או: עוגיות שושנים קלאסיות בטעם של פעם
"כבר איבדנו מה שהיינו פעם מזמן,
מה עוד מביא אותך תמיד אל אותה ילדות נשכחת?"
הבלוג הזה עוסק רבות בזיכרונות הילדות שלי. ככל שהשנים עוברות ואני מתרחקת יותר ויותר מגיל הילדות שלי, כך אני מרגישה חיבור חזק יותר לזיכרונות שליוו את שנות ילדותי. ככל שאני מתרחקת מרחק גיאוגרפי מהעיירה שלי, כך אני מרגישה חיבור חזק יותר למקום שבו גדלתי ולאנשים שעיצבו בו את חיי. הפרדוקס הזה גורם לי לפנות לדברים המנחמים שאני זוכרת מהילדות שלי. לטעמים שליוו את שנות חיי המשמעותיות ביותר ועיצבו את האדם שאני היום.
עוגיות שושנים הן הטעם שהכי זכור לי משנות התיכון שלי והטעם שהכי גורם לי להתגעגע לתקופה הזאת. התקופה שמלווה אצלי בחברות טובות שגדלו איתי ומלוות אותי עד היום. סיפור האהבה שלי עם העוגיות הקלאסיות האלו התחיל במנהג שחברה שלי ואני סיגלנו בתקופת התיכון. מנהג של הברזה משיעורי אנגלית ומתמטיקה במשך כל שנות התיכון שלנו. מנהג שגרם לכך שסילקו אותנו מבית הספר בכל שנה מחדש בשל בעיית נוכחות. אבל לנו לא היה אכפת. מכיתה י' ועד כיתה י"ב היינו נעדרות בקביעות מכל שיעורי המתמטיקה והאנגלית, מבלי להתרגש מדי מהכעס של ההורים או המורים. כן, היינו לחלוטין חסרות דאגות וגם חסרות פחד. את השעות שהיינו אמורות להעביר בלימודים היינו מעבירות בקביעות בביתה של החברה. הבית שלה היה במרחק של שלוש דקות הליכה מהתיכון שבו למדנו. מכיוון שהיו לה 6 אחים ומשפחה מורחבת ענפה שהיתה מבקרת בביתה במהלך כל שעות היום, לא היה זמן שבו הבית שלה היה ריק. תמיד הייתה בו המולה גדולה, רעש והמון אורחים. חוץ מאשר בשעות הבוקר. בשעות שכולם היו בעבודה ובלימודים והבית התרוקן לחלוטין. בשעות האלו היה בבית שלה שקט מוזר ומאוד לא אופייני. כנראה שזה היה חלק מהעניין. הרצון שלנו להעביר כמה שעות של שקט ביחד. בלי הורים. בלי אחים. בלי אנשים אחרים. רק אני והיא. לדבר על כל הדברים שהעסיקו אותנו באותה תקופה על כוס נס קפה פושטי של עלית. הרבה לפני שידענו מה זה אספרסו או אפילו קפה מגורען. וכמובן שאי אפשר נס בלי עוגיות ביתיות. כן, ללא ספק, העוגיות היו חלק בלתי נפרד מכל העניין. אמא של החברה היא אופה מדהימה (על הרולדה המושלמת שלה כבר כתבתי בעבר) שהיתה דואגת למלא באופן קבע קופסאות פלסטיק גדושות במגוון עוגיות ביתיות מדהימות. הרגל שלא הייתי רגילה אליו מהבית שלי. מבחינתי, זה היה התירוץ העיקרי למנהג הזה שלנו. מכל מגוון העוגיות הרחב שמילאו את הקופסאות, אני הכי אהבתי את עוגיות השושנים. עוגיות משולמות, רכות ונימוחות שממולאות בכמות נדיבה של קצף ביצים מתוק ורך. ללא ספק אחד הטעמים שהכי מזוהים עם שנות התיכון העליזות שלי.
אז נכון שכבר התבגרנו מאז ותקופת התיכון נטולת הדאגות רחוקה שנות אור מאתנו. ונכון שממרום הגיל והאחריות שלנו, היום אנחנו כבר לא יכולות להבריז מהאחריות היומיומית שלנו כמו פעם. אבל בכל זאת, אין שום סיבה שלא נוכל להנות מהטעמים שליוו אותנו ומיד להיזכר בכל הסיפורים והמנהגים של ילדותנו. בדברים שהיינו פעם מזמן...
