משפרים ביצועים

או: לחמניות טימין במילוי ריבת בצל וגבינה כחולה

השנה נראה שהיא הגיעה מהר יותר מבדרך כלל. התקופה הקצרה בין ל"ג בעומר לשבועות שבה מילים כמו דיאטה, פחמימות ושומנים פתאום נעלמות מהלקסיקון וכולם מרשים לעצמם קצת חטאים קטנים ומושלמים שבאים עם ארוחת החג הכי טעים שיש.

גם אני התחלתי לאחרונה בהכנות החג הקבועות שלי. עוגת הגבינה כבר נבחרה (ועליה יהיה כאן פוסט נפרד ומושלם בשבוע הבא), אבל שאר מרכיבי הארוחה עדיין בשלבי גיבוש סופיים. זה השלב שבו אני מוכנה לקרוא כל מתכון שיש בו גבינות. רובם נפסלים על הסף פשוט כי הם צפויים מדי, מאוסים מדי, או שהם פשוט גלגול של מתכון שכבר הכנתי בשנים האחרונות. אני מתביישת להודות שבכל שנה אני שומרת את התפריט של החג ובתחילת ההכנות אני עוברת על כל הרשימה מהשנים האחרונות כדי שלא אחזור על מתכון שעשיתי כבר בעבר (כן, עד כדי כך אני לוקחת את החג הזה ברצינות, תודה שתהיתם).

הלחמניות האלו הן האטרקציה העיקרית בארוחת החג שלי השנה (לפחות בכל מה שקשור למאפים). במסגרת השיטוטים שלי בתפריטי החג הישנים נתקלתי במנה שקראתי לה מאפי בריוש במילוי ריבת בצל וגבינה. אני חייבת להודות שבהתחלה לא זכרתי שהכנתי את המאפים הללו. אז שאלתי את אמא שלי והיא הזכירה לי מאפים לא מאוד מוצלחים שהכנתי לפני מספר שנים והיו אכזבה מהדהדת. כנראה שזו הסיבה שלא זכרתי אותם, אני נוטה להדחיק מתכונים לא מוצלחים. אבל בכל זאת, החלטתי שיש משהו בשילוב הזה של בצק שמרים ממולא בריבת בצל ובגבינה והחלטתי שהשנה תהיה חוויה מתקנת למנה הזאת.

וצדקתי. הניסיון צלח. הפעם יצאו לחמניות קלילות עם קראסט חיצוני ונפלא ופנים רך ועשיר, ספוג במיצים נפלאים של ריבת בצל מתקתקה וגבינה כחולה חמימה ונמסה. ואם זה לא מספיק מושלם בשבילכם, התוספת הקטנה של טימין טרי בתוך הבצק הופכת את כל הדבר הזה לעילאי ומוצלח במיוחד. פשוט מאפה מושלם שכדאי לכם מאוד לאמץ לשולחן החג שלכם. מעבר לטעם המשובח, יש למאפה הזה עוד יתרון גדול. הוא מאוד קל להכנה. אומנם הוא דורש קצת זמן, אבל ההכנה עצמה מאוד פשוטה. בניגוד להרבה בצקי שמרים אחרים עם נטייה לטמפרמנט, הבצק הזה נוח במיוחד לעבודה. ניתן להכין אותו לילה מראש ולהתפיח במקר. אבל אם אתם קצרים בזמן, גם התפחה קצרה של כשעה בטמפרטורת החדר תעשה את העבודה. הבצק המוכן נוח מאוד וניתן בקלות למלא אותו ולהכין ממנו לחמניות מושלמות. את הלחמניות ניתן לאפות כלחמניות בודדות, או כמאפה אחד גדול בתוך תבנית עגולה. באופן זה מתקבל מאפה מרשים שראוי להגשה אפילו בשולחן החג המפואר ביותר. ** בהערת שוליים אני חייבת לציין שהשילוב של ריבת בצל וגבינה כחולה אולי יישמע מוזר לכמה אנשים, אבל אם עדיין לא ניסיתם, אני מפצירה בכם לנהוג באומץ ולתת לעצמכם הזדמנות להיות מופתעים לטובה **

לחמניות טימין במילוי ריבת בצל וגבינה כחולה
מניב 15 לחמניות קטנות בודדות או מאפה שמרים שמתאים לבנית עגולה בקוטר 26 ס"ס


חומרים לבצק:
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
12 גרם שמרים טריים (רבע שקית/קובייה)
125 מ"ל שמן זית (חצי כוס)
80 מ"ל חלב (שליש כוס)
שתי כפות עלי טימין טרי
כפית סוכר
חצי כפית מלח

חומרים למילוי:
ק"ג בצל סגול (כ- 3 בצלים גדולים)
200 גרם סוכר לבן (כוס)
250 מ"ל יין אדום (כוס)
3 כפות מיץ לימון סחוט טרי (מיץ מחצי לימון)
פלפל שחור לפי הטעם
כ- 150 גרם גבינה כחולה (תבחרו בסוג משובח שאתם אוהבים)

ביצה להברשה
שומשום לציפוי (אופציונלי)

אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם קלות לתוך הקמח. מוסיפים את שאר החומרים למעט המלח ולשים כ- 5 דקות במהירות גבוהה בעזרת וו הלישה. מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש כ- 5 דקות נוספות עד לקבלת בצק אחיד שנפרד מדפנות הקערה. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומניחים להתפחה של כשעה בטמפרטורת החדר (ניתן להכין את הבצק ערב לפני ולהתפיח במקרר למשך הלילה).
הכנת ריבת הבצל: מקלפים את הבצלים ופורסים אותם לחצאי טבעות דקות. מניחים את הבצלים בסיר גדול ומוסיפים את הסוכר והיין. מבשלים על אש בינונית כרבע שעה עד שהסוכר נמס והתערובת מבעבעת. מוסיפים את מיץ הלימון ומבשלים עד שמקבלת ריבה סמיכה, כמעט ללא נוזלים. חשוב לערבב מדי פעם על מנת שהתחתית לא תישרף. מתבלים בפלפל שחור לפי הטעם ומניחים לריבה להתקרר לחלוטין.
מילוי: לאחר שהבצק תפח, מניחים אותו על שמטח עבודה מקומח קלות ולשים אותו בעדינות להוצאת חלק מהאוויר. מחלקים את הבצק ל- 15 חתיכות שוות בגודלן ובעזרת גב כף היד, פותחים כל חתיכה לכדי עיגול שטוח יחסית. מניחים במרכז העיגול כפית או שתיים מריבת הבצל וחתיכה של גבינה כחולה. סוגרים את העיגול לכדי כדור בצק ומהדקים היטב על ידי גלגול שלו על גבי משטח העבודה. את הכדור הממולא מניחים עם התפר כלפי מטה בתוך תבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ מרופדת בנייר אפייה. מסדרים את כל כדורי הבצק בתבנית תוך שמירה על רווחים קטנים ביניהם. מכסים במגבת מטבח ומפיחים כ- 45 דקות בטמפרטורת החדר. לאחר שהמאפה תפח, מברישים בביצה ומפזרים מעל שומשום. אופים כ- 35-45 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.

בשבוע הבא יפורסם כאן מתכון לעוגת גבינה שתגרום לכם לחייך.
יש למה לצפות ☺


 

מעשה בארגז עגבניות

או: שלושה מתכוני עגבניות

 

לחצי השני שלי נמאס. נמאס לו לסחוב שקיות עמוסות בעגבניות. נמאס לו שבכל כמה ימים אני מתקשרת אליו לעבודה ומבקשת ממנו לעצור אצל הירקן בקיבוץ ליד העבודה שלו ולהביא, איך לא, שקית של עגבניות. עגבניות תמר כמובן. מהסוג שניתן להשיג רק בקיץ. אחרי חודשיים רצופים של "קפיצות" לא מהירות לירקן, לחצי השני נמאס. הוא החליט שהגיע הזמן לייעל תהליכים ובשבוע האחרון החליט לקנות ארגז של עגבניות תמר מהשוק. כן, קראתם נכון, ארגז. לא פחות. ארגז שלם של עגבניות אדומות, אליפטיות, קטנות, עסיסיות ומושלמות. אני חייבת להודות שבהתחלה לא הבנתי למה צריך כ"כ הרבה עגבניות. הייתי בטוחה שהן יתקלקלו ואני איאלץ לזרוק אותן בלב כבד. אחרי הכל, אנחנו רק שני אנשים. אומנם אנשים שאוכלים הרבה מאוד, אבל עדיין רק שני אנשים. כמה עגבניות שני אנשים כבר יכולים לאכול?

