משחק ילדים

או: כדורי שוקולד של גדולים




יש דברים שאין להם גיל. דברים שאהבנו כילדים ואנחנו עדיין שומרים להם פינה חמה בלב גם כמבוגרים. דברים כמו סוכריות גומי. נדנדות. שוקו בשקית. סביבונים. חמציצים. שדות של סביונים צהובים. שלוליות של בוץ. דברים שגורמים לזיכרונות הילדות הנשכחים שלנו לצוף פתאום אל התודעה. דברים שגורמים לגעגועים לא ברורים. געגועים לתקופה. לטעם. געגועים לתחושה לא קוהרנטית אבל מאוד מוכרת. פתאום עולה בנו חום. חיוך בלתי נשלט. ערגונות. כמיהה.

לפני כמה ימים עלתה בי תחושה כזאת. תחושה שהתעוררה דווקא ממראה של כדורי שוקולד בבית קפה ליד העבודה שלי. בית קפה קטן כזה. מאוד לא מרשים. מהסוג שיש בו ויטרינה קטנה עם כמה מתוקים שמכינים במקום אחר. בית קפה שגרתי שבו אני קונה את הקפה שלי לפני העבודה. בלי באמת לשים לב לדברים שמסביב. רק קפה. אבל לפני כמה ימים פתאום הבחנתי בכדורי שוקולד שעמדו להם בפינה של הוויטרינה. פתאום שמתי לב אליהם. שאלתי אם הם תמיד היו שם והופתעתי לגלות שכן. אני קונה את הקפה שלי באותו המקום בכל בוקר כבר כמה חודשים ומעולם לא שמתי לב אליהם. פתאום בבוקר הזה הם משכו את עיניי. גרמו לי להסתקרן. לקחתי את הקפה שלי והמשכתי את היום כרגיל. במהלך הנסיעה הביתה בערב, חשבתי פתאום על כדורי השוקולד האלו. מצאתי את עצמי מוצפת בזכרונות על איך שהיינו נפגשים כל הילדים בשכונה ומכינים כדורי שוקולד ביחד. כל פעם בבית של מישהו אחר. לכל אחד היה את התפקיד הקבוע שלו בתהליך. התפקיד הקבוע שלי ושל אחותי היה להכניס את הידיים לתוך הקערה ולערבב את כל החומרים. פתאום זכרתי את התחושה הזאת. זיכרון עמום של שוקולד חמים שמתמזג באהבה עם פירורי ביסקווטים שקורסים בהכנעה תחת לחץ הלישה. פתאום הייתי חייבת לשחזר את התחושה הזאת. את החום הזה. את רעש הביסקוויטים שנמעכים תחת ידיי. את הטעם הזה של כדור שוקולד נימוח מהסוג שכ"כ אהבתי כילדה.

אני חייבת לומר שהתלבטתי אם בכלל להעלות את המתכון הזה. אבל יצאו כדורי שוקולד כ"כ טעימים ומספקים שהייתי חייבת לשתף. גם לכם מגיע לנגוס בטעם של ילדות שיגרום לכם פתאום לחייך מזיכרונות שכבר הספקתם לשכוח. המתכון הזה אומנם קצת יותר ארוך ומסובך מהמתכון הקלאסי אבל הוא ממש שווה את ההשקעה הנוספת הקטנה הזאת. הוא מכיל פירורי חמאה ביתיים במקום שברי ביסקוויטים קנויים ויש בו שוקולד מריר משובח בנוסף לאבקת קקאו. כמו כן הוא מכיל גם קצת אלכוהול, שמוסיף ייחודית לכדורים האלו והופך אותם לכדורי שוקולד של גדולים. כמובן שאם אתם ממש מתעקשים על הקלאסיקה הפשוטה והמהירה, ניתן לוותר על הכנת הפירורים ולהשתמש בביסקווטים מרוסקים במקום.

אבל בכל זאת, למרות כל השוני והייחודיות, אני מבטיחה לכם שכדורי השוקולד הקצת אחרים האלו יעמדו במבחן הזיכרון שלכם בהצלחה יתרה וכל ביס מהם יגרום לכם להתגעגע לילדות. אז אם בא לכם להרגיש לשניה כמו ילדים, תכינו כדורי שוקולד משלכם ותתמסרו לזיכרונות שבאים עימם. כנראה שיש דברים שלנצח לא מאכזבים ונושאים בחובם הנאה מובטחת.

ואם בא לכם הנאה גדולה אפילו יותר, תחלקו את הכדורים האלו עם מישהו שאתם אוהבים. זה יביא אתכם למסע קסום של זיכרונות ילדות ממקומות אחרים. זכרונות שהם אומנם שונים ומשונים, אבל באופן מפתיע דווקא מאוד דומים ומוכרים.