מכירים את המשפט "כל המוסיף גורע"? אז זה המשפט הכי נכון ביחס לעוגיות האלו. ניסיתי להכין אותן במגוון דרכים, מגוון שיטות ומגוון טעמים. אחרי כל הניסיונות האלו, אני יכולה לומר בפה מלא שהגרסא הבסיסית שלהן, הפשוטה והקלאסית ביותר, היא ללא ספק הגרסא המוצלחת ביותר שלהן. אם בעוגיות אחרות אני נהנית לגוון ולשנות את הטעמים, בעוגיות הללו אני תמיד נצמדת למסורת. לקלאסיקה. למתכון שקיבלתי לפני המון שנים מאמא של החברה. למעט השימוש בחמאה במקום במרגרינה, לא שיניתי כלל את המתכון. וכן, זה כולל שימוש באינסטנט פודינג. אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אתם כבר אמורים להכיר את הסלידה שלי מכל מה שקשור באינסטנט פודינג. מבלי להתיימר או להקשות שלא לצורך, אני באמת לא סובלת את הטעם ואת המרקם שלו. כנראה שזה נובע מהנטייה של אופים ביתיים (וגם של כמה אופים מקצועיים) לדחוף אותו בכל קינוח שהם מכינים. חשיפת היתר הזו היא כנראה מקור הסלידה שלי ממנו. הוא הופך את כל מה שמכינים איתו לוריאציה דומה של אותו טעם מאוס.
אחרי כל מה שאמרתי, בעוגיות הללו אין לו תחליף. הוא מה שיוצר את הטעם הזה, הנוסטלגי והטעים, שעושה את העוגיות האלו מיוחדות ובלתי נשכחות. ניסיתי לוותר עליו. לא יצא אותו דבר. ניסיתי להחליף אותו במקל וניל. יצא טעים, אבל אחר. ניסיתי להוסיף טעמים אחרים במקומו כמו שוקולד או פירות, יצא ממש לא קרוב למקור. אחרי כל הניסויים הכושלים האלו הגעתי למסקנה שאין ברירה. לדאבון ליבי, פודינג הוא מצרך הכרחי לעוגיות הללו. אבל תעשו לעמכם טובה, תשתמשו באבקת פודינג טובה. אני גיליתי לאחרונה את הפודינג של מימונ'ס בטעם וניל צרפתי ומאז אני משתמשת רק בו לעוגיות הללו. ממש מומלץ, אם עדיין לא ניסיתם. ולא, זו ממש לא פרסומת סמויה.
אז אחרי שהתגברנו על הצורך להשתמש באינסטנט פודינג בניגוד לכל תחושות הבטן שלנו, שאחר החומרים הם בסיסיים ונטולי מחלוקת לחלוטין. ממש כמו מרבית העוגיות הקלאסיות שליוו את שנות הילדות שלי, גם העוגיות הללו הן פשוטות מיסודן. רשימת המרכיבים היא בסיסית ביותר וכוללת רק קמח, חמאה (כמובן, מרגרינה במקור), שמנת חמוצה וביצים. זהו. מעט מאוד מצרכים שיוצרים את העוגיות הכי מושלמות שניתן לתאר. רכות באופן יוצא דופן וממש נמסות על הלשון. כל ביס מהן יביא אתכם לסיפוק מושלם, מהסוג שניתן לקבל רק מטעמים אהובים של ילדות.
מצרכים בסיסיים, הכנה פשוטה והנאה מובטחת. מה צריך יותר מזה?
אולי רק איזה כוס של קפה נמס פושטי בטעם של פעם..
עוגיות שושנים קלאסיות
מניב כ- 24 עוגיות בינוניות
חומרים לבצק:
350 גרם קמח (2.5 כוסות)
שקית אבקת אפייה
קורט מלח
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
גביע שמנת חמוצה
3 חלמונים
חומרים למילוי:
3 חלבונים
150 גרם סוכר (1.5 כוסות)
80 גרם (חבילה) אינסטנט פודינג (כן, זו לא טעות)
אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח ואבקת האפייה לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את המלח. מוסיפים את קוביות החמאה ומעבדים קלות באמצעות וו הלישה עד שהחמאה נשברת מעט ונטמעת בקמח. מוסיפים את החלמונים וממשיכים לעבד. מוסיפים את המשנת החמוצה וממשיכים לעבד עד לקבלת בצק דביק אך אחיד. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים ועוטפים כל חלק בניילון נצמד. מקררים למשך 4 שעות לפחות.
הכנת המלית: בקערת המיקסר מקציפים את החלבונים והסוכר עד לקבלת קצף קשה (במרקם של קצף למרנג). במהירות גבוהה במשך 6-8 דקות. עוצרים את המיקסר ומוסיפים את האינסטנט פודינג. בעזרת מרית מקפלים את הפודינג בעדינות לתוך קצף הביצים.
לאחר קירור הבצק מניחים אותו על משטח אפייה מקומח. פותחים לריבוע בעובי של 3-4 מ"מ. מורחים מחצית מכמות המילוי עד הבצק המרודד. מגלגלים את הבצק לגליל. חותכים את הגליל ל- 12 שושנים. את שושני הבצק מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. חוזרים על הפעולה עם מחצית הבצק שנותרה. את השושנים אופים כ- 12-14 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.
לאחר האפייה מניחים את העוגיות על גבי רשת על מנת שיצטננו.
העוגיות נשמרות כשבוע ימים בקופסא אטומה בטמפרטורת החדר (אבל אין סיכוי שהן יחזיקו מעמד כ"כ הרבה זמן..)
אפרופו ערגונות וזכרונות ילדות, יש לי דף אודות חדש ומחודש.
אתם מוזמנים.
"כבר איבדנו מה שהיינו פעם מזמן,
מה עוד מביא אותך תמיד אל אותה ילדות נשכחת?"
הבלוג הזה עוסק רבות בזיכרונות הילדות שלי. ככל שהשנים עוברות ואני מתרחקת יותר ויותר מגיל הילדות שלי, כך אני מרגישה חיבור חזק יותר לזיכרונות שליוו את שנות ילדותי. ככל שאני מתרחקת מרחק גיאוגרפי מהעיירה שלי, כך אני מרגישה חיבור חזק יותר למקום שבו גדלתי ולאנשים שעיצבו בו את חיי. הפרדוקס הזה גורם לי לפנות לדברים המנחמים שאני זוכרת מהילדות שלי. לטעמים שליוו את שנות חיי המשמעותיות ביותר ועיצבו את האדם שאני היום.
עוגיות שושנים הן הטעם שהכי זכור לי משנות התיכון שלי והטעם שהכי גורם לי להתגעגע לתקופה הזאת. התקופה שמלווה אצלי בחברות טובות שגדלו איתי ומלוות אותי עד היום. סיפור האהבה שלי עם העוגיות הקלאסיות האלו התחיל במנהג שחברה שלי ואני סיגלנו בתקופת התיכון. מנהג של הברזה משיעורי אנגלית ומתמטיקה במשך כל שנות התיכון שלנו. מנהג שגרם לכך שסילקו אותנו מבית הספר בכל שנה מחדש בשל בעיית נוכחות. אבל לנו לא היה אכפת. מכיתה י' ועד כיתה י"ב היינו נעדרות בקביעות מכל שיעורי המתמטיקה והאנגלית, מבלי להתרגש מדי מהכעס של ההורים או המורים. כן, היינו לחלוטין חסרות דאגות וגם חסרות פחד. את השעות שהיינו אמורות להעביר בלימודים היינו מעבירות בקביעות בביתה של החברה. הבית שלה היה במרחק של שלוש דקות הליכה מהתיכון שבו למדנו. מכיוון שהיו לה 6 אחים ומשפחה מורחבת ענפה שהיתה מבקרת בביתה במהלך כל שעות היום, לא היה זמן שבו הבית שלה היה ריק. תמיד הייתה בו המולה גדולה, רעש והמון אורחים. חוץ מאשר בשעות הבוקר. בשעות שכולם היו בעבודה ובלימודים והבית התרוקן לחלוטין. בשעות האלו היה בבית שלה שקט מוזר ומאוד לא אופייני. כנראה שזה היה חלק מהעניין. הרצון שלנו להעביר כמה שעות של שקט ביחד. בלי הורים. בלי אחים. בלי אנשים אחרים. רק אני והיא. לדבר על כל הדברים שהעסיקו אותנו באותה תקופה על כוס נס קפה פושטי של עלית. הרבה לפני שידענו מה זה אספרסו או אפילו קפה מגורען. וכמובן שאי אפשר נס בלי עוגיות ביתיות. כן, ללא ספק, העוגיות היו חלק בלתי נפרד מכל העניין. אמא של החברה היא אופה מדהימה (על הרולדה המושלמת שלה כבר כתבתי בעבר) שהיתה דואגת למלא באופן קבע קופסאות פלסטיק גדושות במגוון עוגיות ביתיות מדהימות. הרגל שלא הייתי רגילה אליו מהבית שלי. מבחינתי, זה היה התירוץ העיקרי למנהג הזה שלנו. מכל מגוון העוגיות הרחב שמילאו את הקופסאות, אני הכי אהבתי את עוגיות השושנים. עוגיות משולמות, רכות ונימוחות שממולאות בכמות נדיבה של קצף ביצים מתוק ורך. ללא ספק אחד הטעמים שהכי מזוהים עם שנות התיכון העליזות שלי.
