייתי חייבת לבחור פוסט אחד שאני לא מבינה איך חייתי בלעדיו עד היום, זה יהיה הפוסט עם המתכון לספגטי ברוטב לימון. זה אומנם לא המתכון הכי מורכב או הכי מיוחד בבלוג, אבל בעייני זה המתכון הכי טעים והכי מהיר, שפשוט ממצה את כל מה שאני אוהבת במטבח האיטלקי. גם מהיר, גם פשוט וגם טעים באופן מיוחד. ניסיתי. יצא מצוין. זה המתכון היחיד שיצא לי לנסות בינתיים מהבלוג המדהים הזה (אבל ממש לא האחרון). מה שקנה אותי במתכון הזה הוא החיבה העזה של עמרי לסוכריות החמצמצות שזכורות לו מילדותו. כנראה שזו אהבה ששנינו חולקים. בנוסף לחיבה עזה לטעמים חמצמצים.


פוסטים אהובים מבלוגים אחרים
ספגטי ברוטב לימון מתוך הבלוג "שביתה איטלקית"


בציפייה לשנה נוספת של אוכל טוב, שיתופי פעולה מוצלחים ואהבות חדשות.

יום ראשון, 13 בינואר 2013

שבת בבוקר יום יפה

או: סקונס אגסים צלויים ושוקלד מריר

סקונס אגסים צלויים ושוקלד מריר

שבת בבוקר. מתעוררים ביקיצה טבעית. לוקחים את הזמן. לאט לאט נכנסים לקצב של בוקר עצל. הכל איטי. יש זמן. מדברים לאט יותר. מקשיבים. מדליקים את הרדיו כדי לשמוע שירים שקטים של שבת בבוקר. נהנים מכל לגימה של הקפה. קוראים עיתונים ולא רק מרפרפים בכותרות. הכל מאט. הופך איטי יותר. יש תחושה שהזמן נעצר.

שוקעים קצת באינטרנט לראות מה חדש. מבקרים באתרים אהובים ומחפשים רעיונות חדשים. פתאום מגלים במקרה מתכון מעניין. מהיר. למשהו מתוק שישלים את האווירה הקסומה של שבת בבוקר. עושים צ'יק ליסט מהיר בראש כדי לוודא שיש את כל המרכיבים. מה שחסר, מנסים מיד להשלים במשהו אחר. זהו, הוחלט. מתפנקים במשהו מתוק לארוחת בוקר.

סקונס אגסים צלויים ושוקלד מריר
 
בשבת האחרונה זה היה מתכון לסקונס עם אגסים צלויים ושוקולד מריר שגיליתי במהלך שיטוט מזדמן בבלוג המדהים של דב. התמונה של הסקונס האלו עשתה לי חשק. שילוב של אגסים ושוקולד בתוך בצק פריך עתיר חמאה. מה יכול להיות רע? הסקרנות גוברת ומיד מתעורר חשק להכניס משהו לבטן. זו תחושה שיש לי רק בשבת בבוקר. בשאר ימות השבוע רק המחשבה על ארוחת בוקר מעבירה בי חלחלה. לפני הצהריים אני בכלל לא מסוגלת לחשוב על אוכל. אבל בשבת קורה לי משהו אחר. חשק מוזר לאכול בבוקר.

הסקונס האלה בהחלט עמדו בכל הציפיות. יש להם טעם של עוגייה על ספידים. כל הטוב בעוגיית שוקולד צ'יפס, רק הרבה יותר מעניין. כל ביס שונה מהביס שקדם לו. פעם טועמים רק את הבצק הפריך. אח"כ פתאום מרגישים חתיכת אגס מתוקה עם מרקם של סוכרייה מפתיעה. פתאום מגיעים לשוקולד. הכל משתנה. מתגבש לטעם אחר. חגיגה של טעמים שמתפוצצים בפה לכדי שלמות מענגת. שלמות שרק מתגברת בכל ביס.