 

אז זהו, מסתבר שהרבה. אולי זה המקום לציין שגם אני וגם החצי השני שלי מטורפים על עגבניות. מכל הסוגים ובכל הצורות. בכלל, אוכל בצבע אדום תמיד זוכה להצלחה בבית שלנו. מבחינתי, צבע אדום הוא הצבע הכי מעורר תיאבון שיש. וכל אוכל שמכיל עגבניות הוא בעיניי נחמה וביתיות מהסוג המספק ביותר. הארגז המאיים נגמר לחלוטין תוך פחות משבוע מהרגע שהחצי סחב אותו מהשוק. באופן מאוד מפתיע אפילו עגבניה אחת לא נזרקה או בוזבזה וכל העגבניות נוצלו עד תום במגוון של מנות טעימות ומושלמות שבושלו במטבח שלנו במרץ בשבוע האחרון. חגיגת עגבניות במיטבה. חגיגה שיכולה להתקיים רק בקיץ. בניגוד להרבה פירות וירקות אחרים, במקרה של עגבניות, לעונות השנה יש תפקיד מרכזי. נכון שהיום ניתן להשיג עגבניות במשך כל השנה, אבל אין בכלל מה להשוות בין עגבניות של קיץ לבין עגבניות של חורף. ההבדלים התהומים בטעם כמעט גורמים לי לחשוב שמדובר בפרי אחר לגמרי. אני חייבת להודות שלמרות התלות הגדולה שלי בעגבניות בבישול הביתי והיומיומי שלי, בחורף אני נמנעת לחלוטין מקניית עגבניות טריות. לא נופלת יותר במלכודת הזאת של עגבניות שנראות אדומות ויפייפיות מבחוץ, אבל טומנות בחובן אכזבה לנוכח הפנים הקמחי וחסר הטעם שלהן. עגבניות טריות קונים רק בקיץ! בחורף עדין להשתמש בעגבניות משומרות איכותיות. אלא אם כן אתם מתכוונים להכין מהן מרק עגבניות חורפי, שבמקרה שלו עגבניות של חורף דווקא עובדות מצוין.

 

 

 

מבחינתי, אחת הסיבות היחידות לקיומו של הקיץ הוא עגבניות תמר. העגבניות המושלמות והחמקמקות הללו, שניתן להשיג רק בשלהי הקיץ. הן ממש עכשיו בשיא שלהן, ואם עדיין לא יצא לכם להכיר באופן רשמי, הגיע הזמן לערוך היכרות. אתם בטוח לא תתאכזבו. עגבנית תמר היא המלכה האם של העגבניות. בעיני היא ממוקמת אפילו מעל לעגבניית השרי המושלמת. הדרך הכי טובה להשתמש בעגבניות תמר היא בבישול. בצורה הטריה שלי היא קצת מאכזבת. אם אתם מחפשים עגבניה לסלט, עדיף לבחור בעגבנית שרי או בעגבניה מוצקה אחרת. אבל אם אתם מחפשים עגבניה לבישול, עגבנית תמר היא בדיוק התשובה המושלמת. אפילו בישול קצר מוציא ממנה טעמים אחרים. רכים ועדינים יותר. היא מה שהופך את השקשוקה מעוד שקשוקה רגילה לשקשוקה מוצלחת במיוחד. היא מה שמביא את רוטב הפסטה לכדי שלמות. היא הסוד לסלט מטבוחה בטעם "הזה". הטעם "הזה" שקשה מאוד להסביר או להגדיר אותו. הטעם שהופך מנה טובה למנה מושלמת. הדבר החמקמק הזה שמבדיל בין עוד רוטב עגבניות לבין רוטב עגבניות מושלם. אתם בטוח מבינים על מה אני מדברת.

 

אחרי שהסברתי למה מאוד כדאי לכם, הגיע הזמן שתמהרו ותרכשו לעצמכם כמות נכבדת של עגבניות תמר משלכם ותתחילו לבשל איתן. חבל שתפספסו את ההזדמנות ותיאלצו להמתין עד לקיץ הבא. אם אתם מחפשים רעיונות מקוריים יותר משקשוקה או רוטב פסטה, הבאתי עימי שלושה מתכונים קצת אחרים שעושים חסד לפרי הכי מושלם של הקיץ.

 

לפני המתכונים, כמה מילים על קילוף עגבניות. המתכונים בפוסט הנוכחי אומנם לא דורשים קילוף של העגבניות, אבל ברוב המקרים, כאשר אתם מכינים איזשהו רוטב מעגבניות, עדיף לקלף אותן. אני מודה, זה קצת ניג'וס. אבל אם אתם רוצים לקבל רוטב חלק ומושלם עם הטעם "הזה" אי אפשר לברוח ממלאכת הקילוף. לא משנה כמה תבשלו את העגבניות, הקליפה שלהן לא תתפרק ותישאר קשה. זה אולי לא הדבר הכי נורא בעולם, אבל זה פוגע במרקם של הרוטב והקליפות תמיד מעצבנות ונתקעות בשיניים. בקיצור, תקדישו כמה דקות נוספות לקילוף העגבניות. זה ישדרג פלאים את התוצאה הסופית. הדרך הכי טובה לקלף עגבניות היא פשוט להניח אותן בקערה ולשפוך עליהן מים רותחים. אחרי כמה דקות של השריה הקליפה מתחילה להתרכך וניתן להסיר אותה בקלות. אם אתם משתמשים בכמות קטנה של עגבניות ניתן גם לגרד אותן בפומפיה. שיטה נוספת היא קולפן יעודי לקליפת עגבניות (מודה שלא ניסיתי ולכן אני לא יכולה להעיד על מידת היעילות). לא משנה איך תבחרו לעשות זאת, כדאי שתסגלו את ההרגל לקלף עגבניות בטרם אתם מבשלים אותן. זה בהחלט שווה את המאמץ הקטן.

 

 

 

 

עגבניות מיובשות

 

אחד הדברים הכי טעימים שניתן לעשות עם עגבניות ושיטה מצויינת לשימוש בעגבניות זולות בעונה. תהליך הייבוש מוציא את כל המיצים מהעגבנייה ומותיר אותה מצומקת ומפוצצת בטעם ובמרקם כמעט של סוכריה. זו בעצם תמצית העגבנייה. נכון, זה תהליך ארוך וניתן לקנות עגבניות מיובשות בכל סופר. אבל בכל זאת, יש משהו מקסים, כמעט אלכימאי בכל התהליך של ייבוש עגבניות בבית. בנוסף, זה יוצא זול הרבה יותר מעגבניות מיובשות קנויות, שהמחיר שלהן גבוה משמעותית. אם כבר אתם מכינים, תכינו כמות גדולה יותר ממה שנראה לכם. חבל להפעיל את התנור לכ"כ הרבה שעות בשביל כמה עגבניות מסכנות. מעבר לכך שזה נשמר כמה חודשים טובים במקרר. פשוט מכניסים לצנצנת ומכסים בשמן. את העגבניות האלו ניתן להוסיף לכל דבר- כריכים, פסטות, פיצות ועוד ועוד. בנוסף, ניתן לטחון את העגבניות עם כמה שיני שום ושמן זית ולקבל ממרח משובח שיתבל באהבה כמעט כל מנה שתתבלו עימו.

 

 

 

 

חומרים:

2-3 ק"ג עגבניות חצויות לאורכן

מלח גס

6-7 ענפים של טימין טרי

שמן זית

 

אופן ההכנה:

בעזרת כפית מרוקנים את פנים העגבניה ומוציאים ממנה את כל הנוזלים והגרעינים. את העגבניות המרוקנות מניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. את העגבניות מניחים בצפיפות עם השקע כלפי מעלה. מפזרים מעל העגבניות ברבע כפית מלח על כל תבנית. מפוררים מעט טימן ומזלפים כמה טיפות של שמן זית על פני העגבניות. מכניסים לתנור בחום של 150 מעלות למשך כ- 3 שעות. העגבניות מוכנות כאשר הן מטצמקות מאוד וכל הנוזלים מתאדים מהן. לאחר הייבוש, מכבים את התנור ומשאירים את העגבניות בתוך התנור הסגור למשך כשעתיים נוספות (או למשך הלילה).

 

 

 

לחמניות גבינה ועגבניות מיובשות

מניב כ- 20 לחמניות קטנות

 

המתכון הזה נולד ממש בטעות. הכל התחיל ממתכון שראיתי לפני כמה שנים לבואקיטס בחוברת מתכונים לשבועות. בואקיטוס הן לחמניות/עוגיות גבינה מלוחות בטעם די נייטרלי. נחמד, לא יותר מזה. עם השנים המתכון שוכלל, הגבינות השתנו, נוספו טעמים והבואקיטוס האלו הפכו מעוד מתכון ללחמניות גבינה למתכון הקבוע שלי בכל פעם שבא לי על לחמניות מהירות, גבינתיות ומתובלות. הן ממש פשוטות להכנה. לא צריך מיקסר או אפילו כף. מערבבים את כל החומרים בקערה בידיים, מקררים כחצי שעה, יוצרים כדורים ואופים. כל ההכנה מההתחלה ועד הסוף אורכת כשעה. כן, רק שעה מפרידה ביניכם לבין הלחמניות המדהימות הללו. הן הולכות מעולה עם ביצים מקושקשות וישדרגו פלאים כל ארוחת בוקר פשוטה.

 

והכי טוב, אין צורך להוסיף להן גבינה או אפילו חמאה. הן מספיק עשירות וטעימות כמו שהן.

 

 

רק אזהרה אחת- הן ממכרות ואי אפשר להפסיק לאכול אותן, במיוחד כאשר הן חמימות וטריות.

שלא תגידו שלא אמרתי.. 

 

 

 

חומרים:

310 גרם קמח (2.5 כוסות)

שקית אבקת אפיה

רבע כפית מלח

גביע שמנת חמוצה

ביצה

200 גרם חמאה מומסת

250 גרם גבינת אמנטל מגורדת

2 כוסות עגבניות מיובשות קצוצות דק

 

אופן ההכנה:

מנפים לתוך קערה את הקמח ואת אבקת האפייה. מוסיפים את השמנת החמוצה, המלח, הביצה והחמאה המומסת. מערבבים בידיים עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הגבינה ואת העגבניות המיובשות וממשיכים לעבד בידיים בעדינות רק עד לקבלת בצק אחיד. מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לקירור של חצי שעה לפחות. לאחר הקירור יוצרים עיגולים מהבצק ומניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. משטחים מעט את הכדורים ומפזרים שומשום. אופים כ- 20-25 דקות בחום של 180 מעלות.