אז נכון שכבר התבגרנו מאז ותקופת התיכון נטולת הדאגות רחוקה שנות אור מאתנו. ונכון שממרום הגיל והאחריות שלנו, היום אנחנו כבר לא יכולות להבריז מהאחריות היומיומית שלנו כמו פעם. אבל בכל זאת, אין שום סיבה שלא נוכל להנות מהטעמים שליוו אותנו ומיד להיזכר בכל הסיפורים והמנהגים של ילדותנו. בדברים שהיינו פעם מזמן...
מכירים את המשפט "כל המוסיף גורע"? אז זה המשפט הכי נכון ביחס לעוגיות האלו. ניסיתי להכין אותן במגוון דרכים, מגוון שיטות ומגוון טעמים. אחרי כל הניסיונות האלו, אני יכולה לומר בפה מלא שהגרסא הבסיסית שלהן, הפשוטה והקלאסית ביותר, היא ללא ספק הגרסא המוצלחת ביותר שלהן. אם בעוגיות אחרות אני נהנית לגוון ולשנות את הטעמים, בעוגיות הללו אני תמיד נצמדת למסורת. לקלאסיקה. למתכון שקיבלתי לפני המון שנים מאמא של החברה. למעט השימוש בחמאה במקום במרגרינה, לא שיניתי כלל את המתכון. וכן, זה כולל שימוש באינסטנט פודינג. אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אתם כבר אמורים להכיר את הסלידה שלי מכל מה שקשור באינסטנט פודינג. מבלי להתיימר או להקשות שלא לצורך, אני באמת לא סובלת את הטעם ואת המרקם שלו. כנראה שזה נובע מהנטייה של אופים ביתיים (וגם של כמה אופים מקצועיים) לדחוף אותו בכל קינוח שהם מכינים. חשיפת היתר הזו היא כנראה מקור הסלידה שלי ממנו. הוא הופך את כל מה שמכינים איתו לוריאציה דומה של אותו טעם מאוס.
אחרי כל מה שאמרתי, בעוגיות הללו אין לו תחליף. הוא מה שיוצר את הטעם הזה, הנוסטלגי והטעים, שעושה את העוגיות האלו מיוחדות ובלתי נשכחות. ניסיתי לוותר עליו. לא יצא אותו דבר. ניסיתי להחליף אותו במקל וניל. יצא טעים, אבל אחר. ניסיתי להוסיף טעמים אחרים במקומו כמו שוקולד או פירות, יצא ממש לא קרוב למקור. אחרי כל הניסויים הכושלים האלו הגעתי למסקנה שאין ברירה. לדאבון ליבי, פודינג הוא מצרך הכרחי לעוגיות הללו. אבל תעשו לעמכם טובה, תשתמשו באבקת פודינג טובה. אני גיליתי לאחרונה את הפודינג של מימונ'ס בטעם וניל צרפתי ומאז אני משתמשת רק בו לעוגיות הללו. ממש מומלץ, אם עדיין לא ניסיתם. ולא, זו ממש לא פרסומת סמויה.
אז אחרי שהתגברנו על הצורך להשתמש באינסטנט פודינג בניגוד לכל תחושות הבטן שלנו, שאחר החומרים הם בסיסיים ונטולי מחלוקת לחלוטין. ממש כמו מרבית העוגיות הקלאסיות שליוו את שנות הילדות שלי, גם העוגיות הללו הן פשוטות מיסודן. רשימת המרכיבים היא בסיסית ביותר וכוללת רק קמח, חמאה (כמובן, מרגרינה במקור), שמנת חמוצה וביצים. זהו. מעט מאוד מצרכים שיוצרים את העוגיות הכי מושלמות שניתן לתאר. רכות באופן יוצא דופן וממש נמסות על הלשון. כל ביס מהן יביא אתכם לסיפוק מושלם, מהסוג שניתן לקבל רק מטעמים אהובים של ילדות.
מצרכים בסיסיים, הכנה פשוטה והנאה מובטחת. מה צריך יותר מזה?
