חוגגים שבועות

או: שושני שמרים במילוי פסטו נענע וגבינת פטה

שוב הגיעה התקופה הזאת בשנה. התקופה שבה אני מתחילה לספור לאחור את הימים לקראת חג השבועות. זו מסורת משפחתית אהובה שלנו. בזמן שכולם מסיימים לספור את העומר, המשפחה שלי מתחילה את ספירת שבועות המסורתית שלה. בכל שנה לקראת החג מתחילה תכונה בקרב בני המשפחה שלי. מתחילים לגבש את התוכניות לחג. מתחילים לבחור מתכונים, להציע רעיונות וכמובן מתחילים לשלוח הזמנות לקראת החגיגה הגדולה שצפויה בבית הוריי. אבל לפני הכל צריך לבחור את התפריט. זו משימה לא פשוטה בכלל. מצד אחד הרצון לשמר ולחזור על מתכונים אהובים שזכו להצלחה בשנים קודמות. מתכונים שכולנו התגעגענו אליהם ולא זוכים להנות מהם במהלך השנה. מצד שני הרצון לנסות דברים חדשים ומרגשים. לאט לאט התפריט הראשוני מתמלא לו ברעיונות והצעות שמתקבלות מכל עבר. אם מתוכנית בישול, מתכון ממגזין, דרישה אישית של מישהו מהמשפחה, שבד"כ מגיע בצירוף המשפט: "את זוכרת את הדבר הזה שהכנת בשנה שעברה עם הגבינה? זה היה מעולה. אולי תכיני את זה עוד פעם השנה?" ואם סתם מתוך איזושהי הברקה שפתאום צצה לי ומסתובבת לי בראש למשך כמה ימים, עד שהיא מגובשת לכדי מתכון קוהרנטי. מתי שהוא לקראת החג התפריט מגיע למימדים מפלצתיים וכולל מספר עמודים ואין סוף מנות שאף אחד לא מוכן לוותר עליהן. זה השלב שבו אמא שלי בד"כ מכנסת את כולנו וקוראת אותנו לסדר במשפט כמו: "שנה שעברה השתגענו, השנה מכינים רק 8-9 מנות". מכאן מתחיל וויכוח סוער על המנות שצריך לקצץ ואיכשהו לבסוף מגיעים להסכמה שהיא בד"כ פשרה בין הרצוי למצוי. אמא שלי רוצה 8-9 מנות, אנחנו רוצות 40-50 ואיכשהו אנחנו נפגשים באמצע. כל שנה אנחנו מכינים הרבה יותר מדי אוכל והרבה יותר מדי מגוון וכל שנה כל האורחים יוצאים עם תבניות חד פעמיות מלאות בשאריות שהם לוקחים ברצון רב. זו המסורת המשפחתית שלי שחוזרת על עצמה בטיקסיות בכל שנה לקראת החג.

לצערי הרב, במסגרת הוויתורים שנעשו במשא ומתן על התפריט הסופי, המאפה הזה מצא את עצמו מחוץ לרשימה. לא כי הוא לא היה מספיק טוב, אלא כי היה צריך לוותר על משהו ואני ברוב בגרותי הסכמתי לוותר על ההברקה החדשה שלי. אבל בכל זאת, הרעיון הזה התבשל לו בראש שלי כמה ימים ולמרות שלא הצליח להתברג לרשימה הסופית, החלטתי לפרסם אותו בכל זאת. אחרי הכל, אין שום סיבה שאתם לא תהנו ממנו ותבחרו להכין אותו עבור ארוחת החג שלכם.

הרעיון למאפה הזה התחיל בכלל ממתנת יום הולדת שקיבלתי מהחצי השני שלי. מג'ימיקס חדש ויקר במיוחד שגרם למריבה גדולה שבה אני מתעקשת לכעוס עליו על כך שקנה לי מתנת יום הולדת כ"כ יקרה וראוותנית ושהוא לא היה צריך. כמובן שזה נגמר במשפט: "אני לא קונה לך יותר מתנות אם זו התגובה שלך". ממש חכם מצידי...כנראה שזה סופם של וויכוחים מטופשים. בכל מקרה, אחרי שהכעס עבר והמריבה המטופשת נשכחה, אני חייבת להודות שממש הצלחתי להתאהב במכשיר המושלם הזה ואני ממש לא מבינה איך הצלחתי לחיות בלעדיו עד עכשיו. במסגרת ההתלהבות החדשה שלי, התחלתי להכין כל מה שאפשר במג'ימקס. כל מי שביקר בבית שלי בשבועות האחרונים נהנה מסמוד'יס של פירות במגוון טעמים, אייס קפה מפנק ומגוון ממרחים ביתיים מושקעים כמו טפנאד או איולי. אבל ההתרגשות החדשה שלי היא פסטו הנענע הזה. מדובר בממרח שהכנתי בלי שום מטרה מוגדרת מנענע שלא רציתי לזרוק, למרות נשארה מיותמת במקרר במשך כמה ימים. מי היה מאמין שמכמה דברים מקריים שזרקתי לתוך מעבד מזון תצא תוצאה כ"כ מושלמת???