 

 

 

 

קיש עגבניות, שום ובצל צלויים
מתאים לתבנית קיש בקוטר 24 ס"מ

מה אפשר לומר על קיש שלא נאמר כבר?
אוכל של בנות..
אוכל של בתי קפה..
המנה המאוסה של שבועות..

למרות הדימוי הרע של המנה הזאת, אני עדיין אוהבת אותה. אבל בכל זאת, גם לי נמאס קצת מהקיש הרגיל, הסטנדרטי, שניתן למצוא בכל שולחן שבועות או בכל תפריט של בית קפה ממוצע. אולי זו הסיבה לכך שהמנה הזאת קיבלת שם כ"כ רע. אז אם נמאס לכם ממתכון הקיש הקבוע והסטנדרטי ובא לכם לגוון קצת, זה בדיוק המתכון עבורכם. קיש קצת אחר, לא צפוי וטעים בצורה יוצאת דופן. בסיס הקיש מורכב משכבה דקה של בסיס פריך מתובל. המילוי מכיל עגבניות, שום ובצל צלויים, גבינת פטה וריוויון במקום שמנת. כל השילוב הזה מניב קיש עז טעמים- מתקתק, מעושן מעט, מלוח, חמצמץ. הרמוניה של טעמים שעושים חסד למנה הקצת משעממת והמאוסה הזאת.

ההכנה של הקיש הזה מעט יותר מסובכת וארוכה מהכנת קיש רגיל, בעיקר בשל שלב צליית הירקות. המתכון אומנם כולל הרבה שלבים וזמני המתנה אבל הוא מאוד פשוט וקל להצליח בו. רק חשוב לשים לב לשלבים ולעקוב אחר ההוראות. למעט שלב צליית הירקות, ההכנה אינה שונה מהכנת כל קיש רגיל אחר. אל תתנו למתכון הארוך להפחיד אתכם. כמובן שאת כל השלבים ניתן להכין יום מראש ולהרכיב את הקיש רק לפני מועד האפייה הסופית.

 

חומרים לבסיס:
210 גרם קמח (1.5 כוסות)
רבע כפית מלח
ביצה
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1-2 כפות מים קרים
כפית זרעי כוסברה (אופציונלי)
חצי כפית זרעי כמון (אופציונלי)

חומרים לירקות הצלויים:
ראש שום שלם בקליפתו
8-10 עגבניות תמר חצויות לאורכן ומרוקנות מגרעינים
בצל בינוני קלוף וחצוי ואורכו

חומרים לרוטב:
3 ביצים
350 מ"ל ריוויון (1.5 כוסות)
קורט אגוז מוסקט טחון טרי
מלח ופלפל (בעדינות עם המלח, הגבינה מלוחה מאוד)

200 גרם גבינת פטה
3-4 גבעולי טימין טרי

אופן ההכנה:
צליית הירקות: מרפדים תבנית בנייר אפיה. מניחים עליה את העגבניות החצויות עם צד הקליפה כלפי מעלה. מניחים גם את שני חצאי הבצל. עוטפים את ראש השום בנייר כסף  ומניחים גם אותו בתבנית האפייה. את הירקות צולים כ- 40 דקות בחום של 200 מעלות. מוציאים את התבנית מהתנור ומניחים לירקות להתקרר לחלוטין. לאחר הקירור מסירים מהעגבניות הצלויות את הקליפה (בשלב זה היא אמורה להתקלף בקלות). את הבצל חותכים לחצאי עיגולים ואת השום מוציאים מעטיפת האלומיניום. מניחים בצד עד לשימוש.
הכנת הבסיס: קולים את זרעי הכוסברה והכמון במחבת יבשה עד שהם מתחילים להעלות עשן (זהירות, לא לשרוך). מסירים מהאש ומכניסים לתוך מעבד מזון ביחד עם הקמח והמלח. מפעילים למשך מספר שניות. עוצרים את מעבד המזון ומוסיפים את הביצה. ממשיכים לעבד עד שהיא נטמעת בקמח. מוסיפים את קוביות החמאה והמים ומפעילים בפולסים רק עד לקבלת בצק פירורי (יש להימנע מעיבוד יתר). את הבצק מניחים על גבי ניילון נצמד, מהדקים ועוטפים היטב. מקררים במקפיא כ- 15 דקות. לאחר שהבצק התקרר מניחים אותו על משטח עבודה מקומח. בעזרת מערוך לשים את הבצק לצורת עיגול גדול מעט מגודל התבנית. מעבירים את הבצק לתבנית הקיש ומהדקים אותו היטב לתחתית ולדפנות. מעבירים להקפאה למשך כ- 10-15 דקות. לאחר הקירור דוקרים את הבצק במזלג ואופים אפייה עיוורת בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות למשך כ- 15 דקות. מנחים להטצנן לטמפרטורת החדר.
הכנת הרוטב: בקערה טורפים את הביצים, מוסיפים את הריוויון וטורפים היטב בעזרת מטרפה ידנית. מוסיפים מלח, פלפל ואגוז מוסקט. טורפים היטב עד לקבלת בלילה אחידה. מניחים בצד עד לשימוש.
הרכבת הקיש: מורחים את השום הקלוי על גבי בסיס הקיש האפוי חלקית (השום אמור לצאת מקליפתו ע"י לחיצה על ראש השום השלם). מפזרים מעל את הבצל ומעליו מניחים את העגבניות המקולפות בשלמותן. מפוררים את גבינת הפטה ומפזרים מעל עלי טימין טריים. יוצקים מעל את הרוטב באופן אחיד. אופים כ- 50-60 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. הקיש מוכן כאשר המלית מתייצבת ומזהיבה מעט.
חשוב לצנן את הקיש לפחות רבע שעה לפני שחותכים אותו על מנת שהבצק לא יישבר.

 



שיהיה קיץ קריר, טעים ומלא בעגבניות...

מקווה שעשיתי לכם חשק להצטייד בכמה עגבניות תמר משלכם.

 

 

 



 



זמן קסם

או: חלה מקמח מלא וסלט ירקות שרופים ("מישווי")

לכל אחד יש את הזמן האהוב עליו בשבוע. חלק אוהבים את יום חמישי אחרי הצהריים, בדיוק כשיוצאים מהעבודה לקראת סוף השבוע. יש שמעדיפים את שבת בבוקר, שבה שותים בעצלתיים את הקפה וקוראים את עיתוני סוף השבוע. אני בטוחה שיש אפילו כמה אנשים שאוהבים את ימי ראשון בבוקר ומתרגשים לקראת פתחו של השבוע החדש (אני באופן אישי לא מכירה אנשים כאלו).  מבחינתי, הזמן הכי יפה בשבוע הוא יום שישי אחר הצהריים. בשעות הדמדומים, ממש לקראת כניסת שבת. הזמן הזה שבו צבע השמיים משתנה. המולת הרחוב רוגעת. יש תחושה של פנאי. הרגע הקסום הזה שבו כל הלחצים והטירוף של השבוע נעלמים ומפנים את מקומם לתחושת שלווה מרגיעה. זה זמן שיש לו ריח אחר. ייחודי. יש לו גם טעם אחר. טעם שונה משאר טעמי השבוע.

לכל משפחה יש את הריחות והטעמים הייחודיים לה. אבל בכל המשפחות הם תמיד יהיו שונים. שונים ממה שמריחים וטועמים בשאר ימות השבוע. מבחינת המשפחה שלי, ריח של שישי זה ריח של חלות טריות וסלט "מישווי". שני המאכלים שמכינים אך ורק בסוף השבוע. בד"כ הם נגמרים כבר בארוחה של שישי ומותירים בכולנו תחושה של עוד. תחושה שרק הולכת ומתגברת במהלך השבוע.

אני חייבת להודות שבבית שלי אני לא מכינה חלות בכל סוף שבוע. בד"כ אין לי זמן ואני קונה חלה מוכנה. אבל בימים שאני כן מספיקה לאפות חלות ביתיות, כל הבית מתמלא מיד בריח של שישי. הפעולה הראשונה שאני עושה בכל פעם, מיד כאשר החלות יוצאות מהתנור, היא לבצוע אחת מהן, להניח מעליה ערימה של סלט "מישווי" ומיד להתענג על הטעם של יום שישי. טעם של בית.

בשלב הזה, אם אתם לא נמנים עם העדה המתאימה, אתם בטח כבר שואלים את עצמכם מה זה סלט "מישווי" ואיך הוא קשור ליום שישי? התשובה פשוטה מאוד- זה סלט של ירקות ששורפים על להבת הגז. כל מי שניסה אי פעם בחיוו לשרוף ירקות על הגז יכול להעיד שמדובר במלאכה מלכלכת מאין כמותה, שעושה כתמים עקשניים על הכיריים וריח של עשן בכל הבית. זה בדיוק הקשר ליום שישי. יום הניקיון. מכינים את הסלט הזה ביום שישי לאחר שמסיימים את שאר הבישולים ומיד לאחר מכן מנקים את הגז "ניקיון יסודי" (כמו שאמא שלי קוראת לזה). כמובן שאחרי זה מתפנים לשטיפת הבית וכך ריח העשן נעלם כלא היה. אמרתי לכם, סלט שמכינים רק ביום שישי. ויש לזה אפילו סיבה טובה.