כדורי שוקולד של גדולים
מניב כ- 35 כדורים קטנים


חומרים:
150 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
210 גרם קמח (כוס וחצי)
50 גרם סוכר (רבע כוס)
כפית אבקת אפייה
2 חלמונים  
חצי כפית מלח
200 גרם שוקולד מריר מומס
160 מ"ל חלב (2/3 כוס)
20 גרם קקאו (2 כפות)
50 גרם סוכר (רבע כוס)
3 כפות וויסקי/ברנדי/רום

שבבי קוקוס לקישוט

אופן ההכנה:
הכנת הפירורים: בתוך קערה מניחים חמאה, קמח, 50 גרם סוכר, אבקת אפייה, חלמונים ומלח. מעבדים בידיים רק עד לקבלת בצק אחיד. משטחים את הבצק על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה לעובי של כסנטימטר וחצי. אופים כ- 20-25 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. מוציאים מהתנור ומניחים להתקרר לחלוטין. לאחר קירור מוחלט, מפוררים את הבצק בעזרת הידיים לפירורים קטנים. מניחים בצד.
הכנת הכדורים: בתוך קערה שמים את השוקולד המומס. מוסיפים 50 גרם סוכר ומערבבים היטב בעזרת כף עד שהסוכר נמס. מוסיפים את החלב ומערבבים היטב. מנפים לתוך התערובת את הקקאו ומערבבים עד לקבלת עיסה חלקה. מוסיפים את האלכוהול ומערבבים. לתוך הקערה מוסיפים את פירורי הבצק ומעבדים בידיים עד לקבלת עיסה אחידה. מחלקים לכדורים בגודל של כדור פינג פונג. מגלגלים כל כדור בקוקוס ומניחים בשכבה אחת על גבי תבנית. מכסים ומקררים למשך כשעתיים לפחות.

 

ארץ טרופית יפה

או: קרם יוגורט עם שוקולד לבן, פסיפלורה וקראמבל

 

להורים של החצי יש גינה מושקעת. יש להם חלון ענק בסלון שנפתח לתוך מרפסת מקורה עם פרגולת עץ יפיפייה. יש להם דשא ירוק וגדר חיה. יש להם עציצים ענקיים בתוך ארגטלי חרס גדולים. יש להם עצי דקל ענקיים שגורמים לכל מי שיושב בגינה להרגיש קטן ומוגן ביניהם. אחת ההנאות הגדולות שלי היא לשבת בגינה המטופחת שלהם עם כוס קפה ופרוסת עוגה שהכינה אמא של החצי. בעיני היא החלק הכי טוב בכל הבית. אבל עם כל הכבוד, הכיף האמיתי בגינה הזאת הוא דווקא החלק הפנימי שלה. הנסתר. זה שנחבא בחלק האחורי של הבית וטומן בחובו את עצי הפרי המדהימים שמטפח באהבה אביו של החצי. בעבר כתבתי כבר על עץ הלימון המדהים שלהם. גם עץ התאנה האפי שלהם זכה לפוסט הלל משלו. כעת הגיע תורו של שיח הפסיפלורה המפואר, שנשתל רק בשנה שעברה ובקיץ הנוכחי התחיל להניב פירות מדהימים.

כרגיל, עפ"י הנוהל, שוב מצאתי את עצמי מוקפת בכמות מטורפת של פסיפלורות שממשיכות להגיע בקצב שקשה מאוד לעמוד בו. מבחינתי, השימוש הכי טוב לפסיפלורה הוא במוזלי. קצת יוגורט עיזים סמיך ושומני, גרנולה ביתית משובחת, פירות קיץ חתוכים, קצת דבש או סילאן. וממש לפני הסוף, מעל הכל, תוכן של פסיפלורה טרייה ועסיסית, שהופכת את כל הדבר הזה לעונג מושלם של קיץ. הנאת קיץ במיטבה.

אבל עם כל הכבוד למוזלי המנצח שלי, ויש כבוד, לפעמים בא לי משהו קצת מושקע ומושחת יותר. מעין גרסא משודרגת של מוזלי. עם קרם יוגורט ושוקולד לבן. קראמבל חמאה נימוח במקום גרנולה ופסיפלורה טרייה וחמצמצה שמשלימה באופן נפלא את כל הקינוח המושחת הזה. פשטות במיטבה. חמוץ, מתוק, קר, מרענן..כל מה שצריך כדי להתגבר על החום הבלתי נסבל הזה..

הקינוח הזה פשוט מאוד להכנה וטעים בצורה יוצאת דופן. החלק הכי מסובך הוא הכנת הקראמבל, שגם הוא פשוט ביותר. כמובן שאם אתם רוצים לקצר תהליכים, ניתן להשתמש בפירורי עוגיות חמאה קנויות או אפילו בביסקווטים טחונים. חוץ מזה, כל שאר התהליך ממש לא מסובך ואפילו לא מצריך אפייה. פשוט מכינים גנאש שוקלד לבן לילה קודם, מקציפים אותו, מקפלים לתוכו יוגורט סמיך ויוצקים מעל הקראמבל (או פירורי העוגיות). מעל הכל מרוקנים תוכן של פסיפלורה או שתיים ומניחים להתייצבות של כמה שעות במקרר. זהו, פשוט. פשוט מדי אפילו.