סקונס אגסים צלויים ושוקלד מריר

ההכנה של הסקונס האלה מאוד פשוטה ולא מצריכה איזושהי היערכות מראש. רשימת המצרכים מאוד בסיסית ומורכבת מדברים שרובנו מחזיקים בבית דרך קבע. אני עשיתי מספר שינויים במתכון המקורי לפי המצרכים שהיו לי בבית. כמו כן, הפחתתי מכמות הסוכר והגדלתי את כמות השוקולד. מדובר במתכון מאוד מודולרי, שניתן לשנות לפי מה שיש בבית. אם אין לכם אגסים, תחליפו בתפוחים.רק חשוב מאוד לא לוותר על תהליך הצלייה של הפרי. התהליך הקצר והפשוט הזה מוציא טעמים ייחודיים מהפרי והופך אותו כמעט לסוכרייה. הטעם מפתיע ומאוד בלתי צפוי וממש כיף להיתקל בביסים עם חתיכות פרי. זה באמת שווה את המאמץ הנוסף. לגבי השוקולד, אל תתפתו להשתמש בשוקולד צ'יפס. תקדישו דקה לקצוץ שוקולד מריר משובח לחתיכות בגודל לא אחיד. השוקולד מוסיף מרקם מעניין לסקונס, שמשתנה בכל ביס. כמו כן, לא הייתי ממליצה להמיר את השוקולד המריר בשוקולד חלב או לבן. המרירות של השוקולד המריר משתלבת כאן מצויין עם המתיקות של האגסים הצלויים. תנסו, גם אם אתם לא ממש אוהבים.

סקונס אגסים צלויים ושוקלד מריר

סקונס אגסים צלויים ושוקולד מריר מבוסס על מתכון מהבלוג smitten kitchen
מניב 6 סקונס גדולים

חומרים:
4 אגסים גדולים מקולפים וחתוכים לקוביות
כפית סוכר חום
210 גרם קמח (1.5 כוסות)
35 גרם סוכר (שלוש כפות)
10 גרם אבקת אפייה (שקית)
ביצה
85 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
חצי כפית מלח
60 מ"ל חלב (רבע כוס)
100 גרם שוקולד מריר חתוך לקוביות לא אחידות

ביצה להברשה
סוכר חום לפיזור (בערך כפית)


אופן ההכנה:
מניחים את קוביות האגסים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. בוזקים מעל כפית של סוכר חום. מערבבים היטב ואופים בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות עד שהאגסים מקבלים צבע מעט שחום. זה אורך כ- 20 דקות. מוציאים ומניחים להצטנן באופן מוחלט (מומלץ להכניס למקפיא לקירור מהיר). לא מכבים את התנור. בינתיים מניחים במיקסר את כל חומרי הבצק (למעט השוקולד) ומעבדים בעזרת וו הלישה עד לקבלת בצק פירורי (יש להקפיד שלא לעבד יתר על המידה). מוסיפים את האגסים הצלויים ואת השוקולד הקצוץ. מעבדים למשך מספר שניות רק עד לאיחוד. מניחים את הבצק על גבי משטח אפייה מקומח היטב. מהדקים לכדור בעובי של כ- 4 ס"מ. בעזרת קלף או סכין חדה חותכים את העיגול ל- 6 משולשים שווים בגודלם. מניחים את המשולשים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומורחים כל משולש בביצה טרופה.  מפזרים מעל כל משולש מעט סוכר חום. אופים כ- 25-30 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. לאחר האפייה מניחים לסקונס להתקרר מעט על מנת שיתייצבו ולאחר מכן מעבירים אותם לקירור על גבי רשת.