אז נכון, יש לכם מלא תירוצים לגיטימיים- למה לשרוף ירקות על האש כשאפשר לצלות אותם בתנור? זה מלכלך, זה מעצבן, זה מסריח את הבית ועוד ועוד. האמת שכל התירוצים הללו נכונים ואני לא יכולה להתווכח עימם. נכון, זה מלכלך ומעצבן. זה גם לוקח המון זמן ודורש השגחה קרובה. אבל הטעם. הטעם הזה שמתקבל משריפת ירקות על להבה גלויה. הטעם הזה שלא ניתן להשיג בשום דרך אחרת, לא משנה כמה תנסו. אם אתם בכל זאת מתעקשים, כמובן שניתן להכין את הסלט באותו אופן בדיוק, אבל במקום לצלות את הירקות על האש, לצלות אותם בתנור חם למשך כשעה עד שהם "שרופים". אני מזהירה מראש שבאופן זה מתקבל סלט אחר, בטעם שונה לחלוטין. שלא תגידו שלא אמרתי. אם בכל זאת החלטתם להכין את הסלט כהלכתו (בכל זאת קוראים לו סלט "מישווי",  שפירושו המילולי הוא "סלט שרוף"), תעשו לעצמכם טובה ותכינו כמות כפולה ממש שאתם חושבים. תסמכו עליי. אתם פשוט תתמכרו לזה. את השאריות ניתן להקפיא לשימוש חוזר. הסלט הזה עובר את מבחן ההקפאה בהצלחה יתרה.

גם סביב אפיית חלות יש מגוון תירוצים- זה מסובך, זה לוקח המון זמן, אפשר לקנות חלות טובות בכל מכולת ועוד ועוד. הכל נכון. אבל בכל זאת, מדי פעם, תפנו את הזמן לאפות חלות ביתיות ותתענגו על הריח שלהן. אין שום דבר שדומה לזה. אפילו אם תקנו חלה מהמאפייה הכי משובחת בארץ. זה עושה תחושה של בית. תחושה שקשה מאוד להשיג בדרכים אחרות. תרשו לי גם כמה מילות הרגעה. אפיית חלה דומה מאוד לאפיית לחם ואין כל סיבה לחשוש מהתהליך. לגבי הקליעה ויצירת הצורה- זה עניין של ניסיון. החלה הראשונה אולי תצא קצת עקומה, אבל השנייה והשלישית כבר יהיו מוצלחות הרבה יותר.

בכל מה שקשור לחלות ביתיות, לכל אופה ביתי יש את המתכון המועדף עליו. יש מגוון מתכונים וכל אחד יכול למצוא משהו שמתאים לו. הרעיון הוא לנסות כמה שיותר עד שמוצאים את המתכון המושלם. המתכון המושלם שלי מבוסס על מתכון קלאסי של אורי שפט שעבר מגוון שינויים והתאמות עד שהניב את התוצאה הטעימה ביותר עבורי והפך להיות להיות המתכון המושלם והקבוע שלי. החלה שלי מעט מתוקה יותר מהמקובל (אני מעדיפה חלות מתוקות) ומכילה חצי כמות של קמח מלא (אני מעדיפה את הטעם שלו על פני הקמח הלבן). השינויים לשיקולכם ועל פי טעמכם האישי. גם אם תבחרו להכין את המתכון המקורי של אורי שפט, מובטחת לכם חלה מדהימה וריחנית שתגרום לכם מיד להרגיש את סוף השבוע.

חלה מקמח מלא
מניב 3 חלות בינוניות

חומרים:
400 גרם קמח לבן (3 כוסות)
400 גרם קמח מלא (3 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
2 ביצים
60 גרם שמן צמחי (1/4 כוס)
100 גרם סוכר (1/2 כוס)
320 מ"ל מים (1.5 כוסות)
12 גרם מלח (כף)

ביצה למריחה
שומשום/קצח/גרעינים לפיזור

אופן ההכנה:
מנפים את שני סוגי הקמח לקערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר החומרים למעט המלח. לשים כ- 10 דקות במהירות בינונית בעזרת וו הלישה (אם הבצק יבש מדי, ניתן להוסיף כף או שתיים של מים). מוסיפים את המלח ולשים כ- 5 דקות נוספות. בתום הלישה אמור להתקבל בצק אחיד וחלק. מכסים את קערת המיקסר בניילון נצמד ומתפיחים כשעתיים עד להכפלת הנפח. לאחר ההתפחה מניחים את הבצק על גבי משטח עבודה מקומח היטב. לשים אותו מעט ומחלקים לשלושה חלקים שווים. כל חתיכת בצק מחלקים שוב לשלושה חלקים שווים (כדי לקבל חלות מדויקות, מומלץ לשקול את הכדורים). בשלב זה אמורים להתקבל 9 כדורי בצק שווים בגודלם. מגלגלים כל חתיכת בצק על גבי משטח העבודה עד לקבלת כדור חלק. את הכדורים מניחים על משטח העבודה ומכסים במגבת כעשר דקות. לאחר מכן פותחים כל כדור לגליל באורך של כ- 20 ס"מ. כל שלושה גלילים קולעים לצמה ומהדקים היטב את הקצוות. מניחים את החלות על גבי תבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה ומכסים במגבת. מתפיחים כ- 40 דקות. לאחר ההתפחה, מורחים את החלות בביצה טרופה ומפזרים שומשום/קצח/גרעינים. אופים כ- 30-35 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 200 מעלות. מיד לאחר הכנסת החלות לתנור, מומלץ להניח בתחתית כלי עם מים רותחים לשם יצירת אדים. לאחר האפייה מניחים את החלות על גבי רשת על מנת שיצטננו.

 סלט "מישווי"/סלט ירקות שרופים מבוסס על מתכון של אמא שלי

חומרים (מומלץ להכפיל כמויות):
3 בצלים בקליפתם
2-3 פלפלים ירוקים חריפים (ניתן לוותר אם לא אוהבים חריף)
חציל גדול
3 גמבות
3 עגבניות
4-6 שיני שום כתושות
כף נענע קצוצה (אופציונלי)
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

אופן ההכנה:
צולים את כל הירקות על להבה גלויה בכיריים עד שקליפתם משחירה היטב. חשוב לסובב את הירקות בעזרת מלקחיים כדי שיישרפו באופן אחיד מכל הצדדים. מניחים את הירקות החמים בקערה גדולה ומכסים בניילון נצמד. מניחים לירקות להעלות אדים לפחות חצי שעה (ניתן להכין ערב מראש ולקרר במקרר). לאחר שהירקות העלו אדים, מקלפים אותם מהקליפות השחורות. בשום אופן לא שוטפים במים! ניתן להשאיר מעט קליפה, זה אפילו תורם לטעם. לאחר קילוף הירקות, קוצצים אותם היטב בעזרת שני סכינים. את הירקות הקצוצים מניחים בקערה, מוסיפים את השום, את הנענע ואת המלח והפלפל. מערבבים היטב. אם רוצים לשמור את הסלט מספר ימים במקרר, מומלץ להוסיף כמה כמות של שמן צמחי.

חוגגים שבועות

או: שושני שמרים במילוי פסטו נענע וגבינת פטה

שוב הגיעה התקופה הזאת בשנה. התקופה שבה אני מתחילה לספור לאחור את הימים לקראת חג השבועות. זו מסורת משפחתית אהובה שלנו. בזמן שכולם מסיימים לספור את העומר, המשפחה שלי מתחילה את ספירת שבועות המסורתית שלה. בכל שנה לקראת החג מתחילה תכונה בקרב בני המשפחה שלי. מתחילים לגבש את התוכניות לחג. מתחילים לבחור מתכונים, להציע רעיונות וכמובן מתחילים לשלוח הזמנות לקראת החגיגה הגדולה שצפויה בבית הוריי. אבל לפני הכל צריך לבחור את התפריט. זו משימה לא פשוטה בכלל. מצד אחד הרצון לשמר ולחזור על מתכונים אהובים שזכו להצלחה בשנים קודמות. מתכונים שכולנו התגעגענו אליהם ולא זוכים להנות מהם במהלך השנה. מצד שני הרצון לנסות דברים חדשים ומרגשים. לאט לאט התפריט הראשוני מתמלא לו ברעיונות והצעות שמתקבלות מכל עבר. אם מתוכנית בישול, מתכון ממגזין, דרישה אישית של מישהו מהמשפחה, שבד"כ מגיע בצירוף המשפט: "את זוכרת את הדבר הזה שהכנת בשנה שעברה עם הגבינה? זה היה מעולה. אולי תכיני את זה עוד פעם השנה?" ואם סתם מתוך איזושהי הברקה שפתאום צצה לי ומסתובבת לי בראש למשך כמה ימים, עד שהיא מגובשת לכדי מתכון קוהרנטי. מתי שהוא לקראת החג התפריט מגיע למימדים מפלצתיים וכולל מספר עמודים ואין סוף מנות שאף אחד לא מוכן לוותר עליהן. זה השלב שבו אמא שלי בד"כ מכנסת את כולנו וקוראת אותנו לסדר במשפט כמו: "שנה שעברה השתגענו, השנה מכינים רק 8-9 מנות". מכאן מתחיל וויכוח סוער על המנות שצריך לקצץ ואיכשהו לבסוף מגיעים להסכמה שהיא בד"כ פשרה בין הרצוי למצוי. אמא שלי רוצה 8-9 מנות, אנחנו רוצות 40-50 ואיכשהו אנחנו נפגשים באמצע. כל שנה אנחנו מכינים הרבה יותר מדי אוכל והרבה יותר מדי מגוון וכל שנה כל האורחים יוצאים עם תבניות חד פעמיות מלאות בשאריות שהם לוקחים ברצון רב. זו המסורת המשפחתית שלי שחוזרת על עצמה בטיקסיות בכל שנה לקראת החג.