אבל הטעם...
אוי, כמה שהדבר הזה טעים..

 

קרם יוגורט עם שוקולד לבן, פסיפלורה וקראמבל
מניב כמות שמספיקה ל- 8 כוסות בינוניות

חומרים לקראמבל:
140 גרם קמח (כוס)
חצי שקית אבקת אפייה
50 גרם סוכר (רבע כוס)
קורט מלח
קליפה מגורדת מלימון קטן
ביצה
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

* את הקראמבל ניתן להמיר ב- 200 גרם פירורי עוגיות או ביסקוויטים טחונים

חומרים לקרם:
250 גרם שוקולד לבן שבור לקוביות
מיכל שמנת מתוקה להקצפה
קורט מלח
גביע יוגורט יווני סמיך 3% לפחות (250 מ"ל)

תוכן של 8 פסיפלורות גדולות

אופן ההכנה:
הכנת גנאש שוקולד לבן: מניחים את קוביות השוקולד בתוך קערה קטנה. מרתיחים את השמנת המתוקה ויוצקים אותה על גבי קוביות השוקולד. מוסיפים מעט מלח ומניחים למספר שניות על מנת שהשוקולד יימס. מערבבים היטב עד להמסה מוחלטת של השוקולד וקבלת מסה אחידה. מכסים בניילון נצמד ומעביקים למקרר למשך הלילה (8 עשות לפחות).
הכנת הקראמבל: מניחים את כל חומרי הקראמבל בתוך קערה. מעבדים בעזרת הידיים עד לקבלת בצק פירורי. את הפירורים שופכים לתוך תבנית מרופדת בנייר אפייה. מפזרים אותם באופן אחיד בתבנית. אופים כ- 15-20 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. הפירורים הקראמבל מוכן כאשר הוא מזהיב ואפוי לחלוטין. מניחים להצטנן לחלוטין. את הקראמבל ניתן להכין לילה מראש ולשמור מכוסה במקרר.
הרכבת הקינוח: יוצקים את גנאש השוקולד הקר לתוך קערת המיקסר. מקציפים היטב עד לקבלת קצפת יציבה. עוצרים את פעולת המיקסר. בעזרת מרית מקפלים בעדינות את היוגורט לתוך הקצפת. מחלקים את הקראמבל באופן שווה בין 8 כוסות הגשה. יוצקים מעליו את הקרם באופן שווה בכל הכוסות. מרוקנים תוכן של פסיפלורה על גבי הקרם בכל אחת מהכוסות (סה"כ 8 פסיפלורות גדולות. אפשר להשתמש ביותר לפי הטעם). מכסים כל כוס בניילון נצמד ומעבירים לקירור של שעתיים לפחות עד שהקרם מתייצב.

 

מעשה בארגז עגבניות

או: שלושה מתכוני עגבניות

 

לחצי השני שלי נמאס. נמאס לו לסחוב שקיות עמוסות בעגבניות. נמאס לו שבכל כמה ימים אני מתקשרת אליו לעבודה ומבקשת ממנו לעצור אצל הירקן בקיבוץ ליד העבודה שלו ולהביא, איך לא, שקית של עגבניות. עגבניות תמר כמובן. מהסוג שניתן להשיג רק בקיץ. אחרי חודשיים רצופים של "קפיצות" לא מהירות לירקן, לחצי השני נמאס. הוא החליט שהגיע הזמן לייעל תהליכים ובשבוע האחרון החליט לקנות ארגז של עגבניות תמר מהשוק. כן, קראתם נכון, ארגז. לא פחות. ארגז שלם של עגבניות אדומות, אליפטיות, קטנות, עסיסיות ומושלמות. אני חייבת להודות שבהתחלה לא הבנתי למה צריך כ"כ הרבה עגבניות. הייתי בטוחה שהן יתקלקלו ואני איאלץ לזרוק אותן בלב כבד. אחרי הכל, אנחנו רק שני אנשים. אומנם אנשים שאוכלים הרבה מאוד, אבל עדיין רק שני אנשים. כמה עגבניות שני אנשים כבר יכולים לאכול?