אולי רק איזה כוס של קפה נמס פושטי בטעם של פעם..
עוגיות שושנים קלאסיות
מניב כ- 24 עוגיות בינוניות
חומרים לבצק:
350 גרם קמח (2.5 כוסות)
שקית אבקת אפייה
קורט מלח
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
גביע שמנת חמוצה
3 חלמונים
חומרים למילוי:
3 חלבונים
150 גרם סוכר (1.5 כוסות)
80 גרם (חבילה) אינסטנט פודינג (כן, זו לא טעות)
אופן ההכנה:
הכנת הבצק: מנפים את הקמח ואבקת האפייה לתוך קערת המיקסר. מוסיפים את המלח. מוסיפים את קוביות החמאה ומעבדים קלות באמצעות וו הלישה עד שהחמאה נשברת מעט ונטמעת בקמח. מוסיפים את החלמונים וממשיכים לעבד. מוסיפים את המשנת החמוצה וממשיכים לעבד עד לקבלת בצק דביק אך אחיד. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים ועוטפים כל חלק בניילון נצמד. מקררים למשך 4 שעות לפחות.
הכנת המלית: בקערת המיקסר מקציפים את החלבונים והסוכר עד לקבלת קצף קשה (במרקם של קצף למרנג). במהירות גבוהה במשך 6-8 דקות. עוצרים את המיקסר ומוסיפים את האינסטנט פודינג. בעזרת מרית מקפלים את הפודינג בעדינות לתוך קצף הביצים.
לאחר קירור הבצק מניחים אותו על משטח אפייה מקומח. פותחים לריבוע בעובי של 3-4 מ"מ. מורחים מחצית מכמות המילוי עד הבצק המרודד. מגלגלים את הבצק לגליל. חותכים את הגליל ל- 12 שושנים. את שושני הבצק מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. חוזרים על הפעולה עם מחצית הבצק שנותרה. את השושנים אופים כ- 12-14 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות.
לאחר האפייה מניחים את העוגיות על גבי רשת על מנת שיצטננו.
העוגיות נשמרות כשבוע ימים בקופסא אטומה בטמפרטורת החדר (אבל אין סיכוי שהן יחזיקו מעמד כ"כ הרבה זמן..)
אפרופו ערגונות וזכרונות ילדות, יש לי דף אודות חדש ומחודש.
אתם מוזמנים.
וואיייי הן נראות טובבבבבבבבבבבבבבבב
השבמחקיש לי קצת טראומה מהעוגיות האלה, כי בתחילת דרכי באפייה ניסיתי לאפות אותן ו.....בעדינות אני אגיד שהן לא יצאו לי טעימות.
מזמן כבר הייתי צריכה לנסות ולתקן את החוויה.
בעז"ה אני אנסה בקרוב, כי ילדי המשפחה בטוח(!) יאהבו אותן
אז מזל שפירסמתי את המתעון הכי מושלם והכי טעים לעוגיות האלו..הגיע הזמן לעשות לך חוויה מתקנת. ייצא לך טעים!! באחריות
מחקהי, עשית לי חשק אדיר לכוס קפה עם העוגייה-שתיים-שלוש :) אני פגשתי כבר עוגיות כאלה בבלוגים שונים, אבל איכשהו אף פעם עוד לא יצא לי לטעום אותן. אולי הפוסט שלך זה סימן שהגיע הזמן לנסות :)
השבמחקמה אולי?? בטוח...
השבמחקבאמת עוגיות מושלמות וטעימות שקל מאוד להתמכר אליהן
אלו העוגיות הכי אהובות עליי מילדות...
השבמחקתמיד עושות לי פלאשבקים של יום שישי בבית, אמא מוציאה תבניות של עוגיות שושנים מהתנור לקראת שבת,
וריח וניל מתוק שורר בכל הבית...
עד היום אני מכינה אותן בעצמי, הסיבה היחידה שבאמת מצדיקה שימוש בפודינג וניל :)
רק כדי לקבל את הטעם האולטמטיבי...
היה כיף לקרוא את הסיפור האישי שלך בהקשר אליהן :) נראות טעימות וריחניות
איזה כיף לשמוע שגם לך יש זיכרונות ילדות מהעוגיות האלו :)
מחקפוסט מקסים, כיף לקרוא על סיפורי הילדות שלך!
השבמחקלא מכירה את העוגיות האלו, אבל לגמרי עשית לי חשק לנסות.
אז עכשיו יש לך הזדמנות לעשות היכרות...עוגיות שוות במיוחד
מחק