לצערי הרב, במסגרת הוויתורים שנעשו במשא ומתן על התפריט הסופי, המאפה הזה מצא את עצמו מחוץ לרשימה. לא כי הוא לא היה מספיק טוב, אלא כי היה צריך לוותר על משהו ואני ברוב בגרותי הסכמתי לוותר על ההברקה החדשה שלי. אבל בכל זאת, הרעיון הזה התבשל לו בראש שלי כמה ימים ולמרות שלא הצליח להתברג לרשימה הסופית, החלטתי לפרסם אותו בכל זאת. אחרי הכל, אין שום סיבה שאתם לא תהנו ממנו ותבחרו להכין אותו עבור ארוחת החג שלכם.

הרעיון למאפה הזה התחיל בכלל ממתנת יום הולדת שקיבלתי מהחצי השני שלי. מג'ימיקס חדש ויקר במיוחד שגרם למריבה גדולה שבה אני מתעקשת לכעוס עליו על כך שקנה לי מתנת יום הולדת כ"כ יקרה וראוותנית ושהוא לא היה צריך. כמובן שזה נגמר במשפט: "אני לא קונה לך יותר מתנות אם זו התגובה שלך". ממש חכם מצידי...כנראה שזה סופם של וויכוחים מטופשים. בכל מקרה, אחרי שהכעס עבר והמריבה המטופשת נשכחה, אני חייבת להודות שממש הצלחתי להתאהב במכשיר המושלם הזה ואני ממש לא מבינה איך הצלחתי לחיות בלעדיו עד עכשיו. במסגרת ההתלהבות החדשה שלי, התחלתי להכין כל מה שאפשר במג'ימקס. כל מי שביקר בבית שלי בשבועות האחרונים נהנה מסמוד'יס של פירות במגוון טעמים, אייס קפה מפנק ומגוון ממרחים ביתיים מושקעים כמו טפנאד או איולי. אבל ההתרגשות החדשה שלי היא פסטו הנענע הזה. מדובר בממרח שהכנתי בלי שום מטרה מוגדרת מנענע שלא רציתי לזרוק, למרות נשארה מיותמת במקרר במשך כמה ימים. מי היה מאמין שמכמה דברים מקריים שזרקתי לתוך מעבד מזון תצא תוצאה כ"כ מושלמת???

אחרי כמה ימים שהממרח הזה כיכב בהצלחה בכל מנה שיצאה מהמטבח שלי, החלטתי שהגיע הזמן לשלב אותו בתוך תפריט שבועות. הרעיון המקורי היה להכין ממנו לחם ממולא עם גבינת עיזים. אבל פתאום נזכרתי שלפני שנתיים הכנתי כבר מנה כזאת עם פסטו רגיל ורציתי משהו חדש. ידעתי שזה יהיה קשור בשמרים וגבינות. חוץ מזה, לא היה לי מושג מה אני רוצה לאפות. אבל ככה תמיד מתחילים אצלי מתכונים. אחרי כמה ימים שהרעיון התבשל לי בראש החלטתי להכין בצק שמרים ולהמשיך משם. בהתחלה תכננתי לאפות בצק שמרים רגיל, בסיסי. על בסיס חמאה וחלב. אבל מה, רצה הגורל וגיליתי במקרר תבנית ביצים וגביע יוגורט שעמדו להתקלקל והחלטתי לצרף אותם לבצק השמרים. יצא בצק עשיר ומושלם באופן מיוחד. הרבה יותר ממה שתיארתי לעצמי. למחרת קמתי בבוקר, הוצאתי את הבצק מהמקרר והנחתי אותו על השיש עד שאחליט מה לעשות איתו. הצצתי במגירת הגבינות וראיתי קופסא של גבינת פטה שהחצי קנה בסיבוב האחרון שלו בסופר. בשנייה שראיתי את קופסאת הפטה, מיד התגבש המתכון הסופי והחלטתי על מאפה בצורת שושנים עם הפסטו וגבינת הפטה. פשוט ולא עמוס מדי בטעמים. מאפה שמעניק מקום של כבוד לפסטו נענע המושלם הזה ולא מאפיל על הטעם שלו.

עצה קטנה לפני המתכון- תכינו כמות כפולה מהפסטו המדהים הזה ותשמרו חצי בצנצנת במקרר. הוא מעולה למריחה על כריכים, לתפוחי אדמה, לרוטב לפסטה, או אפילו כתוספת לתערובת של קציצות בשר. תאמינו לי שאתם לא תצטערו והפסטו הזה יהפוך להיות ההתמכרות החדשה שלכם. כמובן שאתם יכולים להכין את המאפה הזה גם עם פסטו רגיל על בסיס בזיליקום. לא משנה אם הוא ביתי או קנוי, רק חשוב שיהיה מאיכות טובה משום שהוא מרכיב מרכזי ודומיננטי במאפה הזה.

שושני שמרים במילוי פסטו נענע וגבינת פטה
מניב מאפה גדול בתבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ

חומרים לפסטו נענע:
כוס עלי נענע ללא הגבעול נקיים ושטופים
4-5 שיני שום
רבע כוס אגוזי קשיו
רבע כוס שמן זית
מיץ מחצי לימון  
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

חומרים לבצק שמרים:
450 גרם קמח (3 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
4 ביצים
100 גרם חמאה מומסת
200 גרם יוגורט (גביע גדול)
30 גרם סוכר (כף)
כפית מלח

250 גרם גבינת פטה מפוררת

אופן ההכנה:
 הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק למעט המלח ולשים במהירות בינונית בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות. מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש כ- 5 דקות נוספות עד לקבלת בצק אחיד וחלק. עוטפים את קערת המיקסר בניילון נצמד ומניחים להתפחה של כשעה בטמפרטורת החדר. לאחר שהבצק תפח מניחים אותו על גבי משטח עבודה מקומח היטב ולשים אותו בשנית כ- 5 דקות. מכסים במגבת ומתפיחים התפחה שנייה כשעה בטמפרטורת החדר (מומלץ להתפיח לילה במקרר).
הכנת פסטו נענע: לתוך קערת מעבד מזון מכניסים נענע, שום, אגוזי קשיו ומיץ לימון. טוחנים היטב. מוסיפים בהדרגה את שמן הזית תוך כדי שמעבד המזון עובד עד שהשמן נטמע לחלוטין בתערובת ומתקבל ממרח אחיד. מפסיקים את פעולת המעבד ומוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
הרכבת המאפה: לאחר תפיחה שנייה של הבצק, מניחים אותו על משטח עבודה מקומח היטב. לשים אותו מעט לצורת כדור ופותחים בעזרת מערוך למלבן בעובי של כ- 3 מ"מ. חשוב להפוך את הבצק מדי פעם ולקמח את משטח העבודה על מנת למנוע את הידבקות הבצק. על המלבן המרודד מורחים שכבה אחידה מהפסטו. מפזרים מעל את גבינת הפטה ומקפלים לצורת גליל מהודק. את הגליל חותכים ל- 10 שושנים שוות בגודלן בערת קלף או סכין חדה (בתנועות מעיכה ולא ניסור, על מנת שלא לקרוע את הבצק). את שושני הבצק מסדרים בתבנית עגולה מרופדת בנייר אפייה, תוך שמירת על מרווחים. מכסים את התבנית במגבת ומתפיחים בטמפרטורת החדר כ- 40 דקות עד שהמאפה מכפיל את נפחו. אופים ב- 50 דקות עד שעה בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.

   

אוכל לאנשים שאוהבים

או: מאפה ארטישוק בלימון, עשבי תיבול ופרמזן

אין לי הרבה זכרונות מסבא שלי. הוא היה ביישן. שתקן. כמעט ולא ידע לדבר בעברית. אני זוכרת אותו כאיש גבוה, חזק, רזה מאוד, עם כיפה סרוגה צבעונית גדולה שכיסתה כמעט את כל הראש שלו. הוא תמיד ישב בצד. בחוץ. שותק. מתבונן על כולם בעיני הדבש היפיפיות שלו, שתמיד חשבתי שהיתה בהן הרבה עצבות. הוא היה עוף מוזר בתוך הנוף המשפחתי שלי. משפחה ענפה, מלאה בדודים, בני דודים, ילדים, נכדים, נינים וכל מיני נספחים. המון אנשים שעושים המון רעש. רעש של צחוק, רעש של בכי של תינוקות, רעש של תפילות, רעש של כלים, רעש של ניקיונות ובישולים, רעש של אוכל טעים. המון רעש היה בבית הקטן של סבא וסבתא שלי. בתוך כל הרעש הזה דווקא השתיקה של סבא שלי היתה הכי רועמת. הכי משמעותית. לא פעם תהיתי לעצמי על מה הוא חושב. מה עובר לו בראש כאשר הוא מתבונן על כולנו מהצד. בדממה. מדי פעם אחד הדודים שלי היה פונה אליו. שואל אותו שאלה בערבית או בספרדית. היתה מתנהלת שיחה קצרה שלא הבנתי. ואז שוב שתיקה. ארוכה. רועמת. בכל פעם כשהיינו מתיישבים סביב השולחן הוא היה קם מהכיסא שלו, מצטרף, אבל רק בכאילו. היה לו כסא קבוע בראש השולחן הארוך והצפוף. לא ליד אף אחד. סבתא שלי תמיד היתה מגישה לו ראשון את האוכל. הצלחת שלו היתה עוברת בין כולנו עד שהיתה מגיעה אליו עד הקצה השני של השולחן. בלי מילים. היא מעולם לא שאלה אותו מה הוא רוצה לאכול. כאילו שתמיד ידעה מה יעדיף מכל מגוון המאכלים שהיו על השולחן. הוא תמיד אכל כל מה שהיא הגישה לו. בשתיקה.