 

אז זהו, מסתבר שהרבה. אולי זה המקום לציין שגם אני וגם החצי השני שלי מטורפים על עגבניות. מכל הסוגים ובכל הצורות. בכלל, אוכל בצבע אדום תמיד זוכה להצלחה בבית שלנו. מבחינתי, צבע אדום הוא הצבע הכי מעורר תיאבון שיש. וכל אוכל שמכיל עגבניות הוא בעיניי נחמה וביתיות מהסוג המספק ביותר. הארגז המאיים נגמר לחלוטין תוך פחות משבוע מהרגע שהחצי סחב אותו מהשוק. באופן מאוד מפתיע אפילו עגבניה אחת לא נזרקה או בוזבזה וכל העגבניות נוצלו עד תום במגוון של מנות טעימות ומושלמות שבושלו במטבח שלנו במרץ בשבוע האחרון. חגיגת עגבניות במיטבה. חגיגה שיכולה להתקיים רק בקיץ. בניגוד להרבה פירות וירקות אחרים, במקרה של עגבניות, לעונות השנה יש תפקיד מרכזי. נכון שהיום ניתן להשיג עגבניות במשך כל השנה, אבל אין בכלל מה להשוות בין עגבניות של קיץ לבין עגבניות של חורף. ההבדלים התהומים בטעם כמעט גורמים לי לחשוב שמדובר בפרי אחר לגמרי. אני חייבת להודות שלמרות התלות הגדולה שלי בעגבניות בבישול הביתי והיומיומי שלי, בחורף אני נמנעת לחלוטין מקניית עגבניות טריות. לא נופלת יותר במלכודת הזאת של עגבניות שנראות אדומות ויפייפיות מבחוץ, אבל טומנות בחובן אכזבה לנוכח הפנים הקמחי וחסר הטעם שלהן. עגבניות טריות קונים רק בקיץ! בחורף עדין להשתמש בעגבניות משומרות איכותיות. אלא אם כן אתם מתכוונים להכין מהן מרק עגבניות חורפי, שבמקרה שלו עגבניות של חורף דווקא עובדות מצוין.

 

 

 

מבחינתי, אחת הסיבות היחידות לקיומו של הקיץ הוא עגבניות תמר. העגבניות המושלמות והחמקמקות הללו, שניתן להשיג רק בשלהי הקיץ. הן ממש עכשיו בשיא שלהן, ואם עדיין לא יצא לכם להכיר באופן רשמי, הגיע הזמן לערוך היכרות. אתם בטוח לא תתאכזבו. עגבנית תמר היא המלכה האם של העגבניות. בעיני היא ממוקמת אפילו מעל לעגבניית השרי המושלמת. הדרך הכי טובה להשתמש בעגבניות תמר היא בבישול. בצורה הטריה שלי היא קצת מאכזבת. אם אתם מחפשים עגבניה לסלט, עדיף לבחור בעגבנית שרי או בעגבניה מוצקה אחרת. אבל אם אתם מחפשים עגבניה לבישול, עגבנית תמר היא בדיוק התשובה המושלמת. אפילו בישול קצר מוציא ממנה טעמים אחרים. רכים ועדינים יותר. היא מה שהופך את השקשוקה מעוד שקשוקה רגילה לשקשוקה מוצלחת במיוחד. היא מה שמביא את רוטב הפסטה לכדי שלמות. היא הסוד לסלט מטבוחה בטעם "הזה". הטעם "הזה" שקשה מאוד להסביר או להגדיר אותו. הטעם שהופך מנה טובה למנה מושלמת. הדבר החמקמק הזה שמבדיל בין עוד רוטב עגבניות לבין רוטב עגבניות מושלם. אתם בטוח מבינים על מה אני מדברת.

 

אחרי שהסברתי למה מאוד כדאי לכם, הגיע הזמן שתמהרו ותרכשו לעצמכם כמות נכבדת של עגבניות תמר משלכם ותתחילו לבשל איתן. חבל שתפספסו את ההזדמנות ותיאלצו להמתין עד לקיץ הבא. אם אתם מחפשים רעיונות מקוריים יותר משקשוקה או רוטב פסטה, הבאתי עימי שלושה מתכונים קצת אחרים שעושים חסד לפרי הכי מושלם של הקיץ.

 

לפני המתכונים, כמה מילים על קילוף עגבניות. המתכונים בפוסט הנוכחי אומנם לא דורשים קילוף של העגבניות, אבל ברוב המקרים, כאשר אתם מכינים איזשהו רוטב מעגבניות, עדיף לקלף אותן. אני מודה, זה קצת ניג'וס. אבל אם אתם רוצים לקבל רוטב חלק ומושלם עם הטעם "הזה" אי אפשר לברוח ממלאכת הקילוף. לא משנה כמה תבשלו את העגבניות, הקליפה שלהן לא תתפרק ותישאר קשה. זה אולי לא הדבר הכי נורא בעולם, אבל זה פוגע במרקם של הרוטב והקליפות תמיד מעצבנות ונתקעות בשיניים. בקיצור, תקדישו כמה דקות נוספות לקילוף העגבניות. זה ישדרג פלאים את התוצאה הסופית. הדרך הכי טובה לקלף עגבניות היא פשוט להניח אותן בקערה ולשפוך עליהן מים רותחים. אחרי כמה דקות של השריה הקליפה מתחילה להתרכך וניתן להסיר אותה בקלות. אם אתם משתמשים בכמות קטנה של עגבניות ניתן גם לגרד אותן בפומפיה. שיטה נוספת היא קולפן יעודי לקליפת עגבניות (מודה שלא ניסיתי ולכן אני לא יכולה להעיד על מידת היעילות). לא משנה איך תבחרו לעשות זאת, כדאי שתסגלו את ההרגל לקלף עגבניות בטרם אתם מבשלים אותן. זה בהחלט שווה את המאמץ הקטן.

