אוכל לאנשים שאוהבים

או: מאפה ארטישוק בלימון, עשבי תיבול ופרמזן

אין לי הרבה זכרונות מסבא שלי. הוא היה ביישן. שתקן. כמעט ולא ידע לדבר בעברית. אני זוכרת אותו כאיש גבוה, חזק, רזה מאוד, עם כיפה סרוגה צבעונית גדולה שכיסתה כמעט את כל הראש שלו. הוא תמיד ישב בצד. בחוץ. שותק. מתבונן על כולם בעיני הדבש היפיפיות שלו, שתמיד חשבתי שהיתה בהן הרבה עצבות. הוא היה עוף מוזר בתוך הנוף המשפחתי שלי. משפחה ענפה, מלאה בדודים, בני דודים, ילדים, נכדים, נינים וכל מיני נספחים. המון אנשים שעושים המון רעש. רעש של צחוק, רעש של בכי של תינוקות, רעש של תפילות, רעש של כלים, רעש של ניקיונות ובישולים, רעש של אוכל טעים. המון רעש היה בבית הקטן של סבא וסבתא שלי. בתוך כל הרעש הזה דווקא השתיקה של סבא שלי היתה הכי רועמת. הכי משמעותית. לא פעם תהיתי לעצמי על מה הוא חושב. מה עובר לו בראש כאשר הוא מתבונן על כולנו מהצד. בדממה. מדי פעם אחד הדודים שלי היה פונה אליו. שואל אותו שאלה בערבית או בספרדית. היתה מתנהלת שיחה קצרה שלא הבנתי. ואז שוב שתיקה. ארוכה. רועמת. בכל פעם כשהיינו מתיישבים סביב השולחן הוא היה קם מהכיסא שלו, מצטרף, אבל רק בכאילו. היה לו כסא קבוע בראש השולחן הארוך והצפוף. לא ליד אף אחד. סבתא שלי תמיד היתה מגישה לו ראשון את האוכל. הצלחת שלו היתה עוברת בין כולנו עד שהיתה מגיעה אליו עד הקצה השני של השולחן. בלי מילים. היא מעולם לא שאלה אותו מה הוא רוצה לאכול. כאילו שתמיד ידעה מה יעדיף מכל מגוון המאכלים שהיו על השולחן. הוא תמיד אכל כל מה שהיא הגישה לו. בשתיקה.

מעבר לשתיקות הארוכות שלו, הזיכרון הכי חזק שיש לי מסבא שלי הוא טקס קילוף הארטישוקים שהיה עורך בכל שנה לקראת חג הפסח. בכל שנה הוא היה סוחב ארגזים של ארטישוקים מהשוק, נוסע איתם באוטובוס, מעלה אותם אחד אחד 4 קומות ברגל, מתיישב על כסא במרפסת עם דלי פלסטיק גדול ומקלף אותם במשך שעות. עם סכין פלסיק קטנה מהסוג שקונים בשוק תמורת כמה שקלים, ועם ידיים שחורות ומלאות חתכים. ככה הוא היה יושב שעות. בדממה. מקלף ארטישוקים בסבלנות אין קץ. פעם בכמה זמן היה קם להתפלל או לאכול. מסיים, ומיד חוזר למשימה. בסוף היום הוא היה מסיים לקלף את כל הארטישוקים וראשי הארטישוק הנקיים היו מועברים לסבתא שלי, שהיתה מכינה מהם את הארטישוק הממולא הכי טעים בעולם. אבל באמת הכי טעים בעולם. אף אחת מהדודות שלי, שכולן בשלניות אלופות בחסד עליון, לא הצליחה מעולם לשחזר את הטעם. כל שנה הן מנסות. מקוות. אבל תמיד חסר משהו. טעם שהן לא מצליחות לשחזר. טעם שרק סבתא שלי ידעה לעשות.

עד היום בכל שנה בפסח כאשר אני אוכלת ארטישוק ממולא, עולה בי הזיכרון הזה. עולה הגעגוע. געגוע לאנשים. געגוע לטעמים. געגועים לתקופה שלא תחזור כבר.

