נחמות קטנות

או: עוגת קינמון ואגוזי לוז

 

לכולנו יש ימים כאלו. מהסוג שאנחנו שואלים את עצמנו "למה טרחנו לצאת מהמיטה בבוקר?" ימים כאלו שהכל משתבש ושום דבר לא יוצא כמו שתיכננו. אצלי זה התחיל ברכבת מאחרת דווקא ביום שאסור לי לאחר, המשיך בשלל תקלות במהלך היום כמו אובדן של משקפי שמש, פלאפון שנשכח (קורה לי תכופות), תקלה בקופה המהירה בדיוק כשהגיע התור שלי (עצרתי בסופר ל"שתי דקות" רק כדי לקנות חלב וביצים) והסתיים בגילוי המרגש שחצי מהביצים שסחבתי כל הדרך הביתה מהסופר בשארית כוחותיי, הצליחו איכשהו להישבר בדרך ולנזול על רצפת המטבח. כן, לכולנו יש ימים כאלה. ימים בהם הכל משתבש. בדיוק לימים כאלו המציאו את העוגה הבחושה- הדבר הכי מנחם שאפשר לחשוב עליו בסופו של "יום כזה". הקינוח המושלם להמתיק את סופו של היום המר. העוגה המצויינת שלא יכולה להשתבש או לאכזב, בסופו של יום מלא שיבושים ואכזבות.

אני מאוד אוהבת עוגות בחושות מכל הסוגים. הן מהוות בעיניי את תמצית האפייה הביתית, המנחמת והנוסטלגית ויכולות לשמש מזור לכל מכאובי היום שקדמו לה. יש משהו מוכר ואהוב בעוגה הזאת. משהו ביתי ומנחם במלוא מובן המילה. ממש כמו פיג'מה ישנה ואהובה, מהסוג שלובשים אחרי מקלחת ארוכה בסופו של "יום כזה" ומיד מרגישים יותר טוב.

מכל שלל העוגות הבחושות שאני אוהבת ונוהגת לאפות לעיתים תכופות, עוגת קינמון ואגוזי לוז נמצאת אצלי בראש רשימת העוגות המנחמות- יש בה גם קינמון, גם אגוזי לוז וגם סוכר חום- שלושת המרכיבים הכי "ביתיים" שאפשר לדמיין וימלאו את הבית שלכם בארומה משכרת של אפייה ביתית.  בערך 20 דקות אחרי שמכניסים את העוגה לתנור כל הבית מתמלא בריח משגע שאי אפשר להתעלם ממנו ובלוטות הרוק מתחילות לעבוד שעות נוספות. יש שלב במהלך האפייה שבו הציפייה הופכת ממש בלתי נסבלת...אה, ויש גם שלב שבו השכנים ידפקו לכם בדלת כדי לקבל מתכון (או פרוסה, תלוי בשכנים). אם תשתדלו להתאפק 40 דקות תקבלו עוגה פשוט מושלמת- דחוסה, עסיסית, מתפוררת ומתוקה בדיוק במידה הנכונה. פרוסה אחת ממנה תצליח להשכיח מכם את כל תלאות היום. פרוסה שנייה כבר תגרום לכם לחייך חיוך רחב של אושר. באחריות. כמובן שכמו עם רוב העוגות הבחושות, גם במקרה של העוגה הזאת פרוסה אחת או שתיים ממש לא מספיקות ואפשר בכיף לאכול לבד חצי ממנה (לפחות), מבלי לשים לב בכלל. אני ממש מתביישת לומר שאחרי היום הנוראי שהיה לי, התנחמתי בעוגה הזאת ואכלתי את רובה לארוחת ערב מזינה (סוכר זה אחד מארבעת אבות המזון, לא??). את הרבע שנותר אכלתי לארוחת בוקר למחרת.  זה מה שנקרא  ארוחת בוקר של  א(ל)ופים. סיפור עצוב אבל נכון. כן, אני מכורה לעוגות בחושות. הגיע הזמן להודות בזה.

המסר בכל הסיפור הזה הוא שלא משנה כמה היום שלכם היה רע, מתיש ומאכזב, תזכרו שאתם תמיד במרחק של פחות משעה מהעוגה המושלמת שתצליח לרפא את הכל (כולל זמן הכנה ואפייה). אני מודה שזו לא העוגה הכי מרשימה או הכי פוטוגנית שתפגשו בחייכם, אבל על מה שחסר לה בקטגוריית הרושם היא מפצה מעל ומעבר בקטגוריית הטעם.