 

 

 

 

עגבניות מיובשות

 

אחד הדברים הכי טעימים שניתן לעשות עם עגבניות ושיטה מצויינת לשימוש בעגבניות זולות בעונה. תהליך הייבוש מוציא את כל המיצים מהעגבנייה ומותיר אותה מצומקת ומפוצצת בטעם ובמרקם כמעט של סוכריה. זו בעצם תמצית העגבנייה. נכון, זה תהליך ארוך וניתן לקנות עגבניות מיובשות בכל סופר. אבל בכל זאת, יש משהו מקסים, כמעט אלכימאי בכל התהליך של ייבוש עגבניות בבית. בנוסף, זה יוצא זול הרבה יותר מעגבניות מיובשות קנויות, שהמחיר שלהן גבוה משמעותית. אם כבר אתם מכינים, תכינו כמות גדולה יותר ממה שנראה לכם. חבל להפעיל את התנור לכ"כ הרבה שעות בשביל כמה עגבניות מסכנות. מעבר לכך שזה נשמר כמה חודשים טובים במקרר. פשוט מכניסים לצנצנת ומכסים בשמן. את העגבניות האלו ניתן להוסיף לכל דבר- כריכים, פסטות, פיצות ועוד ועוד. בנוסף, ניתן לטחון את העגבניות עם כמה שיני שום ושמן זית ולקבל ממרח משובח שיתבל באהבה כמעט כל מנה שתתבלו עימו.

 

 

 

 

חומרים:

2-3 ק"ג עגבניות חצויות לאורכן

מלח גס

6-7 ענפים של טימין טרי

שמן זית

 

אופן ההכנה:

בעזרת כפית מרוקנים את פנים העגבניה ומוציאים ממנה את כל הנוזלים והגרעינים. את העגבניות המרוקנות מניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. את העגבניות מניחים בצפיפות עם השקע כלפי מעלה. מפזרים מעל העגבניות ברבע כפית מלח על כל תבנית. מפוררים מעט טימן ומזלפים כמה טיפות של שמן זית על פני העגבניות. מכניסים לתנור בחום של 150 מעלות למשך כ- 3 שעות. העגבניות מוכנות כאשר הן מטצמקות מאוד וכל הנוזלים מתאדים מהן. לאחר הייבוש, מכבים את התנור ומשאירים את העגבניות בתוך התנור הסגור למשך כשעתיים נוספות (או למשך הלילה).

 

 

 

לחמניות גבינה ועגבניות מיובשות

מניב כ- 20 לחמניות קטנות

 

המתכון הזה נולד ממש בטעות. הכל התחיל ממתכון שראיתי לפני כמה שנים לבואקיטס בחוברת מתכונים לשבועות. בואקיטוס הן לחמניות/עוגיות גבינה מלוחות בטעם די נייטרלי. נחמד, לא יותר מזה. עם השנים המתכון שוכלל, הגבינות השתנו, נוספו טעמים והבואקיטוס האלו הפכו מעוד מתכון ללחמניות גבינה למתכון הקבוע שלי בכל פעם שבא לי על לחמניות מהירות, גבינתיות ומתובלות. הן ממש פשוטות להכנה. לא צריך מיקסר או אפילו כף. מערבבים את כל החומרים בקערה בידיים, מקררים כחצי שעה, יוצרים כדורים ואופים. כל ההכנה מההתחלה ועד הסוף אורכת כשעה. כן, רק שעה מפרידה ביניכם לבין הלחמניות המדהימות הללו. הן הולכות מעולה עם ביצים מקושקשות וישדרגו פלאים כל ארוחת בוקר פשוטה.

 

והכי טוב, אין צורך להוסיף להן גבינה או אפילו חמאה. הן מספיק עשירות וטעימות כמו שהן.

 

 

רק אזהרה אחת- הן ממכרות ואי אפשר להפסיק לאכול אותן, במיוחד כאשר הן חמימות וטריות.

שלא תגידו שלא אמרתי.. 

