אל עצמי

או: עוגיות חמאה עם אגוזי לוז ושוקולד מריר (וגם 10 דברים שתמיד רציתם לדעת עליי)

תמיד לימדו אותי שזה מאוד לא מנומס לדבר על עצמך. אף פעם לא הבנתי למה. לפחות עד שאולגה הפילה עליי משימה מאוד לא פשוטה- לשתף את העולם הווירטואלי ב- 10 עובדות עליי. אחרי שגיבשתי את הרשימה שלי, אני מבינה שיש משהו מאוד נרקסיסטי בכל העניין הזה של לדבר על עצמך. מעבר לעובדה שמדובר במשימה לא פשוטה כלל, אני לא בטוחה כמה מעניין אתכם לגלות פרטים טריוואלים ומאוד לא חשובים עליי. אבל בכל זאת, טובים ומוכשרים העיזו לעשות זאת לפניי, אז החלטתי בכל זאת לקבל את האתגר (בענווה, עד כמה שניתן) ולספר לכם 10 דברים שאתם כנראה לא יודעים עליי (ואולי בכלל לא רציתם לדעת..).

אז זאת הרשימה שלי:

1. אני לא יודעת לשחות ולא לרכוב על אופניים. מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי פוביה מאוד רצינית ממים ותמיד סירבתי להיכנס "לעמוקים" וללמוד לשחות. על ים אין בכלל מה לדבר. אופניים אף פעם לא היו לי ולכן מעולם לא הייתה לי הזדמנות ללמוד.
2. אני לא סובלת חתונות. הן מייצגות את כל הדברים שאני נמנעת מהם- להיות מרכז העיניינים, לעבור טקס מביך וחסר תכלית, להצטלם, לרקוד בפרהסיה, ללבוש שמלה מוגזמת ויקרה הרבה יותר מדי, לחייך ערב שלם. לא מבינה בשביל מה אנשים צריכים את זה.
3. אני מ-כ-ו-ר-ה לטלויזיה. וכשאני אומרת מכורה, אני מתכוונת להתמכרות אמיתית וחסרת שליטה. הדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא להדליק את הטלויזיה ואין בכלל אפשרות שאני אהיה בבית והטלוויזיה לא תהיה דלוקה. את סופי השבוע שלי אני יכולה בכיף להעביר מול הטלויזיה מבלי לעשות שום דבר אחר. לאחרונה ראיתי את העונה השישית של מד מן ברצף בלי לקום מהספה אפילו פעם אחת. היה מדהים!!
4. תוכניות ריאלטי מעצבנות אותי בטירוף. מעולם לא הצלחתי לצפות בתוכנית ריאליטי מכל סוג שהוא יותר מ- 10 דקות ברצף מבלי להעביר ערוץ בזעם. זה תמיד משעמם, רועש, גרוטסקי וגורם לי להרגיש שמזלזלים באינטליגנציה שלי.
5. גדלתי בבית דתי אבל אף פעם לא באמת הרגשתי שייכת לעולם הזה. למרות שההורים שלי הם דתיים מהסוג האדוק ביותר, אני ושתי אחיותיי חילוניות לחלוטין. למרבה הפליאה של רוב האנשים, כולנו חיים בשלום ובהבנה אחד עם בחירותיו האישיות של האחר מבלי לבקר או לשפוט זה את זה. זו בכלל הדרך שבה אני משתדלת לחיות את החיים שלי.
6. התכונה הראשונה שאני מחפשת באנשים היא חוש הומור. מבחינתי, זה תנאי הכרחי ומחייב להמשך האינטראקיה איתם. אנשים ללא חוש הומור לא מעניינים אותי ואני לעולם לא אצליח להתחבר אליהם. החצי השני שלי הוא האדם הכי מצחיק שאני מכירה והוא יכול בקלות להוציא ממני התקף צחוק חסר מעצורים. בדרך כלל זה קורה בסיטואציות הכי מוזרות כמו בתור לקופה בסופר או באמצע מסעדה, מה שגורם לכל האנשים בסביבה להסתכל עלינו במבטים מוזרים.
7. אני אף פעם לא משקרת. אפילו לא שקרים לבנים. אין לי פוקר פייס ונורא קל לקרוא אותי. אני אף פעם לא אומרת חצאי אמיתות או דברים שאני לא מאמינה בהם, אפילו אם זה ממש מתבקש. זו התכונה שאני הכי אוהבת וגם הכי שונאת בעצמי.
8. אני לחלוטין קלולס בכל מה שקשור באלכוהול. לא מבינה בשמות וסוגים של משקאות ולא מצליחה להבדיל בין טעם של ויסקי שעולה 1000 שקלים לבין זה שעולה 100 שקלים. מבחינתי, שניהם לא טעימים באותה המידה. תמיד מנסים לשכנע אותי שזה טעם נרכש. כנראה שאני לעולם לא אצליח לרכוש אותו. האלכוהול היחיד שאני אוהבת לשתות הוא ערק עם מיץ אשכוליות והרבה קרח.
9. אני טומבוי במלוא מובן המילה. בתור ילדה, תמיד העדפתי לטפס על עצים ולשחק כדורגל עם הבנים בשכונה. עד גיל 11 הצלחתי לשבור את האף בגלל כדור שעף לי במפתיע לתוך הפרצוף, לפתוח את הראש אחרי שנפלתי מעמוד, לקבל כוויה רצינית בכף יד ימין אחרי ששיחקתי בנרות, לנקוע את הקרסול בעקבות מכות שהלכתי עם אחד הילדים בשכונה ולהזדקק לתפרים בכף הרגל אחרי שדרכתי על שברי זכוכית. עד שנות העשרים המאוחרות שלי לא התאפרתי. נעלי עקב נעלתי בפעם הראשונה בגיל 23, בחתונה של חברה שלי מהתיכון (ועדיין כואבות לי הרגליים). עד היום קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתפוס אותי מאופרת או לבושה בכל דבר שהוא לא טישרט, ג'ינס ונעלי אולסטארס.
10. אני מעידה על עצמי שאני בנאדם פסימי. אנשים אחרים דווקא תופסים אותי כאופטימית. הסתירה הזאת נורא מוזרה בעיניי.