מעבר לשתיקות הארוכות שלו, הזיכרון הכי חזק שיש לי מסבא שלי הוא טקס קילוף הארטישוקים שהיה עורך בכל שנה לקראת חג הפסח. בכל שנה הוא היה סוחב ארגזים של ארטישוקים מהשוק, נוסע איתם באוטובוס, מעלה אותם אחד אחד 4 קומות ברגל, מתיישב על כסא במרפסת עם דלי פלסטיק גדול ומקלף אותם במשך שעות. עם סכין פלסיק קטנה מהסוג שקונים בשוק תמורת כמה שקלים, ועם ידיים שחורות ומלאות חתכים. ככה הוא היה יושב שעות. בדממה. מקלף ארטישוקים בסבלנות אין קץ. פעם בכמה זמן היה קם להתפלל או לאכול. מסיים, ומיד חוזר למשימה. בסוף היום הוא היה מסיים לקלף את כל הארטישוקים וראשי הארטישוק הנקיים היו מועברים לסבתא שלי, שהיתה מכינה מהם את הארטישוק הממולא הכי טעים בעולם. אבל באמת הכי טעים בעולם. אף אחת מהדודות שלי, שכולן בשלניות אלופות בחסד עליון, לא הצליחה מעולם לשחזר את הטעם. כל שנה הן מנסות. מקוות. אבל תמיד חסר משהו. טעם שהן לא מצליחות לשחזר. טעם שרק סבתא שלי ידעה לעשות.

עד היום בכל שנה בפסח כאשר אני אוכלת ארטישוק ממולא, עולה בי הזיכרון הזה. עולה הגעגוע. געגוע לאנשים. געגוע לטעמים. געגועים לתקופה שלא תחזור כבר.

אני חייבת לומר שבילדותי לא הערכתי מספיק את כל העבודה שכרוכה בקילוף ארטישוק. לא הבנתי את גודל ההתמסרות שהירק הזה דורש. את גודל הבזבוז שמגיע איתו. הייתי פשוט אוכלת בהנאה את התבשיל הסופי והטעים שהוא מניב מבלי לחשוב יותר מדי על התהליך. היום, לאחר שקילפתי כבר כמה ארטישוקים בעצמי, אני מעריכה הרבה יותר את גודל ההשקעה הנדרשת. את הסבלנות שהירק הזה דורש. מה שבעבר היה נראה לי מובן מאליו, היום כבר נתפס אצלי כפרי של עמל רב. בדיעבד אני מבינה שקילוף ארטישוק זו מלאכה שעושים רק עבור אנשים שאוהבים. פעולה סזיפית שחייבים לעשות באהבה. אוכל שמכינים רק לאנשים שאוהבים. היום אני מבינה שסבא שלי אומנם לא היה איש של מילים, אבל הוא בהחלט היה איש של מעשים. של מחוות קטנות. מחוות של אהבה עצומה.

לצערי, אין לי מתכון לארטישוק ממולא. לא אתיימר לומר שאני מכינה את המנה הזאת ברמה של הדודות שלי ובטח ובטח לא ברמה שסבתא שלי נהגה להכין אותה. אני אפילו לא קרובה. כנראה שיש לי עוד קצת קילומטרז' לעבור כדי שאצליח להגיע לטעם הזה. אבל מתכון קצת אחר אני כן יכולה להציע לכם. הוא שונה לחלוטין, מניב טעמים אחרים לחלוטין, אבל הוא בכל זאת מאוד מוכר. מתכון שעושה חסד לירק המיוחד הזה. ירק שמצריך מתכון שיהיה מספיק מוצלח, כדי להצדיק את ההשקעה שהוא דורש. המאפה הזה בהחלט עומד בהגדרה הזאת. הוא מניב תוצאה לימונית, מתובלת ופיקנטית, שמוציאה מהארטישוק טעמים אחרים, מהסוג שבכלל לא ידעתי שקיימים בו.



נכון, מדובר בהשקעה לא קטנה. המאפה הזה מצריך תשעה ראשי ארטישוק, מה שאומר שיש צורך לקלף תשעה ארטישוקים. זה אומנם לא מעט, אבל לפחות לא מדובר בארגזים. ואתם גם לא חייבים להשתמש בסכין פלסטיק. תאמינו לי שזו לא משימה בלתי אפשרית. לי זה לקח בדיוק חצי שעה. ממש שווה את ההשקעה. חוץ מהקילוף של הארטישוק, המתכון הזה פשוט ביותר. קוצצים קצת עשבי תיבול טריים, שום, קליפת לימון. מוסיפים שמן זית, פירורי לחם, פרמזן ומלח פלפל. זהו. ממש לא מסובך. כשתכניסו את המאפה לתנור, כל הבית יתמלא בריח משגע של ארטישוק ועשבי תיבול. כל השכנים יבואו לדפוק לכם בדלת.

 מאפה ארטישוק בלימון, עשבי תיבול ופרמזן

חומרים:
8-9 ראשי ארטישוק חתוכים לרבעים 
כוס פירורי לחם
3-4 שיני שום כתושות
5-6 עלי מרווה טרייה
5-6 עלי טימין טרי
כרבע כוס עירית קצוצה
מיץ וקליפה מגוררת מלימון קטן
שליש כוס שמן זית
חצי כוס גבינת פרמזן מגוררת (כ- 100 גרם)
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

אופן ההכנה:
מניחים את ראשי הארטישוק בסיר עם שפע של מים. מביאים לרתיחה ומבשלים כ- 10 דקות נוספות. מסננים מהמים ומניחים בצק לקירור. קוצצים את עשבי התיבול ומניחים בקערה. מוסיפים את מיץ הלימון, קליפת הלימון, השום הכתוש ושמן הזית. מתבלים במלח ופלפל ומערבבים היטב. לתוך הקערה מוסיפים את הארטישוקים ומערבבים היטב עד שהם מכוסים לחלוטין בתערובת. מניחים בתוך תבנית פיירקס משומנת בשכבה אחת. בקערה נפרדת מערבבים את פירורי הלחם עם גבינת הפרמזן. מפזרים את התערובת מעל הארטישוק. מנערים מעט את התבנית לפיזור אחיד של פירורי הלחם. מכסים בנייר אלומיניום ואופים כ- 30-40 דקות בחום של 200 מעלות. לאחר מכן מסירים את נייר הכסף ואופים כ- 15 דקות נוספות עד להזהבה. מגישים חם או בטמפרטורת החדר.

      

עדכון גרסא

או: לחמג'ון בגרסא קצת אחרת

אני והחצי השני שלי שונים מאוד זה מזו. ממש יין ויאנג. אנחנו לא מסכימים על כלום- מפוליטיקה, תחביבים, מוזיקה ואפילו סרטים . יחד עם זאת, יש שני תחומים בהם אנחנו ממש דומים. הראשון הוא הומור. לשנינו יש חוש הומור דומה, אנחנו צוחקים מאותם דברים, על אותם דברים ותמיד בצורה הכי צינית שאפשר. התחום השני הוא אוכל. החצי הוא אחד האנשים היחידים שאני מכירה שנהנים מאוכל כמעט כמוני, אחד האנשים היחידים שיכולים לעמוד בקצב שלי בכל מה שקשור ביכולות אכילה והאיש שאני הכי נהנית לאכול איתו. ממש כמוני, החצי תמיד מוכן לנסות מאכלים חדשים, אוכל כמעט הכל ומאוד נהנה מכל מה שקשור באוכל. החטא הקולינרי היחיד שלו הוא סלידה מטורפת מכל מה שקשור באנשובי. הוא לא מוכן אפילו להביט בקופסא של אנשובי או אפילו להיות עימו באותו החדר, מה שהופך את האנשובי למוקצה אצלנו בבית. כן, זו ההקרבה הקטנה שלי עבורו ולמדתי לחיות עימה בשלום.

למרות שהחצי מאוד לא מפונק באוכל, למרות שהוא אוכל כמעט הכל ולמרות שהתשובה הנצחית שלו לשאלה "מה נאכל היום?" היא תמיד "מה שבא לך", יש כמה דברים שהחצי אוהב במיוחד. לחמג'ון הוא אחד מהם. זה גם אחד הדברים היחידים שהוא מבקש ממני להכין. האמת, בצדק. אכן מדובר באחד המאכלים היותר טעימים שיצא לי לפגוש.

מדובר במאכל שמגיע אלינו במקור מהמטבח הערבי. מדובר במאפה שמזכיר מאוד פיצה, אבל עם בשר טחון. בגרסא הקלאסית שלו, לחמג'ון מכיל בד"כ בשר כבש ומתובל עם בצל, צנוברים ומעט עגבניות. אני מכינה אותו בגרסא קצת אחרת, עם בצק מקמח מלא, חזה הודו טחון במקום כבש ובתיבול של כוסברה, שפע של עגבניות, בצל ושום. על הצנוברים לא וויתרתי. זו הגרסא המעודכנת שלי למאכל הקלאסי הרווח. גרסא בריאה יותר, פחות שמנה ולדעתי גם לא פחות טעימה מהמקור.

אז נכון שלא מדובר בארוחת ערב מהירה, אבל כשבא לכם לפנק מישהו או אפילו את עצמכם, תכינו את המאפה הזה ותזכו לשבחים מקיר לקיר. הבעיה היחידה היא שאחרי שתכינו אותו פעם אחת, רוב הסיכויים שתתבקשו להכין אותו שוב ושוב. אכן מדובר במתכון מנצח, מהסוג ששווה להוסיף לארסנל המתכונים שלכם.

לפני המתכון יש לי דגש חשוב: ממש כמו באפיית פיצה, חשוב לאפות את המאפים האלו בתנור שחומם מראש לחום המקסימלי האפשרי (בד"כ 230-250 מעלות). בשום מקרה לא מכניסים אותם לתנור קר. אם יש לכם אבן פיצה, תשתמשו בה. היא מניבה מאפים פריכים ואיכותיים הרבה יותר.

לחמג'ון בגרסא קצת אחרת
מניב 8 מאפים בגודל בינוני

חומרים לבצק:
250 גרם קמח לבן (כוס ו- 3/4)
250 גרם קמח מלא (כוס ו- 3/4)
12 גרם שמרים טריים (רבע חבילה)
כפית וחצי מלח
כ- 300 מ"ל מים (כוס ורבע)

חומרים לתערובת הבשר:
500 גרם חזה הודו טחון
3 כפות שמן זית
בצל גדול קצוץ גס
פלפל חריף ירוק קצוץ (אם לא אוהבים חריף אפשר לשים חצי או לוותר לגמרי)
3-4 שיני שום כתושות
3 עגבניות גדולות קלופות וקצוצות גס
רבע כוס צנוברים קלויים
חצי כוס כוסברה קצוצה
חצי כפית בהרט
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

שמן זית למריחת הבצק

אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמחים לתוך קערה גדולה. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר החומרים ולשים עד לקבלת בצק אחיד וחלק. במידה והבצק יבש, ניתן להוסיף עוד כמה כפות של מים. מכסים את הבצק במגבת ומניחים לו לתפוח כשעה עד להכפלת הנפח.
הכנת הבשר: במחבת גדולה מטגנים את הבצל והפלפל החריף בשמן הזית עד להזהבה. מוסיפים את השום ואת ההודו הטחון. מטגנים על להבה גבוהה תוך כדי ערבוב במשך כ- 5 דקות. בשלב זה חשוב ל"פתוח" את הבשר הטחון על מנת לקבל מרקם פירורי ולהימנע מגושים. מוסיפים את העגבניות ומתבלים. מנמיכים מעט את האש ומבשלים כ- 10-15 דקות עד שהעגבניות מתרככות. מסירים מהאש. מוסיפים את הצנוברים ואת הכוסברה ומערבבים היטב.
הכנת המאפים: מניחים את הבצק שתפח על גבי משטח עבודה מקומח. מוציאים ממנו את האויר ומחלקים אותו לשמונה כדורים שווים. בעזרת הידיים פותחים כל כדור לעיגול בקוטר של כ- 20 ס"מ. את העיגולים המרודדים מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומורחים בשמן זית (כמות של כף בערך לכל עיגול בצק). מניחים על גבי כל עיגול מתערובת הבשר ומפזרים באופן אחיד (חשוב להשאיר שוליים של כ- 2 ס"מ). את המאפים אופים כ- 8-10 דקות בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 250 מעלות. המאפים מוכנים כאשר הם מזהיבים בתחתית.
הכי טעים לאכול עם טונות של טחינה חמצמצה שמזלפים מעל.

 

על מצויינות ושיאים, גם בסלט פסטה

או: סלט פסטה ברוטב שום

זהו, אתמול ננעלה האולימיפיאדה. היא תמיד נגמרת כ"כ מהר...

זה ללא ספק אחד מאירועי הספורט הכי מדהימים, מרגשים ובעלי רוח ספורטיבית שרק ניתן לתאר. בשבועיים האחרונים היה קשה מאוד להזיז אותי ממסך הטלוויזיה והממיר בבית שלנו כמעט לא זז מערוץ 511. ערוץ שהוא לא מכיר בד"כ. אני מכורה קשה לאולימפיאדה ומעריצה נלהבת של ספורטאים באשר הם. בד"כ מדובר באנשים מאוד מיוחדים, בעלי משמעת עצמית מטורפת, דרייב פנימי חסר מעצורים ונטייה אישית למצויינות חסרת פשרות. כל התכונות המופלאות האלה באות לידי ביטוי בצורה היפה ביותר באולימיפיאדה, שמאפשרת לספורטאים הטובים בעולם להציג את היכולות המופלאות שלהם ולהביא את עצמם (וגם אותי) לשיאים חדשים של התרגשות והתרוממות רוח. אם אתם מכורים כבדים כמוני אתם וודאי חשים היום תחושת ריקנות מסויימת. תחושה שרק מתגברת לנוכח ההשתתפות המאכזבת שלנו השנה במשחקים.

אם נתעלם לשנייה מהקרתנות הישראלית, אני חייבת לומר שהשנה היתה אולימפיאדה מדהימה שעמדה בכל הציפיות. היו בה אינספור דרמות אנושיות מרגשות, דמעות של אושר וגם של כאב, שיאים אישיים, הפתעות בלתי צפויות ופניני לשון להן ניתן לצפות רק משדרי הספורט המצויינים והמרגשים של הערוץ הראשון. המשפט שאני אזכור לנצח מהאולימפיאדה הזאת הוא משפט המחץ של מאיר איינשטיין לאחר ריצת המאה מטרים המצויינת של בולט:  "בולטי, אני אוהב אותך" ללא ספק רגע מכונן בתולדות הערוץ הראשון.

לנוכח חגיגת הספורט המדהימה שהיא מספקת, האולימפיאדה תמיד מעוררת בי השראה למצויינות. פתאום אני חושבת על כל הפוטנציאל המוחמץ, כל רגעי ה"כמעט" וכל הדברים שמעולם לא טרחתי להצטיין בהם. לכולנו יש כאלה. אבל לכולנו יש גם משהו אחד שאנחנו ממש טובים בו. מצויינים. האתגר הגדול הוא פשוט למצוא אותו ואח"כ גם להיות הכי טובים בו. ברוח האולימפיאדה ותחושת המצויינות שאופפת אותה, החלטתי לשתף אתכם בסלט הפסטה המצטיין שלי. הסלט הזה זוכה במדליית זהב בקטגוריית הסלטים ובמדליית ארד בקטגוריית הפסטה. זה לא דבר מובן מאליו. קטגוריית הפסטה היא קטגוריה קשה, עם המון מתחרים מצוינים והסלט הזה בכל זאת מצליח להתברג בשלישייה הראשונה.

מדובר בסלט פשוט יחסית, אפילו מינימלי, אבל עם טעם מדהים ושונה מכל סלט פסטה שיצא לי לטעום. הסוד בסלט הזה הוא דווקא ברוטב שלו, שמכיל כמות גדולה מאוד של שום ושמן זית והופך אותו מסתם עוד סלט פסטה לסלט פסטה מצויין וטעים מאין כמותו. רשימת המרכיבים בסיסית ביותר אבל חשוב להקפיד על ירקות ועשבי תיבול טריים, גבינה בולגרית טובה וזיתים משובחים (אני ממליצה על זיתים מזן מרינד). על זיתים מושחרים אני בכלל לא רוצה לדבר (איכס, איכס, איכס). בבקשה אל תתפתו לקנות זיתים מגולענים ותקדישו כמה דקות לגלען את הזיתים בעצמכם. זה אומנם קצת מעצבן אבל זה גם מה שעושה את ההבדל (אמרנו מצויינות, לא?). גלעון הזיתים הוא באמת החלק הכי ארוך במתכון. חוץ ממלאכת הגילעון, הסלט מוכן תוך כמה דקות, ממש בזמן שלוקח להרתיח את הפסטה. מתכון מנצח לארוחת ערב קייצית מהירה, בימים בהם לא מתחשק לבשל. אם בא לכם קצת יותר להשקיע, אפשר להגיש את הסלט עם קרוסטיני משופשף במעט שום ומרוח בשמן זית.

המתכון מניב כמות פסטה מטורפת, שיכולה בכיף להספיק כמנה עיקרית לארבעה אנשים רעבים מאוד. היתרון הגדול של הסלט הזה הוא שהוא נשמר מצויין במקרר והטעם שלו אפילו משתבח ביום שלמחרת.