 

 

 

חומרים:

310 גרם קמח (2.5 כוסות)

שקית אבקת אפיה

רבע כפית מלח

גביע שמנת חמוצה

ביצה

200 גרם חמאה מומסת

250 גרם גבינת אמנטל מגורדת

2 כוסות עגבניות מיובשות קצוצות דק

 

אופן ההכנה:

מנפים לתוך קערה את הקמח ואת אבקת האפייה. מוסיפים את השמנת החמוצה, המלח, הביצה והחמאה המומסת. מערבבים בידיים עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הגבינה ואת העגבניות המיובשות וממשיכים לעבד בידיים בעדינות רק עד לקבלת בצק אחיד. מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לקירור של חצי שעה לפחות. לאחר הקירור יוצרים עיגולים מהבצק ומניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. משטחים מעט את הכדורים ומפזרים שומשום. אופים כ- 20-25 דקות בחום של 180 מעלות.

 

 

 

 

קיש עגבניות, שום ובצל צלויים
מתאים לתבנית קיש בקוטר 24 ס"מ

מה אפשר לומר על קיש שלא נאמר כבר?
אוכל של בנות..
אוכל של בתי קפה..
המנה המאוסה של שבועות..

למרות הדימוי הרע של המנה הזאת, אני עדיין אוהבת אותה. אבל בכל זאת, גם לי נמאס קצת מהקיש הרגיל, הסטנדרטי, שניתן למצוא בכל שולחן שבועות או בכל תפריט של בית קפה ממוצע. אולי זו הסיבה לכך שהמנה הזאת קיבלת שם כ"כ רע. אז אם נמאס לכם ממתכון הקיש הקבוע והסטנדרטי ובא לכם לגוון קצת, זה בדיוק המתכון עבורכם. קיש קצת אחר, לא צפוי וטעים בצורה יוצאת דופן. בסיס הקיש מורכב משכבה דקה של בסיס פריך מתובל. המילוי מכיל עגבניות, שום ובצל צלויים, גבינת פטה וריוויון במקום שמנת. כל השילוב הזה מניב קיש עז טעמים- מתקתק, מעושן מעט, מלוח, חמצמץ. הרמוניה של טעמים שעושים חסד למנה הקצת משעממת והמאוסה הזאת.

ההכנה של הקיש הזה מעט יותר מסובכת וארוכה מהכנת קיש רגיל, בעיקר בשל שלב צליית הירקות. המתכון אומנם כולל הרבה שלבים וזמני המתנה אבל הוא מאוד פשוט וקל להצליח בו. רק חשוב לשים לב לשלבים ולעקוב אחר ההוראות. למעט שלב צליית הירקות, ההכנה אינה שונה מהכנת כל קיש רגיל אחר. אל תתנו למתכון הארוך להפחיד אתכם. כמובן שאת כל השלבים ניתן להכין יום מראש ולהרכיב את הקיש רק לפני מועד האפייה הסופית.

 

חומרים לבסיס:
210 גרם קמח (1.5 כוסות)
רבע כפית מלח
ביצה
100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1-2 כפות מים קרים
כפית זרעי כוסברה (אופציונלי)
חצי כפית זרעי כמון (אופציונלי)

חומרים לירקות הצלויים:
ראש שום שלם בקליפתו
8-10 עגבניות תמר חצויות לאורכן ומרוקנות מגרעינים
בצל בינוני קלוף וחצוי ואורכו

חומרים לרוטב:
3 ביצים
350 מ"ל ריוויון (1.5 כוסות)
קורט אגוז מוסקט טחון טרי
מלח ופלפל (בעדינות עם המלח, הגבינה מלוחה מאוד)

200 גרם גבינת פטה
3-4 גבעולי טימין טרי

אופן ההכנה:
צליית הירקות: מרפדים תבנית בנייר אפיה. מניחים עליה את העגבניות החצויות עם צד הקליפה כלפי מעלה. מניחים גם את שני חצאי הבצל. עוטפים את ראש השום בנייר כסף  ומניחים גם אותו בתבנית האפייה. את הירקות צולים כ- 40 דקות בחום של 200 מעלות. מוציאים את התבנית מהתנור ומניחים לירקות להתקרר לחלוטין. לאחר הקירור מסירים מהעגבניות הצלויות את הקליפה (בשלב זה היא אמורה להתקלף בקלות). את הבצל חותכים לחצאי עיגולים ואת השום מוציאים מעטיפת האלומיניום. מניחים בצד עד לשימוש.
הכנת הבסיס: קולים את זרעי הכוסברה והכמון במחבת יבשה עד שהם מתחילים להעלות עשן (זהירות, לא לשרוך). מסירים מהאש ומכניסים לתוך מעבד מזון ביחד עם הקמח והמלח. מפעילים למשך מספר שניות. עוצרים את מעבד המזון ומוסיפים את הביצה. ממשיכים לעבד עד שהיא נטמעת בקמח. מוסיפים את קוביות החמאה והמים ומפעילים בפולסים רק עד לקבלת בצק פירורי (יש להימנע מעיבוד יתר). את הבצק מניחים על גבי ניילון נצמד, מהדקים ועוטפים היטב. מקררים במקפיא כ- 15 דקות. לאחר שהבצק התקרר מניחים אותו על משטח עבודה מקומח. בעזרת מערוך לשים את הבצק לצורת עיגול גדול מעט מגודל התבנית. מעבירים את הבצק לתבנית הקיש ומהדקים אותו היטב לתחתית ולדפנות. מעבירים להקפאה למשך כ- 10-15 דקות. לאחר הקירור דוקרים את הבצק במזלג ואופים אפייה עיוורת בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות למשך כ- 15 דקות. מנחים להטצנן לטמפרטורת החדר.
הכנת הרוטב: בקערה טורפים את הביצים, מוסיפים את הריוויון וטורפים היטב בעזרת מטרפה ידנית. מוסיפים מלח, פלפל ואגוז מוסקט. טורפים היטב עד לקבלת בלילה אחידה. מניחים בצד עד לשימוש.
הרכבת הקיש: מורחים את השום הקלוי על גבי בסיס הקיש האפוי חלקית (השום אמור לצאת מקליפתו ע"י לחיצה על ראש השום השלם). מפזרים מעל את הבצל ומעליו מניחים את העגבניות המקולפות בשלמותן. מפוררים את גבינת הפטה ומפזרים מעל עלי טימין טריים. יוצקים מעל את הרוטב באופן אחיד. אופים כ- 50-60 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. הקיש מוכן כאשר המלית מתייצבת ומזהיבה מעט.
חשוב לצנן את הקיש לפחות רבע שעה לפני שחותכים אותו על מנת שהבצק לא יישבר.

 



שיהיה קיץ קריר, טעים ומלא בעגבניות...

מקווה שעשיתי לכם חשק להצטייד בכמה עגבניות תמר משלכם.

 

 

 



 



חלבה, גבינה, שוקולד

או: ריבועי גבינה, חלבה ושוקולד

חלבה זה מסוג הדברים שאוהבים או שונאים. כמו כוסברה. אם אתם שונאים חלבה, הפוסט הזה לא מיועד עבורכם. אבל אם אתם נמנים עם מחנה אוהבי החלבה ומחפשים מתכון טיפה שונה לעוגת הגבינה הקלאסית, זה בדיוק המתכון עבורכם!

אוהבי חלבה אמיתיים, מכורים מושבעים, מוכנים לקבל חלבה בכל מתכון ובכל מצב. אם במנות מתוקות, אם במנות מלוחות ואם סתם על לחם לבן בארוחת הבוקר (צהריים או ערב) שלהם. החצי השני שלי הוא בדיוק כזה. מכור לחלבה בצורה הקשה ביותר. מבחינתו, חלבה היא מרכיב עיקרי שמתקבל באהבה בכל מצב. במיוחד הוא אוהב את קראנץ' הנוטלה והחלבה הזה, שהפך כבר מזמן לתשובה הקבועה שלו בכל פעם שאני מתייעצת איתו ביחס לשאלה מה לאפות. בכלל, בכל פעם שאני מדברת איתו על מנה שחשבתי להכין או על מתכון חדש שראיתי, התגובה הקבועה שלו היא: "נראה לי שזה ילך מעולה עם חלבה". גם אם זה בכלל לא קשור לנושא. ורוב הזמן זה באמת לא קשור. 

במקרה של ריבועי הגבינה האלו, האהבה הגדולה שלו לחלבה דווקא היוותה מקור השראה מוצלח במיוחד. הכל התחיל בקביעה שלי שבא לי על עוגת גבינה חדשה. משהו שעדיין לא יצא לי לטעום. ממש כמו עוגת הגבינה והקפה שאפיתי לכבוד שבועות ופתחה לי את התיאבון לטעמי גבינה נוספים ולא שגרתיים. במחשבה ראשונה, הרעיון של החצי לשדך בין עוגת גבינה לחלבה נראה לי קצת בעייתי. אני, בניגוד מוחלט אליו, מנהלת יחסים אמביוולנטים עם חלבה. לפעמים היא באה לי בטוב וממש בא לי עליה, ואילו בפעמים אחרות, היא ממש משתלטת ומפריעה לי. הכל תלוי בהקשר ובכמות.