זהו, זה לא כאב מדי.
רשימת הדברים שתמיד רציתם לדעת עליי ולא העזתם לשאול..

עכשיו כמיטב המסורת, הגיע הזמן לגלגל את הכדור לבלוגרים אחרים. בתקווה שהם יבחרו להיענות לו ולהמשיך לגלגל את כדור השלג הזה. פני, שרון וויני, הכדור במגרש שלכן. תהנו.

אז אחרי שסיימנו עם העיסוק העצמי הזה. הגיע הזמן לחזור לדברים החשובים שלשמם התכנסנו כאן- עוגיות חמאה עם אגוזי לוז ושוקולד. תודו שרק השם מספיק כדי לגרום לכם לרצות לעזוב הכל ולרוץ לאפות את העוגיות הללו. תענוג מושלם, חמאתי, פריך ונימוח, שמשלב בצורה מושלמת שוקולד מריר ואגוזי לוז. מה צריך יותר מזה? אולי איזה קפה חם ושמיכה מפנקת.

ההכנה של העוגיות האלו מאוד פשוטה. אני הכנתי אותן במעבד מזון, אבל אפשר להשתמש גם במיקסר עם וו גיטרה, או אפילו בידיים בלי שום בעיה. החלק הכי מסובך במתכון הזה הוא הקילוף של אגוזי הלוז. אם בא לכם לחסוך בזמן, אין שום בעיה לקנות אגוזי לוז קלופים וקלויים מראש. אך בשל ההפרש המשמעותי במחיר, הייתי מציעה לקנות אגוזי לוז טבעיים (לא קלויים ועם הקליפה) ולקלף בעצמכם. הדרך הכי טובה לעשות זאת היא להניח את האגוזים במחבת על אש גבוהה ולהזיז אותם כל הזמן, עד שעולה מהם ריח אגוזי והם משחימים מעט. את האגוזים החמים מניחים על גבי מגבת מטבח. עוטפים אותם במגבת ומשפשפים אותם עד שכל הקליפה יורדת מהם.

עוגיות חמאה עם אגוזי לוז ושוקולד מריר
מניב כ- 30 עוגיות קטנות

חומרים:
150 גרם אגוזי לוז קלופים וקלויים (הסבר למעלה)
100 גרם שוקולד מריר
200 גרם חמאה רכה
100 גרם סוכר בהיר דמררה (חצי כוס)
קורט מלח
280 גרם קמח (2 כוסות)
אבקת סוכר לפיזור

אופן ההכנה:
במעבד מזון טוחנים היטב את אגוזי הלוז עד לקבלת פירורים עדינים. מוסיפים את השוקולד המריר וטוחנים ביחד עם אגוזי הלוז בפולסים קצרים (על מנת לקבל חתיכות שוקולד בגודל לא אחיד). מעבירים את תערובת השוקולד והאגוזים הקצוצים לקערה ומניחים בצד. מניחים בקערת מעבד המזון (או המיקסר) את החמאה ואת הסוכר החום. מעבדים היטב עד לקבלת תערובת אחידה ובהירה. מוסיפים את המלח ואת הקמח ומעבדים בפולסים עד לקבלת פירורים. מוסיפים את תערובת האגוזים והשוקולד ומעבדים קלות רק עד שהבצק אחיד. קורצים עיגולים מהבצק ומניחים אותם בתבנית מרופדת בנייר אפייה. מקררים למשך כשעה (או רבע שעה במקפיא). בקערה קטנה מניחים אבקת סוכר ומגלגלים את הכדורים שהתקררו עד שהם מצופים היטב. מחזירים את הכדורים לתבנית ואופים כ- 10-12 דקות בחום של 180 מעלות. לאחר האפייה, מניחים לעוגיות להתקרר לחלוטין ולאחר מכן מגלגלים אותן שוב באבקת סוכר (אופציונלי).