סלט פסטה ברוטב שום

חומרים לסלט:
חבילת פסטה קצרה (פנה, פוזילי, פרפדלה או מה שיש בבית)
קופסאת עגבניות שרי חתוכות לרבעים
5 בצלים ירוקים קצוצים
כ- 30-40 זיתים שחורים מגולענים
חבילת בזיליקום טרי
כ- 6-7 גבעולי אורגנו טרי
250 גרם גבינה בולגרית חתוכה לקוביות (הכי טעים עם גבינת כבשים קשה 24% שומן)

חומרים לרוטב שום:
רבע כוס שמן זית
3-5 שיני שום כתושות
כפית דבש
מיץ מלימון שלם
מלח ופלפל שחור לפי הטעם (זהירות עם המלח, הגבינה מאוד מלוחה)

אופן ההכנה:
הכנת הרוטב: מערבבים בצנצנת את כל מרכיבי הרוטב עד לקבלת רוטב אחיד. מניחים בצד עד לשימוש.
הכנת הסלט: מרתיחים את הפסטה במי מלח עד שהיא מבושלת לחלוטין. מסננים ושוטפים במי ברז. מניחים את הפסטה המבושלת בקערה ומוסיפים את עגבניות השרי, הזיתים והבצלים הירוקים. קורעים ביד את עלי הבזיליקום לחתיכות גסות ומוסיפים אותם לקערת הסלט. מפרידים את עלי האורגנו מהגבעולים ומוסיפים גם אותם. שופכים מעל הכל את רוטב השום ומערבבים בעדינות.

מוקדש לכל הספורטאים המדהימים שסיפקו לנו חוויית ספורט אגדית ומרגשת.
אסיים בציטוט מילות הפרידה של משה גרטל, האיש והאגדה, שפרש משידור תחרויות השחייה בנאום פרידה מרגש כמו שרק הוא יודע לעשות: "אני סיימתי, שבוע טוב". תחרויות השחייה בריו לא יהיו אותו הדבר בלעדיו "ותודה לאנשי הערוץ הראשון שלא חסמו שור בדישו". אני בהחלט אתגעגע.

שיהיה לכולנו שבוע מצויין ואל תשכחו להיות הכי טובים שאתם יכולים.

לא על הלחם לבדו

או: סלט חיטה מתקתק

באופן כללי, אני ממש לא טיפוס של סלטים. אני יותר בכיוון של שוקולד, בצקים ופחמימות מכל הסוגים.

יש סטריאוטיפ מאוד לא מבוסס מציאות שקשור בנשים וסלטים. סלט נתפס כ"אוכל של בנות" וההנחה היא שכל הנשים הן צרכניות נלהבות של סלטים מכל הסוגים. כולנו מכירים את הסיפור על הבחורה שיושבת בדייט ראשון ומזמינה סלט, במטרה להרשים את מי שיושב מולה. אני לא בטוחה מה מקור הסטריאוטיפ הזה, אבל אני חייבת לומר שאני לא מכירה אפילו בחורה אחת שכל מה שהיא אוכלת במסעדות ובדייטים זה סלט, בטח שלא מתוך כוונה להרשים. לא רק זאת, אני לא מכירה אפילו גבר אחד שיתרשם מבחורה שמזמינה סלט בדייט ראשון, למרות שהיא רעבה מתה. בנקודה זו חשוב לי להדגיש שהבעיה שלי היא לא עם נשים שבוחרות לאכול סלטים. הבעיה שלי היא עם התפיסה שמקשרת אכילת סלט עם ציפייה מגדרית הקשורה באופן מעוות לעדינות נשית, כפי שהיא נתפסת באופן הסטריאוטיפי שלה, למרות שאין לה כל אחיזה במציאות.

אני והחצי השני שלי דוגמא חיה לחוסר אחיזתו במציאות של הסטריאוטיפ הזה. מבחינתי סלט ירקות זה אחד הדברים הכי מיותרים שאפשר לאכול. זה בעיקר בזבוז של נפח קיבה ושל זמן חיתוך יקר מפז, שהיה יכול להיות מנוצל להכנה של "אוכל אמיתי". לעולם לא תתפסו אותי מזמינה מנה של סלט במסעדה או אפילו בבית קפה כשעוצרים לארוחה קלילה. אני תמיד אעדיף להזמין כריך או מאפה, או כל דבר אחר ממשפחת הפחמימות. החצי השני שלי הוא ההיפך הגמור ממני. הוא נהנה מאוד מסלטים ואין לו שום בעיה להקדיש את הזמן ולשקוד על החיתוך המושלם שלהם. אבל מה שהכי מוזר בעיניי זה שלפעמים אפילו יש לו חשק לסלט. מה זה חשק לסלט?? חשק לשוקולד או ללחם אני יכולה להבין, אבל חשק לסלט זה משהו שנשגב לחלוטין מבינתי.

אז בגדול הבנתם מדוע אני לא מגדירה את עצמי כטיפוס של סלטים. אבל בכל זאת, משהו מהחצי השני שלי כנראה נדבק בי. למרות שזה עדיין לא האוכל האהוב עליי בעולם, למדתי בשנים האחרונות לאכול סלטים ואפילו להנות מהם (לפעמים). למרות הטרנפורמציה החלקית, אני עדיין לא אבזבז זמן בחיתוך של ירקות לסלט וזו לעד תהיה אחריותו של החצי השני שלי. אם הוא לא יטרח על הכנת סלט, אין שום סיכוי שאני אעשה זאת בעצמי. רוב הזמן החצי השני מכין סלט ירקות פשוט, בסיסי, רק עם ירקות ורוטב פשוט של לימון ושמן זית. לסלט "משודרג" הוא מוסיף לפעמים בורגול או קופסאת טונה משומרת. יוצא בסדר, אבל לא מצויין. כמו כל דבר אחר בבישול, גם סלט יכול להיות רק בסדר, או שבעזרת כמה שיפורים קלים, הוא יכול להיות מצויין (עד כמה שסלט יכול להיות מצויין).

המתכון הזה לסלט חיטה מתקתק הוא מתכון מצויין. מתכון שאפילו שונאי סלט יאהבו (באחריות). הוא משלב חיטה מבושלת עם ירקות טריים שמוסיפים לו רעננות, פירות יבשים שמוסיפים לו מתיקות עדינה ואגוזים קלויים, שנותנים לו קראנצ' מעניין. הסלט מבוסס על מתכון של עומר מילר, שהוא ללא ספק אחד השפים היותר מוכשרים באיזור. לא רק שהוא נושא את דגל האוכל הישראלי ומאמין גדול באוכל מקומי, אלא הוא גם כותב מוכשר ופשוט תענוג לקרוא את רשמיו על אוכל, על מסעדנות ועל החיים בכלל. כמובן שזה לא מזיק שבנוסף להכל, הוא גם חתיך הורס. ההשראה להעלות מתכון לסלט הגיעה מהבלוג עם השם המקסים אז מה את עושה כל היום? בעקבות הפוסט הזה עם שני מתכונים מדהימים לסלט. המתכונים והתמונות המדהימות עשו לי חשק למצוא את המתכון המנצח שלי לסלט המושלם.

כמו שאמרתי, המתכון הזה מבוסס על מתכון של עומר מילר, אבל אני הורדתי והוספתי לו מרכיבים בהתאם לטעמי. גם המתכון שלי הוא בגדר המלצה בלבד ואתם יכולים להוסיף לו ולהשמיט ממנו כל מה שבא, בהתאם למה שאוהבים ולמה שיש בבית. זה היופי בגלגול של מתכון- הוא יכול להתחיל בצורה מסויימת ולהסתיים בצורה אחרת לחלוטין.

סלט חיטה מתקתק

חומרים לסלט:
חצי כוס חיטה לא מבושלת
1 פלפל צהוב חתוך לקוביות
1 פלפל כתום חתוך לקוביות
1 פלפל אדום חתוך לקוביות
2 בצלים ירוקים חתוכים לטבעות
חצי כוס חמוציות מיובשות  (אפשר להמיר בכל פרי יבש אחר)
חצי כוס שקדים טבעיים קלויים (אפשר להמיר בכל אגוז אחר)

חומרים לרוטב:
כף סילאן (אפשר להמיר בדבש)
כפית חרדל
כף רכז רימונים (אפשר להמיר בסויה)
מיץ מחצי לימון
שליש כוס שמן זית
מלח ופלפל שחור לפי הטעם (אם משתמשים בסויה אין צורך להוסיף מלח)

אופן ההכנה:
בישול החיטה: שמים את החיטה בקערה עם מי ברז ומשרים למשך שעתיים לפחות או במקרר למשך הלילה (לא חייבים להשרות את החיטה טרם הבישול, אבל ככה למדתי מסבתא שלי לבשל חיטה). לאחר ההשרייה מסננים את החיטה היטב ומניחים אותה בסיר עם שפע של מים (כמות מים כמו בבישול של פסטה). לא ממליחים את המים. מביאים לרתיחה ומבשלים כ- 25-30 דקות. לפני שמסירים מהאש חשוב לטעום כדי לוודא שהחיטה אכן מבושלת דיה. מסננים את החיטה ושוטפים במי ברז לקירור. מניחים בצד.
הרכבת הסלט: בצנצת קטנה מניחים את כל חומרי הרוטב ומנערים היטב. מוסיפים את החיטה המבושלת לשאר חומרי הסלט, מוסיפים את הרוטב ומערבבים היטב.

עצה לגבי החמוציות: מומלץ להשרות אותן בקערה עם מים למספר דקות בטרם הוספתן לסלט. ההשרייה מרככת אותן ומונעת מהן להידבק לשיניים בזמן האכילה.

מוקדש באהבה רבה לכל שונאי הסלטים באשר הם (גברים ונשים כאחד)...