סקונס אגסים צלויים ושוקלד מריר



 

 

יום שישי, 4 בינואר 2013

זכרונות של בייגלה ירושלמי

או: בייגל קלאסי

בייגל קלאסי

סיפור האהבה שלי עם בייגלס התחיל כשהייתי בצבא ונדרשתי לעלות לירושלים פעמיים בשנה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל הפעם הראשונה שהגעתי לירושלים באופן עצמאי (ולא במסגרת טיול בית ספר) הייתה בצבא. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שירדתי מהאוטובוס בתחנה המרכזית הישנה, יצאתי לרחוב הראשי והרגשתי כאילו אני בחו"ל. העיר הזאת לא הייתה דומה לשום דבר שיצא לי להכיר בחיי. במהלך הביקורים שלי למדתי להכיר מקרוב את מוזיאון ישראל, את העיר העתיקה, את השוק הכי יפה בארץ וכמובן את מאפיית הבייגלס הקטנה שהקפדתי לבקר בה בכל פעם שהייתי מגיעה לעיר. המאפייה הקטנה והלא מרשימה הזאת, שעמדה ממש ליד התחנה המרכזית הישנה, היוותה תמיד את הסיום המתוק של הביקור. בכל פעם לפני שהייתי תופסת את האוטובוס חזרה לבסיס, הייתי עורכת ביקור קצר במאפייה הזאת ובכל פעם הזמנתי בדיוק את אותו הדבר- בייגל עם גבינת שמנת וסלומון מעושן. משהו לנשנש בנסיעה הארוכה חזרה לבסיס. משהו שתמיד הותיר בי טעם של עוד וגרם לי לצפות בכיליון עיניים לביקור הבא.

הפעם האחרונה שאכלתי את הבייגלס האלה הייתה לפני יותר מ- 10 שנים. מאז שהשתחררתי מהצבא לא יצא לי להגיע לאיזור התחנה המרכזית בעיר. אבל הזיכרון נותר. לפני כשנה יצא לי להגיע שוב לירושלים במסגרת העבודה שלי. גם הפעם נסעתי באוטובוס. ירדתי בתחנה המרכזית וגיליתי למרבה אכזבתי שהכל השתנה. התחנה הישנה והקסומה שזכרתי כבר לא הייתה קיימת ובמקומה נבנתה תחנה מרכזית חדשה, בתוך מבנה שמזכיר כל קניון אחר בארץ. גם הרחוב היה שונה. לא ידעתי להסביר בדיוק מה, אבל משהו בהמולה ובאווירה של הרחוב היה שונה. התחושה הייתה פתאום זרה. מיד התחלתי לחפש את המאפייה שאהבתי כ"כ. לא היה לי פשוט למצוא אותה בתוך כל השינויים שנעשו ברחוב. השם לא השתנה. גם לא המיקום. נכנסתי בחשש רב ושוב הרגשתי תחושה זרה. מיד ידעתי שמשהו השתנה. על פניו הכל היה נראה בדיוק אותו הדבר. אותן  סלסלאות מתכת שבתוכן מונחים בייגלס לפי טעמים. אותה מאפייה קטנה מאחור. אותה ויטרינה עם אותה גבינת שמנת ואותו סלומון מעושן. הכל נראה בדיוק אותו הדבר, אבל משהו בכל זאת הרגיש לי שונה. מיד הזמנתי בייגלס עם גבינת שמנת וסלומון. ממש כמו פעם. נתתי את הביס הראשון והטעם היה שונה. אחר. ממש לא כמו שזכרתי.

אני לא בטוחה מה בדיוק השתנה. הכל היה בדיוק אותו הדבר, אבל בכל זאת הרגיש לי אחרת. פתאום הבנתי שזה לא המקום שהשתנה. זאת אני ששונה. זאת אני שמרגישה אחרת. זה הזכרון שלי שלא עמד במבחן המציאות.