עוגת קינמון ואגוזי לוז
מתאים לתבנית אינגליש קייק בגודל סטנדרטי

חומרים:
100 גרם חמאה רכה
140 גרם סוכר (2/3 כוס)
2 ביצים
גביע שמנת חמוצה (200 מ"ל)
175 גרם קמח (כוס ורבע)
כפית וחצי אבקת אפייה
60 גרם סוכר חום (רבע כוס)
75 גרם אגוזי לוז קצוצים גס (חצי כוס)
כפית וחצי קינמון
רבע כפית מלח

אופן ההכנה:
בקערה קטנה מערבבים את הסוכר החום, הקינמון, אגוזי הלוז והמלח. מניחים בצד. בקערה גדולה מניחים את הסוכר הלבן ואת החמאה. טורפים היטב בעזרת מטרפה ידנית עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את הביצים אחת אחת וממשיכים לטרוף עד שהן נטמעות לחלוטין בתערובת. מוסיפים את השמנת החמוצה וטורפים עד לקבלת תערובת אחידה. לתוך התערובת מנפים את הקמח ואבקת האפייה. מקפלים בעדינות בעזרת מרית עד לקבלת בלילה אחידה וחלקה ללא גושים. לאחר הוספת הקמח חשוב להקפיד על עיבוד מינימלי ועדין. שופכים חצי מכמות הבלילה לתוך תבנית אינגליש קייק מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מעל חצי מתערובת האגוזים, הסוכר החום והקינמון. שופכים את שארית הבלילה בשכבה נוספת ומפזרים מעל את שארית תערובת הסוכר. על מנת לקבל מראה משוייש, מעבירים מזלג לאורך העוגה בתנועות סיבוביות (אפשר לוותר על שלב זה). אופים בתנר שחומם מראש לחום של 180 מעלות במשך 40-50 דקות. העוגה מוכנה כאשר קיסם שמוכנס למרכזה יוצא עם פירורים לחים.

לפני סיום אני חייבת לשתף אתכם בתוצאות פרוייקט העיצוב שהעסיק אותי בשבועות האחרונים: חידוש פינת האוכל שלנו.



תמונת הלפני

הדיירים הקודמים שגרו בדירה לפנינו עברו לבית חדש משלהם והשאירו לנו ברוב טובם את פינת האוכל הישנה שלהם. המחווה היתה מקסימה ולמרות שלא בודקים את השיניים של סוס שניתן במתנה, פינת האוכל היתה, איך לומר בעדינות, מכוערת. צבועה בשחור, מלאה בשריטות, ישנה ועם כסאות שמרופדים בבד קטיפה אפור מזעזע ומלא באבק. למרות הכל, מדובר בפינת אוכל מעץ מלא ואיכותי, שניתנה לנו במתנה חינם אין כסף. ממש לא עניין מובן מאליו. לאחר התלבטות קצרה, הגעתי למסקנה שיש לפינת האוכל הישנה והמדכאת הזאת פוטנציאל גולמי טוב והחלטתי ברוב עקשנותי לא להיפטר ממנה, אלא לשפץ אותה מהיסוד.

זה מה שיצא בסוף:

תמונת האחרי

כל השיפוץ ארך כשלושה שבועות ארוכים ומעייפים במהלכם שייפתי בנייר זכוכית את בסיס השולחן והכסאות. לאחר שיוף ידני ומעייף צבעתי את הכסאות ואת בסיס השולחן  בצבע שנהב (נדרשו 4 שכבות של צבע כדי להעלים לחלוטין את צבע הבסיס השחור!!!).

לאחר הצביעה והייבוש, ריפדתי מחדש את כל 6 הכסאות. בהתחלה חשבתי לשלוח את הכסאות לריפוד מחדש אצל רפד מקצועי אבל לאחר שקיבלתי כמה הצעות מחיר לא הגיוניות, החלטתי לחסוך עלויות ולרפד בעצמי. אני חייבת לומר שהתהליך היה הרבה פחות מסובך ממה שחשבתי והעלות הכללית של הריפוד הסתכמה בפחות מ- 400 שקלים.

את המשטח העליון של השולחן החלטתי להשאיר בצבע עץ טבעי ולשם כך היה צורך להיפטר לחלוטין מכל הצבע השחור שכיסה את המשטח. בשלב זה היה צורך להשתמש במשייפת חשמלית שהושאלה מאביו של החצי השני שלי (שהוא נגר בדימוס). אני החלטתי לחסוך מעצמי את הלכלוך ואת ההנאה בשאיפת ענני האבק והנסורת ולכן האצלתי על החצי את האחריות למלאכת השיוף החשמלי.

לאחר השיוף, משטח העץ נצבע בוורנית בגוון מהגוני ששימר את המרקם הטבעי של העץ והוסיף גוון כהה מעט ומנוגד לצבע השנהב הבהיר של בסיס השולחן והכסאות.



השולחן לאחר שיוף וצביעה

בסופו של התהליך הארוך קיבלנו פינת אוכל חדשה ויפייפיה, שלא מזכירה כלל את פינת האוכל המקורית. הכל בעלות כספית מגוחכת ביחס לעלות של קניית פינת אוכל חדשה.

תרשו לי להשוויץ בעוד כמה תמונות לפני ואחרי:

שיהיו רק ימים טובים!!