נוסטלגיה במיטבה

או: סברינה קלאסית

ידעתם שאין בעברית מילה מקבילה למילה "טאקט" הלועזית? אהוד מנור אפילו כתב: "בעברית יש מילים בשפע להגיד את הכל כמעט- יש בה תקע ויש בה שקע אך אין מילה בעברית לטאקט". תודו שזה מוזר. אולי זה נובע מהעובדה שבישראל מרבית האנשים הם באמת חסרי טאקט, עד כדי כך שלא היה צורך אפילו למצוא מילה כזאת. פשוט אין אנשים כאלה אז כנראה שגם לא צריך למצוא מילה כדי לתאר את זה. בכל זאת, ישראל זו המדינה היחידה בעולם שבה זרים ברחוב מרגישים חופשי לגעת לך בבטן ההריונית ולומר לך דברים כמו: "יש לך בת" (קרה לחברה שלי כמה פעמים במהלך ההריון שלה. היא בכלל ילדה בסוף בן). במקרים אחרים, זרים גמורים תופסים אותך לשיחה אינטימית באוטובוס ושואלים אותך שאלות כמו למה את לא מתחתנת, או למה אין לך עדיין ילדים (קורה לי לפחות פעם בשבוע).

אם להודות על האמת, כמו מרבית האנשים, גם אני סובלת מבעיה של חוסר טאקט. רוב הזמן אני עטופה בשכבה של ציניות שמוציאה ממני את ההערות הכי לא רגישות והכי לא פוליטיקלי קורקט. בכלל, אני ורגישות זה כמו שמן ומים. לא מתערבב. אבל אני ממש רגשנית. עד כדי כך שאני סובלת מבעיה קשה מאוד של נוסטלגיה. מדי פעם תתפסו אותי אומרת משפטים כמו: "הילדים של היום", "המוזיקה של היום", "הטלויזיה של היום" ועוד ועוד. העניין הוא שההורים שלי אומרים בדיוק את אותו הדבר על הדור שלי. סבתא שלי אומרת את אותו הדבר על הדור של ההורים שלי. בכלל, כל דור בטוח שבדור הקודם הכל היה הרבה יותר טוב, לא משנה כמה זה רחוק מהמציאות. זו בדיוק הבעיה עם נוסטלגיה. היא נוטה לעטוף את כל הזכרונות שלנו בסרט ורוד, לעשות להם אידיאליזציה ולהתעלם לחלוטין מהעובדות. אבל בכל זאת, רובנו סובלים מנוסטלגיה וגם לציניקנים מבינינו יש נטייה מסויימת להתרפקות על העבר. כנראה שזה משהו שטבוע בטבע האנושי שלנו.

 מבחינתי, הנוסטלגיה הגדולה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה היא אוכל. מכיוון שגדלתי בשנות השמונים, אחד הקינוחים הכי נוסטלגים שאני יכולה להעלות על הדעת הוא הסברינה. כל מי שגדל בתקופה הזאת זוכר את הקינוח הזה. לא היה בית קפה או קונדיטריה שבהם לא הופיעה הסברינה בתפריט. בד"כ בצורה של קינוח אישי ולפעמים בצורה של עוגה משפחתית. כמה זכרונות מתוקים יש לי מהעוגה הזאת. כשאחותי ואני היינו ילדות ואמא שלי היתה רוצה לפנק אותנו, היא הייתה נוהגת לקנות לנו סברינה אישית אחת, חותכת אותה לחצי ונותנת לכל אחת את החצי שלה. לא משנה איך היא היתה חותכת את העוגה, בכל פעם היינו בטוחות שהשנייה קיבלה את החתיכה הגדולה יותר ובכל פעם היינו מתחלפות. בתור ילדות היינו בטוחות שזו העוגה הכי טעימה שקיימת בעולם (לא, אני לא מגזימה). אבל כמו שקורה בד"כ עם נוסטלגיה, גם במקרה של הסברינה המציאות שונה מאוד מזכרונות העבר. אם להתעלם לרגע מכל הזכרונות המתוקים שקשורים אצלי עם העוגה הזאת, אני חייבת להודות שהיה מדובר בעוגה בינונית בלבד. ממש לא פסגת הטעם הטוב, כמו שנהגתי לחשוב בילדותי.