אני חייבת לומר שבילדותי לא הערכתי מספיק את כל העבודה שכרוכה בקילוף ארטישוק. לא הבנתי את גודל ההתמסרות שהירק הזה דורש. את גודל הבזבוז שמגיע איתו. הייתי פשוט אוכלת בהנאה את התבשיל הסופי והטעים שהוא מניב מבלי לחשוב יותר מדי על התהליך. היום, לאחר שקילפתי כבר כמה ארטישוקים בעצמי, אני מעריכה הרבה יותר את גודל ההשקעה הנדרשת. את הסבלנות שהירק הזה דורש. מה שבעבר היה נראה לי מובן מאליו, היום כבר נתפס אצלי כפרי של עמל רב. בדיעבד אני מבינה שקילוף ארטישוק זו מלאכה שעושים רק עבור אנשים שאוהבים. פעולה סזיפית שחייבים לעשות באהבה. אוכל שמכינים רק לאנשים שאוהבים. היום אני מבינה שסבא שלי אומנם לא היה איש של מילים, אבל הוא בהחלט היה איש של מעשים. של מחוות קטנות. מחוות של אהבה עצומה.

לצערי, אין לי מתכון לארטישוק ממולא. לא אתיימר לומר שאני מכינה את המנה הזאת ברמה של הדודות שלי ובטח ובטח לא ברמה שסבתא שלי נהגה להכין אותה. אני אפילו לא קרובה. כנראה שיש לי עוד קצת קילומטרז' לעבור כדי שאצליח להגיע לטעם הזה. אבל מתכון קצת אחר אני כן יכולה להציע לכם. הוא שונה לחלוטין, מניב טעמים אחרים לחלוטין, אבל הוא בכל זאת מאוד מוכר. מתכון שעושה חסד לירק המיוחד הזה. ירק שמצריך מתכון שיהיה מספיק מוצלח, כדי להצדיק את ההשקעה שהוא דורש. המאפה הזה בהחלט עומד בהגדרה הזאת. הוא מניב תוצאה לימונית, מתובלת ופיקנטית, שמוציאה מהארטישוק טעמים אחרים, מהסוג שבכלל לא ידעתי שקיימים בו.



נכון, מדובר בהשקעה לא קטנה. המאפה הזה מצריך תשעה ראשי ארטישוק, מה שאומר שיש צורך לקלף תשעה ארטישוקים. זה אומנם לא מעט, אבל לפחות לא מדובר בארגזים. ואתם גם לא חייבים להשתמש בסכין פלסטיק. תאמינו לי שזו לא משימה בלתי אפשרית. לי זה לקח בדיוק חצי שעה. ממש שווה את ההשקעה. חוץ מהקילוף של הארטישוק, המתכון הזה פשוט ביותר. קוצצים קצת עשבי תיבול טריים, שום, קליפת לימון. מוסיפים שמן זית, פירורי לחם, פרמזן ומלח פלפל. זהו. ממש לא מסובך. כשתכניסו את המאפה לתנור, כל הבית יתמלא בריח משגע של ארטישוק ועשבי תיבול. כל השכנים יבואו לדפוק לכם בדלת.

 מאפה ארטישוק בלימון, עשבי תיבול ופרמזן

חומרים:
8-9 ראשי ארטישוק חתוכים לרבעים 
כוס פירורי לחם
3-4 שיני שום כתושות
5-6 עלי מרווה טרייה
5-6 עלי טימין טרי
כרבע כוס עירית קצוצה
מיץ וקליפה מגוררת מלימון קטן
שליש כוס שמן זית
חצי כוס גבינת פרמזן מגוררת (כ- 100 גרם)
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

אופן ההכנה:
מניחים את ראשי הארטישוק בסיר עם שפע של מים. מביאים לרתיחה ומבשלים כ- 10 דקות נוספות. מסננים מהמים ומניחים בצק לקירור. קוצצים את עשבי התיבול ומניחים בקערה. מוסיפים את מיץ הלימון, קליפת הלימון, השום הכתוש ושמן הזית. מתבלים במלח ופלפל ומערבבים היטב. לתוך הקערה מוסיפים את הארטישוקים ומערבבים היטב עד שהם מכוסים לחלוטין בתערובת. מניחים בתוך תבנית פיירקס משומנת בשכבה אחת. בקערה נפרדת מערבבים את פירורי הלחם עם גבינת הפרמזן. מפזרים את התערובת מעל הארטישוק. מנערים מעט את התבנית לפיזור אחיד של פירורי הלחם. מכסים בנייר אלומיניום ואופים כ- 30-40 דקות בחום של 200 מעלות. לאחר מכן מסירים את נייר הכסף ואופים כ- 15 דקות נוספות עד להזהבה. מגישים חם או בטמפרטורת החדר.