לאחר כמה שכנועים מצד החצי שכללו בעיקר את המשפט "חלבה, גבינה, שוקולד, מה יכול להיות רע?" החלטתי בכל זאת לנסות. בניגוד לכל תחושה טבעית שלי, אפילו רכשתי ממרח חלבה בפעם הראשונה בחיי. זה המקום להודות שאני ממש לא משתגעת על ממרח חלבה, בלשון המעטה, ותמיד אעדיף להשתמש בחלבה מפוררת במקום. בניגוד להרבה ממרחים אחרים, שדווקא מככבים בקביעות במטבח שלי, ממרח חלבה הוא מוצר שמעולם לא הצלחתי להתחבר אליו. זה תמיד היה לי מתוק מדי, דומיננטי מדי, או סתם תעשייתי ורחוק מהטעם הטוב והמיוחד של חלבה רגילה. במקרה של העוגה הזאת, הממרח דווקא עובד מצוין. הוא אומנם דומיננטי ומשתלט, אבל בצורה טובה וטעימה. שימוש בממרח חלבה ולא בחלבה רגילה, דווקא תורם למרקם הרך והקרמי של העוגה. העצה היחידה שלי היא פשוט למצוא ממרח מאיכות טובה, שמכיל מרכיבים טבעיים, בלי יותר מדי תוספים וממתיקים.

בנוסף לממרח חלבה, ציפוי השוקולד משחק כאן תפקיד משמעותי לא פחות. בניגוד לעוגות גבינה קלאסיות, בהן ציפוי השוקולד הוא רק תוספת טעם קלה שמשחקת תפקיד משנה, בעוגה הזאת השוקולד הוא שחקן ראשי נוסף. שכבת השוקולד היא עבר יחסית וטעם השוקולד מורגש ודומיננטי ומשתלב באופן מושלם עם טעם החלבה. דווקא בגלל שמדובר בעוגה עם טעמים כ"כ דומיננטים, החלטתי למתן את שכבת הבסיס. למרות שבד"כ אני מעדיפה בסיס עשיר, הפעם דווקא בסיס פשוט של ביסקווטים קנויים הניב את התוצאה הטובה ביותר. בסופו של דבר, התקבלה תוצאה מצויינת ושונה מאוד מעוגת הגבינה האפויה הקלאסית שכולנו מכירים. הטעם הסופי מזכיר יותר טעם של ממתקי חלבה עשירים והרבה פחות טעם של עוגת גבינה אפויה. כמו שאמרתי, המתכון מיועד רק עבור חובבי החלבה המושבעים.

ריבועי גבינה, חלבה ושוקולד
מתאים לתבנית מרובעת בגודל של 20X20 ס"מ

חומרים לבסיס:
150 גרם ביסקוויטים בטעם חמאה
100 גרם חמאה מומסת

חומרים לשכבת הגבינה (בטמפרטורת החדר):
250 גרם גבינת שמנת 30%
250 גרם גבינה לבנה 5%
2 ביצים
70 גרם סוכר (שליש כוס)
400 גרם ממרח חלבה

חומרים לציפוי:
100 גרם שוקולד מריר שבור לקוביות
100 מ"ל שמנת מתוקה
קורט מלח

אופן ההכנה:
מרפדים בנייר אפייה תבנית מרובעת בגודל של 20X20 ס"מ. מרסקים את הביסקוויטים במעבד מזון עד לקבלת פירורים דקים. מוסיפים את החמאה המומסת ומערבבים היטב. שופכים את התערובת על גבי התבנית. מהדקים היטב. אופים כ- 15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.
בינתיים מכינים את שכבת הגבינה. בתוך קערת פלסטיק גדולה מניחים את הגבינות וטורפים היטב עד לאיחוד בעזרת מטרפה ידנית. מוסיפים את הביצים וטורפים אותן היטב לתוך הגבינות. מוסיפים את הסוכר ומערבבים עד שהוא נטמע לחלוטין בתערובת. מוסיפים את ממרח החלבה (מומלץ בשתי נגלות) וטורפים אותו היטב לתוך התערובת. בשלב זה התערובת צריכה להיות אחידה לחלוטין וללא גושים. את תערובת הגבינה שופכים על גבי התחתית האפוייה. מנמיכים את חום התנור ל- 160 מעלות ואופים את העוגה כשעה. מוצאים מהתנור ומניחים לעוגה להתקרר לטמפרטורת החדר.
לאחר כשעה, העוגה הטננה מספיק וניתן לצפות אותה בציפוי השוקולד. בסיק קטן מביאים את השמנת המתוקה לכדי רתיחה. את השמנת החמה יוצקים על גבי השוקולד המריר ומוסיפים את המלח. מחכים כחצי דקה שהשוקולד יימס מעט ומתחילים לערבב בעדינות עד לקבלת תערובת אחידה וחלקה. יוצקים את תערובת השוקולד על גבי העוגה ומטים בעדינות את התבנית על מנת שהציפוי יכסה את כל שטח העוגה באופן אחיד.
מעבירים למקרר לקירור של 12 שעות לפחות. לאחר הקירור מוציאים את העוגה מהתבנית וחותכים אותה ל- 16 ריבועים שווים בגודלם.
ריבועי הגבינה האלו משתבחים ככל שהם שוהים יותר זמן במקרר והטעם שלהם אף טוב יותר לאחר שהייה של יום או יומיים במקרר.

מוקדש באהבה רבה לחצי השני שלי.