כמו שקורה לרוב הטרנדים, תהילתה של הסברינה חלפה במהרה ולאחר מספר שנים של חשיפת יתר, היא נעלמה לחלוטין מחיינו. אבל באופן לא מפתיע, מסתבר שהסברינה טרם אמרה את המילה האחרונה וברוח הרטרו והוינטאג' של השנים האחרונות, היא זוכה לקאמבאק די מרשים. לאחרונה ניתן למצוא אותה מוצגת בגאווה במגוון ויטרינות של קונדיטוריות מובחרות בכל רחבי הארץ. האמת שלא יצא לי לאכול עוגת סברינה במשך המון שנים עד שפגשתי את החצי השני שלי וטעמתי את הסברינות המדהימות של אמא שלו. בניגוד לגרסא של שנות השמונים, הסברינות האלו מעודנות הרבה יותר, מתוקות הרבה פחות, מכילות חמאה במקום מרגרינה ומקושטות בקצפת אמיתית. אמו של החצי אומנם מכינה אותן קצת אחרת, אבל על הדובדבן הקלאסי שבקצפת היא לא מוותרת. גרסא שונה אבל עדיין מאוד דומה. כל ביס יציף אתכם בזכרונות נוסטלגים ומתוקים (אז מה אם הם יהיו "קצת" ורודים יותר מהמציאות, מעט אסקפיזים עדיין לא הרג אף אחד).

לפני המתכון, יש לי הערה חשובה- אמו של החצי מכינה את הסברינות האלה בתבניות סיליקון ייעודיות לסברינות, שניתן למצוא בכל חנות אפייה. מדובר בתבניות שקעים עם ארובה באמצע, כמו בצורה של סיר פלא. את החור ממלאים בקצפת וכך נוצרת צורה של סברינה קלאסית. לי אין תבניות כאלו ולכן אני מכינה את הסברינות בתבניות אלומיניום אישיות (קוקוטים). באופן הזה העוגות מתקבלות ללא חור למילוי ולכן אני חוצה אותן באופן חלקי ומזלפת את הקצפת לתוך הכיס שנוצר. הסברינות בתמונה נאפו בתבניות הייעודיות שהושאלו מאימו של החצי.


סברינה
מתכון ל- 12 סברינות אישיות

חומרים לבצק:
240 מ"ל חלב (כוס)
5 ביצים
100 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות
60 גרם סוכר (3 כפות)
500 גרם קמח (3.5 כוסות)
50 גרם שמרים טריים
קורט מלח

חומרים לסירופ:
ליטר מים (4 כוסות)
חצי ק"ג סוכר (2.5 כוסות)
מיץ מחצי לימון/תפוז (אופציולני)
שתי כפות רום (אופציונלי)

חומרים לקצפת:
500 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה (שני מיכלים)
30 גרם אבקת סוכר (רבע כוס)
כף תמצית וניל

דובדבנים מסוכרים לקישוט (אופציונלי)

אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר החומרים למעט החמאה ומערבלים בעזרת וו הגיטרה למשך כ- 10 דקות. לאחר 10 דקות ממשיכים את הערבול ומוסיפים את קוביות החמאה בהדרגה תוך כדי פעילות המיקסר. ממשיכים לערבל עד שכל החמאה נטמעת לחלוטין בבצק (כ- 10 דקות נוספות).  מפסיקים את המיקסר ומכסים את הקערה בניילון נצמד. מתפיחים כשעתיים בטמפרטורת החדר עד להכפלת הנפח. הכי מומלץ להכין את הבצק לילה לפני ולהתפיח במקרר למשך הלילה. לאחר שהבצק תפח לחלוטין חובטים בו לשם הוצאת האוויר ומעבירים אותו לתוך שק זילוף עם צנטר חלק. את הבצק מזלפים לתוך התבניות עד מחצית מגובה התבנית (חשוב לשמן את התבניות היטב בטרם זילוף הבצק). מתפיחים בטמפרטורת החדר למשך כ- 30-40 דקות עד שהבצק גולש מעט מדפנות התבנית. לאחר ההתפחה אופים כ- 10-15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. לאחר האפייה, מניחים לעוגות להצטנן מעט בתבנית. לאחר מספר דקות מוציאים אותן מהתבניות ומניחים על גבי רשת לקירור מלא.
הכנת הסירופ: בסיר גדול מניחים את כל חומרי הסירופ ומבשלים עד להמסה מוחלטת של הסוכר. חשוב לערבב את הסירופ תוך כדי הבישול. לאחר שהסוכר נמס, מנמיכים את האש. את העוגות שהצטננו לחלוטין מבשלים למשך כדקה בתוך הסיר עם הסירופ (ניתן להשתמש בכף על מנת "להטביע" את כל העוגה בסירופ). לאחר הטבילה מוציאים את העוגות בעזרת כף מחוררת, מנערים את עודפי הסירופ ומניחים חזרה על גבי הרשת. מניחים לעוגות להתקרר לחלוטין.
הכנת הקצפת: מקציפים את השמנת המתוקה עם אבקת הסוכר עד לקבלת קצפת יציבה. מוסיפים את תמצית הווניל ומקציפים מספר שניות עד להטמעתו בקצפת. מעבירים את הקצפת לתוך שק זילוף עם צנטר כוכב. ממלאים את העוגה בקצפת וממשיכים לזלף צורה של רוזטה על העוגה.
לקישוט הקלאסי, מניחים דובדבן מסוכר מעל הקצפת.