בייגל קלאסי

לאור האכזבה, החלטתי שאני לא מוותרת על הזיכרון הטוב שיש לי מבייגלס. הייתי נחושה למצוא את המתכון המושלם. המתכון שיגרום לי להיזכר למה התאהבתי בהם מההתחלה. המתכון שיגרום לי להרגיש שוב את הדבר הזה שהרגשתי בפעם הראשונה שטעמתי אותם. אני חייבת לומר שזה לא היה פשוט בכלל. אבל לבסוף הצלחתי למצוא את המתכון המנצח, שהוא שילוב של כמה מתכונים שניסיתי. זה המתכון שגרם לי להתאהב שוב בבייגלס המדהימים האלו. כמובן שכל קשר בינם לבין ירושלים הוא מקרי בהחלט והם בכלל בייגלס בסגנון ניו-יורקי, מהסוג הקלאסי שמבשלים בקרמל לפני האפייה. זה מה שמעניק להם את המרקם המיוחד של קרום קשה ותוכן רך ואוורירי.

אני רוצה להדגיש מראש שמדובר במתכון מעט מורכב שדורש זמן ותשומת לב יתרה. מתכונים ללחמניות רגילות דורשים בד"כ התפחה ראשונה של הבצק, עיצוב של הלחמניות ולאחר מכן התפחה שנייה ואפייה. לעומת זאת, שיטת ההכנה של בייגלס היא שונה לחלוטין. גם התוצאה שמתקבלת היא שונה ולא מזכירה כלל את הלחמניות הרגילות שכולנו מכירים. בניגוד ללחמניות רגילות, בייגלס לא מתפיחים התפחה שנייה, אלא  מבשלים בישול קצר במים רוותחים עם קרמל ורק לאחר מכן אופים. אומנם לא מדובר במשימה בלתי אפשרית, אבל יש צורך לפנות זמן ולהקפיד על שלבי ההכנה כלשונם. רק חשוב לעבוד עם הקרמל בזהירות והקפדה יתרה, על מנת שלא לקבל כוויות.

אם תחליטו בכל זאת לנסות, מובטחת לכם תוצאה מושלמת שתהווה תוספת מושלמת לארוחת הבוקר שלכם.

בייגל קלאסי


בייגלס קלאסיים
מניב 8 בייגלס בינוניים


חומרים לבצק:
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
30 גרם סוכר (1.5 כפות)
375 גרם מים חמימים (1.5 כוסות)
כפית מלח

חומרים למי קרמל:
כוס וחצי סוכר
ליטר מים רותחים

שומשום או קצח לציפוי (אופציונלי)

אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם היטב לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים בעזרת וו הלישה כ- 10 דקות, עד לקבלת בצק חלק. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים כשעה עד שהבצק מכפיל את נפחו (בחורף זה יכול לקחת גם שעה וחצי). לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח ולשים אותו מעט. קורצים מהבצק 8 חתיכות בגודל שווה ומכדררים כל חתיכה לכדור חלק. כדי לעצב את צורת הבייגל הקלאסית, מכניסים אצבע למרכז הכדור ומסובבים את האצבע לשם הגדלת החור (ניתן גם לסובב את כדור הבצק סביב האצבע). מכסים במגבת. בינתיים מכינים את מי הקרמל. בסיר גבוה מניחים את הסוכר ומבשלים אותו על אש בינונית עד שהוא נמס ומתקבל קרמל בצבע ענברי. חשוב מאוד לא לערבב את הסוכר במהלך ההמסה. אם הסוכר מקבל צבע עמוק מדי לפני שנמס לחלוטין, מנמיכים מעט את האש. ברגע שהסוכר נמס והפך לקרמל, מוסיפים מים רותחים לסיר. חשוב לעבוד בזהירות משום שבשלב זה הסוכר יבעבע נמרצות. תוך כמה שניות הבעבוע יירגע. את הבייגלס מכניסים לתוך המים הרותחים ומבשלים כחצי דקה מכל צד (מומלץ עשות זאת בכמה נגלות). לאחר הבישול מניחים את הבייגלס בתבנית מרופדת בנייר אפייה משומן היטב (לבייגלס יש נטייה להידבק ולכן חשוב לשמן היטב את נייר האפייה). מפזרים שומשום או קצח ואופים כ- 15-20 דקות בחום של 180 מעלות.

בייגל קלאסי