אחרי כמה ימים שהממרח הזה כיכב בהצלחה בכל מנה שיצאה מהמטבח שלי, החלטתי שהגיע הזמן לשלב אותו בתוך תפריט שבועות. הרעיון המקורי היה להכין ממנו לחם ממולא עם גבינת עיזים. אבל פתאום נזכרתי שלפני שנתיים הכנתי כבר מנה כזאת עם פסטו רגיל ורציתי משהו חדש. ידעתי שזה יהיה קשור בשמרים וגבינות. חוץ מזה, לא היה לי מושג מה אני רוצה לאפות. אבל ככה תמיד מתחילים אצלי מתכונים. אחרי כמה ימים שהרעיון התבשל לי בראש החלטתי להכין בצק שמרים ולהמשיך משם. בהתחלה תכננתי לאפות בצק שמרים רגיל, בסיסי. על בסיס חמאה וחלב. אבל מה, רצה הגורל וגיליתי במקרר תבנית ביצים וגביע יוגורט שעמדו להתקלקל והחלטתי לצרף אותם לבצק השמרים. יצא בצק עשיר ומושלם באופן מיוחד. הרבה יותר ממה שתיארתי לעצמי. למחרת קמתי בבוקר, הוצאתי את הבצק מהמקרר והנחתי אותו על השיש עד שאחליט מה לעשות איתו. הצצתי במגירת הגבינות וראיתי קופסא של גבינת פטה שהחצי קנה בסיבוב האחרון שלו בסופר. בשנייה שראיתי את קופסאת הפטה, מיד התגבש המתכון הסופי והחלטתי על מאפה בצורת שושנים עם הפסטו וגבינת הפטה. פשוט ולא עמוס מדי בטעמים. מאפה שמעניק מקום של כבוד לפסטו נענע המושלם הזה ולא מאפיל על הטעם שלו.

עצה קטנה לפני המתכון- תכינו כמות כפולה מהפסטו המדהים הזה ותשמרו חצי בצנצנת במקרר. הוא מעולה למריחה על כריכים, לתפוחי אדמה, לרוטב לפסטה, או אפילו כתוספת לתערובת של קציצות בשר. תאמינו לי שאתם לא תצטערו והפסטו הזה יהפוך להיות ההתמכרות החדשה שלכם. כמובן שאתם יכולים להכין את המאפה הזה גם עם פסטו רגיל על בסיס בזיליקום. לא משנה אם הוא ביתי או קנוי, רק חשוב שיהיה מאיכות טובה משום שהוא מרכיב מרכזי ודומיננטי במאפה הזה.

שושני שמרים במילוי פסטו נענע וגבינת פטה
מניב מאפה גדול בתבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ

חומרים לפסטו נענע:
כוס עלי נענע ללא הגבעול נקיים ושטופים
4-5 שיני שום
רבע כוס אגוזי קשיו
רבע כוס שמן זית
מיץ מחצי לימון  
מלח ופלפל שחור לפי הטעם

חומרים לבצק שמרים:
450 גרם קמח (3 כוסות)
25 גרם שמרים טריים
4 ביצים
100 גרם חמאה מומסת
200 גרם יוגורט (גביע גדול)
30 גרם סוכר (כף)
כפית מלח

250 גרם גבינת פטה מפוררת

אופן ההכנה:
 הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את השמרים ומערבבים אותם לתוך הקמח. מוסיפים את שאר חומרי הבצק למעט המלח ולשים במהירות בינונית בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות. מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש כ- 5 דקות נוספות עד לקבלת בצק אחיד וחלק. עוטפים את קערת המיקסר בניילון נצמד ומניחים להתפחה של כשעה בטמפרטורת החדר. לאחר שהבצק תפח מניחים אותו על גבי משטח עבודה מקומח היטב ולשים אותו בשנית כ- 5 דקות. מכסים במגבת ומתפיחים התפחה שנייה כשעה בטמפרטורת החדר (מומלץ להתפיח לילה במקרר).
הכנת פסטו נענע: לתוך קערת מעבד מזון מכניסים נענע, שום, אגוזי קשיו ומיץ לימון. טוחנים היטב. מוסיפים בהדרגה את שמן הזית תוך כדי שמעבד המזון עובד עד שהשמן נטמע לחלוטין בתערובת ומתקבל ממרח אחיד. מפסיקים את פעולת המעבד ומוסיפים מלח ופלפל לפי הטעם.
הרכבת המאפה: לאחר תפיחה שנייה של הבצק, מניחים אותו על משטח עבודה מקומח היטב. לשים אותו מעט לצורת כדור ופותחים בעזרת מערוך למלבן בעובי של כ- 3 מ"מ. חשוב להפוך את הבצק מדי פעם ולקמח את משטח העבודה על מנת למנוע את הידבקות הבצק. על המלבן המרודד מורחים שכבה אחידה מהפסטו. מפזרים מעל את גבינת הפטה ומקפלים לצורת גליל מהודק. את הגליל חותכים ל- 10 שושנים שוות בגודלן בערת קלף או סכין חדה (בתנועות מעיכה ולא ניסור, על מנת שלא לקרוע את הבצק). את שושני הבצק מסדרים בתבנית עגולה מרופדת בנייר אפייה, תוך שמירת על מרווחים. מכסים את התבנית במגבת ומתפיחים בטמפרטורת החדר כ- 40 דקות עד שהמאפה מכפיל את נפחו. אופים ב- 50 דקות עד שעה בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות.