מילים יפות

או: עוגיות  שוקולד צ'יפס אייקוניות

האסקפיזים המוחלט שלי הוא ספרים ובכל שנה בתחילת חודש יוני אני מקפידה לקחת חלק בשבוע הספר העברי. למרות שהאירוע הזה איבד בשנים האחרונות מהייחודיות והפך לאירוע יחצ"ני וישווקי, אני עדיין שומרת לו אמונים ומשתדלת להגיע לכמה שיותר מהאירועים החגיגיים שמלווים אותו ברחבי הארץ.

מאז שהייתי ילדה, מצאתי המון נחמה "בבריחה" לתוך חייהם של אחרים והסתקרנתי מעולמן הפנימי של הדמויות הבדיוניות שליוו אותי (חלקן אף מלוות אותי עד היום). כילדה צעירה, הוקסמתי מסיפורה של ציפור הנפש וניסיתי נואשות לפגוש אותה. היא סיקרנה אותי עד כדי כך שבבגרותי בחרתי בלימודי פסיכולוגיה בתואר הראשון שלי, רק כדי לנסות ולהבין אותה טוב יותר. בילדותי המאוחרת יותר התאהבתי אהבת אמת בציון כהן והרגשתי ממש חלק ממשפחת שרוני שאימצה אותו (וגם אותי כנראה) לחיקה. לאחר מכן יצאתי להרפתקאה שלמה של חיפוש עצמי עם נונו, שלימד אותי שלא כל הילדים ולא כל המשפחות אותו הדבר ונתן לי את הגושפנקא הרישמית להיות ילדה "זיג זג". כמתבגרת, בכיתי בכי תמרורים אל מול גורלה המר של פאניה. צעדתי איתה צעד אחר צעד אל מול קשיי חייה המרים ולמדתי על כוח נשי, עזות רוח ואת הלקח החשוב ביותר- שאהבה צומחת לפעמים במקומות הכי לא צפויים. בהזדמנות אחרת, התוודעתי לחיי המשפחה המושלמים לכאורה של אסיה, אדם ודאפי, שלימדו אותי על מלחמה, אהבה ועל החלום הבורגני ושִׁבְרוֹ. בספר אחר זכיתי להכיר את פזחסון, בסיפור שלימד אותי דרך הרבה הומור על חמלה, אלטרואיזם והקרבה עצמית. כל הסיפורים הללו ורבים אחרים נותרו חקוקים עד היום בעומק ליבי, אבל האהבה הגדולה שלי היתה ונשארה דמותה האגדית של חנה. הדמות הסוחפת שמנסה בכל כוחה למצוא ריגושים ומשמעות בתוך חיי השיממון האפורים, אפילו במחיר הבלתי נתפס של אובדן השפיות ואולי גם אובדן החיים. זו ללא ספק אחת הדמויות היפות והמרגשות ביותר שכתבו עליה בספרות העברית (לא אגזים ואומר שהיא גם אחת הדמויות הטובות ביותר אפילו בספרות העולמית) ודווקא היא נכתבה מנקודת מבט של סופר גבר.

עם כל האהבה הגדולה שלי לספרות עברית, הספר האהוב עליי הוא בכלל ספר אמריקאי קלאסי. מדובר בספרו האגדי והגדול מכולם של סלינג'ר, שמגולל את סיפורו של הולדן, הדמות המיוסרת ביותר שיצא לי לפגוש. את הספר הזה קראתי לראשונה בגיל 12 בערך והתאהבתי בו אהבת נצח כבר מקריאה ראשונה. מאז הספקתי לקרוא אותו אינספור פעמים נוספות והוא מצליח לרגש אותי היום, ממש כפי שהצליח לרגש אותי בגיל 12. בכל פעם שקראתי את הספר, הייתה לו משמעות אחרת עבורי וכל קריאה בו מגלה איזשהו נדבך נוסף, חדש, שרלוונטי לחיים שלי באותה תקופה. למרות שאני כבר מזמן לא נערה מתבגרת, אני עדיין מוצאת בעצמי המון מדמותו של הולדן- מהניכור, הביישנות, חוסר היכולת להתאים למסגרות ולהגדרות שבלוניות, דרך תסמונת פיטר פן, אי הרצון להתבגר ועד לביקורתיות הנוקבת וחוסר ההבנה של העולם. כמובן שבהיותי מעריצה נלהבת של האנדגדוג והאנטי-גיבור, דמותו של הולדן בעיניי היא דמות גדולה מהחיים, נצחית, אהובה ושנואה בו זמנית, שמגלמת בתוכה את כל הטוב, הרע והמכוער בחברה ובאנשיה.

"מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך." (מתון "התפסן בשדה השיפון").

ספרי בישול ואפייה אני פחות אוהבת. יש לי המון...המון...המון...מהארץ ומהעולם, אבל אני כמעט ולא משתמשת בהם או אפילו טורחת לקרוא אותם עד הסוף. הם בד"כ נשארים מיותמים על מדף הספרים ובעיקר צוברים אבק. הבעיה שלי עם ספרי בישול ואפייה היא שהם לרוב נישתיים וחדגונים וכל המתכונים הם וריאציה של אותו רעיון בסיסי. יחד עם זאת, ספר האפייה היחיד שאני אוהבת ומשתמשת בו רבות עד היום הוא האוסף המתוק של על השולחן שמאגד בתוכו מגוון מתכונים מוצלחים שפורסמו בגיליונות של המגזין (זו ממש לא פרסומת סמויה, אלא המלצה ספונטנית שלי). מדובר בספר אקלקטי ומגוון מאוד והיתרון הגדול שלו הוא שאין כותב יחיד לספר, אלא מגוון של שפים וקונדיטורים, שכל אחד מהם מפרסם את המתכון הנבחר שלו. הספר מדבר לאופים בכל הרמות וניתן למצוא בו מתכונים פשוטים ובסיסיים וגם מגוון של מתכונים מסובכים ומורכבים יותר. יש לי את הספר הזה כבר המון שנים והכנתי כמעט את כל המתכונים המפורסמים בו. רובם היו מצויינים והמתכונים שאני תמיד חוזרת אליהם הם עוגת הגבינה האלוהית של אורן גירון, עוגת מוצרט של בן עמי, עוגת הפתעה של רות אוליבר וכמובן עוגיות השוקולד צ'יפס האייקוניות של קרין גורן.

בספר, העוגיות האלו נקראות "עוגיות מנאז'-א-טרואה" אבל אני קוראת להן עוגיות שוקולד צ'יפס אייקוניות בגלל הסיפור מאחוריהן. את המתכון הזה קיבלתי לראשונה מחברה שלי, שקיבלה אותו מאחותה הגדולה, שהיה לה מנוי ל"על השולחן". באותה תקופה היא היתה הגורו שלנו לעינייני אוכל ולכן כאשר היא המליצה בחום על המתכון, היינו מוכרחות להכין אותו. אפינו את העוגיות בחרדת קודש, ממש לפי המתכון, טעמנו ולא האמנו כמה זה טעים!! יצאו מלא עוגיות אז חילקנו לחברות שטעמו, ומיד ביקשו את המתכון. את מה שנשאר לקחנו איתנו לבית הספר בו עבדנו באותה תקופה. המנהלת והמזכירה טעמו והתענגו על כל ביס. כך, מפה לאוזן, התפשטה השמועה על העוגיות המדהימות שלנו. המתכון עבר לכל צוות בית הספר ולכל החברות והחברות של החברות וכולם הכינו אותו ולא הפסיקו לשבח. ככה העוגיות האלו הפכו לאייקוניות. לאחר כמה שנים ראיתי את המתכון הזה בספר של על השולחן והייתי חייבת לקנות אותו. זה התברר כהימור מוצלח ובזכות הספר הזה, שהיה ספר האפייה הראשון שלי, גיליתי את האהבה שלי לאפייה.

מדובר בעוגיות מושחתות במלוא מובן המילה- המרכיב העיקרי שלהן הוא שוקולד, עוד שוקולד ועוד קצת שוקולד, כדי שלא יחסר. יש בהן שילוב של שוקולד מריר, חלב ולבן בכמות של 1.3 ק"ג סה"כ (!!!). לא, אין לי טעות בחישוב. העוגיות האלו מיועדות רק לחובבי הז'אנר הכבדים ונדרשת עמידות מאוד גבוהה לשוקולד כדי להנות מהן. ההכנה מאוד פשוטה אבל היא דורשת מעט סבלנות משום שיש צורך לחתוך כל קוביית שוקולד לשני חצאים (ומדובר בהרבה מאוד קוביות). שלא תחשבו אפילו להחליף את קוביות השוקולד בשוקולד צ'יפס. מתקבלת תוצאה שונה לחלוטין והרבה פחות טובה. חתיכות השוקולד הגסות הן שיוצרות את המרקם המיוחד והשונה של העוגיה. בקיצור, תשכחו את כל מה שידעתם על עוגיות שוקולד צ'יפס- העוגיות האלו הן בליגה אחרת לגמרי!!

המתכון מניב כמות מטורפת של עוגיות (מתקבלות כ- 30 עוגיות ענקיות או 60 עוגיות קטנות) ולכן הייתי מציעה להכין רק חצי כמות. אני מפרסמת את המתכון המקורי, אבל תרגישו חופשי לחצות את הכמויות ועדיין תתקבל כמות מכובדת של עוגיות. השינוי היחיד שעשיתי במתכון הוא הפחתת כמות הסוכר משום שהעוגיות היו מתוקות מדי לטעמי.

עוגיות שוקולד צ'יפס אייקוניות מבוסס על מתכון של קרין גורן
מניב כ- 30 עוגיות גדולות מאוד

חומרים לבצק:
450 גרם שוקולד מריר קצוץ
170 גרם חמאה
4 ביצים
150 גרם סוכר (300 גרם במתכון המקורי, אבל באופן זה מתקבלות עוגיות מאוד מתוקות)
70 גרם קמח
כפית אבקת אפייה
כפית מלח

לפצפוצי השוקולד:
350 גרם שוקולד מריר חתוך לחצאי קוביות
250 גרם שוקולד לבן חתוך לחצאי קוביות
250 גרם שוקולד חלב חתוך לחצאי קוביות


אופן ההכנה:
מניחים את השוקולד המריר הקצוץ בקערה עם החמאה. ממיסים מעל מים רותחים (בן-מארי) או במיקרוגל. אם ממיסים במיקרוגל יש להקפיד לעשות זאת בפולסים קצרים של 30 שניות בכל פעם ולערבב לאחר כל עצירה על מנת שהשוקולד לא יישרף. בינתיים מקציפים במיקסר את הביצים והסוכר למשך כ- 5 דקות עד לקבלת קצף בהיר ותפוח מאוד. מפסיקים את פעולת המיקסר ומקפלים בעדינות את השוקולד המומס לתוך תערובת הביצים (מומלץ לקפל חצי כמות בכל פעם). מנפים לתוך התערובת את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומקפלים בעדינות עד לקבלת בלילה אחידה. לאחר הוספת הקמח חשוב להקפיד על עיבוד מינימלי של התערובת. מוסיפים 3/4 מכמות פצפוצי השוקולד מכל סוג (שומרים 1/4 כמות לפיזור על העוגיות). את פצפוצי השוקולד מקפלים בעדינות לתוך הבלילה. ליצירת עוגיות גדולות משתמשים בכף מדידה בנפח של רבע כוס או בשתי כפות (אם רוצים עוגיות קטנות יותר משתמשים בשתי כפיות). על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה יוצקים תלוליות מהתערובת במרווחים גדולים זו מזו. העוגיות מתפזרות מאוד במהלך האפייה ולכן מומלץ לאפות רק 5-6 עוגיות בתבנית. מפזרים על העוגיות את פצפוצי השוקולד הנותרים. אופים כ- 12-15 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. העוגיות מוכנות כאשר הן מתבקעות והשוליים שלהן יציבים. חשוב להקפיד שלא לאפות את העוגיות יתר על המידה. לי זה תמיד לוקח 12 דקות בדיוק, אבל כל תנור הוא שונה. בשום אופן לא אופים יותר מ- 15 דקות! צריך להוציא אותן מהתנור מיד כאשר השוליים שלהן מתקשים,לפני שהן אפויות לחלוטין. הן מתייצבות סופית מחוץ לתנור.
לאחר האפייה, חשוב לתת לעוגיות להתקרר היטב בתבנית. אם תנסו להזיז אותן כאשר הן עדיין חמות, הן יתפרקו.
העוגיות מחזיקות כ- 5 ימים בקופסא אטומה מחוץ למקרר (למרות שהן בד"כ מתחסלות הרבה לפני).

הערה חשובה: רוב הסיכויים שתאלצו לאפות את העוגיות בנגלות (לרובנו יש רק שתי תבניות לתנור). במקרה כזה חשוב להכניס את תערובת העוגיות למקרר בין נגלות האפייה על מנת שהבלילה לא תהיה נוזלית מדי. בנוסף, חשוב לצנן את התבניות בין נגלות האפייה. הנחת בלילת העוגיות על גבי תבנית חמה תניב עוגיות שטוחות מאוד.

שיהיה סוף שבוע מושחת!!
ותקראו ספרים, זה בריא לנפש כמעט כמו שוקולד.