תרבחו ותסעדו

שלום לכולם,

חזרתי מחופשת החג הקצרה שלקחתי לעצמי והפעם עם פוסט קצת אחר, שמוקדש כולו לחגיגות המימונה.

אני מצטערת מראש על איכות התמונות- הן צולמו תוך כדי המולה של אנשים, מוזיקה רועשת ומספר כוסיות של וויסקי.

אני לא מצליחה להבין את חג הפסח- מבלים שבועות ארוכים בניקיונות אינסופיים, קניות, בישולים, הגעלת כלים, הוצאת כלים, הכנסת כלים, סידורי שולחן ושאר סידורים מייגעים. לבסוף, כגמול על כל העבודה הקשה, "זוכים" לבלות שעות ארוכות מסביב לשולחן וקוראים את ההגדה בעוד כולם מתעפצים בכיסאות ומנסים להסתיר את חוסר הסבלנות והבטן המקרקרת. אם גדלתם בבית מסורתי אדוק כמו שלי, אתם בטוח מכירים את הנוהל ומבינים על מה אני מדברת.  

השנה אני והחצי השני שלי החלטנו לקחת קצת חופש מכל ה"החגיגות" ונסענו לטיול בחו"ל, שהיה מדהים, ללא ריח של חומרי ניקוי, ללא הגדות וללא מצה אחת באופק. היה פשוט מושלם...

החזרה הייתה מעט טראומטית ונחתנו ישר לתוך החג השני הארוך עם 4 ארוחות משפחתיות רצופות ושפע של מצות שתקפו אותנו מכל עבר. האמת, אני מסתדרת די טוב עם מצות ואפילו די נהנית מהן. בכלל אני חושבת שהאוכל בפסח הוא החלק הנסבל היחיד בכל החג הזה, למעט המימונה כמובן. מבחינתי המימונה היא הסיבה היחידה לקיומו של חג הפסח והיא מהווה את הפיצוי האולטימטיבי לכל הסבל שקדם לה. מדובר בחגיגה הכי צבעונית, מתוקה ומשמינה שאפשר להעלות על הדעת. שחיתות במיטבה, במובן הכי טוב של המילה.

אז בלי להכביר מדי במילים, אני אשאיר אתכם עם התמונות מהחגיגה המדהימה שהתקיימה אתמול בבית הוריו של החצי השני שלי. לצערי אין לי מתכונים לשתף כי אני ממש לא מומחית להכנת מתוקים מרוקאים מסורתיים ולא הייתי אחראית לאף אחד מהמטעמים שהוגשו. אולי יום אחד אני אלמד, כי צריך להמשיך את המסורת הטעימה הזאת.

על הכנת המופלטות אמונות בכל שנה אימו של החצי, גיסתה ואחותה. העבודה מתבצעת בסרט נע כאשר אחת מגלגלת עיגולים מהבצק, השנייה פותחת אותם והשלישית מטגנת. השנה הן הכינו מופלטות מ- 7 ק"ג קמח לכ- 40 אורחים רעבים.

כמו בכל שנה, אחיו של החצי השני היה אחראי על מריחת החמאה והדבש, גלגול המופלטות וסידורן על גבי צלחת ההגשה. בכל שנה, מבלי להתעצל, הוא מורח במיומנות יותר ממאה מופלטות שמטוגנות ללא הפסקה, אל מול קהל חסר סבלנות שממתין בקוצר רוח.

אז אחרי שסבלנו מהניקיונות, מהקניות, מהכפרות, מהמצות ומאינספור ארוחות משפחתיות עתירות בשרים ושומן, מגיע לנו רגע של נחת בדמות החגיגה הכי יפה, הכי מתוקה, הכי צבעונית והכי משמינה שאפשר להעלות על הדעת.

זה כמעט היה שווה את זה...

מחכה בקוצר רוח לשנה הבאה.

שיהיה שבוע מקסים!!!

ותאכלו משהו...